הקיץ בעיצומו ברודנתה, עיירה קטנה השוכנת ברצועת האיים המרכיבה את הגדות החיצוניות של צפון קרוליינה. עונת השיא מביאה עמה מבקרים המגיעים לנפוש וליהנות מהחופים המרהיבים. אך בחורף, לא רק ההמונים עוזבים, אלא גם חלק קטן מקו החוף הולך איתם: בכל שנה מאבדת רודנתה בין 3 ל־4.6 מטרים מהחוף שלה בשל סחף ששיעורו הוא מהמהירים בחוף המזרחי בארצות הברית — וההשלכות חמורות. מאז 2020 קרסו בגללו 11 בתים לתוך האוקיינוס, ובתים נוספים עתידים להצטרף אליהם.
רודנתה לא לבד. עיירות חוף רבות ברחבי העולם מתמודדות עם בעיה קריטית הנובעת משינויי האקלים ומאיימת על העתיד הכלכלי שלהן, ואולי אפילו על הקיום שלהן — היעדר חול.
חול משמש מחסום טבעי נגד תנאי מזג אוויר קיצוניים, כולל הצפות. אך אף שנראה שיש אספקה אינסופית של חול, בפועל הביקוש לו גדל — לרבות מתעשיית הבנייה — וכך נוצר מחסור בו שגם מעלה את מחירו. "אני לא יודע אם זה יקרה בעוד עשר או מאה שנים, אך יגיע השלב שבו ייגמר לנו החול או שהוא יהפוך להיות יקר באופן קיצוני", אמר בובי אוטן, מנהל מחוז דאר, שבו נמצאת רודנתה. "אנחנו לא יכולים לחכות עד שזה יקרה כדי להציף את הנושא".
בעשורים האחרונים אחת השיטות השכיחות להילחם בסחף חופים היתה "הזנת חופים" — כלומר, הבאת חול טרי ממקומות אחרים. בדרך כלל החול נלקח באמצעות חפירה תת־ימית מול החוף או מאפיקי מים סמוכים, כדי להפחית את עלויות השינוע ובמקביל לוודא שהחול החלופי תואם לאתר שאליו יובא — הן מבחינה סביבתית והן מבחינה אסתטית.
המחיר ההתחלתי של מילוי מחדש של החול בחופים הצרים של רודנתה הוא יותר מ־40 מיליון דולר — כסף שאין לעיירה להוציא. כך שלבעלי הבתים על קו החוף נותרו שתי אפשרויות: לעבור לבתים שנמצאים רחוק יותר מהחוף, צעד שהמדענים מכנים "נסיגה מבוקרת", או להישאר במקום ולקוות לטוב.
המצב של רודנתה נחשב חמור במיוחד, אבל חששות דומים מורגשים במרבית ערי ועיירות החוף המפורסמות בעולם. הרשויות, ממיאמי ועד ברצלונה וגולד קוסט באוסטרליה, מנסות להבין כיצד להגן על עצמן או לעצור בשנים הבאות את התכווצות קווי החוף שלהן. חלק מהסחף טבעי. אך סופות, גאות חזקה ועליית פני הים בשל התחממות כדור הארץ — הנובעת ממעשה ידי אדם וגורמת להמסת קרחונים בקצב שיא — הם מהגורמים המאיצים את התופעה.
בברצלונה, החופים המלאכותיים של העיר סובלים מסחף מתמשך של כ־30 אלף מטרים מעוקבים בשנה, כמות שיכולה למלא בסביבות 12 בריכות אולימפיות, כך לפי מועצת העיר. הגירעון הזה מועצם במהלך סופות, ובסתיו שעבר פגעו במערב אירופה שתי סופות בעוצמה גבוהה.
מאז הוסיפה העיר, הפופולרית בקרב תיירים, עוד חול ובנתה שוברי גלים נוספים ומזחים, שיכולים להגן על קווי החוף מעליית פני הים במהלך סופות. אך עדיין, החופים בברצלונה "ממשיכים לאבד שטח בקנה מידה עולמי", מסרה מועצת העיר, עד כדי כך שחלק מהחופים עלולים להיעלם לגמרי.
הצורך הגובר לחזק ולהגן על פיתוחים אורבניים על קווי החוף יוצר דילמה קשה. מעבר לכך שחופים הם נכס תיירותי המכניס מיליארדי דולרים ומהווה עוגן כלכלי משמעותי עבור הכלכלות המקומיות, בסביבות 10% מאוכלוסיית העולם גרה במרחק של עד 5 ק"מ מקווי החוף של היבשות, נתון שרק ממשיך לעלות. בו בזמן, בנייה על החוף עלולה לפגוע בזרמים הטבעיים של החול ולהעצים את הבעיה שהעיירות והערים מנסות לפתור.
"העובדה שקווי חוף זזים ומשתנים לא הורסת חופים או ביצות או שום דבר כזה", אמר רוב יאנג, מרצה לניהול חופים באוניברסיטת מערב קרולינה. "מה שהורס את החופים הוא כשמציבים תשתיות בדרך".
בובי אוטן, מנהל מחוז דאר, צפון קרוליינה: "אני לא יודע אם זה יקרה בעוד עשר או מאה שנים, אך יגיע השלב שבו ייגמר לנו החול או שהוא יהפוך להיות יקר באופן קיצוני. אנחנו לא יכולים לחכות עד שזה יקרה"
2 צפייה בגלריה
הזנת חוף באמצעות חול שמוזרם בצינור לחוף פאר רוקאוויי בקווינס, ניו יורק. קרוב ל־600 חופים בארצות הברית עברו טיפול דומה במאה השנים האחרונות
(צילום: Ted Shaffrey/AP)
הזנת חופים: תחזוקה מתמדת
הדיון אם להמשיך להילחם בסחף החופים או לסגת ולאפשר לקו החוף להצטמצם באופן טבעי הוא מתמשך ומורכב, וקשור לכסף, לנכסים, לתשתיות ולפרנסה. "אני חושב שאנחנו מנסים לקחת על עצמנו את התפקיד של אלוהים", אמר גארי גריגס מאוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז, המתמחה בהנדסת חופים. "אנשים צריכים להפנים שהאקלים משתנה, ועקב זאת מפלס הים עולה".
במחוז דאר, שניצב בפני הבעיה הכפולה של סחף טבעי ושינויי אקלים, מתקשים להשלים עם רוע הגזירה. "אנשים גרים פה, הם מגדלים פה את הילדים שלהם", אמר אוטן. "זה הבית שלהם".
התומכים בשיטת הזנת החופים משוכנעים שזו האופציה הטובה ביותר בכל הקשור להשבת חול שנסחף, אם המטרה היא לשמור על החוף ולא להעתיק את התשתיות שכבר נבנו בקרבתו למקום אחר. השיטה הזו נתפסת על ידיהם כגורמת לפחות שיבושים לעומת הוספת "מבנים קשים" כמו קירות ים מלאכותיים, שלטענתם עשויים בחלק מהמקרים דווקא להחמיר את הסחף באזורים הסמוכים מכיוון שהם מהדהדים את אנרגיית הגלים בחזרה לחוף עצמו ומפריעים לחול.
עם זאת, הזנת חופים מספקת מזור זמני בלבד לבעיה, כך שיש צורך לתחזק את סוג הטיפול הזה. משך האפקטיביות שלו תלוי במידה רבה בשיעורי הסחף, האקלים והתנאים הגיאולוגיים המקומיים, וכן בתשתיות שנבנו בסמוך לחוף. כך, חלק מהחופים מחייבים מילוי מחדש של חול בכל שנתיים, בעוד בחופים אחרים נדרש המילוי מחדש אחת לעשור.
"אין באמת תשובות טובות", אמרה ניקול אלקו, מנהלת איגוד שימור החופים האמריקאי, שמנטר את פרויקטי הזנת החופים בארצות הברית. לדבריה, חול הוא "המרכיב העיקרי" שנחוץ עבור מרבית השיטות האחרות לבלימת סחף החופים, כמו שתילת דשא בדיונות כדי לחזק את קו החוף.
בארצות הברית שיטת הזנת החופים נמצאת בשימוש כבר יותר ממאה שנים, וקרוב ל־600 חופים עברו את הטיפול, לפי אוניברסיטת מערב וירג'יניה, שעוקבת אחר הפרויקטים הללו מאז 1923. הכמות השנתית של חול המשמשת לפרויקטים עולה גם כן, וב־2019 הגיעה לשיא של בערך 50 מיליון מטרים מעוקבים, כמות המספיקה למלא את אצטדיון וומבלי 40 פעמים. אומנם כמויות החול להזנת החופים ירדו במהלך מגפת הקורונה, אך חזרו מאז למגמת עלייה.
מייקל קאהלר, גולד קוסט, אוסטרליה: "אם מפלס הים יעלה עד שנת 2100 ב־0.8 מטרים כפי שהמדענים חוזים שיקרה, באיזה שלב זה ייחשב מסוכן מדי לבנות בניינים עם 150 קומות במרחק כמה מאות מטרים מהחוף?"
2 צפייה בגלריה
מצוק החול המתכרסם בעיר גולד קוסט, אוסטרליה. 70% מהאוכלוסייה באזור גרה במרחק של עד 2 ק"מ מהחוף
(צילום: Mark Kolbe/Getty Images)
החול מתייקר ואוזל
ואולם, ככל שכדור הארץ הולך ומתחמם, ובעתיד נחווה סופות חזקות ותכופות יותר ועלייה של מפלס הים, כך יותר מדענים וממשלות חוששים ממגבלות שיטת הזנת החופים, וכן מהעלות והזמינות של החול. "הולך ונהיה קשה יותר לזהות משאבי חול, שגם הופכים ליקרים ולפחות זמינים", אמר ג'ו וויאטרי, שאחראי לניהול הסיכונים מסופות בחיל ההנדסה של הצבא האמריקאי, שאחראי על פרויקטי הזנת חופים שבמימון ציבורי. "בשלב מסוים בעתיד יהיה צורך לקבל מספר החלטות לא קלות", הוסיף. כגון אם לסגת לגמרי מהחוף. "אנחנו עוד לא במצב של משבר לאומי, אך יש בהחלט מה שאני מכנה מוקדים מקומיים", אמר. "זה מפריע לנו לישון בלילה".
חול המשמש להזנת חופים מגיע לרוב מנהרות, מפרצים והאוקיינוס, ומדובר במשאב צנוע אך בעל שווי גבוה. פני השטח המחוספסים והזוויתיים שלו מאפשר לו להיצמד טוב יותר למלט מאשר חול חלק שמגיע מהמדבר, אולם זו הסיבה לכך שהוא נדרש גם לכרייה עבור בנייה, מה שמגביל אף יותר את ההיצע שלו.
בצפון קרוליינה משמעות המחסור המקומי בחול היא שחלק מעיירות החוף צריכות להרחיב את החיפוש שלהן כדי לזהות מקורות חול חדשים. "ניצלנו עד תום את כל האפשרויות שלנו", אמר כריס מק'קול מבולד הד איילנד, קהילת חוף עשירה בדרום המדינה. לדבריו, המלאי באתר החול שבו משתמשים כמה חופים באזור, הולך ואוזל. הוא מנסה כעת להשיג גישה למשאבים מריפים סמוכים. אך החששות לגבי ההשפעה הפוטנציאלית של החפירות התת־ימיות על דגים מגבילים את היכולת של בולד הד להשתמש בהם.
במיאמי, שהחוף הקרוי על שמה עבר מאז שנות השבעים יותר מ־10 הליכי הזנה, כל משאבי החול המרכזיים שמסביב למחוז אזלו כבר ב־2014. כעת, חלק מהחול שמשמש להזנת החוף מובל מתוך היבשת עצמה. אך גם כשהחול זמין, שיעורי הסחף הגבוהים עלולים לקצר משמעותית את משך החיים של טיפולי ההזנה היקרים.
בין 2017 ל־2022, הוסיף מחוז דאר בסביבות 2.9 מיליון מטרים מעוקבים של חול לחופים שמדרום לרודנתה. אך על אף המאמצים הללו, יש עדיין 16 בתים על קו החוף שבסכנת קריסה, אומר דייב האלאק משירות הפארקים הלאומיים. "שיעורי הסחף אצלנו הם מהגבוהים ביותר בחוף המזרחי", הוסיף. "אנחנו לא יכולים להמשיך להיאבק בכוחות הטבע — אנחנו מפסידים בקרב".
סופות מעיפות חול בתוך ימים אחדים בלבד, ומשבשות את מאמצי הזנת החופים. מה שעלול לעלות לרשויות מיליוני דולרים. במרץ, אזור הגולד קוסט באוסטרליה, ש־70% מהאוכלוסייה שלו גרה במרחק של עד 2 ק"מ מהחוף, חווה את הסופה החמורה ביותר זה חצי מאה. סופת הציקלון אלפרד העיפה באזור כמות כה גדולה של חול, עד שנחשפו חלקים מחומת הים הקבורה, הנחשבת קו ההגנה של העיר מול סערות וסחף. בסביבות 1.4 מיליון מטרים מעוקבים של חול מועברים כעת לחופים הצפוניים של העיר, ומועצת העיר מעריכה כי המבצע להשבת החוף למצב בו היה לפני הסופה יעלה 40 מיליון דולר אוסטרלי (25.9 מיליון דולר) ויימשך עד שלוש שנים.
אם חוף גולד קוסט, המפורסם בקו רקיע של גורדי שחקים, יחווה אירועים רצופים של מזג אוויר קיצוני כגון סופת אלפרד, "התשתיות יידחפו עד קצה יכולת העמידות שלהן", הסביר מייקל קאהלר, שמכהן במועצת העיר. "אם מפלס הים יעלה עד שנת 2100 ב־0.8 מטרים כפי שהמדענים חוזים שיקרה, זו תהיה נקודת מפנה", הוסיף. "באיזה שלב זה ייחשב מסוכן מדי לבנות בנייני דירות עם 150 קומות במרחק כמה מאות מטרים מהחוף?"
החופים עדיין נחשקים
אולם, ההצפות הפוטנציאליות, הסחף וסכנות האקלים לא פגעו בתיאבון העולמי להתיישבות אורבנית ולהשקעה בבתים על קו החוף, זאת אף שאסונות הקשורים לשינויי האקלים הובילו לעלייה בפרמיית הביטוח ולהפסדים לחברות הביטוח.
עד 2050, יותר ממיליארד אנשים עשויים לגור באזורי חוף נמוכים, עלייה מכ־700 מיליון אנשים שחיים באזורים הללו כיום. נדל"ן בקו החוף נותר נחשק במיוחד, ומקומות רבים מצליחים בינתיים לשמור על החופים שלהם באמצעות תוכניות הזנה או באמצעות שיטות ארוכות טווח יותר במקרים של שיעורי סחף נמוכים. אך אפילו במקומות שכבר עומדים בפני סיכונים משמעותיים, בעלי הבתים והמשקיעים עדיין לא השתכנעו לעבור.
מארק שילר, שמתגורר בפיטסבורג, הוא גם הבעלים של בית ברודנתה, אותו הוא משכיר בחודשי הקיץ. כביש אחד בלבד ושורה של בתים מפרידים בין הנכס שלו למים. בנובמבר האחרון הוא פרסם חלקה פנויה בסמוך לבית שלו עבור כל מי שיהיה מעוניין להעביר את הבית שלו הרחק מהאוקיינוס. הוא לא קיבל שום תגובות להצעה. "אנחנו צופים בבתים האלה נופלים לאוקיינוס, וזה נורא", אמר.
עם זאת, הוא מחזיק בדעה אופטימית יותר בנוגע לנכס שלו. "זה לא יקרה לבית שלנו, אלא אם כן יקרה איזה משהו דרמטי", אמר שילר (62). "וזה כנראה לא יקרה במהלך חיי". שילר גם מצא נקודה חיובית במצב — ערך הנכס שלו עשוי לעלות. "אם כל הבתים בשורה הקדמית ייפלו, הבתים שלנו יהפכו להיות אלו שמוגדרים קו החוף".
בארצות הברית חלק מהמדענים טוענים כי שימוש בהזנת חופים כדרך להגן על הנכסים והתשתיות הקרובים לחוף היא שיטה יקרה מדי שלא באמת מצליחה לשמור על קו החוף במקומו. לכן הם טוענים שהסרת התשתיות הוא שתציל בסופו של דבר את החופים, ותאפשר להם לנוע באופן טבעי לעבר היבשה.
מחיר הנסיגה ליבשה
אבל נסיגה היא נושא רגיש. "אנשים לא יסכימו לוותר על הבתים שלהם, ולמען האמת זה גם לא ממש הוגן לבקש את זה מהם", אמר אוטן ממחוז דאר. מדענים אחרים חוששים שתוכניות שמממנות הזנת חופים למעשה מעודדות בנייה לא אחראית בחופים, בייחוד כשמשתמשים במימון ציבורי וכשהמבנים שמרוויחים מכך הכי הרבה הם נכסים להשקעה או בתי יוקרה.
בהולנד, שבה מרבית המדינה נמצאת מתחת לקו פני הים, המומחים מזהירים שערים שלמות עלולות להיות בסכנה אם יאפשרו לחול, קו הביצורים נגד סופות והצפות, להישחק. "לא מדובר רק בבעל בית אחד או אתר נופש אחד שמרוויחים מההזנה — כולנו מרוויחים מכך", הסבירה אוולין ברנד מ־Rijkswaterstaat, הגוף המנהל של משרד התשתיות וניהול המים. "אם נאפשר לקו החוף לסגת, חלק גדול מהמדינה שלנו יוצף", הוסיפה. "לכן זה צריך להיעשות ברמה הארצית".
להולנד יש מאגרי חול רחבים מאגן הים הצפוני והיא אינה חווה סופות טרופיות. המדינה מוציאה בכל שנה בסביבות 0.3% מהתמ"ג שלה על ניהול סיכוני הצפות, שכולל הזנת חופים. יתרה מכך, ההערכה ב־Rijkswaterstaat היא שהשימוש השנתי בחול, שעומד על סביבות 12 מיליון מטרים מעוקבים, לא יעלה משמעותית בעשורים הקרובים.
אך במקומות שבהם שיעורי הסחף חמורים בהרבה ומניעת התקדמות האוקיינוס יקרה מדי, אין פתרונות פשוטים. בלי הזנת חופים, נסיגה הרחק מן החופים עלולה להפוך לברירת מחדל, שאם תתוכנן כראוי מחייבת העברת תשתיות וניהול פוטנציאלי של הרכישות.
ברודנתה, שירות הפארקים הלאומיים אסף ב־2023 את ההון הדרוש לרכישת שני בתים בשווי מיליוני דולרים לפי מחיר השוק. הבתים הללו היו על סף קריסה, ולכן נהרסו והאזור הומר לחוף ציבורי. אך בשלב זה אין מימון זמין לרכישות נוספות מסוג זה.
מי שחזו בשינוי של איי המחסום במשך השנים, מודעים היטב להשלכות של החיים ברודנתה — מקום שהשבטים הילידיים של האלגונקין כינו "ארץ החולות הנעים". ריאן ג'נטרי (49), שמשפחתו גרה מאז המאה ה־17 באזור, אומר כי "אין הרבה מה לעשות בעניין". הוא אומנם עזב את רודנתה, אך עדיין מחזיק בבית באדמות הביצה שבמרכז האי. בכוונתו להוריש את הנכס לילדיו, והוא כבר תכנן מה יעשה אם הבית יהיה בסכנה. "אם האוקיינוס יגיע אי פעם לאזורי הביצות והן יהפכו לחוף, כנראה שנצטרף למהר ולמכור את הבית", אמר לבנו. "תמיד יהיו אנשים רבים שיהיו מעוניינים בו".
© "פייננשל טיימס" בע"מ (2025). כל הזכויות שמורות. FT ו"פייננשל טיימס" הם סימנים רשומים של "פייננשל טיימס" בע"מ. אין להפיץ, להעתיק או לשנות בכל אופן שהוא.
