1 הגענו לעתיד!
המכוניות עוד לא מעופפות, והשלום העולמי רק מתרחק, אבל חוץ מזה ועוד כמה דברים קטנים, אנחנו בעתיד! ולשם שינוי אני לא מתכוון למהפכת הבינה המלאכותית, אלא למשהו אחר — אנחנו בעתיד הדמוגרפי. זה שכלכלנים מזהירים מפניו כבר שנים ועונים להם שהם סתם מפחידים את כולם. עכשיו סוף סוף אנחנו מתחילים להרגיש איך העתיד הדמוגרפי הזה משפיע עלינו. ואין כאן הפתעות. האזהרות היו נכונות — העתיד הזה כבד. אבל הוא אינו גזירת גורל, אפשר לשנות אותו. אסור להתייאש מהנתונים, צריך לפעול כדי לשנות את המשמעות שלהם.
2 הנה נתון ראשון, באדיבות משתמש הטוויטר סמי בוזגלו (שמו האמיתי שמור במערכת), שאסף נתונים של הלמ"ס ועיבד אותם יפה לגרף אחד, המצורף כאן: מספר המשרות במשק צומח, אבל לא בקצב שצמח בעבר, לפני הקורונה וערב המלחמה. כלומר הכלכלה הישראלית גדלה כל הזמן, וגם מספר המשרות גדל, יש יותר מקומות עבודה — אבל קצב הגידול הזה ירד.
יש לזה שתי משמעויות משמעותיות. קודם כל, כל צעיר או צעירה שנכנסים לשוק העבודה מרגישים ביתר שאת את התחרות, כי יש פחות משרות חדשות טובות (אפשר לראות את זה גם בנתונים אחרים של הלמ"ס — על כל משרה שמוגדרת "משלח יד אקדמי" יש יותר משלושה מתמודדים. לעומת זאת במקצועות כגון עובדי מטבח יש יותר משרות פנויות ממועמדים).
שנית, אם מספר המשרות צומח בקצב איטי יותר, גם הפוטנציאל של המדינה להכנסות ממסים נפגע. אני משתמש בכוונה במילה פוטנציאל, משום שאנחנו עדיין לא רואים את ההשפעה הישירה על קופת המדינה — כרגע ההכנסות ממסים גבוהות מהתחזית. אבל מאחר שתשלומי מס ההכנסה של עובדים הם בין רבע לשליש מהכנסות המדינה ממסים, היו בטוחים שההשפעה הזו תגיע. מה שאומר שאנחנו נשלם יותר מסים או נקבל פחות שירותים, או גם וגם.
כל המחקרים מראים שגם חרדים הם בני אדם. וכמו כל בני האדם, גם הם מגיבים לתמריצים. באירועי קיצון בעבר, יותר חרדים יצאו לעבוד - כי הם נזקקו נואשות לכסף
3 מה הסיבה לירידה בקצב הגידול של המשרות הפנויות? יש כמה סיבות. הכניסה המהירה של הבינה המלאכותית לשוק, שמאפשרת לחברות, בעיקר בהייטק, לצמוח עם פחות עובדים אנושיים. וההאטה המסוימת בכלכלה העולמית, והירידה בהיקף ההשקעות בגלל המלחמה, והעובדה שרבים בסבבי מילואים ממושכים, אז יש פחות עובדים לפתוח להם משרות.
וישנה גם הסיבה הדמוגרפית. ההשפעה שלה על קצב יצירת המשרות הפנויות אינה אינטואיטיבית, וכדי להבין אותה צריך להסתכל גם על גרפים אחרים. למשל, על שיעור התעסוקה, כלומר שיעור האנשים בגילי העבודה שהולכים לעבוד. בקרב גברים חרדים, השיעור הזה די סטטי כבר יותר מעשור. כבר עשר שנים שרק חצי מהם, בערך, הולכים לעבוד. כל גבר חרדי שני בוחר שלא לעבוד. וכשחלקה היחסי של האוכלוסייה החרדית בחברה הישראלית גדל והולך, ההשפעות של זה כבר ניכרות.
למשל, בגרף שפרסם בדצמבר מכון המחקר טאוב, ושמראה את הפער שנפתח בין ישראל למדינות ה־OECD בכל הנוגע ליציאה לעבודה. "שיעור האבטלה הנמוך בישראל לאו דווקא מיתרגם לשיעור תעסוקה גבוה", כתבו החוקרים. "שיעור התעסוקה של גברים בישראל נמוך ב־8% מהממוצע במדינות המפותחות". אם תתבוננו בגרף המצורף תראו שלפני עשור הפער היה קטן יותר, והוא התרחב בגלל "גורמים כלכליים, גיאוגרפיים ודמוגרפיים שדחקו את שיעור התעסוקה של הגבר הישראלי מטה ביחס לעמיתו ב־OECD". החלק של ה"דמוגרפיים" הוא העתיד שאנחנו מתחילים להרגיש.
איך שיעור התעסוקה מתחבר למשרות הפנויות? כשיש פחות עובדים, למעסיקים קשה יותר לגייס אותם. אם הם מבינים שיהיה קשה לאייש משרות, הם מלכתחילה לא פותחים אותן. ומעבר לכך, בהשפעה רחבה יותר — אם פחות אנשים עובדים, הציבור בכללותו מוציא פחות כסף, והכלכלה לא יכולה לצמוח מספיק, מה שאומר, שוב, פחות צמיחה במספר המשרות החדשות. התוצאה היא משק שנראה כאילו הוא ממשיך לעבוד, אבל מייצר פחות משרות חדשות מבעבר, כי הביקוש לעובדים נחלש וכי היצע העובדים עצמו נעשה צר יותר. ברוכים הבאים לעתיד, כיף פה.
4 את ההשפעה של השינויים הדמוגרפיים אנחנו כבר מרגישים גם במישורים אחרים. בדיון הציבורי על הגיוס, למשל, ובהתעקשות של ההנהגה החרדית, ושל חלק גדול מדי בציבור החרדי, לא לקחת חלק באחריות לעתידה וביטחונה של המדינה. אנחנו רואים את ההשפעה של השינויים הדמוגרפיים האלה על איכות החיים בערים החרדיות, למשל במודיעין עילית ובביתר עילית. במודיעין עילית חיים 90 אלף בני אדם, בביתר עילית 80 אלף. האוכלוסייה בהן צומחת ב־3%-4% בשנה, ואפילו יותר, פי שניים מקצב הגידול הארצי. השכר הממוצע בערים האלה נמוך בערך בחצי מהממוצע הארצי, ושיעור המשתכרים שכר מינימום כפול מהשיעור הארצי. הערים האלה לא מחזיקות את עצמן. הן נזקקות למענקי איזון שמשרד הפנים נותן להן מכספי משלמי המסים, וגם עם הסיוע הזה רמת החיים שם נמוכה מאוד. בלי עבודה, או עבודה בשכר נמוך, ותמיכה תמידית מהמדינה, שגם איתה מסתפקים ברמת חיים נמוכה מאוד — זה ההווה של הערים החרדיות. האם אנחנו רוצים שזה יהיה העתיד של כל המדינה?
הדוגמה החביבה עליי לעיר שמנסה להילחם במגמה היא העיר שלי, ירושלים. בשנים האחרונות היא נאבקת שלא לשקוע בעתיד המדובר. ראש העירייה משה ליאון מנסה לעשות זאת בין השאר באמצעות בניית אזורי תעסוקה חדשים, והמון מגדלי מגורים (והכל, כמובן, עם תרומה נכבדת של משלמי המסים, בדמות מענק של יותר ממיליארד שקל בשנה). למה מגדלים? כי האוכלוסייה החרדית היותר שמרנית, זו שלא מתגייסת ולא עובדת ובכללי לא משתלבת במרקם החיים הישראלי, לא גרה במגדלים, בגלל השבת (חרדים נמנעים ממעליות שבת).
כשליאון בונה מגדלים, הוא כמו מותח קווי עירוב — המגדלים מסמנים את האזורים שבהם פוטנציאל ההתחרדות קטן יותר. הם נועדו לחזק את הדמוגרפיה היהודית הלא חרדית, כי בלעדיה, מבינים פרנסי העיר, ירושלים תמשיך לשקוע. ומאחר שאנחנו יודעים שההווה של ירושלים מספק הצצה לעתיד של כל ישראל, אפשר ללמוד מזה שוב שאין תרופה אחרת לבעיות המבניות של הכלכלה הישראלית זולת הגדלת המחנה היצרני. בלי המחנה היצרני ישראל אולי תשרוד כמדינה, אבל לא כמדינה שהיינו רוצים לחיות בה.
5 אז מה עושים? באופן אירוני מאוד, אחד הפתרונות צומח דווקא מתוך הממשלה הזו. לא מהמדיניות שלה בתחום התעסוקה — חחחחחחחחחחחח — אלא מתוך הניסיונות שלה לפטור את החרדים מגיוס.
הניסיונות האלה היו כל כך שלומיאליים שבסופו של דבר, אחרי שבג"ץ ראה שלא משנה כמה ארכות הוא נותן לממשלה היא לא מצליחה לטפל בנושא, פשוט כי היא לא רוצה, הוא מתקדם להכרעה בעצמו. ההכרעה הזו נעשית מול הדרג המקצועי שעוד מתפקד בשירות המדינה, כלומר משרד האוצר והייעוץ המשפטי. שרי הממשלה יגידו שזה הדיפ־סטייט, אבל זה מה שקורה כשלא עושים כלום בנושא בוער מדי — בסוף מישהו צריך לעשות משהו.
הכיוון שאליו הולכים הפקידים והולך בג"ץ הוא אחד הדברים היחידים שטרם נוסו: תמריצים כלכליים. בג"ץ הורה לממשלה לגבש את חבילת הטבות־היתר שיילקחו מגברים חרדים שמשתמטים משירות צבאי בניגוד לחוק. צה"ל אולי לא יגייס אותם (שזה ביזיון, אבל מסוג אחר) אבל לפחות הם יפסיקו לקבל זכאות להגרלות מחיר למשתכן, הנחות בארנונה, סבסוד למעונות יום והנחה בתחבורה הציבורית.
מה זה יעשה? ובכן, כל המחקרים מראים שגם חרדים הם בני אדם. וכמו כל בני האדם, גם הם מגיבים לתמריצים. בעבר, באירועי קיצון (התוכנית הכלכלית של בנימין נתניהו כשר אוצר לפני יותר מ־20 שנה, המשבר הכלכלי הגלובלי ב־2008, קיצוצי התקציבים תחת ממשלת נתניהו־לפיד, שינויים בתחום הפטור מגיוס) יותר חרדים יצאו לעבוד כי הם נזקקו נואשות לכסף. שיעורי התעסוקה שלהם גדלו. זה מה שצפוי גם הפעם. ואם המגמה תחזיק מספיק זמן בלי שממשלה כלשהי תשבש אותה, היא עשויה בסופו של דבר אפילו להגדיל את שיעור המתגייסים. איך אמרו בתלמוד? מתוך שלא לשמה, בא לשמה.
הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות
