נניח שבוקר אחד, כשאתם מתעדכנים בחדשות ומקווים שלא התחולל עוד אסון, אתם מגלים שבזמן שישנתם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הודיע שיש בידי הממשל הוכחות חד־משמעיות לקיומם של חיים מחוץ לכדור הארץ. הוא יהיה חגיגי מאוד, הנה עוד הישג שיהיה רשום על שמו, וינסה להרגיע. "הם רוצים עסקה", הוא יגיד, מתוך עולם המושגים המוכר לו כל כך. אולי הוא אפילו יציג תמונות או סרטונים. אבל אתם, מה אתם תעשו בבוקר הזה? תשמחו? תיבהלו? תספרו על זה לילדים בזמן ההכנות לבית הספר? ואם תספרו, מה תגידו, ואיך? תתלבשו חגיגי לכבוד הפלישה ממאדים? תאגרו שימורים? תצייצו בדיחות ברשת שמכסות על חרדה? תתמלאו הודיה על זה שאתם זוכים לחוות היסטוריה חד־פעמית? תתנדבו לעלות לחללית?
השאלות האלה אינן עוד תרגיל מחשבתי; הן תחום העיסוק של הפסיכולוגית ד"ר ג'ניס וילהאוור (Vilhauer). מבחינתה, השאלה איך אנחנו מתייחסים לאפשרות של תבונה שמגיעה מחוץ לכדור הארץ היא הזדמנות ללמוד, קודם כל, והמון, על בני אדם. מבחינתה, זה לא סרט חייזרים, "זה הסיפור האנושי המעניין ביותר שנתקלתי בו אי פעם", היא אומרת, "ובתור פסיכולוגית אני לא יכולה שלא להתעניין בזה. אני המומה שאין יותר פסיכולוגים שמתעניינים בזה". וילהאוור לא סתם מתעניינת בנושא; היא עוסקת בו בהרחבה. ולא באזורי השוליים המקצועיים אלא בגופים ממוסדים העוסקים בנושא — במועצה מיוחדת של הממשל, וגם במועצה המייעצת של קרן Disclosure, שמוציאה ניירות עמדה לשם "קידום ההבנה של UAP באמצעות מדיניות, חקיקה וחינוך הציבור".
לפני כחודשיים הקים הנשיא טראמפ את המועצה המדעית המייעצת לענייני UAP — תופעה אנומלית בלתי מזוהה (אנשי המקצוע לא אומרים עב"מים, ובטח שלא חייזרים; ברגע שהטיפול בתחום נהפך לרציני יותר, גם הז'רגון השתנה). בראש המועצה עומד האסטרופיזיקאי הישראלי־אמריקאי פרופ' אבי לייב, ויש בה 20 חברים — פיזיקאים, סטטיסטיקאים, אנתרופולוגים, ביולוגים, פילוסופים ופסיכולוגים, ובהם בן לאם, היזם שמאחורי הדה־הכחדה של זאב הבלהות בחברת קולוסל ביוסיינס; והפסיכולוג הישראלי ד"ר עומר אלדדי. המועצה אמורה לספק לממשל — וליתר דיוק לגוף שלו העוסק בנושא, UAP Governance Board — ניתוח וייעוץ מדעיים על חומרים בלתי מסווגים שהבורד מעביר לה. אחד הדגשים בעבודתה הוא זה שוילהאוור מתמקדת בו: "חיוני להבין את הפסיכולוגיה האנושית כדי לפרש את הדיווחים האלה ולחזות את השפעתן העתידית של תופעות UAP על החברה", מסביר ל"מוסף כלכליסט" פרופ' לייב. "זו הסיבה לכך שמומחיותם של ד"ר אלדדי וד"ר וילהאוור חיונית למועצה".
ב־31 באוגוסט התבשרו חברי המועצה כי לממשל יש תוכנית למקרה שבו יהיה בידיו אישור לקיומה של אינטליגנציה מחוץ לכדור הארץ, וכי ארצות הברית מוכנה להנהיג את ההיערכות הבינלאומית בנושא. לא פורסם מה יש בתוכנית, וגם וילהאוור מודה שהיא לא יודעת. ולא, היא גם לא יודעת אם יש תבונה נוספת על זו המוכרת לנו.
"בהתחשב בגודלו העצום של היקום — מגוחך להניח שאנחנו האינטליגנציה היחידה שבו, אבל אני עדיין לא יודעת", אומרת וילהאוור בריאיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט". "אני חברה במועצה המדעית במידה רבה מפני שאני ממש רוצה לגלות. אני מתייחסת לראיות ברצינות. אבל אני גם יודעת כפסיכולוגית שאנשים לא תמיד הכי אמינים בכל הנוגע, למשל, לעדות ראייה או לזיכרון. אני לא מטילה ספק בעדויות של אנשים שחוו חוויות שמעלות אפשרות כזאת, אני חושבת שהם כנים בדיווחים שלהם, אבל אני גם זהירה מאוד בנוגע לסוג המסקנות שאני מגיעה אליהן. אז בשלב זה אנחנו עדיין לא יודעים מהן תופעות UAP, לא יודעים אם מדובר באינטליגנציה לא אנושית (NHI). אבל ברור שרבים משוכנעים שיש אינטליגנציה כזאת, וברור לגמרי שזה ישפיע על בני האדם".
"אם יחשפו שקיימת אינטליגנציה לא אנושית, חלק מהאנשים יתרגשו, חלק יחשבו שמידע כזה לא משפיע על חייהם, חלק יפחדו, וחלק יתקשו לשלב אותו במערכות האמונה שלהם. סביר להניח שרוב האנשים יסתגלו למידע, אבל גם אם רק מעטים יגיבו אליו בעוצמה - אנחנו לא ערוכים לזה"
וילהאוור. "אחת הסיבות לכך שאיננו יודעים את כל מה שהיינו אמורים לדעת בשלב הזה היא שאנשים פוחדים לדווח"(צילום: Yahir Alvarado)
מרקו רוביו, אחד מבכירי הממשלה שאישר את קיומן של תופעות לא מוסברות. "זה הסיפור האנושי המעניין ביותר שנתקלתי בו", אומרת וילהאוור(צילום: AP Photo/Mark Schiefelbein)
עזבו את הסטיגמות. התחילו להקשיב לעדויות
וילהאוור, שחיה בלוס אנג'לס, היא פסיכולוגית קלינית שגם עוסקת במחקר, ומתמחה בחרדה, דיכאון והערכה עצמית נמוכה. היא מתעניינת במיוחד באופן שבו ציפיות מעצבות את מצבנו הנפשי, ובמסגרת הזו פיתחה שיטה שנקראת "טיפול ממוקד עתיד" (Future Directed Therapy, FDT), שבה במקום לשאול "למה אני לא מאושר?" שואלים "מה אוכל ליצור בעתיד כדי להיות מאושר?". הגישה האקטיבית הזאת מניעה את הפעילות שלה גם בהקשר של UAP.
היא החלה להתעניין בנושא לפני פחות משנה, בנובמבר, בעקבות צפייה בסרט הדוקומנטרי "עידן החשיפה" ("The Age of Disclosure"). הבמאי דן פארה מראיין בו 34 בכירים בממשל — כולל מזכיר המדינה הנוכחי, מרקו רוביו — שטוענים שארצות הברית יודעת על חוצנים מאז שנות הארבעים של המאה ה־20 ומעידים על תופעות שמימיות שאינן כפופות לחוקי הפיזיקה — למשל האצה במהירות שאינה מוכרת לנו ותמרונים חדים על פני שטח קטן. "זה סרט משכנע מאוד", היא מספרת. "היה לי קשה לראות כל כך הרבה פקידים ופוליטיקאים שאנחנו רגילים לראות בחדשות, אנשים שאנחנו מאמינים שהם יודעים משהו על מה שמתרחש בממשלה, מדברים על זה, ובאופן שנשמע הגיוני מאוד. התקשיתי לבטל את זה, והתחלתי להקדיש לנושא יותר תשומת לב".
ואז הגיע פברואר, ובו קרו שני דברים: טראמפ הודיע על PURSUE — מיזם שהוקם כדי לפרסם לציבור חומרים הקשורים ל־UAP לאחר שנבדקו; והנשיא לשעבר ברק אובמה אמר ש"חייזרים אמיתיים", אבל הדגיש שהוא לא ראה אותם. התגברות השיח הובילה את וילהאוור לפרסם באתר Psychology Today מאמר שכותרתו "למה אף אחד לא מדבר על החייזרים?", והוא נהפך לוויראלי. "בעקבותיו המון אנשים פנו אליי, מכל רחבי העולם, עם נקודת המבט שלהם בנושא. ככל שדיברתי עם יותר אנשים, מקבוצות שונות ומגוונות, כך יותר הופתעתי ממספר האנשים האינטליגנטיים מאוד והאמינים מאוד שמשוכנעים שיש משהו שאנחנו צריכים לחקור ולבדוק".
במאמר היא מסבירה, בין השאר, שאנשי בריאות הנפש מתקשים להתמודד עם עדויות על מפגשים ותופעות שהם לא יודעים להסביר, ושהתגובות שלהם "עלולות לעורר מצוקה גדולה יותר מהחוויה עצמה". "אחת הסיבות לכך שאיננו יודעים את כל מה שהיינו אמורים לדעת בשלב הזה היא שאנשים פוחדים לדווח", היא מסבירה כעת. "רבים מהאנשים שמחזיקים במידע הרב ביותר — למשל טייסים ובעלי מקצועות אחרים שהם משקיפים מיומנים של הנעשה בשמים — מבועתים מהאפשרות לדווח, בין השאר בגלל הסטיגמה שהודבקה לאנשים שמספרים על חוויות כאלה. אם אנחנו מתייגים אנשים כאלה כפסיכוטיים, זו בעיה גדולה שצריך לתקן".
איך צריך להגיב למי שמספר סיפור כזה?
"בהקשבה ושאילת שאלות. תראי, מטפלים עושים כל מיני דברים כדי להעריך את רמת התפקוד של האדם שמולם, והם צריכים לעשות זאת גם במקרים כאלה, ולשמור על אובייקטיביות קלינית, בלי הנחות מקדימות, כולל ההנחה שמה שמתואר בפניהם לא אמיתי או לא אפשרי. הם צריכים להשתמש באותן מיומנויות שבהן הם משתמשים כשהם שומעים סיפורים בנושאים אחרים".
עד כמה המילים חשובות במלחמה שלך בסטיגמות? אנחנו בציבור הרחב עדיין מדברים על "חייזרים" או "צלחות מעופפות", כולל למשל בכתבת שער של "טיים" בנושא בחודש שעבר.
"המונחים האלה הם חלק מהסטיגמה והם מונעים דיון רציני בעניין. אני לא חושבת שהשימוש בהם נעשה מכוונה רעה, לפעמים אנשים פשוט לא יודעים איך לקרוא לתופעות כאלה, ואני עצמי לא בטוחה שאני אוהבת את המונח 'תופעה אנומלית בלתי מזוהה', אבל לפחות יש כאן ניסיון ליצור מינוח מקצועי יותר, בלי סטיגמה שמעורבת בלהג. חוץ מזה, 'צלחות מעופפות' אינן בהכרח הדבר שעליו אנחנו מדברות: המונח UAP כולל תופעות שמתרחשות גם בים, למשל. אם נוכל לפחות להסכים על שפה מסוימת, זה כבר יקדם אותנו מאוד".
שאלת הדיווח ושאלת האמינות כרוכות גם בעניין החשיפה. ידוע שלאחר דיווחים על תופעות שמזוהות ככאלה המגיעות מחוץ לכדור הארץ, יש עלייה במספר הדיווחים הנוספים עליהן, מה שמעורר ביתר שאת שאלת האמינות.
"נכון, וזה אחד הנושאים שמעניינים אותי. יש תופעה שנקראת 'הדבקה רגשית', שבה אנשים נסחפים מאוד אחר רעיון מסוים, ואז הוא מתחיל להזין את עצמו. זה כמו במשחק 'טלפון שבור'. וסיפורים מתחילים להפוך לישות בפני עצמם, ומקבלים חיים משלהם. וכשהממשלה אינה מפרסמת מידע בנושא, אבל רומזת שיש מידע ומדברת על מידע, כמו מנפנפת בזה מול העיניים שלנו" — תחושה שעוררו השימועים בקונגרס ומיזם PURSUE (בשימועים המדוברים, טייסים ואנשי מודיעין העידו שנתקלו בתופעות לא מוסברות, כולל כלי טיס שלא מוכרים לאדם, וטענו שיש תוכניות הסתרה — ר"ד) — זה יוצר הרבה יותר חרדה ולחץ".
1 צפייה בגלריה
עצם בלתי מזוהה שתועד השבוע בשמי טהרן. "המונחים 'חייזרים' ו'צלחות מעופפות' מונעים דיון רציני בעניין. צריך שפה מקצועית"
(צילום מסך: X)
צריך להתכונן לחשיפה, כדי שיהיה קל יותר
החרדה והלחץ לנוכח העובדה שאולי יש תבונה מחוץ לכדור הארץ ומסתירים זאת מאיתנו הם עוד כלום לעומת החרדה והלחץ שעלולים להתעורר אם נדע זאת בוודאות. ומה שוילהאוור מבקשת לעשות הוא להכין אותנו לגילוי כזה. להפחית את החרדה והלחץ לפני קבלת הבשורה, ולאפשר לנו לקבל אותה בלי שהיא תערער אותנו עד היסוד. מה יקרה אחר כך? בזה היא עוד לא עוסקת. אנחנו עוד לא בשלב ההכנות למניעת היסטריה המונית כמו זו שפקדה אמריקאים רבים על רקע שידור התסכית של "מלחמת העולמות", אנחנו עוד רחוקים מלגבש כללי התנהגות ליום שבו חייזרים יגיעו לבקר ולמפגש עם תבונה ממקום אחר. קודם שנגיע מוכנים לרגע שבו אולי נתבשר שיש בכלל תבונה כזאת.
יחד עם פרופ' קרלוס אייר, היסטוריון מאוניברסיטת ייל, ועם כריסטופר מלון, בכיר הפנטגון לשעבר, היא פרסמה בסוף יולי מסמך חריף שבו כתבו השלושה כי "ממשלות לא מחכות לוודאות לפני שהן נערכות למתקפות סייבר, מגפות או משברים כלכליים. אותו עיקרון צריך להיות מיושם גם בנושא הזה". הכותבים הסבירו שבארצות הברית אין היערכות להתמודדות עם ההשלכות הפסיכולוגיות, החינוכיות, התרבותיות, הדתיות והחברתיות האפשריות של חשיפת מידע על UAP, ובהיעדר היערכות כזאת כל בשורה יכולה ליצור בקרב הציבור בלבול המוני, פייק ניוז ומצוקה נפשית, שלא לדבר על מה זה יעשה לאמון ברשויות.
ההמלצה המרכזית במסמך היא להקים במשרד הבריאות כוח משימה לאומי להיערכות לחשיפה, National Disclosure Preparedness Task Force, שיורכב מפסיכולוגים, חוקרי התנהגות ומומחים בתחומי בריאות הציבור, החינוך, התקשורת, ניהול מצבי חירום ודת. הכוח אמור לעבוד עם מועצת הממשל לענייני UAP — המועצה תחליט כיצד לאסוף, לבחון ולפרסם מידע, וכוח המשימה יתכונן להשלכות של פרסומו ויגבש אסטרטגיה לאומית בנושא — תוך שיתוף פעולה עם המושלים והרשויות המקומיות, בתי חולים, אוניברסיטאות, מוסדות קהילה ודת, ארגונים מקצועיים, עמותות ועסקים.
מה מכל ההמלצות האלה שולב בתוכנית שעליה הכריז הממשל? לוילהאוור אין מושג, "אנחנו יודעים רק שתוכנית כזאת קיימת". והיא מקווה מאוד שהתוכנית נוגעת לכל ההיבטים האפשריים. למשל, "איך המידע הזה יימסר? צריך למסור אותו באופן שיעזור לאנשים לעבד אותו, לקבל אותו באופן חיובי, לעומת דרכים שיעוררו השפעה שלילית יותר. ואיך המידע יימסר לילדים? ומה עם הכשרות לאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש? יש עבודה אדירה לעשות ברמות שונות ומגוונות לקראת החשיפה".
מה החשיפה הזאת, ואיך היא צריכה להיראות? במסמך שוילהאוור וחמישה פסיכולוגים נוספים (כולל אלדדי) פרסמו ביוני הם מנו חמישה שלבים מומלצים לתהליך בריא: מהכרה בקיומו של מידע (השלב שבו אנחנו נמצאים כרגע); דרך חשיפה רשמית של הרשויות של תופעות שלא מגיעות ממקור אנושי מוכר; המשך בחשיפה רשמית על אינטליגנציה לא אנושית (כולל התייחסות למה שהיה ידוע בעבר והוסתר); ועד שילוב הבשורה הזאת בכל תחומי החיים, כולל מדע, טכנולוגיה, כלכלה ויצירת קשרים.
"בשלב הזה אנחנו מדברות על פרסום מידע שנמצא בידי הממשלה ושהיא לא פרסמה בעבר", אומרת וילהאוור. "אנחנו שומעים שפוליטיקאים נחשפו למידע כזה, אבל הציבור לא, וגם המועצה המדעית שלנו לא ראתה את המידע הזה. ואת המידע הזה צריך למסור לציבור, כדי שאנשים לא ירגישו שמסתירים אותו מהם. מובן שהממשלה לא יכולה לפרסם הכל — למשל אם זה נוגע לאינטרסים הביטחוניים של המדינה. אבל כשיש פער עצום בין מה שאנחנו שומעים שפוליטיקאים ובכירים יודעים למה שאנחנו יודעים, יש מקום לצמצם את הפער הזה".
אז בעצם ייתכן שנראה חשיפה הדרגתית, שאולי תעזור להכין אותנו? האם אנחנו מוכנים לחשיפה גדולה ממש?
"אנחנו לא. כיוון שאנחנו אפילו לא מדברים על הנושא, ויש כל כך הרבה סטיגמות סביבו, רק מעטים מאוד יידעו איך להגיב. אם יחשפו שקיימת אינטליגנציה לא אנושית אני חושבת שיהיה טווח רחב מאוד של תגובות, שתלוי בשאלות עד כמה אנשים חשים שהמידע הזה רלוונטי להם, ועד כמה הם חשים שהוא מאיים עליהם. חלק מהאנשים יתרגשו; חלק יחשבו שמידע כזה לא משפיע על חייהם, 'הדברים האלה שטסים בשמים לא באמת מפריעים לנו, ולא הפריעו לנו עד היום'; חלק יפחדו, יתחילו לחשוב שיש סיכוי טוב שחייזר יבוא ויתקוף אותם; וחלק יתקשו לשלב אותו במערכות האמונה שלהם. סביר להניח שרוב האנשים יסתגלו למידע, אבל גם אם רק מעטים יגיבו אליו בעוצמה — אנחנו לא ערוכים לזה".
מי האנשים הפגיעים ביותר, אלה שעלולים להתערער במיוחד לנוכח חשיפה כזאת?
"אנשים שמחזיקים באמונות נוקשות מאוד, שהזהות שלהם נשענת על האמונות האלה והם מתקשים להתמודד עם מידע שלא תואם אותן. גם אנשים עם רמת חרדה גבוהה עלולים לשקוע במחשבות שליליות מעגליות בנושא. וכמובן אנשים עם התמודדויות נפשיות אחרות, ודאי הפרעות מהסוג הפסיכוטי".
התודעה העולמית תשתנה. השאלה היא באיזה אופן
הרבה דברים יכולים לערער אותנו בבשורה על קיומה של אינטליגנציה מחוץ לכדור הארץ. תחושת העליונות האנושית עלולה לספוג מכה קשה (בדומה למהפכה הקופרניקאית, שהבהירה לבני האדם שהיקום אינו סובב סביב הכוכב שלהם). תרחישי אימה שראינו בסרטים וקראנו עליהם בספרים במשך שנים עלולים לרדוף אותנו בלילות. חוסר אונים עלול להציף אותנו. אי־ידיעה היא מצב לא פשוט להתמודד איתו. ועל כל אלה יש להוסיף את העובדה שהיו מי שידעו, והסתירו. שהרשויות העלימו מידע דרמטי כל כך.
"כשאני שואלת אנשים מה הם יחשבו אם הממשלה תחשוף אינטליגנציה לא אנושית, התגובה הראשונית היא 'למה הממשלה הסתירה את זה?'", מאשרת וילהאוור. "זה מעורר עוד שאלות, ואני חושבת שחייבות להיות תשובות לכמה מהשאלות האלה, אחרת הן עצמן ייהפכו לבעיה. לכאן נכנס האופן שבו הממשלה תתווך את המידע — זה ישפיע על האמון שיהיה לאנשים בממשלות לאחר מכן. ולכאן נכנסת גם התקשורת, שתוכל להשפיע משמעותית על השאלה אם האמון בהן יגדל כי הרשויות יחשפו מידע, או ייחלש כי הציבור יישאר עם שאלות וחששות". ואם לא די בשאלות וחששות, יש כמובן גם קונספירציות. וילהאוור מודה ש"גיליתי לאחרונה שהרבה אנשים חושבים ש'פלישת חייזרים' היא אחת הדרכים שבהן ממשלות הולכות לנסות להשתלט על העולם".
ואיך בכלל נצליח לחשוב על קיומה של אינטליגנציה לא אנושית? הרי רוב ייצוגי החייזרים במשך השנים היו דמויי־אדם, יצורים עם ראש ועיניים וגפיים, באופן כזה או אחר. האם אנחנו יכולים בכלל לחשוב על אינטליגנציות אחרות לגמרי, שאולי מגולמות בצורות אחרות לגמרי?
"הדמיון שלנו לוקח את מעט המידע שכן יש לנו ומפתח אותו משם. אין לי שום מושג אם הדימויים הקיימים מייצגים משהו אמיתי, אבל ברגע שראו אותם מספיק פעמים הם נתפסים כייצוג של אינטליגנציה לא אנושית. גם זה משהו שהייתי רוצה לחקור".
מעבר לאופן התיווך, מה עוד יכול לעזור לנו לקבל בשורה כזאת? מה יכול להכין את התודעה שלנו לרעיון כזה?
"תודעה היא מילה גדולה, שקשה להגדיר. עצם השינוי באמונה של אדם בנוגע לעניין מסוים הוא כבר שינוי בתודעה שלו. איך אנחנו משנים את האמונות של אנשים בנוגע לדברים? אנחנו מוסרים להם מידע וראיות. אחת הסיבות לכך שהחשיפה חשובה כל כך היא שמידע שמשפיע באופן מהותי על הבנתנו את עצמנו ועל אופן פעולתו של היקום שלנו הוא דבר גדול באמת, והסתרה שלו היא דבר גדול. אם יש לנו ממשלות שמחליטות איזה מידע נקבל, ולא סתם מידע אלא כזה שמשפיע על האופן שבו אנחנו תופסים דברים, ושישנה את התודעה העולמית — זה מצב שצריך לשנות".
