על יד שמאל של פרופ' מתן גביש מקועקע כוכב עם חמישה קודקודים. "זה המסלול של ונוס מנקודת המבט של כדור הארץ, פנטגרם", הוא מסביר.
למה?
"אנחנו בני האדם נתונים לפעמים להשפעה של כוחות חזקים מאיתנו. האלים עושים בבני התמותה מה שבא להם. ונוס היא כוח שיכול לתפוס לך את תשומת הלב ולהעביר את התשוקה שלך לדבר יפה, מושך, מעניין, לגרום לך לשכוח מהכל. זה כוח שחזק מאיתנו ומשחק בנו. בי יש את הצד הטוטאלי הזה. אם מראים לי משהו מעניין, אני נכנס עד הסוף, חופר בו עד שאני יוצא מהצד השני. אבל מכיוון שהתחייבתי עכשיו למשימה של עשר שנים לפחות, ויש לי מחויבות למשקיעים, לעובדים, לחברה, אז אני במשא ומתן עם הישות הזאת — ואני מבקש ממנה לא לסובב לי את הראש למקום אחר".
המפגש עם גביש (46), מייסד הסטארט־אפ Factify, שונה ממפגשים עם יזמים טיפוסיים, ודאי פרופסורים — ולא רק בגלל הקעקועים, העגילים והמראה הקצת היפי ביחס לאיש אקדמיה בעל שם עולמי. התחושה במהלך הריאיון היא שבראשו מתרוצצים כמה וכמה סוכני AI בו־זמנית, שהמוח שלו מתפוצץ מרעיונות וכל נגיעה באחד מהם פותחת צוהר לרעיון אחר, שממנו יוצא ענף עם שרשור אינסופי של מידע וחשיבה לא שגרתית ותשובות ציוריות עם הקשרים תרבותיים, היסטוריים ומיתיים.
כך, מעידים תלמידיו, נראה גם הקורס ההומניסטי הפופולרי על מהפכת המידע שהעביר לסטודנטים למחשבים לפני שיצא לשבתון לטובת פקטיפיי. המחשבות על הערך של מהפכות טכנולוגיות, והמחיר שהן גובות, הוצגו לסטודנטים בעזרת דוגמאות מהמיתולוגיה היוונית, מהתנ"ך, מאגדות האחים גרים, מסרטי דיסני ומסדרות "מסע בין כוכבים".
אנחנו נפגשים במשרדי החברה בבניין מואר במיוחד באזור המוסכים המשנה את פניו בדרום תל אביב. מכאן הוא מנסה לטפל ב"דיבוק" שאוחז בו עוד מימי הדוקטורט בסטנפורד, שהשלים ב־2014: התחושה שהמהפכה הדיגיטלית דהרה קדימה והשאירה מאחור את עולם המסמכים.
הרעיון של גביש נשמע מעט יבשושי וטכני: להכחיד את מילוי הטפסים עבור חברות עסקיות בתעשיות רוויות מסמכים, באמצעות — איך לא — סוכני AI. התוכנית היא להחליף את פורמט ה־PDF המיושן והסטטי במסמך חכם ש"ימלא" את עצמו ללא עיסוק אנושי במשימה הרוטינית המעיקה. הרעיון הזה אולי נשמע סקסי כמו כנס רואי חשבון באילת, עד שגביש צובע אותו בצבעים עזים.
"המהפכה בשלמותה היא ביורוקרטיה שלא תיעשה על ידי בני אדם", הוא מסביר. "המטרה היא לשחרר אנשים מחוסר היעילות ומהעול הזה, שמאט מאוד ארגונים. לא תהיה להם יותר עבודה של ניירת, כי האוטומציה תהיה שכבת תשתית".
איך זה יקרה?
"האמצעי הוא מסמכים חכמים שמדברים אחד עם השני, יודעים לשאוב אחד מהשני מה שצריך, ונוח למכונות לעבוד איתם. הרי מילוי מסמכים הוא חוויה מאוסה. כמה פעמים אני יכול לכתוב את תעודת הזהות והכתובת שלי? אבל אם הטפסים יהיו אינטליגנטיים ויידעו עליי משהו, מדוע שלא ימלאו את עצמם? אולי הטופס יכול להתקשר אליי, להגיד 'שלום מתן, אני טופס חידוש תעודת הביטוח שלך. הכל נשאר אותו דבר?'. אולי אוכל לבקש מכל החוזים בתוקף שחתמתי עליהם 'להתפקד'? למה שלא אבקש מדו"ח המס שלי להגיש את עצמו? הרי כל הניירת שלי כבר נמצאת, והוא יוכל למצוא אותה. ולמה שהקבלות לא יגישו את עצמן לרשות המסים, במקום כאב הראש הנורא לאסוף אותן ולסכום?
"האנלוגיה לאיך זה צריך לעבוד היא ספוטיפיי. אם אני רוצה לארגן את מיטב שירי בון ג'ובי, זה קורה בשנייה, אני לא צריך ללכת לחנות תקליטים ולחפש כל אלבום. כך אנחנו אמורים להתנהל גם בעולם המסמכים: אם הכל זמין, גם אם מפוזר, הנתונים יכולים להתארגן בעצמם. זו חוויה מסמכית יותר מתקדמת, כולם מדמיינים את זה, אבל צריך לבנות את זה. זו אוטומציה של הביורוקרטיה, וכשהיא תהיה מהירה, קלה ובטוחה, זה ישנה את הכלכלה".
מתי תתרחש המהפכה?
"אנחנו שם בזעיר אנפין ומקווים להפוך לשיטה המובילה בעוד חמש שנים — עד שכבר יהיה מטופש לעשות את זה בדרך הישנה, ונהפוך לסטנדרט".
"המטרה שלנו היא לייצר מסמכים חכמים שמדברים אחד עם השני ויודעים לשאוב אחד מהשני מה שצריך. כמה פעמים אני יכול לכתוב ת"ז וכתובת בטפסים? מדוע שלא ימלאו את עצמם? ואולי גם יגישו את עצמם לרשויות?"
4 צפייה בגלריה
עובדי פקטיפיי במרכז הפיתוח בתל אביב. "אנחנו בונים הכל מהתחלה. המוצר שלנו מצוין כי הוא לא חב כלום למוצר שבא לפניו. הוא לא משתמש בשום דבר שנראה כמו טופס PDF"
(צילום: ינאי יחיאל)
לבנות "טסלה" של מסמכים
המשקיעים נדלקו מיד. גביש השלים ממש באחרונה סבב גיוס ראשוני (סיד) של 63 מיליון דולר — חריג בגודלו לחברה בשלב מוקדם כל כך שהוקמה ב־2023 ומונה רק כ־40 עובדים. קדם לו גיוס חריג גם הוא של 10.3 מיליון דולר בשלב הפרה־סיד.
הרבה כסף בשביל רעיון כל כך ערטילאי.
"הרעיון שלי לא ערטילאי, הוא פשוט ענק".
קרנות הון סיכון בכלל הבינו מה אתה רוצה לעשות?
"גייסנו לראשונה באביב 2024, כשהריביות היו גבוהות ואף אחד לא נתן כסף. אמרו לי 'מתן, תתכונן כי זה יהיה ארוך ומשפיל', אבל בסוף זה היה קצר ונהדר. נסעתי לעמק הסיליקון וחזרתי בתוך 48 שעות עם 10 מיליון דולר לשלב הפרה־סיד. הצוות שאל 'מה עשית?', ועניתי 'לא יודע על מה אתם מדברים, חזרתי עם כפליים מהכסף שרציתי בתוך יומיים, ואני על מטוס בדרך חזרה'".
מה קרה שם?
"עמק הסיליקון משתוקק לרעיונות משבשים, שיוצרים שווקים חדשים. הם הסתכלו על הרעיון שלי ואמרו 'הבנו'".
ואיך עבר עכשיו גיוס הסיד? שוב הזהירו אותך מהתבזות?
"לא תכננתי לגייס, הגיוס הגיע מוקדם מכפי שציפיתי ולפני שהיינו צריכים אותו".
אז איך השלמת גיוס שלא תכננת?
"התחלנו לדבר עם לקוחות ולהראות גרסאות ראשונות של המוצר, והתגובות היו כל כך נלהבות שמשקיעים אמרו 'הבנתי, אם אני לא אעשה את זה עכשיו, סקויה תעשה את זה במקומי'. בין הפרה־סיד לתחילת הסיד עברה רק חצי שנה, אבל אם באים אליך משקיעים שאתה מאוד מעריך ונותנים לך תנאים שנכונים לחברה, אז אתה לוקח. זה לא מסובך".
צריך כל כך הרבה כסף כדי לפתח את המוצר של פקטיפיי?
"כן, כי אנחנו בונים הכל מהתחלה. איך בנו את טסלה? בהתחלה הרבה אנשים ניסו לקחת רכב בנזין ולהחליף אותו במנוע חשמלי, עד שמישהו קפץ על הרימון ואמר 'צריך להתחיל הכל מהתחלה: ארבעה גלגלים, בטרייה ומחשב מאוד חזק'. המוצר של טסלה מצוין כי הוא לא חב כלום לרכבים שבנו לפניו. אותו דבר המוצר שלנו: הוא מצוין כי הוא לא חב כלום למוצר שבא לפניו. הוא לא משתמש בשום דבר שנראה כמו טופס PDF, שאנחנו קוראים לו 'טופס בלטה'.
"פקטיפיי צריכה הרבה כסף כי המצאנו תשתית חדשה לדאטה בייס, מסמך עם אפליקציות מסוג חדש, ממשק משתמש חדש, דרך חדשה להציג מסמכים לאנשים. אלה המון דברים שנבנים מאפס. נוסף על כך, מכיוון שברור שאנחנו בתחום עם שחקנים מאוד משמעותיים ושכנראה נעצבן אותם, אנחנו צריכים להיות מסוגלים לזוז ביעילות".
למשל ענקית התוכנה אדובי, שבין השאר ה־PDF רשום על שמה?
"כן. זו חברה שנוסדה על ה־PDF שהמציא המנכ"ל האגדי שלה ג'ון וורנוק, שמת לפני שנתיים. אנחנו חוגגים פה את יום ההולדת שלו כי הוא היה ענק של הניינטיז, ומה שהוא עשה בזמנו אנחנו רוצים לעשות היום. הוא האחרון שהיה לו אומץ להגיד 'אני ממציא מחדש את המסמך לכולם'".
את סבב הגיוס הנוכחי, שנמשך כשנה, הובילה קרן Valley Capital Partners, והשתתפו בו דמויות מפתח מעמק הסיליקון, ובהן ג'ון ג'יאננדראה (Giannandrea, בכיר לשעבר בגוגל ואפל), קן מואליס (Moelis, מייסד בנק השקעות הנושא את שמו), פיטר בראון (מנכ"ל קרן הגידור רנסנס), ומייסד למונייד שי וינינגר. "קשר בין יזמים למשקיעים הוא עסק רגיש, והיחסים בינינו לבין המשקיעים העיקריים שלנו יוצאים מן הכלל, הם היו בחירה נהדרת והם לא ישראלים", אומר גביש. "אנחנו היינו ההשקעה הישראלית הראשונה שלהם, ומאז שהם הבינו 'איך נראה ישראלי' הם השקיעו בעוד שלוש־ארבע חברות".
עד כמה היה קשה לשכנע אותם להשקיע ביזם חסר ניסיון כמוך? האופנה היא להשקיע ביזמים מנוסים.
"לניסיון יש הרבה חשיבות. אבל יזם שזה 'הילד הראשון שלו', שמדמיין שוק חדש וחי אותו ואת החברה יותר מכל אחד אחר — אתה מעדיף אותו, גם אם הוא עושה טעויות. ואצלי זה ממש דיבוק, אני במסע מרתק, טוטאלי ולפעמים גם ברוטלי".
כלומר?
"טוטאלי זה לעבוד 18 שעות ביום, שישה ימים בשבוע, במשך שנתיים. ברוטלי כי צריך ללמוד דברים במציאות שמשתנה מאוד מהר, עם ציפיות של משקיעים, לקוחות, עובדים, ולהחזיק את האמונה שהדבר הזה, שלא קיים עדיין, יש לו מקום בעולם. כל יום, כל דקה, יש פאניקה להפסיד כסף למשקיעים שלך ולא לעמוד בציפיות שלהם. זאת אחריות עצומה, ולכן דורשת כזאת התמסרות. כדי שזה יקום ויהיה, מישהו צריך להסכים לקחת את הסיכון הזה ברמה האישית".
"גייסנו לראשונה ב־2024, כשהריביות היו גבוהות. עמק הסיליקון משתוקק לרעיונות משבשים, שיוצרים שווקים חדשים. הם הסתכלו על הרעיון שלי ואמרו 'הבנו'. בתוך 48 שעות חזרתי עם כפליים מהכסף שרציתי"
4 צפייה בגלריה
המשקיעים הבולטים בפקטיפיי (מימין, עם כיוון השעון): וינינגר, מואליס, בראון וג'יאננדראה. "לא תכננו לגייס, אבל אם באים אליך משקיעים שאתה מאוד מעריך עם תנאים שנכונים לחברה, אתה לוקח"
(צילומים: דור מלכה, Jeff Chiu/AP, Betty Laura Zapata/Bloomberg, Grace Villamil, Wikipedia)
במגרש האקדמי האולימפי
גביש גדל בחיפה, בן לפסיכולוגית ומהנדס, ממהנדסי המחשבים הראשונים של אינטל בישראל. "שנאתי את בית הספר, היה לי קשה, ובתיכון אפילו רציתי לנשור", הוא מספר. "הייתי קצת אידאליסט וקצת משועמם, סיימתי בציונים לא משהו. בצבא, אחרי שנשרתי מקורס טיס, הייתי מדריך חובשים. אבל תמיד הייתי מאוד מרדן, וחשיבה מקורית ויצירתית אצל בן 18 במערכת צבאית לא מסתדרת טוב. הצבא צריך אנשים שעושים מה שאומרים להם ומטילים מעט ספק, אם בכלל".
המשך הלימודים כבר היה מוצלח יותר. גביש עשה תואר ראשון כפול במתמטיקה ובפיזיקה במסגרת תוכנית מצטיינים באוניברסיטת תל אביב, השלים ב־2008 תואר שני במתמטיקה עיונית באוניברסיטה העברית בירושלים, והמשיך למסלול דוקטורט יוקרתי במחלקה לסטטיסטיקה של סטנפורד.
"המחלקה לסטטיסטיקה בסטנפורד מדורגת ראשונה בעולם, תוכנית הדוקטורט שלה היתה תמיד קטנה מאוד, ואחת לשנה הביאה מחזור מצומצם של שמונה סטודנטים מהעולם. זה להיכנס למגרש האולימפי. הייתי צריך לסיים ראשון במחזור כדי שזה יקרה, והמציאות שלי היתה לימודים עם ההודי הכי חכם בהודו, עם הסיני הכי חכם בסין, הקנדי הכי חכם בקנדה, וסחבק. הייתי שמח שעוד ישראלים ילכו ללמוד שם, זה כמו לנסוע לוותיקן וללמוד אצל האפיפיור. עמק הסיליקון הוקם סביב סטנפורד, אנשים במחלקות האלה בנו את כל מה שאנחנו משתמשים בו היום. גוגל הוקמה מעבר לכביש, בבניין מדעי המחשב. במובן הזה, המקום הוא ערש התרבות הדיגיטלית".
במה עסק הדוקטורט שלך?
"תיאוריה מתמטית של מדעי הנתונים, שהסבירה מדוע ומתי פועלות שיטות מוכרות במדעי הנתונים. פניתי למנחה נערץ בעל שיעור קומה בינלאומי, דיויד דונוהו (Donoho), כנראה איש מדע הנתונים הגדול ביותר שחי היום, גאון רב־ממדי שזכה בכל פרס אפשרי. רצו האלים והייתי תלמיד הדוקטורט היחיד שלו במשך כמה שנים".
ושם נולד הרעיון לפקטיפיי?
"בתקופה ההיא, עם המעבר לענן ומודל התוכנה כשירות שנכנס חזק לארגונים, היה לנו ברור שהמהפכה הדיגיטלית בתעשיית הבידור והמוזיקה תתגלגל מהר הלאה. נטפליקס וספוטיפיי העבירו את העבודה עם קבצים — שהתעשיות שנאו בגלל פיראטיות וקושי לעדכן ולתמחר — למודל של סטרימינג. שיערנו שזה יקרה גם במסמכים, אבל זה לא קרה".
אז הקמת חברה?
"כשחזרתי מהדוקטורט התחלתי לעבוד כמרצה בכיר במדעי המחשב, הקמתי מסלול לימודי מדעי הנתונים ולימדתי קורס בבינה מלאכותית. כמו ילד יהודי טוב קיבלתי קביעות ופרופסורה לפני שלוש שנים, אבל הרעיונות האלה לא עזבו אותי. עד שנכנעתי למר גורלי וב־2023 החלטתי להקים חברה. תראו מה זה משימת חיים".
ודווקא פקטיפיי.
"ההזדמנות הכי גדולה היא איפה שהכאב הכי גדול. והכאב עצום באזור של מסמכים, בתעשיות שרוויות בהם (ביטוח, רפואה, בנקאות וכיוצ"ב). לא פגשתי אדם שנהנה לעבוד עם מסמכים. המהפכה הדיגיטלית התקדמה מהר, ממסחר בבורסה עד נטפליקס, אבל העבודה המסמכית לא התקדמה כבר 30 שנה. היה ברור שיש פה בעיה אמיתית ויתומה. זה גדול ורחב, החלפת ה־PDF היא רק תוצר לוואי".
אתה לא חושש שתיכשלו, שהטכנולוגיה המתקדמת לא תתפוס?
"כישלון הוא תמיד אופציה, ובשנים הראשונות שלו סטארט־אפ הוא תמיד כפסע מקטסטרופה. אבל אנחנו אובססיביים בכוונה לגרום למסמכי העתיד לא להיראות כמו מסמכי העבר. ונעשה את זה בדרך מדורגת, כדי שהשינוי לא יהיה מפחיד, קשה או מאיים".
"התואר במדעי מחשב מאוד טכני, ואנחנו חייבים שאופי ההכשרה יהיה גם הומניסטי. אחרת כל בורג במכונה יעשה עבודה נהדרת, אבל המכונה תוביל את המין האנושי לאבדון. חייבים בדחיפות ללמד יותר דמיון, יצירתיות, אחריות ואתיקה"
4 צפייה בגלריה
מייסד אדובי המנוח ג'ון וורנוק. "אנחנו חוגגים בחברה את יום הולדתו, כי הוא היה ענק. הוא האחרון שהיה לו אומץ להגיד 'אני ממציא מחדש את המסמך לכולם'"
(צילום: Paul Sakuma/AP)
"יותר קשה מלדבר על מחלה"
גביש חי בגבעת עדה, גרוש ואב לשלוש בנות (12, 14, 15). חייו עברו טלטלה בעקבות תהליך הגירושים הממושך והקשה מאשתו, שהחל ב־2015 והסתיים רק ב־2022. "תופת, אל תנסו את זה בבית", הוא אומר. "אני מבין למה, ברמות מסוימות של קושי, גברים לא תמיד שורדים את זה. אני מדבר על אי־צדק שנתקלים בו בבתי דין לענייני משפחה כשהילדים קטנים, על סטרס כלכלי, על קרבות משמורת קשים. גברים מתביישים לדבר על זה, יותר קל להם לדבר על מחלות קשות מאשר על גירושים. גם לי עד עכשיו קשה לדבר על זה".
כל חייך שהית בספרות גבוהות, וגירושים דורשים פתאום כישורי חיים בסיסיים יותר.
"זה חד־משמעית נכון. מסלול אקדמי מפתח יכולות מסוימות, אבל לא דורש לפתח כישורים חברתיים גבוהים".
מה היו ההשלכות?
"החיים שלי התפרקו לחתיכות הכי קטנות שלהם. אתה נשאר בלי כסף, בלי חברים, בלי משפחה, ומרגיש בלי עתיד ובלי תקווה. זו חוויה טוטאלית לגמרי. לפני עשר שנים לא נראיתי כמו עכשיו, לא נשמעתי ככה, השתניתי. למדתי דברים חדשים ונהייתי אחר. גיליתי שבתור פרופסור ומדען, יש המון דברים בסיסיים שאני לא יודע על עצמי, על איך לחיות. יצאתי לחקור אותם וגיליתי עולמות. רציתי להבין למה אני עושה את מה שאני עושה, מה הייעוד שלי. מה הדבר בעל ההשפעה הכי מיטיבה על הסביבה שלי שאני יכול לעשות. אלה שאלות שאנשים בדרך כלל זורקים לצד הדרך. אצלי זה הגיע ממשבר מאוד עמוק ומתחושת חוסר אונים מאוד קשה ומפגיעות. הלכתי לשאול שאלות עמוקות וגיליתי אנשים שלימדו אותי דברים מאוד חשובים".
הפרופסור לסטטיסטיקה נהפך לרוחניק?
"גיליתי שהחוויה האנושית הרבה יותר רחבה ממה שחשבתי. פגשתי אנשים חכמים שיודעים איך לחיות, שיש להם השקפות עולם מאוד מקוריות ולא מיינסטרימיות. שיטות שהמערב רואה בהן מוקצות או משונות, אבל כחוקר גיליתי שם דברים ששמחתי לקחת. דברים מיטיבים. אם תיסעו לפרדס חנה תפגשו הרבה כאלה, ולא כולם שרלטנים. לי זה היה צורך הישרדותי, והוא פתח לי דלת לעוד עולם, לימד אותי להתמודד עם רגשות, לנשום, להיות בתוך גוף. גם נהייתי אדם חזק יותר, למדתי להילחם".
למשל?
"אני יוצא לטבע, עושה דברים עם הגוף, יוגה, היפנותרפיה, עשיתי ג'ו ג'יטסו, וזה מאזן כי אי אפשר להיות כל הזמן רק בחיים מנטליים. נכנסתי לזה לעומק, כי מי שלומד מתמטיקה ופיזיקה לא מוכן לקבל שום 'ככה זה'. אני חייב להבין את הכל, מהעקרונות הראשוניים.
"וכל זה שימושי, כי להקים חברה דורש את כל כולי. כל מה שאני יודע, כל מי שאני מכיר, כל מה שאני מאמין בו, כל היכולות שלי להבין את עצמי, לפתור בעצמי בעיות, לצמוח. זה כמו מישהו שמנגן על עשרה כלים בו־זמנית. ביוגה למשל אתה לומד שבזמן סערת רגשות אפשר בזמן קצר ובאופן מדהים להירגע".
איך חיים עם ראש מתפוצץ מרעיונות?
"לא קל להתרגל לחיות עם רעיונות בוקר, צהריים וערב, ורק בגיל 40 הבנתי שלא כולם כאלה. יש תובנות ורעיונות שלא מפסיקים לנבוע, ואני גם מרגיש אחראי להם".
כלומר?
"אני לא יכול פשוט לזרוק אותם לצד הדרך. אם יש לי רעיון שאני מרגיש שהוא נהדר, אני רוצה לכתוב עליו, לספר אותו, לבנות אותו. אי אפשר לשים רעיון על המדף".
זה עלול להתנגש עם דרישות התפקיד של מנכ"ל.
"במנכ"לות אתה לא יכול לומר 'ידעתי שזה חלש אצלי', לכן זאת מעבדה עבורי כבן אדם. כל מקום פרום באישיות שלי מהדהד בחברה, לכן זו אחריותי להשתפר. כל הדברים שבאישיות שלי לא עובדים צורחים לי עם מגפון לתוך האוזן משבע בבוקר, אני לא יכול לברוח מזה. זה טוב למי שמעריך צמיחה, אבל צריך לדעת לעמוד בזה.
"זאת העבודה הכי מעניינת שהיתה לי בחיים. אבל כמו בהורות, להיות מייסד לוקח אותך לקצוות הפרומים באישיות שלך הכי מהר שיש. ה'ילד' פוגש אותך בדיוק במקומות הרגישים שלך, וזה חזק כל כך עד שאתה מסתכל עליו ושואל את עצמך: 'איך ידעת?'".
4 צפייה בגלריה
גביש בחדר ילדותו בחיפה, 1990. "היה לי קשה בבית הספר, ואפילו רציתי לנשור. הייתי קצת אידאליסט, מרדן וקצת משועמם"
(צילום: באדיבות המרואיין)
"האקדמיה לא התעוררה"
גם באקדמיה גביש מרגיש שנדרש שינוי. כך נולד הקורס ההומניסטי שלו לסטודנטים במדעי המחשב שעוסק בבעייתיות שטמונה במהפכה הטכנולוגית. "חשוב לעורר אנשים לחשוב על המשמעות של מה שהם עושים", הוא אומר, "זה הרבה יותר חשוב מקורסים טכניים. זה הערך המוסף של אוניברסיטה, לפתוח את הראש ולאתגר את הערכים שלך".
מתי חשבת על הקורס הזה?
"מדעי המחשב נהנו מביקוש שיא, הבינה המלאכותית הלכה והתגלתה בפנינו, ואז שאלתי את עצמי אם אני נותן לתלמידים שלי את הכלים הנכונים לעולם החדש הזה. כי התואר מאוד טכני ומה שלומדים בו מאוד מצומצם, וחשבתי שאופי ההכשרה צריך להיות גם הומניסטי. אחרת כל בורג במכונה אולי עושה עבודה נהדרת, אבל המכונה בכללותה מובילה את המין האנושי לאבדון. וגיליתי שתלמידים רצו לשמוע יותר מזה, זה עניין אותם".
אז לימודי התואר צריכים להשתנות?
"בדחיפות. צריך ללמד יותר דמיון, יצירתיות, אחריות, אתיקה. 100 אלף איש בישראל (מפתחי תוכנה, אנשי מוצר והמנהלים שלהם) הם המנוע של מהפכת המידע הדיגיטלי — והם חיים בבועה של הנדסה, שבה תמריצים כלכליים מנתקים את מה שהם עושים מההשלכות. התמריצים האלה יכולים לעודד גם דברים פליליים או לא מוסריים, כמו חברת ריגול מסוימת שאף אחד לא חשב שבגלל המוצרים שלה יגררו אנשים בלילה מהמיטות שלהם ויירו בהם".
גם AI יכול לעשות דברים מחרידים.
"נכון. אז על מי האחריות? על מי שאימן את המודל? על מי שאסף את הדאטה? על מי שכתב את המודל? על מי שהשתמש בו? בקורס, למשל, אני מראה לסטודנטים תמונה של חצי טסלה מרוסקת בתוך קיר ושואל מי אחראי — וברור להם שהם צריכים לקבל יותר מזה.
"בהקשר של ה'היפיות' שלי עברתי תהליך של לראות יותר נרחב, וזה הביא אותי לשאלות של אתיקה. הכל התחבר להכל בסוף ויפה לראות שהחיים שלך הם לא אוסף של עובדות מקריות. ומכיוון שאנחנו בונים טכנולוגיה שבונה אמת ומעניקה שליטה — ברור שאני רוצה לבנות חברה ולהעסיק מהנדסים עם עמוד שדרה אתי".
בכלל נכון ללמוד מדעי המחשב היום?
"לא כל כך. התואר לא מכין למדעי המחשב של הדור הבא. הוא צמח היסטורית מלימודי מתמטיקה, אבל מי שרוצה ללמוד מערכות בינה מלאכותית עדיף שידע פיזיקה יותר מכל דבר אחר. כדי לאמן במודלים ולבנות מודלים של AI, זה עדיף בהרבה. אם היום צריך לבחור, הייתי לומד פיזיקה וקרל יונג, כדי להבין את נפש האדם".
אז הבעיה באקדמיה רחבה יותר?
"האקדמיה נמצאת בעיצומו של שינוי דרמטי, שלא ברור לקברניטיה. הצורה שבה תלמידים לומדים השתנתה, אבל באוניברסיטה ממשיכים לבנות בניינים. למה? אף אחד לא בא לקמפוס. הרגלי הלמידה השתנו לחלוטין והאקדמיה לא התעוררה להבין את זה. למה מקליטים הרצאות כל הזמן? אני יכול להבטיח שכל מה שאני יכול ללמד מול מצלמה, מישהו בעולם צילם טוב ממני בהרבה. בינה מלאכותית משנה את התפיסה של מה הוא פרופסור ומי הוא מלומד. אני בהחלט מקווה שקברניטי האקדמיה יבינו את גודל השעה".
אז לא צריך לימודים אקדמיים?
"הערך המוסף בהוראה הוא היכולת לכוון ולתת כישורים, לא רק תרגילים ופתרונות. להגיד 'ההרשמה עלתה, אז הכל בסדר', זה כמו להיות הכנסייה הקתולית באירופה בשנת 1,500, רגע לפני הרפורמציה".
איך אפשר לעשות את זה נכון?
"במבנה יותר הומניסטי. קבוצות למידה יותר קטנות. פחות תלמידי תואר ראשון. בקורסים במדעי הרוח, למשל, עושים שיעור בפורמט של דיון על חומר שלומדים בבית. זה נהדר".
לא רק האקדמיה, גם עולם העבודה בהייטק עובר מהפכה.
"אנחנו, כמו כל ההייטק הישראלי, לא מגייסים ג'וניורים, כי אנחנו מפתחים בבינה מלאכותית עם צבאות של בוטים. אז מה אנחנו כן צריכים? אנשים יצירתיים, עמידים נפשית, שיודעים לחשוב מחוץ לקופסה, להאמין במשהו ואז לשחרר אותו, לא להיאחז בו. האנשים האלה צריכים לדעת לעבוד בצוות בקצבים מאוד מהירים, ושיהיה להם ידע טכני מאוד ספציפי, שלא כולו נלמד בתואר".
לא רק העובדים מתמודדים עם מהפכה, גם החברות עצמן. חברות תוכנה כמו וויקס או מאנדיי צוללות בגלל המהפכה הזאת.
"חברות הוערכו במכפילים שצפו צמיחה מגה־מהירה, ועכשיו צופים לגביהן רק צמיחה. אז מי שנסחר במכפילים של 100 או 1,000, נסחר עכשיו רק במכפיל של פי 20. זה עדיין אחלה מכפיל, זה לא שקרה משהו רע. רק שבעידן הנוכחי מבינים באילו קטגוריות חברות לא יצמחו להיות חברות ענק".
וגם כל ההייפ של ה־AI יכול להשתבש בעצמו.
"באחת הסצנות בסרט 'פנטזיה' של דיסני, מיקי מאוס הקוסם מטיל על המטאטא שלו לסחוב במקומו מים מהבאר ולמלא בריכה. אבל אז הוא נרדם, וכשהוא מתעורר הבית מוצף לגמרי, כי המטאטא העביר דליים ועוד דליים, אבל לא הוגדרה לו משימה עם סוף. הוא מנתץ את המטאטא, אבל השברים שלו נהפכים להמון מטאטאים קטנים, כך שהבעיה רק מחריפה ונהיית ענקית. כל טכנולוגיה היא תמיד עסקה עם השטן. אתה מקבל משהו ונותן משהו בתמורה, אבל אתה לא יודע מה תיתן. במובן מסוים קצת שימח אותי לראות ש־AI הוא הטכנולוגיה הראשונה שהיה עליה דיון סביב הסיכון שטמון בה.
"גם טכנולוגיית המידע משעבדת. כל דבר שאתה אומר ועושה היום במרחב הציבורי מאפשר לבנות עליך פרופיל אישיותי. זה יכול להוליד משטר טוטליטרי דיגיטלי שיגרום ל'1984' של אורוול להיראות כמו בדיחה נאיבית. אתה קורא את פייסבוק, אבל היא גם קוראת אותך. טכנולוגיה בידי משטר ללא איזונים ובלמים מסוכנת לאנושות, ועוד לא ראינו כלום.
"אני מכריח את התלמידים שלי לראות את הפרק בסדרה 'מראה שחורה' שהוקדש לאשראי חברתי. לכל אחד יש עדשת מגע שמסתכלת עליו, יודעת את זהותו ורואה את ממוצע הדירוג החברתי שאחרים נתנו לו. ואז כולם נחמדים אחד לשני עד כדי גועל. זה פרק קשה לצפייה, שמדבר על מערכות זיהוי פנים שממש כאן. מי ששמח להעלות אלף תמונות שלו לפייסבוק — עבורו זה כבר מאוחר מדי. הוא יצטרך לשנות את המרחק בין העיניים כדי לזכות בפרטיות שלו בחזרה. בהצלחה עם זה".
