המפגש הראשון של עדי ברשדסקי עם שוק הנשק העולמי התרחש לפני חצי יובל, כשמונתה לנספחת צה"ל בפולין. זה היה מינוי ראשון ותקדימי של נספחת צבאית אשה, כי עד אז צה"ל שיגר לחו"ל נספחים גברים בלבד. זאת היתה תקרת הזכוכית השנייה שניתצה ברשדסקי (68), שבימי שירותה בחיל האוויר היתה הקצינה הראשונה בתולדות החיל שקודמה לדרגת אלוף משנה. "אחרי שמוניתי לנספחת הצבאית התברר שלצה"ל אין בכלל מדים ייצוגיים שמותאמים לנשים, הרי לא היה צורך", היא נזכרת. "אז הלכו לפולגת, קנו לי מעיל צמר וחצאית ואמרו לי 'סעי לשלום'. מינוס 20 מעלות בפולין ואני עם חצאית".
לא רק קור פיזי קיבל את פניה. כשברשדסקי נחתה בפולין עדיין היו שם משקעים עכורים מעסקה ישראלית־פולנית שקרסה כמה שנים קודם לכן. קונסורציום של אלביט, רפאל ואלאופ היה אמור לקבל עסקת ענק של 600 מיליון דולר לשדרוג מסוקי סער של חיל האוויר הפולני והסבתם למסוקי קרב. אלא שבלחץ אמריקאי, הפולנים בחרו בקונסורציום בראשות בואינג והישראלים נאלצו לבלוע את הצפרדע. "לפני שנסעתי", מספרת ברשדסקי, "דיברתי עם האלוף (במיל') יוסי בן חנן, שהיה ראש האגף ליצוא ביטחוני במשרד הביטחון. הוא אמר לי שיהיה לי רגוע, שאין מה לעשות שם, ושאם אצליח למכור להם בורג יצמחו לו שערות על כפות הידיים".
אבל כמה שבועות מאוחר יותר היא כבר ישבה עם מפקדים בכירים בצבא פולין ודיברה איתם ביזנס. "הפולנים קיבלו אותי בזרועות פתוחות, בניגוד למה שצפו מי ששלחו אותי", היא משחזרת. "נפגשתי עם מפקד חילות השדה הפולני ושאלתי איזה נשק חסר לו, והוא ענה 'טילים נגד טנקים'. שאלתי מי בדיוק מאיים עליו, והוא אמר מיד 'רוסיה'. האיום הזה עמד לנגד עיניהם הרבה לפני המלחמה באוקראינה. קראתי לאנשי משרד הביטחון ורפאל לפולין, חתמנו על עסקה של טילי ספייק ב־350 מיליון דולר ואחריה באו עוד. וזה חצי שנה אחרי שבאתי לנספחות".
היותך אשה היה חלק מהדרייב שלך להצליח?
"בוודאי. ידעתי שאני אשה ראשונה בתפקיד ושאם אני נכשלת המשמעות היא כביכול שכל הנשים נכשלות ולא טובות. לכן לקחתי על עצמי להיות הכי טובה, השקעתי הכל בתפקיד. אמרתי לצביקה בעלי שמעכשיו הוא אחראי על הבית, על הילדים, על הכל, ושמעכשיו הוא 'אשת נספחת' ועבדתי קשה מאוד כדי להביא תוצאות. כדי שיבינו שנשים יכולות. ואכן, מאז היו עוד נספחות לצה"ל בחו"ל. אומנם לא מספיק, אבל תקרת הזכוכית נפרצה. ותקופת הכהונה שלי, שתוכננה לשנתיים, הוארכה בשנה נוספת".
"כדירקטורית בתעשייה האווירית טיפלתי במינוי היו"ר כמו שלא טיפלתי בשום נושא אחר. אנחנו עוברים שינויים טקטוניים שמשפיעים על האסטרטגיה, ההזדמנויות והייצור של החברה, אבל לא עוסקים בזה. לא שמעתי שמישהו ביקש דו"ח אסטרטגי או שאיזה שר התעניין"
4 צפייה בגלריה
ברשדסקי אחרי קבלת דרגות אל"מ. "זאת היתה סנסציה. כתבו על זה בכל העיתונים, כולם ראיינו אותי, קראו לי למעגל של דן שילון"
(צילום: רלי אברהמי)
"כל הזמן אזהרות ולחצים"
הניסיון רב השנים בצבא ובמערכות הביטחוניות, והמאבקים האישיים שניהלה לאורך הקריירה, הפכו את ברשדסקי למומחית מובילה בתחומי העיסוק של החברות הביטחוניות הישראליות, וגם לאחת הנשים הבולטות במאבק לקידום נשים בצה"ל.
לפני כשלושה שבועות סיימה כהונה של שלוש שנים כדירקטורית חיצונית בתעשייה האווירית ויו"ר ועדת הביקורת של הדירקטוריון. אלא שאז, לתדהמתה, גילתה שאין מי שמחליף אותה בתפקיד. "ציפיתי שיתמנה במקומי דירקטור חדש שאעביר לו את התפקיד כראוי, כי ככה עושים בסיום תפקיד. מסבירים מה עשינו לפני שבא, מה הובלנו, ומה עוד דורש עשייה ותשומת לב. השקעתי בתפקיד המון, התייחסתי לתעשייה האווירית בכל הרצינות המתבקשת, באתי לכל דיון מוכנה ב־200%. לכן חורה לי שלא העברתי את התפקיד כמו שצריך. לא היה מחליף במועד, אז הנחתי את הדברים, החזרתי את המחשב והלכתי".
התסכול שליווה את סיום תפקידה בתעשייה האווירית ממחיש את ההשלכות ההרסניות של הקרבות הפוליטיים סביב החברה, שהיא למעשה תשתית לאומית בעלת חשיבות קריטית לביטחון המדינה, ודאי בעיצומה של מלחמה. יותר מחצי שנה מאז שהיו"ר הקודם עמיר פרץ סיים את תפקידו, עדיין אין לתעשייה האווירית יו"ר קבוע, בגלל מאבקים בין השר האחראי לחברות הממשלתיות דודי אמסלם ושר הביטחון ישראל כ"ץ. אמסלם מבקש למנות לתפקיד את גלעד ארדן, בעבר שגריר ישראל באו"ם. ארדן נהנה מתמיכת ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון הקודם יואב גלנט, אושר ב"ועדת דותן" לבחינת מינויים בחברות הממשלתיות וכבר החל ללמוד את החברה, אבל אז גלנט פוטר, כ"ץ מונה במקומו, וארדן ראה את המשרה הנחשקת בראש החברה הביטחונית הגדולה בישראל מתרחקת.
כ"ץ, שרואה בעצמו יורש של נתניהו בהנהגת הליכוד, מזהה את ארדן כאיום. משום כך הוא טוען שארדן "לא מתאים", סינן אותו חודשים בטלפון, התעלם ממסרים שנשלחו אליו ותמך בדירקטור הוותיק פרופ' גבי סרוסי לתפקיד. סרוסי אכן נבחר בדירקטוריון, אך נפסל, כצפוי, בוועדת דותן משום שאינו עומד בדרישות הסף.
"התהליך עקום מלכתחילה", אומרת ברשדסקי. "למה בכלל הביאו לדירקטוריון רק מועמד אחד לתפקיד היו"ר? היו צריכים להביא שלושה ושהדירקטורים יחליטו בעצמם מי מהם הטוב ביותר. דירקטורים לא אוהבים להיות חותמת גומי, ואני כדירקטורית שואפת למנות לחברה יו"ר או מנכ"ל שהם הטובים והמתאימים ביותר שניתן להביא. לא את זה שכרגע פנוי או זה שחייבים לו או את זה שמסדרים לו. ותראה איפה העמידו אותנו, הדירקטורים. ייתכן שאם הייתי בוחרת במועמד של אמסלם, כ"ץ היה מסרב לחתום לי (על תקופת כהונה נוספת, י"א), ואני בסדר עם זה, אני לא חייבת לאף אחד ולא חישבתי את צעדיי קדימה לתפקיד הבא. הצבעתי לפי האני מאמין שלי ולפי מה שנכון לחברה באותו זמן, לא לפי מה זה יעשה לי. זה מה שעושה אותי דירקטורית טובה. אני לא פוליטיקאית, אני מקצוענית".
למה תמכת בסרוסי ולא בארדן?
"לפי מה שהערכתי שטוב לחברה באותה נקודת זמן. סרוסי מכיר את התעשייה האווירית וכיהן שתי קדנציות בדירקטוריון שלה, הוא איש חיל האוויר ומערכות ביטחוניות, הוא פרופסור מהמניין בבן־גוריון והוא לא איש מדון, הוא 'מענטש'. וכל מה שאני אומרת על סרוסי זה לא ביחס לארדן, אני לא עושה השוואה ביניהם. אני מקבלת את זה שארדן מועמד מתאים אבל אני באמת לא מכירה אותו אישית".
וכל זה כשברקע מופעלים לחצים בלתי פוסקים מצד רשות החברות ולשכות השרים.
"כל הזמן אזהרות ולחצים. 'אתם חשופים', 'אתם תעמדו לדין', 'תקבלו קנסות'. האשימו אותנו במצב שנוצר בחברה, כאילו אנחנו לא בסדר. אני דירקטורית שמחויבת לטובת החברה, ומוצאת עצמי מטפלת במינוי היו"ר כמו שלא טיפלתי בשום נושא אחר, כולל נושאים מהותיים ואסטרטגיים. אנחנו עוברים שינויים טקטוניים, הכל משתנה כל הזמן, מהמשבר בין הודו לפקיסטן עד נפילת המשטר בסוריה והמעורבות של טורקיה. כל אלה משפיעים על האסטרטגיה של התעשייה האווירית, משפיעים על הזדמנויות בשוק, על זמינות של חומרי גלם, על יצוא וייצור, וכדירקטורית כעסתי מאוד על כך שאנחנו לא מדברים על זה".
כי הייתם עסוקים במי יהיה היו"ר?
"לא שמעתי שמישהו ביקש מהחטיבה האסטרטגית שלנו דו"חות או שמי מהשרים התעניין איך אנחנו רואים את השינויים התכופים שחלים. לא עסקו בזה, ואמרתי להם 'חבר'ה אתם חוטאים'. כמה אפשר לדון בנושא היו"ר כשהשרים וראשי המטה שלהם מאשימים אותנו, כמעט מאיימים, שאנחנו לא בסדר ולא עושים מספיק. אמרתי להם שיפתרו את הבעיות שלהם אצלם, למעלה, כי המצב הנוכחי לא טוב. זה לא טוב שאין לחברה יו"ר. אווירה לא טובה היא דבר לא טוב, וזה כשעומדת לפנינו תקופה קשה".
"סיכון הטילים לא קטן עלינו"
4 צפייה בגלריה
חץ 3. "אפשר למכור אותו לגרמניה רק פעם אחת, כי מי שקונה את המערכת קונה אותה להרבה שנים"
(צילום: דובר צה"ל)
כאשר ברשדסקי מזהה תקופה קשה באופק, היא קוראת תיגר על הנרטיב הנוכחי, שלפיו עסקי הנשק של החברות הישראליות ימשיכו לפרוח בשנים הקרובות. לפני כשבועיים העבירה התעשייה האווירית למדינה דיבידנד עצום של 1.6 מיליארד שקל מרווחיה בין 2019 ל־2023, וכבר דנים בחלוקת דיבידנדים מרווחי השיא של 2024, שהסתכמו בכמעט 2 מיליארד שקל. "הפרוספריטי הביטחוני יימשך, אבל יהיה קשה לשחזר את התוצאות העסקיות שהיו תוצאות שיא של כל הזמנים", אומרת ברשדסקי. "אפשר למכור לגרמניה את חץ 3 רק פעם אחת, כי מי שקונה את המערכת הזאת קונה אותה להרבה מאוד שנים.
"והקושי שלפנינו קשור גם לתחום האספקה. התעשיות צריכות להתחיל לספק את כל צבר ההזמנות העצום שלהן, וזה לא פשוט. תשתית ייצור שבעבר ייצרה איקס צריכה לספק עכשיו שני איקס. צריך לקלוט עובדים חדשים, להקים תשתיות חדשות ולהרחיב את הקיימות, להיות יעיל מאוד ולשלוח סחורות בזמן, כי אחרת נפסיד לקוחות וניחשף לקנסות כבדים. במצב כזה במיוחד התעשייה האווירית זקוקה ליו"ר קבוע שיבחן את האסטרטגיה שלה בשווקים, יחשוב על סיכונים ועל הזדמנויות ויפתח לה דלתות בעולם".
רשות החברות רוצה למשוך דיבידנד ענקי של 100% מהרווחים ב־2024. מה היא לא מבינה?
"אני קוראת לה לשים לב לצורכי החברה. מסתנוורים שם מהתוצאות הכספיות וזה פותח להם את התיאבון לקחת עוד ועוד. רגולטור צריך כל הזמן לבדוק אם הוא באמת צריך את הכסף שהוא רוצה למשוך מהחברה. עם כל הרספקט שלי לרשות החברות, היא לא אחראית לשורת הרווח של התעשייה האווירית ולא צריכה לתת דין וחשבון על מינוסים בחשבון או על צבר ההזמנות. שכל אחד יבין את חלקו בהישגים, וכאן ההישג הוא כולו של החברה. שייתנו לה להתנהל, שלא ישבו עליה ככה ויגידו לה כל שני וחמישי מה לעשות ואיך. אפילו מינויים של סמנכ"לים הרשות רוצה לאשר. לא ייתכן שהמדינה אומרת למנכ"ל בועז לוי שהוא אחראי לכל, לטוב ולרע, ומצד שני היא שתחליט בשבילו. זה לא יכול לעבוד ככה. ואני לא מדברת בכלל על ענייני מיגון וסוגיות הקשורות ל'בטן הרכה' ולא מקבלת את הטיעון של הרשות שזה קטן עלינו. לא, זה לא קטן עלינו וזה ממש לא בסדר".
גם העובדים מושכים מענקים שנתיים מתוך הרווח הנקי.
"במענקי ההערכה שמקבלים העובדים אסור לגעת. לעובדים יש אחריות עצומה להצלחת החברה ואין שום מקום לצרות עין".
ברקע עדיין עומדת שאלת הנפקת החברה, שכולם אוהבים לדבר עליה אבל לא לעשות אותה.
"כשבאתי לפני שלוש שנים אמרו לי שאוטוטו יש הנפקה, ממש מחר בבוקר, אבל בכל פעם מישהו אחר התנגד וזה לא קרה. אני חושבת שצריך להנפיק עכשיו, לא לחכות אפילו יום אחד, ולמנף את הערך הגבוה של החברה. הנפקה תשחרר את התעשייה האווירית מהרבה מגבלות שחלות עליה כחברה ממשלתית.
"מי שיאשר מינויים יהיה המנכ"ל ולא הדירקטוריון, הרגולציה תהיה קלה יותר כי לא תהיה מעלינו רשות חברות, ואם התעשייה האווירית תרצה לרכוש חברה זה לא ייקח לה שלוש או עשר שנים, שזה פסיכי לגמרי, אלא חודשיים־שלושה, כמו בעולם העסקי. היא תוכל להגיב טוב ומהר יותר למגמות ולשינויים בשוק, והדירקטוריון יוכל להחליט אם לחלק דיבידנד או להגדיל את ההשקעה במחקר ופיתוח, למשל. הרגולציה שהיתה צריכה לסייע הפכה להיות מטרה ולא אמצעי. אנשי הרגולציה צריכים לקום בבוקר ולשאול את עצמם מה אנחנו עושים היום לטובת החברה כדי להקל את קשייה".
והם לא עושים את זה?
"הם עושים ועוזרים, אבל לא מספיק".
המלחמה הנמשכת מעלה סיכונים לחברה או רק מייצרת הזדמנויות עסקיות?
"הטיל שהחותים שיגרו פגע בנמל התעופה בן־גוריון לא הרחק מהמתחם המרכזי של התעשייה האווירית, שמעסיק אלפי עובדים. באותו זמן הייתי בישיבה בחברה, ירדנו למקלט והאירוע עבר יחסית בשלום, אבל הוא הוכיח את הצורך להשקיע במיגון תשתיות הייצור שלנו. אני באה מחיל האוויר, ושם אירוע כזה מקבל יחס רציני מאוד, כאילו נגרמה פגיעה נרחבת עם נזק משמעותי".
ובתעשייה האווירית?
"חסר המבוגר האחראי שיגיד 'סטופ', נגמר הסיפור הזה. שיביאו מישהו, ימנו אותו ויגמרו את המלחמות על גבה של החברה. מפה אפשר רק להידרדר".
מעבר לירי עלינו, כמה הסנטימנט השלילי כלפי ישראל והחרמות עליה ניכרים ביומיום של החברה?
"צריך להתייחס לזה ברצינות רבה, כי זה חלק מגורמי הסיכון. המובילות שלנו לא מובנת מאליה. כמי שהיתה יו"ר ועדת הסיכונים של החברה, זה נושא שמחייב מבט עמוק, דיון נוקב ומעקב צמוד. אנחנו מדינה עם הרבה יכולות, אבל אנחנו צריכים את השוק הבינלאומי. אנחנו צריכים לרכוש בו מוצרים, חומרי גלם ורכיבים, אי אפשר לייצר את הכל פה. וחייבים כמובן להביא בחשבון ש־70%-75% ממכירות התעשייה האווירית הן בעולם, השוק הישראלי קטן עליה".
"הייתי הראשונה בקצונה הבכירה בחיל האוויר, אך לא משום שהייתי הכי טובה. היו טובות לפניי, שנתקלו בתקרה. כשזה קרה לי, החלטתי לא לוותר ודחפתי את עצמי קדימה. חיל האוויר היה אז מאוד שוביניסטי ונשים לא קודמו, גם לא לתפקידים שכיום מאוישים כולם בידיהן"
4 צפייה בגלריה
שרביט ברוך, שיין ולנקרי. "אם תעשה לי תרגיל מחשבתי ותבקש ממני לשבץ את נשות פורום דבורה בתפקידי צללים לממשלה, אני מייצרת הרכב מלא, כולל חלוקת כלל התיקים"
(צילומים: דנה קופל, יובל חן, חן גלילי)
"נשים תותחיות אחת אחת"
תקרות הזכוכית, או הפלדה, שברשדסקי ניפצה לאורך הקריירה רק דרבנו אותה להמשיך לפעול למען קידום נשים בצה"ל ובסביבה הביטחונית. "נכון שהייתי הראשונה שנכנסה לקצונה הבכירה של חיל האוויר הישראלי, אבל זה לא משום שהייתי הכי טובה", היא אומרת. "היו טובות גם קודם, והן נתקלו בתקרה. כשזה קרה לי, החלטתי שאני לא מוותרת ודחפתי את עצמי קדימה. באותה התקופה חיל האוויר היה מאוד שוביניסטי. נשים לא התקדמו בו, גם לא לתפקידים שכיום מאוישים כולם בידי נשים. לפני כן פיקדתי על טייסות המנהלה ברמון ובפלמחים, הייתי מיועדת לדרגת אלוף משנה אבל את הקידום קיבל גבר. הלכתי למפקד החיל אז הרצל בודינגר, אמרתי לו שלפי כל חוות הדעת אני מצוינת ואני לא מבינה איך אני לא מתקדמת. לא היתה לו תשובה טובה, אבל כמה חודשים אחר כך קידמו אותי לראש מחלקת תכנון כוח האדם בחיל האוויר. זאת היתה סנסציה. כתבו על זה בכל העיתונים, כולם ראיינו אותי, קראו לי למעגל של דן שילון".
לטוב ולרע, המון דברים השתנו כאן מאז.
"בתפקיד שקיבלתי התחלתי לפתוח כמה שיותר תפקידים לנשים בחיל האוויר. היום 50% ממערך ההגנה האווירית הן נשים, כשהגעתי המספר היה 0%. הובלתי תהליכים כדי לשנות את זה, והמלחמה הנוכחית שינתה לגמרי את כל נקודת ההתבוננות על שילוב נשים בתפקידים צבאיים".
באיזה אופן?
"כבר אין שאלה אם נשים יכולות להיות לוחמות. בעבר, כשהתלבטו אם לפתוח קורס טיס לנשים, היו מי ששאלו 'ומה יקרה אם טייסת תיפול בשבי?'. אז הנה, לא עלינו חיילות ואזרחיות כבר נפלו בשבי. הצבא צריך היום עוד הרבה חיילים, בעיקר לוחמים ותומכי לחימה. יש לנו לוחמות מצוינות והצבא מוזמן לשבץ אותן בהמוניהן ביחידות שלו לפי צרכיו. 20% מכלל הכוח הלוחם בצה"ל היום מבוסס על לוחמות, כמעט 60% מתפקידי הלחימה בצבא פתוחים לנשים — ואני מדברת על הכשרות משותפות ושוויון מוחלט בזכויות ובחובות. כרמ"ח תכנון כוח אדם הארכתי את שירות החובה לבנות בחלק מהתפקידים לשלוש שנים, כי הבנתי שאם הן ישרתו רק שנתיים הן יהיו פחות טובות ויותר יקרות. היום זה לא ככה, מה שיוצר לוחמים שהם סוג א' ולוחמות שהן סוג ב'. אסור שזה יקרה, וחבל שלא באים להתייעץ איתי".
מצד אחר, "אמא למילואים" זאת כבר לא כזאת כותרת גדולה.
"תופעת הנשים במילואים היא מהפכה ענקית. במלחמת לבנון השנייה ב־2006 רק 3% ממערך המילואים היו נשים, בצוק איתן ב־2014 שיעורן טיפס ל־8% והיום אנחנו כבר ב־20%. זה שאמא יוצאת למילואים זה באמת כבר לא סנסציה, ועדיין אין הערכה. מדברים תמיד על המילואימניקים ולא על המילואימניקיות. אומרים 'נשות המילואימניקים', כאילו אין גם למילואימניקיות בני זוג שמשלמים את המחיר כשהן עולות על מדים ועוזבות את הבית. בגני הילדים אתה לא רואה גננות שאומרות לילדים לצייר ציור לאמא הגיבורה במילואים. כך שיש שינוי בשטח, אבל עוד אין הפנמה שלו".
ברשדסקי מבינה שגם הישגי העבר בתחום שילוב הנשים בצבא ובקהילה הביטחונית, שהושגו בזכות מאבקים עיקשים, מצריכים שימור וגידור. לכן הצטרפה לפני שמונה שנים לפורום דבורה וכיום היא חברת הנהלה בארגון שמאגד מאות נשים יוצאות ארגוני ביטחון. אחת ממטרות הפורום היא הרחבת נוכחותן של נשים בשיח על ביטחון ומדיניות. ואכן, כשהמלחמה פרצה וערוצי הטלוויזיה עברו לשידורים במתכונת רצופה ומיוחדת, המומחיות מפורום דבורה היו מבוקשות באולפנים. מאל"מ (במיל') טליה לנקרי, דרך יו"ר הפורום אל"מ (במיל') פנינה שרביט ברוך, ועד סימה שיין, מירי איזין וד"ר לורן דגן עמוס, שמתמחה במגמות במזרח אסיה.
"נשים תותחיות אחת אחת", אומרת ברשדסקי. "אם תעשה לי תרגיל מחשבתי ותבקש ממני לשבץ את נשות הפורום בתפקידי צללים לחברי הקואליציה והאופוזיציה, אני מייצרת הרכב מלא, כולל חלוקת כלל התיקים בממשלה".
ברשדסקי עצמה כיהנה עד לפני חמש שנים כחברה בדירקטוריון חברת החדשות של ערוץ 12, ומודעת היטב לכוחם של אולפני האקטואליה בהטמעת שינויים וגיוון בחברה. "כשגוף תקשורת מזמין גברים שיתראיינו אצלו הם מיד אומרים כן, לפעמים אפילו בלי לשאול על מה. הרבה מאוד נשים מגיבות אחרת לפניות כאלה, מטילות ספק בהתאמתן, תוהות אם הן ראויות ומניחות שיש טובים מהן. צריך לשכנע אותן לשתף פעולה ולבוא.
"חשפתי את פעילות פורום דבורה למנכ"ל חברת החדשות אבי וייס ולבעלי תפקידים נוספים, אמרתי שלא ייתכן שאין נשים פרשניות במשדרים האלה. ומפני שאני לא מאלה שמתריעים ואז מעבירים הלאה את תפוח האדמה הלוהט, השתדלתי להביא פתרונות. הנחתי לפניהם את המאגר של מאות המומחיות ונשות המקצוע בפורום דבורה, וזה עבד טוב".
תרומת הלוחמות במלחמה חיסלה את הדיון בנוגע לנחיצותן בצבא? ההשתלבות הושלמה?
"אנחנו מעבירים עכשיו בקרב לוחמות שאלונים, מנסות להבין מה חסר להן ומה צריך. לוחמת שדיברנו איתה, למשל, העלתה את סוגיית המדים, שתוכננו לגברים. אתה מבין, אין מדים שמותאמים לאשה. סרבל הטיסה שלובש הטייס הוא אותו סרבל שלובשת גם הטייסת, ועולות שאלות. מישהו תהה איך לוחמת עושה פיפי אם היא לובשת מערכת ביגוד שתוכננה לגבר? נשים צריכות מדים שתוכננו לנשים, ולצערי איש לא חשב על זה.
"זה בדיוק כמו ששלחו אותי להיות נספחת צה"ל בפולין עם מעיל וחצאית. ואם אתה רוצה לפתוח את זה עוד, אז יש גם את נושא הפוסט־טראומה בקרב חיילות וחיילים, ובמקרה של נשים התסמונת מתנהגת אחרת מהאופן שבו היא מפריעה לגברים. צריך להשקיע בלמידה הזאת ולהבין את הדברים לעומק. וכבר יש מחקרים שנערכים בנושא, גם באקדמיה".
בחזרה אל החברה שלא מכבר סיימת לכהן בדירקטוריון שלה. את מרוצה מאופן הקידום של נשים בתעשייה האווירית?
"לא. בתפקידי הליבה ובחטיבות העסקיות שיעור הנשים נמוך מאוד והוא חייב לגדול. רציתי מאוד לראות שיש יותר נשים שמגישות את מועמדותן לתפקידים בכירים, ולצערי לא הצלחתי בזה מספיק. העולם לא יהיה מתוקן אלא אם יהיו גם גברים וגם נשים בתפקידי ניהול ובעמדות השפעה".
דווקא יש כמה שמות של נשים דומיננטיות ומוערכות מאוד בתעשייה האווירית, כגון ענבל קרייס מנהלת החדשנות במפעל חלל, או ד"ר אביטל שריפט שניהלה את מפעל הטילים של החברה וכיום אמונה על קשרי האקדמיה.
"כששאלתי למה אין מספיק נשים בכירות בחברה, אמרו לי שפחות נשים פונות למקצועות הרלוונטיים עוד בשלב האקדמיה".
וזה לא כך?
"זה כמו להגיד שהנשים אשמות במצבן. מנהל או מפקד שרוצה לקדם נשים עושה את זה, ולא מביא הסברים למה זה לא קורה. על זה ענו לי שעלול להיווצר מצב שימונו נשים שלא מתאימות, כאילו שכל הגברים שמונו ומתמנים לתפקידים הם תמיד הכי מתאימים. אמרתי למנכ"ל בועז לוי שחייבים לתת לנשים בחברה אופק, לשרטט להן תוכניות שירות ולהילחם על כך שהן יתממשו. גישה כזאת תגדיל את מספר הנשים בתפקידי הליבה, ואם יעשו את המהלכים הנכונים והמתבקשים, יש סיכוי שבעשור הקרוב תהיה לתעשייה האווירית מנכ"לית, ושלא יספרו לי סיפורים".
הנשיאה והמנכ"לית של לוקהיד מרטין ב־12 השנה האחרונות היא מרילין יוסון.
"נו, אז זה יכול לקרות גם בתעשייה האווירית".
