הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
הופ הגיחה לאוויר העולם ב־7 בנובמבר 2017 בתוך תא שירותים נייד שהוצב בחורשה במרחק 27 קילומטרים מהעיירה הזעירה קול ספרינגס שבמדינת אינדיאנה. לאחר הלידה האם עטפה אותה בשמיכה ונהגה בחשכה עד שהגיעה לתחנת כיבוי האש של העיירה. היא פתחה דלת של תא לא גדול שנבנה בתוך הקיר החיצוני של המבנה, הכניסה את התינוקת לעריסה המחוממת שבתוכו, סגרה את הדלת ונסעה משם. איש לא ראה אותה.
מוניקה קלסי (52) מספרת לי את הסיפור הזה בעיניים נוצצות, שכן הופ היתה התינוקת הראשונה שהושארה באחת התיבות של הארגון שהיא הקימה, כדי לאפשר לאמהות למסור לאימוץ תינוקות בני יומם באופן אנונימי.
"הופ נולדה בריאה לחלוטין", אומרת קלסי ששנתיים קודם לכן הקימה את הארגון, Safe Haven Baby Boxes שמו. "לא מצאנו סמים או אלכוהול בגוף שלה ומבחינתנו זה הראה שאמא שלה אהבה אותה. יש הורים שמצאו את עצמם בסיטואציה שאני ואת לעולם לא נוכל להבין, והם מוצאים תקווה בידיעה שעומדת בפניהם אפשרות להציל את חייו של הילד שלהם וגם לעשות את זה באופן אנונימי. אנחנו לא יודעים מי האמא עד היום. אנחנו לא יודעים מה השם שלה. אנחנו לא יודעים עליה דבר. זה כל היופי".
מבחינת קלסי, הפקדתה של הופ בתיבה באותו לילה לא רק שהוכיחה לה את נחיצותו של הארגון. "הקמתי אותו במחשבה שהוא יכול להציל חיים, אבל כלל לא היו לי נתונים שתמכו בכך שקיים צורך בתיבות כאלה", היא מודה. אבל המקרה של הופ גם נתן לה תחושה שכל נסיבות חייה פתאום מסתדרות.
קלסי עצמה ננטשה על ידי אמה כתינוקת בת יומה, ובלילה שבו התבשרה שלראשונה מאז הקמת המיזם שלה מישהו הכניס יצור חי לאחת התיבות שהיא החלה לפזר ברחבי ארצות הברית, היא נחתה במדינת ארקנסו כדי לבקר את אחיו של סבה הביולוגי. "הדלקתי את הטלפון שלי מיד אחרי הנחיתה כדי לבדוק אם מישהו חיפש אותי, ובמשיבון חיכתה לי הודעה מסגן מפקד תחנת כיבוי האש בקולדספרינגס", היא מספרת בהתרגשות. "לא הבנתי למה הוא מתקשר אליי ב־23:30. בכלל לא עבר לי בראש שקיבלנו תינוק. חשבתי שמשהו לא בסדר עם התיבה, או שאיזה ילד הכניס משהו לתוכה כמעשה קונדס".
כל תיבות הפקדת התינוקות ש־SHBB מייצר ומתקין (ועל כך בהמשך) מצוידות בחיישנים שגורמים לשלוש אזעקות להישמע בו־זמנית ברגע שמישהו מכניס משהו לתוכן. אחת נשמעת בתחנת כיבוי האש שבו היא מותקנת, השנייה במוקד החירום העירוני, והשלישית בטלפון האישי של אחד הכבאים בתחנה — גיבוי על גבי גיבוי, שהרי מדובר פה בדיני נפשות.
אבל באותו לילה בארקנסו, כשקלסי התקשרה בחזרה לסגן מפקד התחנה בה הותקנה התיבה, היא שמעה ברקע סירנה רביעית — של אמבולנס. "הוא אמר לי, 'מוניקה, התינוק הראשון שלנו הגיע'. עניתי לו: 'די! אתה עובד עליי?', כי זה ידוע שכבאים עובדים זה על זה כל הזמן, ואני יודעת את זה כי בכלל הייתי כבאית בעצמי לפני שהקמתי את SHBB, אבל אז שמעתי בכי של תינוקת, והבנתי שהוא אומר את האמת. הוא אמר: 'היא יפהפייה', ושלח לי תמונה שלה. היא בדיוק חגגה את יום הולדתה השמיני לאחרונה".
בעוד חלק מהמימון לבניית והתקנת התיבות מגיע מהקהילה שבה התיבה מותקנת ומקרנות פילנתרופיות אחרות, רוב הכסף שמממן את SHBB מגיע ממסדר אבירי קולומבוס הקתולי, שידוע בהתנגדותו להפלות ולנישואים חד־מיניים
כוונות טובות והרבה בעיות
התיבה הראשונה של הארגון הותקנה באפריל 2016 באינדיאנה, חרף התנגדויות משפטיות חריפות מצד גורמי רווחה ובריאות, ומצד ארגוני זכויות מאומצים ואנשי מקצוע בתחום רווחת הילד. מנהלת המחלקה לשירותי הרווחה במדינה התריעה אז כי "אין שום ראיה שתומכת בכך שתיבות תינוקות הן דרך בטוחה וזהירה למסור ילד", וגם כיום, כעשור לאחר התקנת התיבה הראשונה, אנשי מקצוע רבים מתנגדים להן. לורי ברוס, סגנית מנהלת המרכז הבין־תחומי לביו־אתיקה של אוניברסיטת ייל, כתבה לא מזמן בנייר עמדה שניסחה בנושא כי "קהילות רבות ואנשים רבים מלאים בתשוקה לספק פתרונות בטוחים לתינוקות הפגיעים ביותר שלנו, אך אלו שתומכים בבניית תיבות להשארה אנונימית של תינוקות אינם מודעים לנזקים האתיים, המשפטיים והחברתיים המשמעותיים ולתוצאות הבלתי מכוונות שהתיבות הללו מוסיפות לסביבת קבלת ההחלטות של ההורים הנוטשים". טענה משמעותית נוספת נגד התיבות היא שעצם קיומה של האפשרות לנטישה אנונימית של תינוקות מסירה אחריות מההורים וגורמת להם שלא לשקול כלל את האפשרות לבצע הפלה.
למרות הביקורת, מאז הפעלתה של אותה תיבה ראשונה באינדיאנה SHBB עשה דרך ארוכה. עד סוף השנה, הארגון יתקין את תיבת התינוקות ה־400 שלו. עם זאת, הנתונים שהוא מוסר לגבי השימוש בתיבות שלו לא מעידים על ביקוש רב במיוחד: מאז הוֹפּ הונחו בתיבות כ־70 תינוקות. אבל 12 מתוכם מתחילת 2025.
הבסיס המשפטי שמאפשר לקלסי להוציא לפועל את המיזם שלה הוא "חוק חוף מבטחים", שנחקק לראשונה בטקסס ב־1999 וכונה אז "חוק משה התינוק". לאחר ששלושה מ־13 תינוקות שננטשו באותה שנה במדינה נמצאו מתים, מחוקקים בה החליטו להעביר חוק שיפטור הורים שנטשו את תינוקם מאחריות פלילית אם מסרו אותו לאדם אחר, גם אם עשו זאת באופן אנונימי לחלוטין. עד 2008 נחקקו חוקים דומים בכל 50 המדינות בארצות הברית. כשהחוקים הללו נחקקו לראשונה הם לא כללו התייחסות לאפשרות שהתינוקות פשוט יושארו במקום כלשהו — בוודאי לא בתיבה — אך עם השנים 19 מדינות שינו אותם כך שיתירו זאת. שלא במפתיע, כולן שמרניות, מתנגדות להפלות ויש בהן רוב מובהק למפלגה הרפובליקנית.
לפי ארגון National Safe Haven Alliance שאוסף נתונים בנושא, ב־2024 נמסרו בארצות הברית 156 תינוקות בהתאם לחוקי חוף מבטחים. רק 39 תינוקות ננטשו בשנה האחרונה באופן בלתי חוקי או לא בטוח — ירידה של כ־70% מאז 2004, השנה שבה החלו להיכנס לתוקף חוקים מסוג זה במדינות רבות. נוסף על כך, לפי נתוני המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC), שיעור רצח התינוקות בארצות הברית ירד ב־67% במהלך העשור שלאחר החלת החוקים הללו.
במרוצת השנים הפכו חוקי חוף מבטחים, עם תוספת התיבות של קלסי, לחלק מקמפיין הכשרת איסור ההפלות. שופטי בית המשפט העליון השמרנים שתמכו ב־2022 בביטול פסק דין רו נגד וייד מ־1973 שעיגן את הזכות החוקתית להפלות, והחזירו למדינות את הסמכות לאסור אותן, אף הציגו את חוקי חוף מבטחים כחלופה להפלה. השופטת איימי קוני בארט אמרה שהתיבות פוטרות את הנשים מנטל ההורות, והשופט סמואל אליטו הגדיר את החוקים כהתפתחות חדישה שמבטלת את הצורך בזכות להפיל.
השמרנות הגואה בארצות הברית, ביטול רו נגד ווייד שהביא לעלייה במספר התינוקות הלא רצויים שנולדים וכנראה גם הקמפיינים שמריצה קלסי לפרסום הארגון ובהם מככבים כבאים נאים, תורמים לשגשוג המיזם. לפני שנתיים SHBB הפעיל 200 תיבות ברחבי ארצות הברית ואילו כיום הוא צומח בקצב של 100 תיבות חדשות בשנה. התקנת מספר תיבות כה גדול אינה דבר של מה בכך, מכיוון שמחיר ההצטרפות לתוכנית של הארגון עומד על 16 אלף דולר לתיבה. המחיר כולל את בניית התיבה, התקנתה, תמיכה מרחוק ועלויות אדמיניסטרטיביות נוספות. חלק מהמימון מגיע מהקהילה שאצלה התיבה מותקנת ומקרנות פילנתרופיות, אך מקור המימון העיקרי למיזם (לא פחות מ־75% ב־2021) הוא מסדר אבירי קולומבוס הקתולי, שידוע בהתנגדותו הנחרצת להפלות ולנישואים חד־מיניים.
וככל שיש יותר תיבות כאלה, עולות לדיון שאלות מוסריות כבדות משקל, המפגישות בין שתי סוגיות נפיצות בפני עצמן: הפלות ואימוץ. לא פלא, אם כך, שהמיזם של קלסי הפך לאחרונה לנושא חם ומאוד שנוי במחלוקת באמריקה של ימינו.
1 צפייה בגלריה
תיבת "בייבי האץ'" במלזיה. "מסירת תינוקות בתיבות שוללת מהמאומצים זכויות בסיסיות כגון הזכות לזהות, להיסטוריה משפחתית ולרקע רפואי", אומרת גריינר
(צילום: Nicholas Chin)
"תיבת נטושים" בקיר בית המשפט באודינה, איטליה, שהיתה בשימוש עד המאה ה־19(צילום: Dragoncello/Shutterstock)
תיבת "בייבי קלאפה" בבית חולים בהלה, גרמניה. פעילים חברתיים מעדיפים חלופה שנקראת לידה חסויה, שבה התינוק נמסר לארגון מתאים, בזמן שהיולדת מתאוששת בבית החולים(צילום: steffen schellhorn/IMAGO)
ההשראה: משה בתיבה
קלסי היא דוברת כריזמטית. יש לה 1.3 מיליון עוקבים בטיקטוק וסיפור חיים קשה שהיא מפרטת בספרה מ־2021, "Blessed to Have Been Abandoned: The Story of The Baby Box", ובו היא חושפת שאמה הביולוגית הרתה כתוצאה מאונס. את הרעיון להקים את הארגון שלה קיבלה בביקור בדרום אפריקה ב־2013. לדבריה, היא עברה במקרה ליד כנסייה בקייפטאון ו"לפתע מצאתי את עצמי עומדת מול מה שמכנים שם 'כספת תינוקות' בקיר הכנסייה. זה מיד ריתק אותי. שאלתי את הכומר כל שאלה אפשרית שעלתה לי, והוא נתן לי את כל התשובות, ופשוט לא הצלחתי להוציא את זה מהראש. בדרך חזרה הביתה, במטוס, שרטטתי על מפית את הגרסה שלי לתיבת התינוקות הזו". את הארגון ייסדה עם בן זוגה, ג'ו, ראש עיריית וודברן שבצפון מזרח אינדיאנה.
הרעיון של הנחת תינוקות בתיבות באופן אנונימי כדי שמישהו ימצא אותם וידאג להם אינו חדש. במסורת היהודית הוא מוכר מסיפורה של יוכבד שהניחה את בנה משה בתיבה שצפה על מי היאור כדי להציל אותו מגזירות פרעה, והוא היה נפוץ בכנסיות ובתי משפט באירופה עד המאה ה־19. בחלק מהכנסיות אפשר למצוא גם כיום מתקן מסתובב שנבנה לתוך הקיר החיצוני של המבנה וכונה "גלגל הנטושים". ההורה היה מניח בתוכו את התינוק ומסובב אותו לתוך חלקו הפנימי של המבנה, והפעולה היתה גורמת לצלצול פעמון שמזעיק מישהו שידאג ליילוד. פתרון מודרני יותר קיים כיום במקומות אחרים בעולם, בלי קשר לארגון של קלסי. למשל בגרמניה, בצ'כיה, בסין, בדרום קוריאה ובמלזיה.
"מדי שלושה או ארבעה ימים, תינוק שננטש נמצא מת או נאבק על חייו בארצות הברית", טוענת קלסי, אף שאין מאגר מידע לאומי לגבי נטישת תינוקות ומדינות רבות כלל לא אוספות נתונים על התופעה. "זה הרבה, והמקרים האלה לא קורים היכן שיש לנו תיבות תינוקות. קחי לדוגמה את אינדיאנה שבה נולדתי. כשהקמתי את הארגון, רק רציתי להציל את שני התינוקות בממוצע שננטשו ונמצאו מתים במדינה מדי שנה. מאז שהתחלנו להתקין בה תיבות לפני כמעט עשור, ועד לפני חודשיים, לא נמצאו בה תינוקות מתים. מעולם לא העליתי על דעתי שישו ייקח אותי למסע בכל רחבי המדינה".
ומה קרה לפני חודשיים?
"בתחילת ספטמבר מצאו תינוק בן יומו מת בפארק באינדיאנפוליס (מדיווחים תקשורתיים עולה אפשרות שזו היתה לידה שקטה — ר"ד), וזה מעניין, כי בתחנת כיבוי האש של אינדיאנפוליס אין תיבת תינוקות, ובעיר נאבקו נגדנו די חזק בעשור האחרון. עד כה הניחו 41 תינוקות בתיבות התינוקות שלנו באינדיאנה".
איך הרגשת כששמעת על התינוק המת באינדיאנפוליס?
"זה קצת הבעיר לנו אש מתחת לרגליים. הבנו שטעינו בכך שהרגשנו שהמצב שלנו במדינה טוב, וזה מה שאיפשר את האסון הזה. בעשור האחרון היינו בכמעט כל בית ספר, תחנת כיבוי אש ובית חולים באינדיאנה, אבל עכשיו אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להמשיך להיאבק בה, בדיוק כמו שאנחנו עושים בכל מדינה אחרת בארצות הברית, כדי להתקין עוד תיבות תינוקות שימנעו ממקרים כאלה לקרות שוב".
תוכלי להסביר את התהליך שבסופו מותקנת תיבה כזאת?
"זה מתחיל בזה שאת מתקשרת ואומרת 'היי, אני רוצה להצטרף לתוכנית תיבת התינוקות למען הקהילה שלי'". אנחנו נשלח לך מעין מדריך שמפרט את התהליך. יהיה עלייך ליצור קשר עם מחלקת הכיבוי או עם העירייה שלך, ואם את מכירה בה מישהו — נגיד את ראש העירייה — פשוט לכי לפגישה איתו ותשאלי אותו מה דעתו. אם הוא ירצה מידע נוסף זה מצוין, כי את כבר מכירה את הפרטים שקיבלת מאיתנו. וגם אם לא, אז העירייה יכולה לפנות אלינו ישירות, ומשם אפשר לצאת לדרך ולערוך חוזה".
לאחר שהכספים להתקנת התיבה מגויסים (קלסי מדגישה שמדובר בארגון ללא כוונת רווח), בנה של קלסי, ג׳יי ג׳יי, בונה תיבה ברוחב של כ־96 ס"מ ובעומק של כ־56 ס"מ, שבה מנגנון חימום ומאוורר קטן. "זה בדרך כלל לוקח שניים עד ארבעה שבועות, וכשהתיבה מוכנה אנחנו שולחים אותה ליעדה ושם מתקינים אותה, מחברים אותה למערכת האזעקה, ומתחילים שבעה ימי בדיקה. אנחנו כבר יודעים בדרך כלל ביומיים הראשונים אם משהו לא תקין, אבל התיבה חייבת לעבור בהצלחה כל יום, ואם היא נכשלת באיזשהו שלב צריך להתחיל את התהליך מההתחלה. כשהתהליך מסתיים, ממלאים 'טופס ברכה', ולאחר מכן אנחנו מגיעים למקום, מכשירים את הצוות ומברכים את התיבה והופכים אותה לפעילה. בסרטון ממעמד כזה מהעת האחרונה אומרת קלסי: "איזו ברכה זו לעמוד כאן, בתחנת כיבוי אש, ולקדש תיבת תינוקות בקיר, כדי שלא נצטרך לעמוד בבית קברות ולקדש קופסה שנכנסת לאדמה".
אין כמעט ראיות לכך שקיומן של התיבות של SHBB הפחית את מספר התינוקות שננטשו על ידי הוריהם. בגרמניה, שבה גם יש תיבות למסירת תינוקות, מחקרים הראו כי הן לא הובילו לירידה בתמותת תינוקות או במקרי נטישה
שיטה שמעודדת לחמוק מאחריות
על אף שקיים מחסור בנתונים על אודות נטישת תינוקות בארצות הברית, קשה שלא לקשור בין שגשוג הארגון של קלסי בשנתיים האחרונות לבין האפשרות שיותר תינוקות ננטשים בה לאחר ביטול פסיקת רו נגד וייד. קלסי סבורה אחרת. "לוקח לדברים זמן להתרומם", היא אומרת. "לפני שנה התקנו את התיבה הראשונה שלנו בוויסקונסין, וכיום יש במדינה 10 תיבות, אבל רק לאחרונה נעשה לראשונה שימוש בתיבה שלנו במדינה, כך שהאמהות הצעירות בוויסקונסין רק עכשיו רואות שזה עובד — שהאמא שהשאירה את התינוק שלה בתיבה שלנו לא נכנסה לצרות, ושאף אחד לא איתר אותה. זה נותן להן שקט. כעת הן יודעות שאם זה יקרה גם להן, הן יוכלו להשתמש בתיבות שלנו ולא להסתכן".
קלסי סירבה מראש לקבל שאלות על הפלות, אולם כנוצרייה אדוקה עמדותיה בנושא ברורות. מנהלת קו החירום של הארגון, חברתה פאם סטנזל, היא אקטיביסטית מוכרת למען הימנעות ממין שהסתבכה לא פעם בשערוריות של ביוש מיני. גם היא ננטשה כתינוקת.
כך או כך, אין כמעט ראיות לכך שקיומן של התיבות של הארגון הפחית את מספר התינוקות שננטשו על ידי הוריהם. בגרמניה, למשל, שם הופיעו תיבות למסירת תינוקות בתחילת המילניום, מחקרים הראו כי הן לא הובילו לירידה בתמותת תינוקות או במקרי נטישה. באופן אירוני, עדותה של קלסי על כך שכשהקימה את הארגון לא היו נתונים שתמכו בצורך בתיבות תינוקות תקפה גם כיום ומרתיחה את מארלי גריינר, מייסדת ארגון זכויות המאומצים האמריקאי Bastard Nation, ובעלת הבלוג "Stop Baby Boxes Now" שמתנגד נחרצות למיזם. "העובדה שאף אחד לא מחויב לדווח כמה תינוקות ננטשים היא בעיה ענקית, ובינתיים מוניקה קלסי והבייבי בוקסס שלה נמצאים בכל מקום! יש להם מיליוני עוקבים ברשתות החברתיות, והם מפרסמים בלי סוף, כך שאנשים רואים את זה ואומרים לעצמם, 'אה, ככה אפתור את הבעיה שלי'".
גריינר מתנגדת למיזם דווקא בגלל האנונימיות שהוא מאפשר להורים הנוטשים. "מסירת תינוקות בתיבות שוללת מהמאומצים זכויות בסיסיות כגון הזכות לזהות, להיסטוריה משפחתית ולרקע רפואי, ופוגעת גם בזכויות של האבות הביולוגיים, ובאפשרות של אמהות להתחרט על הבחירה שלהן למסור את התינוקות, משום שברוב המדינות זה כמעט בלתי אפשרי לשנות החלטה".
אלטרנטיבה ל"תיבות תינוקות" שמופעלת במדינות אחרות — למשל בהולנד, באיטליה ובצרפת — נקראת לידה חסויה. השיטה מאפשרת לאשה להישאר אנונימית כשהיא מקבלת טיפול טרום־לידתי, ללדת בבית חולים וללמוד על האפשרויות שעומדות בפניה — כולל מסירה זמנית של התינוק או נתינתו לארגון שיטפל בו בזמן שהיא מתאוששת מהלידה. פעילים למען זכויות נשים וילדים אומרים שתוכניות כאלה מסייעות להגן על בריאותן הנפשית והגופנית של אמהות ולאפשר להן לקבל החלטות מושכלות.
בגרמניה למשל אשה בהיריון יכולה לבחור בלידה חסויה באמצעות התקשרות לקו טלפון שפועל 24 שעות ביממה והפניה ליועצת בקרבת מקום. האם לעתיד משתפת את היועצת בשמה האמיתי ומקבלת גישה לטיפול טרום־לידתי ולטיפול בהיריון. היועצת אינה משתפת את שמה עם אף גורם, אך הילד יכול, כשהוא מגיע לגיל 16, לקבל גישה לפרטיה האישיים של האם. החוק גם מציע מסלול המאפשר לאשה להשיב לעצמה את המשמורת על ילדה.
אלא שבארצות הברית, שבה אפשרות כזו לא מוצעת לאמהות, הביקורת שבינתיים מוטחת בארגון לא מגיעה רק מגריינר. ניק סילבריו, מייסד עמותת A Safe Haven for Newborns מפלורידה, שמסייעת לנשים ששוקלות למסור את תינוקן ומתנגדת לתיבות, אמר בחודש שעבר למגזין "טיים" שהשימוש בתיבות מונע מאנשי מקצוע לוודא שהאם לא פעלה מתוך לחץ, פחד או בלבול, ושהיא אכן רוצה לוותר על הילד. "הנחת תינוק בתיבה מבטלת כל קשר עם ההורים, ומקטינה משמעותית את היכולת של אנשי הרפואה לבדוק אם התינוק חולה, פצוע, מוזנח, היה קורבן לסחר בבני אדם, או אם האם עצמה זקוקה לעזרה", הוא אמר. קלסי, שלא במפתיע, דוחה את הביקורת הללו מכל ומכל.
איך את מתמודדת עם הטיעון שהאנונימיות של התיבות אינה אתית, כי היא מונעת זכויות אדם בסיסיות מהתינוקות האלה?
"יש היום בדיקות דנ"א. אני למשל יודעת מה הרקע שלי ומי אני בזכות בדיקת דנ"א שכנראה יותר מדויקת מכל מידע שהאמא הביולוגית שלי היתה מספרת לי, אם היא היתה מספרת בכלל. יש כל כך הרבה דרכים לברר את המידע הזה, בלי שמישהו יעמוד מולך וכנראה ישקר לך רק כדי לצאת מהעניין. את באמת מצפה שאמא במצוקה שמוסרת תינוק לעובד בית חולים תזכור מאיזה מוצא היא? את באמת חושבת שהיא תזכור את ההיסטוריה הרפואית שלה? ברור שלא. היא לא תזכור. לילד מגיעה הזכות לחיים לפני כל דבר אחר, נקודה. כילדה שנולדה כתוצאה מאונס וננטשה בלידתה, אני מעדיפה שיהיו לי חיים מאשר לדעת מי ההורים שלי, מי אני, ומה המידע הרפואי שלי כי אם אין לי חיים, שום דבר אחר לא משנה. ולכן, הצלת חייו של הילד היא הדבר הראשון והחשוב ביותר".
מדוע בעינייך האנונימיות כל כך חשובה בסיפור הזה?
"כל סיפור הוא שונה אבל אני יודעת להגיד לך שחלק מהאנשים חוששים שיתייחסו אליהם בחוסר כבוד, שהם יחושו בושה, שישפטו אותם, שמישהו ייכנס ויראה אותם, או שמישהו יאמר להם את הדבר הלא נכון, או ישאל אותם את השאלה הלא נכונה".
מהי שאלה לא נכונה במקרה הזה?
"כשאני מכשירה צוותים בתחנות כיבוי אש, אחד הכללים שאני שמה עליהם דגש במקרה שבו אשה שניגשת לתחנה ורוצה למסור באופן ידני תינוק במסגרת החוק, הוא לא לשאול אותה 'למה את עושה את זה?', או 'את בטוחה?'. מובן שהיא לא בטוחה. אף אחד לא יכול להיות בטוח בדבר כזה. זה דבר שמתחבטים בו במשך חודשים. כששאלתי את אחת האימהות שעשו שימוש בתיבות שלנו מדוע היא לא מסרה את התינוק שלה ידנית היא אמרה משהו שלעולם לא אשכח: 'לא רציתי שינסו להניא אותי מהחלטה שלקח לי זמן רב כל כך לקבל'".
באילו עוד סיבות נתקלת לכך שאמהות מוסרות תינוקות דרך תיבות?
"אם, נניח, לאמא יש תיק פתוח ברווחה, והתינוק נולד עם סמים או אלכוהול בדמו, מסירה ידנית שלו עלולה בהמשך לפגוע במאבק שלה לקבל את הילדים האחרים שלה בחזרה אליה".
ומה תעני למי שטוען שמסירת תינוק בתיבה מקשה מאוד על ההורים הביולוגיים לשנות את דעתם?
"בדיקת דנ"א היא המפתח לוודא שמדובר בהורה הביולוגי. אם נותנים תינוק בחזרה למישהי שנכנסה סתם כך לבית החולים ואומרת 'שיניתי את דעתי, אני האמא', ולא מבצעים שום בדיקה או חקירה, מסכנים את הילד. מצד שני, כשאשה בוחרת באפשרות בטוחה, זה יהיה מגוחך מצדנו לומר לה 'לא, זהו, את לא יכולה להתחרט ולחזור לקחת את הילד שלך', ולכן בכמעט כל המדינות בארצות הברית ניתן לעשות את זה בתוך 30 עד 45 יום, למעט באלבמה שבה אנחנו מנסים לשנות את החוק כך שגם שם תהיה תקופת חסד של 30 יום".
ברוד איילנד יש תקופת חסד של 90 יום.
"נכון. אבל צריך להבין שאנחנו לא יכולים להשאיר ילד בפנימייה או באומנה במשך שלוש שנים רק כי אולי יום אחד האם תשנה את דעתה. זה לא הגיוני. צריך לחשוב גם על זכויות הילד, על הזכות שלו לגדול במשפחה, ולא להישאר במערכת האומנה. ולכן העברת הילד במהירות למשפחה קבועה היא קריטית. כאשר אם מניחה תינוק באחת התיבות שלנו, זו הסכמה מרומזת לכך שהתינוק יימסר לאימוץ. אבל עד לרגע שבו נשללות רשמית זכויות ההורה הביולוגי, לאם יש אפשרות לחזור בה, וזה קורה, ואנחנו תומכים בכך".
