הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
השנאה מהלכת בינינו. בשבוע שעבר התקיים מצעד הדגלים בירושלים, ושוב הדהדו בו הקריאות הלאומניות "מוות לערבים" ו"שיישרף לכם הכפר". יום למחרת בכנס בבאר שבע נשמעו קריאות "בוגד" לעבר יו"ר מפלגת הדמוקרטים יאיר גולן, הפעם בהובלת סגן השר אלמוג כהן (עוצמה יהודית), שטען אחר כך כי "גולן לקח את הכובע של דובר חמאס". "אין בכם כלום חוץ משנאה", ענה להם גולן מהבמה. "אתם לא יודעים שום דבר חוץ משנאה". במחנה הנגדי יסכימו איתו. עוד ב־2020 תועד נתן אשל, מקורבו של ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש הסגל שלו בעבר, אומר כי "שנאה היא מה שמאחד את המחנה שלנו".
לדברי העיתונאית האמריקאית המוערכת קתרין סטיוארט, שחוקרת כבר 16 שנה את תנועת הלאומנות הנוצרית בארצות הברית, השנאה העיוורת והיוקדת כלפי כל מי שנתפס כ"אחר" אינה מקרית. מדובר באסטרטגיה ממוסדת שמוכתבת מלמעלה, ומשמשת כלי לאיחוד קבוצות לאומניות, דתיות, כלכליות ואידאולוגיות שונות, שאינן תמיד מדברות באותה שפה, סביב מכנה משותף אחד. "שנאה היא כוח מאחד עוצמתי", היא אומרת בריאיון ל"מוסף כלכליסט" לרגל צאת ספרה השלישי, רב המכר "כסף, שקרים ואלוהים: בתוך התנועה להרס הדמוקרטיה האמריקאית" ("Money, Lies and God: Inside the Movement to Destroy American Democracy"), שצולל לתוך המערך המאורגן שהחזיר את דונלד טראמפ לבית הלבן כדי לחסל מבפנים את הדמוקרטיה.
"התנועה הלאומנית־נוצרית אינה תנועה עממית שמוגדרת על ידי העדפותיהם של פשוטי העם", מדגישה סטיוארט. "זו תנועה שפועלת מלמעלה למטה. יש כאן ארגון מסודר ומנהיגות שמכתיבה את האג'נדה". והכלי שמשמש לאיחוד ההמונים תחתיו הוא שנאה. "לקבוצות האנטי־דמוקרטיות יש גישות שונות בנוגע למטרותיהן ולאופני הפעולה, אבל האויבים שלהן משותפים: קומוניסטים, woke, ד"ר פאוצ'י, הביג־פארמה שרוצחת תינוקות, הדיפ־סטייט, אילומינטי או אידיאולוגים של מגדר, גיוון והכללה וכדומה".
כלומר, אויבים מדומיינים.
"רובם מדומיינים לגמרי, וגם המעטים שבהם שאינם מדומיינים לגמרי — הסכנה שהם מציבים מנופחת מעבר לכל פרופורציה".
איך בעצם הם מתאחדים סביב השנאה?
"לא כל מי שמשתייך לתנועה הזו מכוון לאותם אנשים או קבוצות, אבל חבריה לעתים קרובות נפגשים באותם מרחבים, וכך האמונות, הנטיות והשנאות שלהם מתפשטות. התנועה האנטי־דמוקרטית חזקה בזכות עשורים של השקעה בתשתית הארגונית הצפופה שלה".
איך זה עובד בפועל?
"הרבה מהמחקר שלי מתבצע בעבודת שטח בכנסים של הימין: מפגשי אסטרטגיה, מפגשי כמרים וכד'. בכנסים כמו Road to Majority, למשל, שמאורגן על ידי קואליציית האמונה והחירות של ראלף ריד, או NatCon שמאורגן על ידי קרן אדמונד בורק, אפשר לראות לעתים קרובות נציגים של קבוצות שונות בתנועה כדוברים בבמה המרכזית או בפאנלים השונים".
סטיוארט מייחסת לאידאולוגים של התנועה האנטי־דמוקרטית ניהיליזם ריאקציונרי. "אני מכנה אותם 'ניהיליסטים' כי מטרתם היסודית היא להרוס ולא לבנות או ליצור, וכי במעשיהם — בשונה מבדבריהם — הם מכחישים את העובדה שיש ערך ממשי או אמת כלשהי בעולם", היא אומרת. "וב'ריאקציונרי' אני מתכוונת לכך שבמקום להתקדם אל עבר מדינה טובה יותר, הם שמים דגש על חזרה לאיזה עבר מדומיין טוב יותר לכאורה, פנטזיה על מדינה שמעולם לא התקיימה באופן שהם מתארים". וכפי שהיא כותבת בספר: "אין שום עולם שבו ארצות הברית תהפוך למדינה הנוצרית שמעולם לא היתה; יש רק עולם שבו תיאוקרטיה אוליגרכית תשליט סדר מושחת ודיסטופי בשם ערכים דתיים".
הדיסטופיה הזו, מסבירה סטיוארט כעת, "כוללת מרכיבים רגרסיביים של הסדר החברתי, כמו היררכיה מגדרית, דיכוי של צורות ביטוי מסוימות, מתקפות על חירות הדת של מי שלא עומד בתלם, וכו'. חברי התנועה האנטי־דמוקרטית מאמינים שהמערכת הפוליטית הקיימת, על מוסדותיה והאידאלים שלה, היא כל כך גרועה שצריך למחוץ אותה ולהרוס אותה לחלוטין".
"המטרה היסודית של תנועות הלאומנות הדתית היא להרוס ולא לבנות. במקום להתקדם לעבר מדינה טובה יותר הן שמות דגש על חזרה לאיזה עבר מדומיין, פנטזיה על מדינה שמעולם לא התקיימה כפי שהן מתארות, וכוללת רגרסיה של הסדר החברתי לדיכוי חופש הביטוי והדת ולהיררכיה מגדרית"
השיטה: להשתתף באירועי הנטוורקינג של הימין הדתי
"אתם עומדים לשמוע מצגת שתרומם את יכולתכם להבין מה קורה, ותעורר בכם השראה לומר: 'אני לא עושה מספיק'", אמר צ'אד קונלי בפתח דבריו בכנסייה הבפטיסטית בשנטילי, וירג'יניה, בספטמבר 2021. קונלי עומד בראש הארגון האמונה מנצחת (Faith Wins), שנועד להעצים "מנהיגי אמונה" כדי למנף את ההשפעה שלהם לאימפקט פוליטי, וזה בדיוק מה שהוא בא לעשות באותו יום. "כל מי שאתם מכירים צריך להצביע. כל מי שאתם מכירים צריך להצביע מוקדם. כל מי שאתם מכירים צריך לעשות רישום מצביעים. כל כומר שאתם מכירים צריך לוודא ב־100% שהקהילה שלו מצביעה, ומצביעה למען ערכים תנ"כיים".
בנאומו, שמצוטט ב"כסף, שקרים ואלוהים", פרש קונלי את משנתו בפני הקהל: אמריקה ניצבת בפני קטסטרופה; העולם הוא מקום אכזרי ורק האכזרים שורדים בו; ונוצרים שמרנים לבנים, האוכלוסייה ה"מקורית" וה"אותנטית" של ארצות הברית, הם ציבור נרדף. "אתם מאבדים חירויות מדי יום במדינה הזו", התרה בקהל. "החוקה הושלכה הצדה מהר מאוד. וכשאתה מאבד את החירויות הקטנות, זה אומר שכבר איבדת את הגדולות ולא הבחנת בכך. וזה קורה בקצב שיא".
ואכן, מחקר של האקדמיה הלאומית למדעים מ־2018 קבע כי פחד מאובדן סטטוס הוא מנוע משמעותי בתמיכה בטראמפ. "מחאות פוליטיות לרוב עוסקות בקבוצות נחשלות שמתקוממות כדי לעמוד על זכותן ליחס טוב יותר ולתנאי חיים שוויוניים יותר בהשוואה לקבוצות מסטטוס גבוה", אומרת עורכת המחקר דיאנה מאץ' בספר. "אך הבחירות ב־2016, לעומת זאת, היו מאמץ של חברים בקבוצות דומיננטיות דיין לוודא את המשך הדומיננטיות שלהן. לאלה שחשו כי לבנים מופלים יותר משחורים, נוצרים מופלים יותר מאשר מוסלמים, וגברים מופלים יותר מנשים — היה הכי הרבה סיכוי לתמוך בטראמפ".
מרבית הנוכחים באותו מפגש היו גברים, לכן כדי לחמוק מתחת לרדאר סטיוארט גייסה חבר כומר שילווה אותה. "קבוצות כמו האמונה מנצחת עובדות עם כנסיות שמדירות נשים מתפקידי הנהגה", היא מסבירה בספר. "ביקשתי מחברי להצטרף אליי כי חששתי שהנוכחות שלי בחדר מלא גברים תיראה חריגה".
סטיוארט עשתה מאמץ מיוחד להיות בכנס משום שקונלי הוא גם אחת הדמויות החזקות במועצה למדיניות לאומית (Council for National Policy), ארגון אולטרה־שמרני שפועל זה יותר מ־40 שנה, ויצא מהצללים רק בשנים האחרונות. "זה אחד מארגוני הנטוורקינג המרכזיים של הימין הדתי", היא מסבירה. "המועצה מחברת בין מנהיגי ארגונים אנטי־דמוקרטיים והוגים מרכזיים של תנועה, כגון טוני פרקינס מהמועצה למחקר משפחתי (Family Research Council), או ראלף ריד מקואליציית האמונה והחירות, לבין תורמים עמוקי כיסים".
קונלי, למשל, מתואר בספר כמקורב לג'ואן לינדזי, בת זוגו של המיליארדר ג'יימס לינדזי, שעשה את הונו בפפסי. בדרשה שלו הבהיר קונלי שעבודתו מתאפשרת בזכות נדבנותה, וחשף פן נוסף של התרומה שלה למועצה: "אם ראיתם מנהיגים נוצרים בטלוויזיה, סביר שג'ואן היא זו שאימנה אותם לקראת ההופעה. היא מדיה גורו. מומחית".
תני לי דוגמה קונקרטית לאופן שבו המועצה באה לידי ביטוי בפוליטיקה.
"תשעה ימים בלבד לפני המתקפה המבישה על גבעת הקפיטול ב־6 בינואר 2021, המועצה למדיניות לאומית הפיצה מזכר של ארגון שהיא מקושרת אליו, שבו רמזו כי הבחירות של 2020 נגנבו ודרשו שמנהיגים רפובליקנים יחקרו את העניין ולא ישתפו פעולה עם התהליכים להעברה מסודרת ורגועה של השלטון. אז נכון, הם לא הסיתו לאלימות, אבל הם כן רמזו שהיו אי־סדרים בספירת הקולות. והפצת השקר הזה, שלפיו הבחירות של 2020 נגנבו, מעידה על סוג של תיאום בתוך התנועה. וזו רק דוגמה אחת. חברים נוספים במועצה השתמשו ברטוריקה שמכוונת להריסת מערכת החינוך הציבורי, ומכוונת גם לפירוק של עקרונות ומוסדות ליבה דמוקרטיים".
לקראת סיום האירוע בשנטילי עלה לבמה ביירון פוקס, אוונגליסט שמסייר עם קונלי מחוף לחוף. "זה לא הזמן להיות שאננים", הנחה את הקהל. "הכנסייה אינה אוניית תענוגות. היא אוניית קרב".
התורמים: עשירים שיעשו הכל כדי להגן על כוחם
סטיוארט השתתפה באינספור מפגשים כאלה לצורך המחקר שלה. "אני משתמשת בשמי האמיתי, רוכשת כרטיסים כמו כל בן אדם אחר, והולכת למקומות שפתוחים לציבור. כל אחד היה יכול לעשות את זה", היא מבהירה. "החלק המדהים בעבודה על הספר היה שהתנועה האנטי־דמוקרטית לא מסתתרת, פשוט הרבה אנשים לא הקשיבו. אז אני הולכת, מנסה להקשיב למה שחדש, למה שמפתיע, למה שחוזר על עצמו. ובמשך הזמן, אני חושבת שהצלחתי לזהות מגמות. בעבר, מנהיגי התנועה חשו שעליהם להסתיר את העובדה שהם רוצים לשלוט בכל היבטי השלטון והחברה. הם העמידו פנים שהם רק רוצים מושב בשולחן. היום הם הרבה יותר גלויים במטרות שלהם — שהם רוצים לשלוט במנגנוני המדינה והחברה, ודבקים ברעיון שפלורליזם ושוויון מהווים איום קיומי ממשי. הם הופכים ליותר ויותר גלויים בפאניקה שלהם סביב גיוון, הוגנות והכלה".
ההשתתפות במפגשים האלה סיפקה לסטיוארט הצצה בלתי אמצעית לאג'נדות של התנועה ולדמויות הצללים שלה, שבעזרתה היא הצליחה לשרטט מבנה היררכי של התנועה, שמחולק לחמש רמות: תורמים, הוגים, שחקני מפתח פוליטיים (Power Players), מפקדים בשטח וחיילים פשוטים.
בראש הפירמידה ניצבים כמובן התורמים, הכיסים העמוקים של המהפכה. "אלה אנשים עשירים מאוד, שנהנו מהריכוז העצום של העושר בידי שכבת אוכלוסייה מצומצמת בחמשת העשורים האחרונים, והמוטיבציה שלהם היא להגן על הפריבילגיות שלהם", מסבירה סטיוארט. "השקפת העולם הכלכלית שלהם בדרך כלל מבוססת על אידאולוגיה ליברטריאנית או ימין קיצוני, ולחלק מהם יש גם מטרות דתיות ותרבותיות מובהקות יותר. מבחינה דתית, התורמים האלה מגוונים מאוד: יש קתולים, אוונגליסטים, פרוטסטנטים, יהודים ואפילו אתאיסטים, שלפחות כלפי חוץ לא מאמינים בדבר מלבד כסף וכוח — אם כי חלק מהם אימצו זהות כאילו־דתית ממניעים אסטרטגיים".
תני כמה שמות.
"ישנם, למשל, המיליארדר היהודי בארי סייד (שתרם 1.65 מיליארד דולר לליאונרדו ליאו, מי שמקדם שופטים לבית המשפט העליון בארצות הברית), איש העסקים והפילנתרופ היהודי ג'ף יאס (אחד התורמים הגדולים של פורום קהלת, מכחיש של משבר האקלים, מתנגד לחינוך ציבורי), טים דאן (איל נפט נוצרי והאיש של טראמפ בגרינלנד), האחים פאריס ודן וילקס (אילי נפט החברים בכת נוצרית שמרנית במיוחד) ובטסי דבוס (נדבנית נוצרית, שכיהנה כשרת החינוך בממשל טראמפ הראשון ופעלה להפרטת חלקים נרחבים במערכת החינוך ולמתן הקלות על חינוך נוצרי)".
מה מאחד אותם?
"כולם מאוחדים בדעה שהליברליזם נכשל, כי הוא לא ייתן לך את מה שאתה רוצה. הם מאוד דפנסיביים לגבי ההון שצברו — טוענים שהרוויחו כל פרוטה שיש להם בעשר אצבעותיהם ונמשכים לאידאולוגיות שאומרות להם שמגיע להם להיות המנצחים בכלכלות שבהן 'המנצח לוקח את הכל'.
"חלק מהם מזדהים כפרו־קפיטליסטים וטוענים שהם רק רוצים חופש לפתח את העסקים שלהם בלי רגולציה ממשלתית, שהם רוצים לשלם מסים נמוכים, וכדומה. אלא שבמקביל הם גם רוצים שהממשלה תגן על העסקים המונופוליסטיים שלהם ותחלק להם סובסידיות".
אלה אנשים שחיים במגדלי שן, מרוחקים מהדי הביקורת עליהם. מה מפעיל אותם ברמה הזו?
"הם בורחים מביקורת. היא פצע כואב עבור נרקיסיסטים כמותם, ולכן הם נמשכים לכל מי שמצדיק את ריכוז העושר המטורף בידיהם".
"הלאומנות הדתית היא תנועה אנטי־דמוקרטית מיסודה. היא לא מאמינה בעקרונות של שוויון, צדק, פלורליזם ושלטון החוק. ובמובן הזה טראמפ הוא המנהיג המושלם עבורה. בממשל שלו יש בכירים שרוצים למנוע מעצירים את הזכות לסעד משפטי. זה אחד מקווי הגבול בין אמריקה לצפון קוריאה"
6 צפייה בגלריה
טראמפ. "הקמפיינים של הימין הדתי מחזקים את הנרטיב שלפיו הדמוקרטיה לא עובדת, לכן נדרש מנהיג חזק שיחליף את שלטון החוק"
(צילום: Carlos Osorio/AP)
ההוגים: מנסחי הרעיונות שמלקקים לתורמים
מי שמספק למיליארדרים הצדקה לריכוז העושר בידיהם הם הוגי התנועה, שסטיוארט מכנה "הלוחשים לתורמים" — אלה האידאולוגים שבזכותם רעיונות סמכותניים וזרים למסורת הדמוקרטית מצליחים לחלחל לתודעה של ציבור כה רחב. הם אלה שמייצרים מסגרת רעיונית לעידוד ריכוזיות שלטונית באמצעות רטוריקה דתית או פוליטית ובמקביל "מלקקים לתורמים האלה, אומרים להם כמה הם נהדרים, ומנחים אותם איך להוציא את כספם", אומרת סטיוארט.
אחד ההוגים המוכרים של התנועה הוא קרטיס יארווין, מדען מחשבים שקורא לייסד מונרכיה אמריקאית שתנוהל בידי מנכ"ל. ואכן, אומרת סטיוארט, "אחד הטיעונים המרכזיים של הימין החדש הוא שהדמוקרטיה היא ניסוי שנכשל, כי היא כבר לא מספקת להם את התוצאות שהם רוצים, והם משתוקקים לצורת ממשל מונרכית, או 'קיסר אדום' כפי שחלק מהם מכנה זאת — דמות שתדחק הצדה את שלטון החוק לטובת אגרוף הברזל, ותילחם 'בשביל העם'".
הוגה משפיע אחר הוא ראסל ווט (Vought), מנהל משרד הניהול והתקציב בממשל טראמפ הראשון והשני, לוחם בכיר ב"דיפ־סטייט", מייסד המרכז לחידוש אמריקה, המתמקד במאבק בתאוריה ביקורתית של גזע, ואחד המחברים הראשיים של פרויקט 2025, מסמך בן 920 עמודים שניסח מכון הריטג' השמרני עם כמאה ארגוני ימין. הפרויקט, שכונה בין השאר "התוכנית לביטול הדמוקרטיה", שואף להרחיב את עונש המוות, לבטל את רפורמת ביטוחי הבריאות "אובמה קר", להסיג לאחור זכויות להט"ב, נשים ומיעוטים ועוד. טראמפ התנער מהמסמך באופן פומבי, אך לאחר ניצחונו מינה את האדריכלים המרכזיים שלו לתפקידים בכירים בממשלו.
"ווט הוא דמות מאוד מעניינת, כי הוא מייצג גם את הימין הדתי וגם את הימין החדש, שהוא פחות לאומני־דתי באופן מוצהר, אבל יותר אנטי־דמוקרטי בגלוי", אומרת סטיוארט. "ווט לא מפסיק לדבר על הצורך 'לרסק את מדינת הפקידות' (The Administrative State). הוא רוצה לגרום לעובדי הציבור להיות ב'מצב של טראומה'. זה רק מראה לך שעיקר העניין הוא האכזריות. למה שמישהו ירצה לגרום טראומה למי שהקדיש את חייו המקצועיים לבטיחות גרעינית, בריאות המזון או ניהול המוסד לביטוח לאומי שמחזיק כל כך הרבה קשישים מעל קו העוני?".
סטיוארט מסבירה כי התנועה האנטי־דמוקרטית מנהלת קמפיין רב־שנים להגברת התיעוב כלפי מוסדות המדינה. "כשאמריקאים נשאלים בסקרים על רמת הבזבוז וההונאה בממשל, הם תמיד חוזרים עם הערכות מופרכות באופן מגוחך", היא אומרת. "זה לא שאין בזבוז, כמובן, אבל צריך להזכיר גם את הדברים הטובים מאוד שממשלה מתפקדת עושה, לצד מה שקורה במדינות שבהן אין ממשלה אפקטיבית כלל.
"כל זה נובע מהתפיסה שלפיה שירות ציבורי הוא תמיד דבר נורא, ושאנחנו צריכים, במילותיו של אקטיביסט הימין הקיצוני גרובר נורקוויסט: 'לצמצם את הממשלה עד שהיא תוכל לטבוע באמבט'. זה שוב מצביע על הפנטזיה הניהיליסטית הזאת. הם באמת מוגדרים לפי מה שהם רוצים להרוס. ומה יקרה בבוקר שלאחר מכן?".
הוא נוקש בדלת.
"נכון, אנחנו כבר מתחילים לראות מה קורה כשביטחון תזונתי נמצא בסכנה, כשישנן בעיות ממשיות בבטיחות הטיסות וכשאנשים מתקשים לקבל את הקצבאות שהם זקוקים להן כדי לא לחיות ברחוב".
6 צפייה בגלריה
תומכים נוצרים בטראמפ בכנס לכבודו, אלבמה, 2015. "לתנועת הלאומנות הדתית לא אכפת מהיחס של טראמפ לערך המשפחה. היא תומכת בו כי הוא נותן לה את כל מה שהיא רוצה"
(צילום: Mark Wallheiser/AFP)
6 צפייה בגלריה
תומכי קיואנון בכנס של טראמפ בפנסילבניה, 2018. "ערוצי המדיה האלטרנטיביים שאבו מספר עצום של אמריקאים לתוך עולם תעמולתי שמנותק מהעובדות. וזה הפך את ארצות הברית למדינה הרבה פחות רציונלית"
(צילום: Rrick Loomis/AFP)
6 צפייה בגלריה
ההשתלטות על הקפיטול, וושינגטון 2021. היא לא פרצה במקרה, מסבירה סטיוארט. "המועצה למדיניות לאומית הפיצה מזכר שבו רמזו כי הבחירות נגנבו ודרשו מהמנהיגים למנוע שיתוף פעולה עם התהליכים להעברה מסודרת של השלטון"
(צילום: lev radin/Shuttercstock)
שחקני הכוח והמפקדים בשטח: מהכנסים עד הכנסיות
אם ההוגים מנסחים את העקרונות הסמכותניים, שחקני הכוח הם אלה שמתרגמים אותם לתנועות המונים: אלה מנהלי ארגונים כמו קונלי ופרקינס, ראשי קבוצות המדיניות והנטוורקינג של התנועה, ארגוני ההסברה משפטית, בעלי ערוצי התקשורת הימנית ושאר מנגנונים, שצוברים כוח אישי עצום דרך גיוס אחרים סביב האג'נדות שלהם.
וכמו בכל ארגון, המפקדים העליונים חייבים מפקדים בשטח כדי לאגד את ההמונים תחת שליטתם. אלה אנשים מדרג הביניים בכנסיות וארגונים דתיים, משפיעני רשת זוטרים ואפילו "אמהות שסבורות ש'חירות' פירושה לאסור ספרים שאינן אוהבות", לפי סטיוארט. כל אלה משחקים תפקיד מרכזי בהוצאת המצביעים לקלפיות. הם אלה שמניעים את ההמונים לפעולה, את "חיילי הרגלים של התנועה", כפי שמתארת סטיוארט את "קהל הבוחרים הרחב, שמורכב ביחס גבוה מאנשים עם השכלה נמוכה יחסית והכנסה בינונית, שחשים מקופחים ולעתים קרובות מונעים מהרצון לזעזע את המערכת".
כדי להשיג שליטה בתודעה הציבורית התנועה האנטי־דמוקרטית בנתה אקוסיסטם תקשורתי, שבו מופצות דיסאינפורמציה מאורגנת ותעמולה שמבהירה כי האויבים המדומיינים הם איום קיומי. "ישנם קמפיינים עצומים להחדרת פחד בקרב האמריקאים כדי שיאמינו שהם קורבנות של הדיפ־סטייט, או של אליטה ווֹקית, או שכל התנגדות פוליטית, כולל מצד רפובליקנים מתונים, היא פשוטו כמשמעו דמונית או שטנית", אומרת סטיוארט.
אחד ממנועי הקונספירציה המרכזיים שהתפתחה סביבם תעשייה הוא Reawaken America — פסטיבל קונספירציות נודד, פרו MAGA, שמתקיים בכנסיות ענק ברחבי ארצות הברית. לצדו פועלים גופי תעמולה נוספים שמתחזים לכלי תקשורת, מערוצי שידור כמו One America News עד פלטפורמות רשת שהמיינסטרים עדיין מתקשה לזהות. "אנשים כבר יודעים שפוקס ניוז היא סוג של מכונת תעמולה ימנית, אבל ימינה ממנה קיים עולם שלם של פודקאסטרים, יוטיוברים וערוצי טלגרם, שכל מטרתם היא להפיץ קונספירציות פרועות ודיסאינפורמציה", אומרת סטיוארט. "מנהיגי התנועה מבינים שאם אפשר לנתק אנשים מהעובדות — קל יותר לשלוט בהם. וזו בדיוק הסיבה שהם השקיעו כל כך הרבה במערכות האלה. אני זוכרת שלפני שש־שבע שנים אחד הדוברים בכנס גדול של הימין הדתי אמר: 'בקרוב הקהל שלנו בכלל לא יצטרך לצפות בתקשורת המיינסטרים. אנחנו עובדים על אלטרנטיבות'. הם ידעו שזה חיוני לביסוס כוחם".
לדבריה, זהו מצב שמאיים על היכולת הבסיסית לקיים שיח דמוקרטי. "למה בכלל לטרוח לקרוא משהו ב'הוושינגטון פוסט', כשאפשר להסתמך על מה שמתפרסם בטלגרם או משהו שהדוד שלך שיתף בפייסבוק?", היא אומרת. "ערוצי המדיה האלה שאבו מספר עצום של אמריקאים לתוך עולם תעמולתי שמנותק מהעובדות. וזה הפך את ארצות הברית למדינה הרבה פחות רציונלית. זה גם מחזק את הנרטיב שלפיו הדמוקרטיה פשוט לא עובדת וסולל את הדרך למנהיג חזק שיבוא ויחליף את שלטון החוק באגרוף ברזל".
6 צפייה בגלריה
משתתפי מצעד הדגלים בירושלים תוקפים עיתונאי, 2024. האלימות אינה מקרית. כפי שאמר נתן אשל: "שנאה היא מה שמאחד את המחנה שלנו"
(צילום: Hazem Bader/AFP)
העתיד: "אוטוקרטיה היא איום ממשי. חייבים להילחם"
סטיוארט היא יהודייה ילידת בוסטון, שהחלה לחקור את התנועה הלאומנית הנוצרית ב־2009, לאחר שגילתה שקבוצת ימין נוצרי בעלת מאפייני כת חדרה לבית הספר היסודי הציבורי של בתה בקליפורניה. "קבוצה שטענה שהיא מלמדת תנ"ך מנקודת מבט עצמאית (כלומר לא משתייכת לזרם ספציפי בנצרות) הגיעה לבית הספר שלנו ללמד ילדים בגילי גן וכיתה א'. הופתעתי לגלות שקבוצות מהסוג הזה חוקיות למרות עקרון הפרדת הדת מהמדינה, ועוד מורשות ללמד ילדים קטנים, שלא יודעים להבחין בין פעילות של בית הספר לבין פעילות שרק מתקיימת בשטחו. מבחינתם, בית הספר הוא סמכות מוחלטת, כך שאם משהו מתקיים בכיתה זה אומר שהמורים והמערכת רוצים שהם יאמינו בו". התוצאה היתה ספרה הראשון של סטיוארט, "מועדון החדשות הטובות: המתקפה החשאית של הימין הנוצרי על ילדי אמריקה" (2012).
"כשהתחלתי לכתוב על הנושא הזה, היו רק מעטים בתחום שעשו עבודה משמעותית. כיום זו כבר תעשייה שלמה, וזה נפלא, כי תמיד הרגשתי שכשהגאות עולה, היא מרימה את כל הסירות", היא מספרת. "אבל בשנים המוקדמות האלה לא פעם נאמר לי ולקומץ העיתונאים שסיקרו את התנועה שאנחנו מגזימים. אני זוכרת שכותב הנאומים של ג'ורג' וו. בוש אמר שזו תנועה שאפשר להכניס לתוך תא טלפון. הם פשוט לא שמו לב. זה היה מאוד נוח לאנשים להסיט את המבט. כיום, כשהתנועה הזו נמצאת בעיצומו של תהליך הרס הדמוקרטיה שלנו, פוגעת ביציבות הכלכלית, מחלישה את הבריתות בינינו ומערערת את חוסנה של המדינה — כולם שמים לב".
סטיוארט החלה את הקריירה העיתונאית שלה ב"הווילג' וויס", ומאז פרסמה כתבות ומאמרים ב"הניו יורק טיימס", "הניו ריפבליק", "הגרדיאן", "האטלנטיק" ועוד. ב־2020 ראה אור ספר העיון השני שלה, "The Power Worshippers", שעסק בעלייתה של הלאומנות הדתית, זכה בפרסים כגון מקום ראשון בקטגוריית ספרי העיון מטעם איגוד חדשות הדת (Religion News Association) ופרס Morris B. Forkosch לספר הטוב ביותר, ואפילו עובד לסרט התיעודי "God & Country" מ-2024, שהופק בידי הבמאי הנודע רוב ריינר ואשתו מישל.
"כסף, שקרים ואלוהים" הוא ספר העיון השלישי של סטיוארט, שהפך לרב־מכר מיד עם צאתו בפברואר. "הדמוקרטיה האמריקאית לא פשוט מתה", נכתב עליו ב"הניו ריפבליק". "לשיטתה של סטיוארט, היא נרצחת". ואילו ב"הניו יורק טיימס" נכתב עליו: "הספר שלה לא מתפקד כנשק, אלא כמפות שמסייעות לנו לנווט בשולי התהום".
איך זה שהתנועה הזו, שמקדשת את ערך המשפחה, מתייצבת מאחורי טראמפ, שהורשע בפרשת דמי השתיקה לשחקנית הפורנו סטורמי דניאלס ומתבטא באופן פוגעני כלפי נשים?
"כי העניין הוא לא ערך המשפחה, אלא עסקת חליפין. התנועה תומכת בטראמפ, כי הוא נותן לה את כל מה שהיא רוצה — שופטי בית משפט עליון שיכוננו את המדיניות שהימין הדתי מכתיב, כוח פוליטי חסר תקדים וגישה לכספי ציבור. מעבר לכך, זו תנועה אנטי־דמוקרטית מיסודה. היא לא מאמינה בעקרונות של שוויון, צדק, פלורליזם ושלטון החוק. ובמובן הזה טראמפ הוא המנהיג המושלם עבורה".
מה הלאה? את צופה כהונה שלישית לטראמפ? דיקטטורה מלאה?
"אוטוקרטיה היא איום ממשי. יש בכירים בממשל טראמפ שמדברים על השעיית הזכות לקבל סעד משפטי (habeas corpus) אם נעצרת או נכלאת שלא כחוק. זה אחד מקווי הגבול הברורים בין חברה חופשית לחברה אוטוקרטית, ההבדל בין אמריקה לבין צפון קוריאה. טראמפ עצמו כבר חצה כמה קווים אדומים מובהקים. אנחנו רואים הרחבת סמכויות חסרת תקדים מצד הרשות המבצעת ושחיתות בממשל הזה. האם היתה שחיתות גם בעבר? כמובן היתה. אבל האם אי פעם היה לנו נשיא שהרוויח באופן ישיר מהמשרה כמו שטראמפ עושה באמצעות מטבעות הקריפטו שלו או קבוצות המדיה החברתית שלו? או נשיא שקיבל מטוס פרטי בשווי 400 מיליון דולר מקטאר?".
מתוך התובנות שלך על התנועה, מה אפשר לעשות כדי להיאבק?
"יש כל כך הרבה שאנחנו יכולים לעשות. הצעד הראשון, כמובן, הוא לגייס אנשים לעשות משהו בקשר לזה, ולהיות פרקטיים ויעילים כמו התנועה האנטי־דמוקרטית. אין אף מאפיין בתנועת MAGA שמבטיח שהיא תשלוט לנצח. וככל שממשל טראמפ יפגע ביותר ויותר אנשים, הוא יאבד תמיכה. כבר עכשיו אומרים שהוא מאבד תמיכה באזורים כפריים בגלל מלחמות הסחר המיותרות שלו. כשאנשים מאבדים את מקום עבודתם, מאבדים את ביטוח הבריאות שלהם, נזרקים מרשימות הביטוח הלאומי, כשאנחנו מאבדים את הבריתות היקרות לנו ביותר ומתקרבים לדיקטטור רצחני — וכן הלאה וכן הלאה — אני חושבת שתהיה לנו הזדמנות להצביע ולומר: 'תראו, אלה האנשים שעשו לכם את זה, ואלה האנשים שנלחמים עבורכם'.
"בסופו של דבר אין תחליף ליציאה לקלפיות. בעוד פחות משנה וחצי יתקיימו בחירות האמצע. אנחנו צריכים לגייס את ההצבעה עכשיו, כל עוד עדיין קיימות מערכות שמבטיחות שתהיה הצבעה".
