ד"ר ניקול גרייבסקי היא מומחית לרוסיה ואיראן. היא מרצה במרכז למחקרי יחסים בינלאומיים של המכון למדע בינלאומי Sciences Po בפריז, חוקרת אורחת בתוכנית למדיניות גרעין במכון קרנגי לשלום בינלאומי ועמיתה בפרויקט Managing the Atom שבמרכז בלפר למדע וליחסים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד. המחקר של גרייבסקי (Grajewski) מתמקד במדיניות הגרעינית והצבאית של רוסיה ואיראן ובמערכת היחסים הבילטרלית שלהן, ומתבסס בין השאר על ראיונות עם חברי אליטה בשתי המדינות, וממצאיה עד כה פורסמו בספרה "רוסיה ואיראן: שותפות להתנגדות, מרוסיה ועד אוקראינה", שיראה אור ביוני בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד (שבה כתבה גם את הדוקטורט שלה). גרייבסקי מרבה להרצות ולהתראיין בנושאים הללו בפורומים שונים ובכלי תקשורת מובילים, כולל "הניו יורק טיימס", "הניו יורקר" ו"הוושינגטון פוסט", והיא דוברת אנגלית, רוסית, צרפתית ופרסית.
כמי שמתמחה בסוגיה הגרעינית באיראן, אנחנו נמצאים כעת במלחמה על הגרעין?
"ההצדקה הגרעינית למלחמה הנוכחית די קלושה. איראן היא איום באופנים שונים, כמובן, היא לא קורבן, והרבה ממה שקורה כרגע הוא תוצאה של פעולות ושגיאות שלה. אבל תוכנית הגרעין האיראנית לא היתה איום מיידי, והיא אינה איום מיידי. ואם מסתכלים על היעדים כרגע — נכון לעכשיו, שני אחר הצהריים — מתקני הגרעין לא הותקפו. וזו לכאורה ההצדקה המרכזית, או לפחות הראשונית, למלחמה. אז למה לא לתקוף מתקני גרעין על ההתחלה, כשגם לארצות הברית וגם לישראל יש עליונות אווירית ברוב איראן? לאורניום המועשר, שנמצא מתחת לאדמה, יותר קשה להגיע, אבל את המתקנים שרוצים לחסל בהחלט אפשר להפציץ. העניין הוא שזו פשוט לא מלחמה על תוכנית הגרעין".
אם זה לא על הגרעין, למה התנהל משא ומתן עם איראן על הגרעין?
"אולי אני צינית כי אני חוקרת את הנושאים האלה כבר זמן רב, אבל השיחות נועדו למשוך זמן ותו לא".
אז על מה המלחמה הזאת?
"אני חושבת שההיערכות למלחמה התחילה בעקבות המחאות באיראן וההבטחות שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ נתן למוחים. באותה עת לישראל ולמדינות המפרץ לא היו מספיק הגנות, מיירטים או מלאים כדי להגן על עצמן אם איראן תגיב, אבל מאז ראינו בנייה הדרגתית של כוחות אמריקאיים. במקביל ישנה סוגיית הטילים הבליסטיים, וישנו גם ההיבט האישי — טראמפ פשוט לא אוהב את המשטר, ואולי אחרי ההצלחה בסילוק ניקולס מדורו מהנהגת ונצואלה הוא הניח שיהיה קל יותר לעשות זאת באיראן".
ולמישהו ממי שיצא למלחמה היה מושג לאן היא תתפתח?
"לא נראה לי שארצות הברית הבינה לאן זה עלול להסלים. אילו היית אומרת לי שנראה הפצצות במקומות מרכזיים בדובאי הייתי מופתעת מאוד".
ואיך האיראנים מתייחסים למלחמה?
"הם מרוצים מאוד. הם מתמקדים בהרס שגרמו, בטילים שלהם שחדרו את מערכות ההגנה — מבחינתם זה בוסט אדיר למורל. אני בערוצי הטלגרם של משמרות המהפכה, והם לא נשמעים שם עצובים או מודאגים — במלחמה הקודמת הם כן היו. הם אפילו לא מתאבלים על המנהיג העליון, הם יותר בקטע של 'תראו, פגענו בדובאי'. המלחמה הזאת יכולה להיגמר בלי שינוי משטר, ועם הכרזה של איראן שהיא ניצחה את ישראל וארצות הברית".
איך את מסבירה את השינוי הזה ברטוריקה של האיראנים בין המלחמה ביוני למלחמה הנוכחית?
"הם יודעים שמכים בהם חזק, והם רוצים לשמור על המורל. מותו של עלי חמינאי מחזק את הנרטיב של 'ארצות הברית וישראל תמיד רצו להשמיד אותנו, והנה, תראו מה הן עושות'".
ואיך רוסיה קשורה לזה? איראן היא לא חלק ממשחק גדול יותר שמי שמנהלת אותו היא בעצם רוסיה?
"לא, אני לא חושבת. כל המזרח התיכון סובב סביב מערכת היחסים העוינת בין איראן לישראל. אנשים מייחסים יותר מדי חשיבות לרוסים כרגע. מערכת היחסים של איראן עם רוסיה נבנתה מלכתחילה סביב תפיסות איום משותפות, אויבים משותפים וחששות פנימיים משותפים לגבי חוסר יציבות משטרית, אבל זו לא מערכת יחסים שתניע כוחות רוסיים להיכנס לאיראן. זו אף פעם לא היתה שותפות כמו בין ארצות הברית לישראל או למדינות ברית נאט"ו. זו שותפות גמישה, שמתמקדת יותר במה שהיא מתנגדת לו מאשר במה שהיא בעדו. וזה עובד לפעמים אפילו אד־הוק, למשל בזמן המחאות בדצמבר הרוסים נכנסו לפעולה ועזרו לסגור את האינטרנט. אבל זו לא מערכת יחסים שבה רוסיה עומדת לצדה של איראן צבאית, ולשתי המדינות יש מגבלות ממשיות בכל הנוגע לייצור מערכות הגנה, אז לרוסיה אין כרגע יכולת לספק לאיראן מערכות כאלה. היא עסוקה באוקראינה".
רוסיה קיבלה מאיראן טילים וכטב"מים לצורך המלחמה באוקראינה. אולי ארצות הברית מעוניינת לפגוע באיראן גם כדי לפגוע באספקה הזאת?
"אין ראיות לכך שרוסיה השתמשה בטילים שאיראן סיפקה — בין השאר משום שאיראן לא סיפקה את המשגרים שלהם. לאיראן עצמה יש בעיה רצינית עם משגרים כרגע. וגם הכטב"מים מאיראן עברו התאמה לצרכים הרוסיים, ויש שאלה עד כמה הרוסים בכלל זקוקים לכל אלה כיום. אז אני לא חושבת שהמלחמה באיראן תשפיע מאוד על הרוסים בהיבט הזה".
והיא תשפיע על הרוסים באופן אחר? אכפת להם ממנה בכלל?
"במובן אחד המלחמה מסייעת לרוסיה — מחירי הנפט זינקו, והיא תיהפך לשחקן הרבה יותר חשוב בשוק הזה. אבל אני משערת שהרוסים מוטרדים מאוד. הם מסתמנים כשותפים גרועים, אחרי מדורו, אחרי אסד. והמלחמה מסבכת חלק מהמדיניות הרוסית, כי לרוסיה יש שותפויות לא רק עם איראן, אלא גם עם מדינות רבות במפרץ, ויש לה יחסים מעניינים עם ישראל — הם הידרדרו מאז 7 באוקטובר, אבל זה עדיין קשר חשוב. זה מציב את רוסיה בעמדה מוזרה".
בעמדה המוזרה הזאת, רוסיה יכולה לתפוס מקום של מתווכת?
"היא היתה יכולה להיות מתווכת, להיהפך לשחקן קריטי במלחמה הזאת, אם היא היתה נוהגת באופן אחראי יותר אחרי 7 באוקטובר, אם היא לא היתה מקלקלת כל כך את היחסים עם הישראלים או פוגעת פחות באמון שלהם. למעשה היא יכלה להיות מתווכת חשובה בכל העימותים עם איראן מליל המתקפה הראשונה (הכטב"מים). אבל כיום היא נתפסת קרובה מדי לאיראן, וכבר לא יכולה לשמש מתווך ניטרלי. אולי היא יכולה לפעול מאחורי הקלעים מול מדינות המפרץ".
אז גם אי אפשר לבנות על הרוסים שאולי ירסנו את האיראנים ברגע קריטי, יבלמו מלחמה רחבה יותר?
"אולי הם ילחצו להפסיק פגיעה במרכזי אוכלוסייה, בייחוד אם ישראל תפנה לרוסיה ותבקש שיעשו זאת".
איך נראית ההתייחסות של רוסיה למלחמה?
"זהירה מאוד. כשהרוסים כועסים על משהו, אם הוא נוגע לאינטרסים שלהם וודאי אם הם רוצים לנצל אותו, הם קולניים מאוד. עכשיו הניסוחים שלהם זהירים. אולי זה מעיד על עבודה הדוקה עם איראן — אבל זה יכול גם להעיד על כך שהם לא רוצים להציג את איראן כחלק מהנרטיב שלהם. לרוסים יש אסטרטגיה ארוכת טווח, פשוט עוד לא ברור מהי — כמי שחוקרת את יחסי רוסיה־איראן כבר שנים אני יכולה לומר: הם שקטים באופן מוזר. וגם מהצד האחר, האיראנים לא מבקרים את הרוסים כרגע — וגם זה מוזר, כי האיראנים אוהבים לבקר את הרוסים".
אם מרחיבים את ההתבוננות עוד מזרחה, איך סין מתחברת לכל זה?
"בשאלות של ביטחון האנרגיה. העלויות הכלכליות של התקיפות במפרץ מציבות את סין בעמדה קשה, וייתכן שיגרמו לה להיות תלויה יותר ביצוא נפט מרוסיה. איראן היא ספקית נפט גדולה לסין, ואם היא תוקפת את אראמקו הסעודית — גם זה נפגע. אז ייתכן שסין תנסה להתערב ולתווך, היא כבר תיווכה בעבר בין איראן לערב הסעודית" (ב־2023, לצורך חידוש היחסים הדיפלומטיים בין המדינות אחרי נתק של שבע שנים).
היית כוללת את סין ב"ציר" הזה של רוסיה ואיראן?
"לא. אבל את צפון קוריאה כן".
יש בכלל מה לדבר על ציר? אנחנו בתחילתה של מלחמת עולם שלישית? את אומרת שרוסיה לא ששה להיכנס למערכה.
"אני לא חושבת שזו תהיה מלחמת עולם שלישית. ממשל טראמפ היה מאוד לא עקבי לגבי המטרות וההיקף של המלחמה הזו, והיא יכולה להיגמר בתוך ימים או שבועות. אבל המלחמה הזאת כן תשנה את המזרח התיכון, הוא לא ייראה אותו הדבר ביום שאחרי, ולא ברור איך איראן תפעל באזור שבו היא הפציצה כמעט את כל שכנותיה.
"בכל מקרה, העתיד לא נראה מזהיר. המלחמה הזאת היא טרגדיה אמיתית, המחיר האנושי נורא, ועלויות השיקום יהיו אדירות. אני לא אופטימית כרגע".
