מפעל הנשק Pretis שוכן בעמק צר בצפון סרייבו. מחוץ לו נשקפות הגבעות המיוערות של בירת בוסניה, ובתוכו מכונות מימי המלחמה הקרה דופקות בפלדה בטמפרטורה של יותר מאלף מעלות צלזיוס. בעבר מפעלים כמו זה ייצרו מאות אלפי פגזים בשנה כדי להיערך למלחמה קרקעית באירופה, שמעולם לא פרצה. אבל בתחילת האלף כולם הושבתו, חוץ מכמה מפעלים בבעלות הממשלה ששרדו בזכות כמויות צנועות של תחמושת שייצאו לאזורי עימות מרוחקים. עד שפתאום, באביב 2024, חברה אמריקאית שרק הוקמה החלה לקנות מניות בפרטיס ובמפעל ייצור נשק נוסף בבוסניה, ששמו בינאס.
4 צפייה בגלריה
סומרינדייק. "אני אדם מאד לא אמוציונלי. אוקראינה היתה המקרה הראשון שבו נקשרתי רגשית לאירוע"
(צילום: T. S./Klix.ba)
לחברה Sitko Acquisition לא היה אתר אינטרנט, לא היה ידוע מי עובד בה, והפרט היחיד שפרסמה היה תיבת דואר אמריקאית. באמצעות שורה של עסקאות חשאיות בבורסת סרייבו, היא הפכה לבעלת המניות הפרטית הגדולה ביותר בשני המפעלים, שנייה רק לממשלת בוסניה. הרכישות הללו כמעט שלא משכו תשומת לב, אך המעטים שכן הבחינו בהן תהו מי עומד מאחוריהן ומדוע חברה אמריקאית לא ידועה רוכשת פוזיציות באחת התעשיות הרגישות ביותר בבלקן.
העקבות, שנקברו בערימות של מסמכים תאגידיים, הובילו אל וירג'יניה ביץ', עיר נופש אמריקאית הידועה יותר במלונות החוף שלה מאשר בתפקידה בסחר הנשק העולמי. לאט לאט התברר שהרכישות בבוסניה היו חלק משרשרת אספקת נשק עולמית חדשה שהרכיב וויל סומרינדייק (Somerindyke) — שחקן בייסבול מכללות אלמוני שהפך לסוחר מניות במריל לינץ' ואז לקבלן נשק של הפנטגון.
בעשור האחרון בנתה וושינגטון מודל חדש להפגנת כוח: במקום לפרוס כוחות במקומות אסטרטגיים, היא החלה להסתמך על קבלני משנה ושרשראות אספקה סמויות ופרטיות. כך היא חימשה מיליציות באזורי לחימה שמהם העדיפה לשמור על מרחק, כמו סוריה, תימן ואוקראינה. סומרינדייק, שהיה כבר מנוסה בפעולות לוגיסטיות סמויות של הפנטגון, זיהה בבוסניה הזדמנות לבצע הימור ממונף ומלא על פורמט המלחמה המודרני. בייחוד כשהפלישה של רוסיה לאוקראינה הפכה פגזים כבדים, פשוטים והרסניים בקוטר 155 מ"מ ל"סחורה הלוהטת ביותר בכדור הארץ", לדבריו.
מכישלון אחד למשנהו
סומרינדייק (47) גדל בבסיס חיל הים האמריקאי בווירג'יניה ביץ', וחלם להיות שחקן בייסבול מקצועי. ילדים רבים באזור פנטזו על קריירה בליגת הבייסבול הבכירה, אך בהיותו בן של קצין בכיר בחיל הים הוא היה ממושמע יותר מרובם, ונהג להתאמן במשך שעות על רקע שאון מטוסי הקרב שהתאמנו מעליו. אחרי התיכון הוא נרשם לאוניברסיטת כריסטופר ניופורט, מכללה ציבורית קטנה בווירג'יניה, והתקבל לנבחרת הבייסבול שלה. סקאוטרים מקצועיים היו מגיעים לעתים לצפות בו, אך מהירות החבטה שלו לא היתה מרשימה במיוחד והסטטיסטיקה שלו היתה ממוצעת.
בשנה האחרונה ללימודיו סומרינדייק החל לעבוד כמתמחה בקבוצה The Norfolk Tides, מתוך ההנחה שזה הסיכוי האחרון שלו להגיע לליגה. בימים הוא החליף נורות שרופות בלוח התוצאות או זחל מתחת לספסלים לביצוע תיקונים, ובלילות נשאר במגרש כדי ללמוד ולהשתפר. אבל הסקאוטרים לא חזרו.
אחרי שקבר סופית את חלום הבייסבול, סומרינדייק היה זקוק לעבודה. נקבע לו ריאיון במשרדי מריל לינץ', חברה מוול סטריט שליועציה הפיננסיים היה מוניטין אגרסיבי והם כונו "העדר הרועם". כשבכיר בחברה שאל אותו: "מה תעשה אם לא תקבל את העבודה?", סומרינדייק השיב: "סמית ברני יושבים בצד השני של המסדרון. אני פשוט אעבוד אצלם ואשיג כל חשבון של מריל שאוכל". זה היה מבחן, והוא עבר אותו בהצלחה.
השנה היתה 2000, שיא בועת הדוט.קום. ימי העבודה התחילו בשבע בבוקר והסתיימו לרוב בחצות. שיעור תחלופת העובדים היה כל כך גבוה, שאף אחד לא טרח ללמוד את שמות העובדים החדשים לפני שהגיעו לוותק של לפחות חצי שנה. אבל סומרינדייק פרח. הוא עשה 300 שיחות טלפון ביום, למד להיות מצחיק כשצריך, מקסים כשאפשר ומשכנע תמיד.
אך האדרנלין של העבודה בפיננסים לא הצליח למלא את החלל שהבייסבול השאיר בו. באחד הימים ב־2004, מעל המולת הטלפונים המצלצלים, סומרינדייק גילה שקבוצת בייסבול מקרטעת ממונטריאול, ששיחקה בליגה הבכירה, חיפשה בית חדש. האזור שלו בווירג'יניה — אחד ממרכזי האוכלוסייה הגדולים ביותר במדינה שלא היתה בה קבוצה מקצועית — נראה לו אופציה טובה עבורה. הוא עבד 100 שעות בשבוע, ישן ארבע שעות בלילות וחי על קולה. הוא הפעיל לחצים במשרד ראש העיר, פרסם שלטי חוצות, צבע את מכסי הביוב בעיר כך שייראו כמו כדורי בייסבול, ואפילו הצליח להשיג שיחת טלפון עם המיליארדר פיטר אנג'לוס, בעלי הבולטימור אוריוס, כדי לגייס אותו לרעיון. אנג'לוס היה קשוב, אומר לי סומרינדייק. אבל ליגת הבייסבול לא. זמן קצר לאחר מכן, הזיכיון על הקבוצה הוענק לוושינגטון הבירה, וחלום הבייסבול שלו מת בפעם השנייה.
בשלב הזה החלו להופיע סדקים גם בחייו המקצועיים: במקביל לעבודתו כסוחר מניות, סומרינדייק החליט להקים סטארט־אפ של פרסום בלוחות מידע אלקטרוניים. במשחק בייסבול חובבים הוא פגש רופא שיניים מקומי, ושכנע אותו להשקיע בחברה 50 אלף דולר. אבל כשהעסק נקלע לבעיות, סומרינדייק מכר את לוחות המידע בקרייגסליסט, ורופא השיניים הפסיד את כל כספו. סומרינדייק הכחיש את ההאשמות, אך הרשויות המקומיות פסקו כי הוא ביצע "הונאה נגד משקיע", הטילו עליו קנס והשעו את הרישיון שלו.
את שנות העשרים לחייו סומרינדייק העביר ברדיפה אחרי חלומות שונים, כשכל אחד מהם קרס מהר יותר מקודמיו. כעת, בשנות השלושים המוקדמות שלו, כשהוא מחוץ לתחום הפיננסים ועם פוטנציאל מצטמק, הוא היה זקוק לחלום חדש. בדיוק אז, במרחק של אלפי קילומטרים ממנו, במזרח התיכון, התחוללו אירועים שישנו את חייו.
ארצות הברית רצתה להעביר בחשאי נשק למורדים בסוריה, וחיפשה מתווכים שיאתרו מלאים במזרח אירופה וישנעו אותם. סומרינדייק היה אז סוחר קטן, אבל ידע אילו מחסנים מחזיקים תחמושת מימי המלחמה הקרה ומי הספקים האמינים
4 צפייה בגלריה
מפעל הנשק פרטיס בסרייבו, בוסניה. "כמות הנשק מהמלחמה הקרה לא תיאמן, תצעד בגבעות בבולגריה ותגלה סליק אחרי סליק"
מאפס למיליון דולר בתוך שנה
בסוף 2012 סוריה היתה בעיצומה של מלחמת אזרחים, והנשיא בשאר אל־אסד השתמש בנשק כימי כדי לתקוף את אזרחיו. המעשה המחריד עורר קריאות מחאה בארצות הברית לפעולה נגדו, אך ממשל אובמה היה מותש מהמלחמות בעיראק ובאפגניסטן, והעדיף להימנע מהתערבות ישירה בעוד מדינה זרה. במקום זה, הוא פנה לפעולה חשאית: ה־CIA השיק את התוכנית הסודית Timber Sycamore, שנוהלה מירדן, הכשירה וחימשה את כוחות המורדים בסוריה כדי לסייע להם להחליש את אסד ואפילו להפילו.
במקביל, מטה המבצעים המיוחדים של ארצות הברית (Socom) החל להעביר בחשאי כמויות גדולות של נשק לתוך סוריה. כדי לא לעורר תשומת לב, התחמושת היתה חייבת להיות כזאת שארצות הברית לא ייצרה בעצמה. ולכן במטה חיפשו מתווכים שיוכלו לרכוש בשקט מלאים במזרח אירופה, למשל של רובים ורקטות RPG מהעידן הסובייטי, ולשלוח אותם לסוריה.
סומרינדייק עבד אז כעצמאי שמסייע לספקיות קטנות של ציוד קל למשטרה ולצבא לייצא מחוץ לארצות הברית, והתעורר בו החשק להקים חברה משל עצמו. הוא שכר מחסן והחל לפנות לספקיות קטנות של חברות ביטחון. נאום המכירה שלו היה פשוט: הוא ימכור כל מלאי עודף שהן לא יצליחו להיפטר ממנו. לחברה הוא קרא Regulus Global. אמו הפנסיונרית טיפלה בצד האדמיניסטרטיבי, ואביו במכירות. "הם בטח חשבו שהשתגעתי", הוא אומר כעת.
העסקאות הראשונות של רגולוס היו קטנטנות: ארגזי משקפות בליסטיות משומשות ותיבות של נרתיקים לאקדחים נקנו בזול ונמכרו מחדש. בסופי השבוע הוא היה נוסע לתערוכות נשק אזוריות ומוכר סחורה בכמה מאות דולרים. אולם עד סוף השנה הראשונה ההכנסות של רגולוס כבר חצו את רף המיליון דולר.
כדי להתרחב סומרינדייק היה צריך לפגוש את הגברים ששולטים בסחר העולמי. הם הסתובבו בהמוניהם בתערוכות נשק בלונדון, פריז והמפרץ הפרסי: בכירים במשרדי ביטחון ממשלתיים במדים מגוהצים, יועצים בחליפות כהות עומדים לצד דגמים של טילים או אקווריומים עם כלי נשק אופטיים ורובי צלפים. סומרינדייק לא הכיר אותם, אך ניסיונו בשיחות מכירה במריל לינץ' לימד אותו שאנשים הם זרים רק ב־30 השניות הראשונות של השיחה.
הוא התחיל לטוס למרכזי כנסים ומלונות ברחבי העולם, שבהם ניהלו סוחרי הנשק משא ומתן תחת אורות פלואורסצנט. בטיסות לימד את עצמו את הביורוקרטיה של המקצוע: רגולציות, רישיונות, חוקי העברה, מועדי מכס. הוא למד הכל באותה אינטנסיביות שהביא למגרש של נורפולק טיידס. על לוח מחיק בחדרו הוא היה מסמן את המפעלים שייצרו את הנשק, וממפה אילו ממשלות קנו מאילו ספקים. "זה ענף אולדסקול", הסביר. "אנשים רוצים להביט לך בעיניים. ואם אתה נמצא במשרד של מישהו, אתה יכול לראות מה חשוב לו — תמונות של הילדים, הקבוצה שהוא אוהד".
בהדרגה החוזים של רגולוס גדלו: משקפות לראיית לילה, מדפסות, מדים טקטיים. כל עסקה דחפה את סומרינדייק קרוב יותר לליבת השוק: נשק בליסטי. הוא למד אילו מחסנים במזרח אירופה עדיין מחזיקים במלאי מתקופת המלחמה הקרה ומיהם המתווכים האמינים. "כמות הציוד שיוצרה בתקופה ההיא פשוט לא תיאמן", אמר סומרינדייק. "אפשר לצעוד בגבעות בבולגריה ולגלות סליק אחרי סליק".
ואז ב־2014 הגיעה השיחה מהפנטגון. מטה המבצעים המיוחדים חיפש קבלנים שיאתרו וישנעו במהירות כלי נשק מהעידן הסובייטי למורדים בסוריה. החברות הגדולות יותר פעלו באיטיות, כך שסומרינדייק הדגיש שיש לו יתרון של מהירות, והבטיח לספק סחורה בתוך פחות מ־50 יום — לעומת חצי שנה שהבטיחו מתחריו. וכך, בתוך כמה שבועות הוא הפך לחלק מהמכונה המשומנת של הלוחמה האמריקאית המודרנית.
4 צפייה בגלריה
חיילים אוקראינים יורים מרגמות לעבר מוצבים רוסיים באחמוט, 2023. "חלק מהחיילים היו מאוד מצוידים, וחלק כבר לעסו את המגפיים. אבל היתה להם המון תשוקה. הם נלחמו בכל דרך אפשרית"
(צילום: Shutterstock)
גבול המוסר נמתח למען העסק
ב־6 ביוני 2015 עמד פרנסיס נורווילו, קבלן צבאי אמריקאי בן 41, במטווח בהרי בולגריה והחזיק משגר RPG. לצדו עמדו כמה קבלנים נוספים, חיילים ולוחמי חיל הים לשעבר, שנשלחו למזרח אירופה במסגרת תוכנית ההכשרה למורדים הסורים של מטה המבצעים המיוחדים. הם לא עבדו באופן ישיר עבור הצבא האמריקאי, אלא נשכרו בידי חברה קטנה ששמה Purple Shovel, שהשתמשה בנשק שסיפקה לה רגולוס גלובל.
כשנורווילו לחץ על נצרת המשגר, הרימון התפוצץ מיד, גרם למותו ופצע עובד קבלן שעמד בסמוך. התחמושת, שמאוחר יותר התברר שיוצרה ב־1984, היתה פגומה. אלמנתו של נורווילו תבעה את פרפל שאבל, רגולוס וקבלנית משנה נוספת בטענה שהן "היו מודעות לכך שהממשל האמריקאי דחה את הרימונים הללו בשל היותם פגומים, לא יציבים ומסוכנים". התביעה יושבה בסופו של דבר מחוץ לכותלי בית המשפט.
"הרגשתי נורא בגלל מה שקרה", אמר סומרינדייק. לטענתו, רגולוס היתה אחראית רק לאספקת הציוד, ולא להכשרה או לבטיחות במטווח, ובכל מקרה היא לא סיפקה את הרימון שהרג את נורווילו. "התפקיד שלי היה לספק ציוד. אני סיפקתי ציוד".
רגולוס צמחה במהירות. לדברי סומרינדייק, ב־2016 היא כבר העסיקה יותר מ־15 עובדים, הכניסה כ־40 מיליון דולר בשנה, וביססה לעצמה מוניטין של חברה שמשיגה ומשנעת נשקים למקומות בעייתיים במהירות יוצאת דופן. הצוות שלו החל לחזות אילו מדינות יזדקקו לאילו כלי נשק, עוד לפני שהן הבינו זאת בעצמן. "אם לקוחות אומרים לנו מיוזמתם מה הם צריכים, זה אומר שאיחרנו", הוא אומר. הקשרים שלו עם ממשלות זרות העמיקו, והוא נמנע מיצירת אויבים. "זה עסק שמלא בטיפוסים עם אישיות קיצונית ואגו גדול, כולל כאלה שהם על גבול הפסיכופתים".
רגולוס חיזרה אחרי לקוחות גדולים יותר ויותר, וסומרינדייק החל לספק נשק למלחמות שחרגו מהקווים האדומים המוסריים שהיו לו וטס לאתרי טבח המוני, כשריח הגופות עוד עמד באוויר. "ריחות נשארים איתך", אמר.
ב־2017 החברה ניהלה עסקאות עבור משרד הביטחון הסעודי וסיפקה נשק למלחמה בתימן. רק שנה לפני כן, המלחמה הזו עוררה מחאה ציבורית כשיותר מ־140 אנשים נהרגו בהתקפות אוויריות בצנעא. הבית הלבן הודיע אז שיבחן מיידית את התמיכה בקמפיין הסעודי. קבוצת מומחים שמינתה מועצת זכויות האדם של האו"ם הסיקה כי "הצדדים בעימות מזוין בתימן ביצעו וממשיכים לבצע פשעי מלחמה והפרות של החוק הבינלאומי". ובכל זאת כלי הנשק בתיווך האמריקאי המשיכו לזרום. "אני מציית לכל מה שהממשל האמריקאי מרשה או מבקש ממני לעשות", הדגיש בפניי סומרינדייק.
במקביל, בסוריה הלכו והתבהרו ההשלכות של התוכנית החשאית של ארצות הברית: חלק מהמורדים שקיבלו תמיכה מהאמריקאים הואשמו בהוצאה להורג של אסירים. קציני מודיעין ירדנים מכרו בשוק השחור כלי נשק שתיווכה אמריקה והם הגיעו לקבוצות ג'יהאדיסטיות ואפילו דאעש.
סומרינדייק: "איש לא אוהב מלחמות, ואני אפילו לא אוהב רובים. זה היה נהדר אם השמש היתה זורחת והיה שלום בכל מקום בעולם. אבל זה לא המצב, ואני לא רוצה שיגידו עליי אחרי שאמות שהיה לי פוטנציאל. זה הכי גרוע בעיניי"
4 צפייה בגלריה
סומרינדייק במפעל של יוניון בדאלאס, טקסס, יולי. ייצור יחליף את הסחר בנשק סובייטי משומש
(צילום: UNION)
חוזה הענק באוקראינה נדפק
בפברואר 2022 פלשה רוסיה לאוקראינה, והממשלה בקייב נדרשה להצטייד בבהילות בנשקים ותחמושת למלחמת הקיום הלאומית. בתוך כמה שבועות סומרינדייק כבר היה שם. "מחוץ לעיר זה היה שדה קרב... טנקים מופצצים בכל מקום, כבישים הרוסים, בניינים שקרסו, נהרסו", סיפר. בהמשך נסע קרוב יותר לחזית כדי לפגוש חיילים אוקראינים. "היה מעניין לראות עד כמה אכפת להם, כמה תשוקה היתה בהם. חלק מהם היו מאוד מצוידים, ואילו אחרים כבר לעסו את המגפיים שלהם. הם נלחמו בכל דרך אפשרית".
סומרינדייק תמיד התגאה ביכולתו "להתנתק", לא להיות מושקע רגשית. הוא מכר נשק ששימש במלחמות קשות והריח את המוות, אבל הכל עבורו היה רק עסקים. "אני אדם מאוד לא אמוציונלי", אמר. אבל באוקראינה, "זו היתה כנראה הפעם הראשונה בקריירה שלי שנקשרתי רגשית לאירוע".
עד סוף 2022 אוקראינה הצליחה להדוף את הכוחות הרוסיים מקייב, אבל מלאי הנשק שלה הלך ואזל. סומרינדייק פגש את אולכסי פטרוב, שעמד אז בראש חברת יצוא הנשק הממשלתית Spetstechnoexport. לדברי פטרוב, רגולוס הבטיחה להשיג בחשאי פגזים בקוטר 155 מ"מ ממדינות שלרוב לא מייצאות לאוקראינה בעזרת גורמים במשרד החוץ האמריקאי. אז הוא חתם עם רגולוס על חוזה אספקה בשווי 1.7 מיליארד דולר — חוזה הנשק הגדול ביותר של המלחמה.
היקף החוזה דחף את רגולוס להתרחב לייצור. כדי לעמוד בביקוש האוקראיני, היא רכשה החזקות בפרטיס ובבינאס, שני מפעלים בוסניים שהשתמשו בציוד מימי המלחמה הקרה. לפי מסמכים תאגידיים בקפריסין, החברה רכשה גם כמה מכולות שרשומות בגיברלטר, שבאמצעותן תכננה לשנע עשרות אלפי פגזים מהבלקן לפולין. סומרינדייק שפך עשרות מיליוני דולרים על קווי הייצור, מתוך הנחה שיהיה ניתן להחיות את המפעלים בבוסניה מהר מספיק כדי לעמוד בקצב המלחמה, אבל הקשיים הלכו ונערמו: רגולוס התלוננה שלא קיבלה גישה לדיווחים פיננסיים וביקורת חשבונאות בפרטיס, ודרשה להדיח את מנכ"ל המפעל בטענה ל"ניהול לוקה בחסר"; המשלוחים לאוקראינה עוכבו, המקדמות נבלעו במפעלים והחברה התריעה בפני ממשלת בוסניה כי המפעלים נמצאים "במצב קטסטרופלי", דווקא בזמן הכי קריטי לייצור.
בשנה שעברה הגישה חברת הנשק האוקראינית תביעה בבית המשפט הבינלאומי לבוררות בלונדון בדרישה לקבל בחזרה את הכסף ששילמה לרגולוס. לדברי פטרוב, שולמו לרגולוס 163 מיליון דולר כמקדמה על אספקת הנשק, אך בפועל היא השתמשה בכסף כדי לקנות את המפעלים בבוסניה. רגולוס מכחישה את ההאשמות, וטוענת שהעיכובים נוצרו משום שהאוקראינים לא הצליחו לשלם את מלוא המקדמה הנדרשת, שעמדה על כ־500 מיליון דולר.
אם כל זה לא מספיק, בסוף 2024 דונלד טראמפ נבחר מחדש לנשיא ארצות הברית והכריז על כוונתו לסיים את המלחמה באוקראינה ולצמצם משמעותית את הסיוע לקייב. מבחינת סומרינדייק, ההשלכות היו ברורות: המלחמה שהביאה להתרחבות המהירה של רגולוס ולהימור שלו על בוסניה עשויה לשכוך או אפילו להיבלם. "אני מרגיש כאילו יש לי מטף כיבוי אש בכל צד של הראש שלי", הוא אומר. "בכל מקום יש שרפות לכבות".
להביא את ייצור הנשק להייטק
נפגשתי עם סומרינדייק כמה פעמים בחודשים האחרונים. מקרוב אפשר לראות שעדיין יש לו את אותה הלסת המרובעת והכתפיים הרחבות שהיו לבחור הצעיר שחלם להיות ספורטאי מקצועי. אך כעת יש לו שערות לבנות בזקן וקמטים דקים מסביב לעיניים. באחת השיחות שלנו הוא מתעקש להבהיר לי שהוא שונא מלחמות: "אף אחד לא אוהב מלחמות, ובכנות, אני אפילו לא אוהב רובים. זה היה יכול להיות נהדר אם השמש היתה זורחת, ושלום היה שורר בכל מקום בעולם. אבל זה לא המצב".
אחת הפגישות האחרונות שלנו היתה באזור דאלאס, טקסס, באתר של יוניון, יצרנית ציוד צבאי חדשה, שסומרינדייק עזר להקים ומכהן כמנכ"ל שלה. יוניון שואפת להיות החברה הראשונה שתכניס שיטות ייצור מעולמות ההייטק והאוטוטק לייצור פגזי ארטילריה — ההפך הגמור מהמפעלים הבוסניים. יוניון ורגולוס הן ישויות נפרדות אך יש ביניהן קשרים אסטרטגיים, היות שרגולוס היא משקיעת מיעוט ביוניון ואחת הלקוחות הראשונות שלה.
בחלל תעשייתי רחב היקף צפינו בעשרות עובדים עם קסדות בטיחות ואפודות זוהרות. מלגזות חלפו על פני ערמות של צינורות פלדה, ודגל ארצות הברית בגודל של אוטובוס קומתיים נתלה על אחד הקירות. "אני חושב שהממשל האמריקאי יהפוך להיות הלקוח הגדול ביותר שלנו", אמר סומרינדייק.
לדבריו, רגולוס תגיע בשנה הבאה להכנסות של מיליארד דולר — זינוק משמעותי מכ־50 מיליון דולר שהכניסה בשנה שלפני פרוץ המלחמה באוקראינה, שנזקף להזמנות מממשלות באירופה שקנו פגזים לאוקראינה. הוא אומר גם שהמצב במפעלים בבוסניה כבר התייצב, וצופה שבעתיד יישמו בהם את טכניקות הייצור המתקדמות שמפתחת יוניון.
בשלב מאוחר יותר הוא מספר לי על משחק האליפות שבו זכתה לאחרונה קבוצת החובבים שלו. "הייתי בעמדת החובט במשך כל המשחק וניצחנו. כל העונה היינו בלתי מנוצחים. זו הפעם הראשונה שדבר כזה קורה בליגה שלנו". אבל ברגע שהמשחק הסתיים היה עליו לנסוע לשדה התעופה. "היו לי אולי 15 דקות לחגוג את הניצחון", אמר. "הייתי צריך לעמוד בחניה ולנגב זיעה מעצמי. נחתנו בשווייץ ב־8 בבוקר וב־9:30 כבר נכנסנו לפגישה. ככה החיים שלי נראים".
בייסבול, עם הסטטיסטיקות שלו — ממוצע חבטות, פסילות, ניצחונות — העניק בעבר לסומרינדייק יכולת לכמת את הישגיו ולבנות מסלול להצלחה. אך הסחר בנשק — עם המק"טים, השקילה בטונות ומספרי החוזים — הוא שסיפק לו לבסוף הצלחות במגרש שבו עדיין אפשר לצמצם הכל לכדי התוצאה. "לכולם יש רוח תחרותית", הוא מסביר לי. "אני רק לא רוצה שיגידו עליי אחרי שאמות שהיה לי פוטנציאל. זה הדבר הכי גרוע בעיניי".
© "הפייננשל טיימס" בע"מ (2026). כל הזכויות שמורות. FT ו"הפייננשל טיימס" הם סימנים רשומים של "הפייננשל טיימס" בע"מ. אין להפיץ, להעתיק או לשנות בכל אופן שהוא.
