באלבומה החדש "The Life of the Showgirl" טיילור סוויפט עושה משהו שלא עשתה הרבה זמן – סוגרת חשבונות עם מי שניסו לפגוע בה. לסוויפט יש רפרטואר רב־שנים של שירים כאלה: מ־"Mean" על המבקר בוב לפסץ, דרך "Bad Blood", שהוקדש לקייטי פרי, ועד "Look What You Made Me Do" שכתבה על קנייה ווסט. אבל עברו כמה שנים טובות מאז הפעם האחרונה שבה היא היתה כל כך נקמנית ואגרסיבית.
הדוגמה הבולטת לכך היא "Actually Romantic", שיר תגובה לזמרת צ'רלי XCX (השם לא נאמר מפורשות, אך הרמזים ברורים), שבו היא מתארת אשה שאובססיבית כלפיה, אוזרת אומץ רק כשהיא על קוק, וחושבת שהיא מצליחה להכאיב לה, אבל בעצם רק יוצאת פתטית כי היא מאיימת עליה "כמו צ'יוואווה שנובחת עליי מתוך תיק קטן". השיר הזה חריג ביחס לכל שירי התגובה שהוציאה סוויפט עד כה, משום שכל חיסולי החשבונות הקודמים שלה נעשו מול גורמים שהיו חזקים ממנה או חזקים כמותה. ואילו כאן היא חובטת בזמרת שזוכה לעשירית מההצלחה שלה.
יתרה מזאת, הטריגר לשיר התגובה היה "Sympathy Is A Knife", שיר שצ'רלי הוציאה אשתקד ועוסק בקנאה שלה בסוויפט (גם הוא בלי שמה המפורש). אך בעוד התגובה של סוויפט עוסקת בהקנטות והקטנות של יריבתה, צ'רלי בעיקר שרה על עצמה, על חוסר הביטחון שלה והקושי להתגבר עליו בנוכחות מישהי שכמותה היא בחיים לא תצליח להיות. כך שהתגובה של סוויפט נתפסת כלא־מידתית, ובעיקר בריונית.
בשירים אחרים באלבום סוויפט חוזרת לחבוט באנשים שפגעו בה, והפעם בשפה אגרסיבית במיוחד, אפילו מאצ'ואיסטית: ב־"Father Figure" היא כותבת על המאבק שלה במנהלים המוזיקליים סקוט בורצ'טה וסקוטר בראון ("מתברר שהזין שלי גדול יותר... רוצה קרב?... אתה תישן עם הדגים"); ב־"Cancelled!" היא תוקפת את ההמונים שרצו שתיעלם מעין הציבור ("טעות אחת קטנה, ואתם יוצאים מהכלים... 'בואו פאקינג נחסל אותה'"); וב־"Wi$h Li$t" היא מבהירה שנשבר לה מהציפיות של כל העולם ממנה ומבן זוגה ("אנחנו נגיד לעולם לעזוב אותנו פאקינג בשקט").
חלק מההפתעה בגישה הנוכחית של סוויפט לעולם נובע מכך שבשנים האחרונות היא בכלל פנתה לכיוון הפוך, מכיל ומהורהר יותר: אלבומים כמו "Midnights" ו"פולקלור" הציגו מוזיקה רכה ורגועה יותר, שהתאימה לזמני המגפה והבידוד העולמי שבמהלכם הוקלטו. באלבומים האלו היא נטשה את המגננות מפני המתנגדים לה והעמיקה בדרכים שבהן היא יכולה להשתפר ולגדול כיוצרת. הרעיון הזה הגיע לשיאו בשיר "Anti-hero", המנון פופ שבו היא מודה "אני הבעיה" ולוקחת אחריות לפגמים כמו אנוכיות, יהירות ותככנות בשורות שמביעות ביקורת עצמית כגון "אני מעדיפה להסתכל על השמש ישירות, מאשר להסתכל על עצמי במראה" – שורה שהיא גם עקיצה כלפי דונלד טראמפ (בעבר הוא הסתכל ישירות על ליקוי חמה בניגוד לאזהרות הרפואיות), שתקף אותה ברשת לא אחת, אבל גם הודאה מפוכחת של סוויפט בכך שלפעמים היא מתנהגת כמו האנשים שהיא בזה להם.
סוויפט מזכירה את החברות שהוציאו כספים לחו"ל בגלל ההפיכה המשטרית: אחרי שניסו להכיל את הצד השני והוא רק פגע בהם, כעת הליברלים מסירים את הכפפות ומנצלים את הונם וכוחם כדי לפגוע בצד השני
אותו טראמפ יכול להסביר גם את התמורות שהתחוללו בגישה של סוויפט בשיריה. במהלך הקדנציה הראשונה שלו בבית הלבן, הפופ הרקיד וההדוניסטי ששלט בימי המשבר הכלכלי העולמי (מה שמכונה "Recession Pop") פינה את מקומו לפופ עם מודעות חברתית גבוהה, והכוכבים הבולטים היו אלה ששרו בכנות על קשיים נפשיים (בילי אייליש ואריאנה גרנדה, למשל) והיו קולניים לגבי עמדותיהם הפוליטיות. גם סוויפט, שעד אז שמרה על שקט בכל הנוגע לדעותיה הפוליטיות, החלה להיות פעילה פוליטית: היא תמכה לראשונה באופן פומבי במועמדים דמוקרטיים, תרמה לארגונים נגד אלימות מינית ולמען זכויות להט"בים, וניהלה מאבק משפטי מתוקשר נגד די.ג'יי שהטריד אותה מינית (ובכוונה היא תבעה אותו על דולר אחד כדי להבהיר שהצדק והמסר הם העניין כאן).
באותן השנים סוויפט גם החלה במאבק הממושך על הבעלות על שיריה, לאחר שחברת התקליטים הקודמת שלה מכרה את הזכויות עליהם לחברת השקעות. במקביל סוויפט גם הקליטה מחדש את אלבומיה הראשונים כדי שמעריציה יתמכו בה ולא במי שחמס אותה. המאבק הסתיים בשנה שעברה בניצחון כפול: סוויפט רכשה מחדש את הזכויות לאלבומיה המקוריים, לאחר שכל ההוצאות המחודשות שלהם שברו שיאי מכירות בעצמן.
השיר "Anti-Hero", שיצא לאחר שטראמפ הפסיד לביידן בבחירות 2020, מסמל את הניצחון המחודש של הערכים הליברליים, כמו פמיניזם וסובלנות כלפי מיעוטים, של אנשים שפניהם לשלום, ולא להסלמה, כאלה שלוקחים אחריות לתיקון ושיפור המצב, ולא רק מסיטים אש לעבר אחרים.
האלבום החדש של סוויפט מוצא אותה במקום סותר: מצד אחד היא קיבעה את מעמדה ככוכבת הכי גדולה בעולם, ואחת הגדולות בהיסטוריה. מסע ההופעות שלה "Eras" טלטל כלכלות של מדינות שלמות והכניס כ־2 מיליארד דולר. ובמישור האישי, אחרי שורה ארוכה של מערכות יחסים כושלות, סוויפט מאורסת לכוכב הפוטבול טרוויס קלסי. כך שהיא על פסגת העולם. מצד שני השנה טראמפ חזר לשלטון, כשהוא מסמל את ניצחונם של כוחנות, שנאת נשים, הפצת שקרים ושאר רעות חולות, ואת נסיגתה (הזמנית?) של המהפכה הליברלית, שסוויפט שימשה אחד הסמלים הגדולים ביותר שלה.
התגובה של סוויפט לעולם, כפי שהיא מצטיירת מאלבומה החדש, מהדהדת תחושה של לא מעט ליברלים/שמאלנים בעולם בכלל, ובארץ בפרט. זו גישה שניתן לתמצת במילים "לכו לעזאזל". מההחלטה של חברות הייטק כמו Wiz להוציא כספים מחוץ לישראל בתגובה להפיכה המשטרית ועד תנועות כמו "מחזירים בתבונה" שמפיצה חילוניות בקרב קהילות חרדיות: זה מה שעושים כעת הליברלים אחרי שניסו צו פיוס, אחרי שניסו להכיל את הצד השני (גם כשהוא מעולם לא ניסה להכיל אותם), ולבסוף הצד השני ניצח והחל לפגוע בהם – הם מסירים את הכפפות, ומנצלים את ההון והכוח שיש להם כדי להכניס לצד השני.
"פירשת את אדיבותי כחולשה", שרה סוויפט ב"Father Figure". השורה שכתבה למנהליה לשעבר בעצם פונה לכל מי שניצל את ניסיונות ההידברות שלנו כדי להביס אותנו ולהכניס לנו. הגלגל תמיד מסתובב, היא מזכירה, ומי שמנצל את כוחו כדי להכאיב לאחרים, בסוף הקרקע תישמט לו מתחת לרגליים. לכן כשהיא שרה "You pulled the wrong trigger", אני מתרגם זאת בראש ל"נפלתם על הדור הלא נכון".
