כילד שגדל במילאנו, קרלו אקוטיס אסף סיפורים על נסים. הוא כתב על המקרה שבו, בשנת 1411, יין נהפך לדם בקפלה של טירה בלודברג, קרואטיה; איך ב־1630 איש דת בקאנוסיו, איטליה, הציל את עירו משיטפון כשבירך את המים הגועשים; כיצד ב־1906 כומר באי טומאקו, קולומביה, עמד על החוף והניף שרידים קדושים כדי לעצור צונאמי מתקרב. אקוטיס, בן 11 וקתולי אדוק, החל להקליד את הסיפורים הללו ולפרסם אותם באתר האינטרנט שלו, שהוקדש לנושא. מבקרי האתר גם הוזמנו "לגלות כמה חברים יש לך בגן עדן" ולקרוא סיפורים של קדושים צעירים.
אקוטיס קיווה להצטרף אליהם, יום אחד. הוא היה משוכנע שימות לפני שיגיע לבגרות ואמר לאמו, אנטוניה, שילך לעולמו מ"וריד שבור במוח". הוא רצה להיקבר בעיר אסיזי, שבה היה למשפחתו בית קיץ. בינתיים הוא הקדיש את חייו לכנסייה, מה שהפתיע את הוריו החילונים. כנער הוא לימד ילדים צעירים את עיקרי האמונה הנוצרית (קטכיזם) והדריך אותם איך להפוך לקדושים, צעד אחר צעד. "זכור תמיד שגם אתה יכול להפוך לקדוש!", הוא נהג לומר. מדי יום הם היו אמורים ללכת למיסה, לדקלם את מחרוזת התפילות, לקרוא בכתבי הקודש ולהתוודות על חטאיהם.
כשתיאר מה קדושים לעתיד צריכים לעשות בחיים, אקוטיס השמיט את האזכור של המשימות המשמעותיות שהם יצטרכו לבצע במוות. כדי להיות מוכר כקדוש, אדם צריך לעבור אחרי מותו משפט ממושך שבו מעריכים את מה שהותיר אחריו, פיזית ורוחנית. משרד הוותיקן שאחראי לתהליך נקרא הדיקסטריום לקדושים, והוא פועל מאז 1588. הדיקסטריום חוקר אם המועמד היה מופת רוחני בחייו, ואם הוכח שתרם למאמינים גם אחרי מותו. עניין מכריע, ושנוי מאוד במחלוקת, הוא שכדי להפוך לקדוש נדרשים שני נסים שאי אפשר להסביר באופן מדעי המיוחסים למועמד לאחר מותו (לפי האמונה הקתולית, רק אלוהים יכול לעשות נסים, הקדושים רק מתערבים בשם המאמינים).
בשל הכללים הנוקשים של הכנסייה, מקרים רבים שנראים מופלאים לא עומדים בדרישות הרשמיות לנסים ומותירים מועמדים רבים בהמתנה במשך עשורים, חרף הערצת המאמינים. ההיסטוריונית קנדי גונתר בראון מגדירה את זה "מתח ממושך בין האמונה העממית להכרעה הרשמית", ומסבירה שכל התהליך הוא "בחלקו מאמץ לקבל שליטה רשמית באמונה העממית".
אקוטיס כתב בהרחבה על מסירותו התאולוגית, כאילו בציפייה למשפט שלאחר מותו. הוא צילם סרטון שבו הכריז שהוא "נועד למות". ואז, ב־1 באוקטובר 2006, כשהיה בן 15, הוא חלה בחום ובכאב גרון. רופא ילדים רשם לו אנטיביוטיקה, אבל הסימפטומים החמירו. ב־6 באוקטובר הוא מצא דם בשתן שלו; למחרת לא היה לו כוח לצאת מהמיטה. הוריו לקחו אותו לבית החולים, שם אבחנו לוקמיה ואשפזו אותו בטיפול נמרץ. הוא אמר לאמו שלא ייצא מבית החולים בחיים. בימים הבאים מצבו המשיך להידרדר, וכומר זומן למיטתו. ב־11 באוקטובר הוא סבל מדימום מוחי ושקע בתרדמת. כעבור שעות אחדות הרופאים הכריזו על מוות מוחי. למחרת ב־6:45 הלב שלו הפסיק לפעום. גופתו הועברה בחזרה לביתו, שם התאספו מקורביו. הוא נקבר בחלקה משפחתית במחוז פיימונטה, עד להכנת הקבר באסיזי.
זמן לא רב לאחר מכן חפציו של אקוטיס נמסרו לוועדה של הארכיבישופות המקומית שהחלה לבדוק אם הוא אכן יכול להיות קדוש. חבריה גבו עדויות משכנים, חברים, מורים וכמרים. הם בחנו את היסטוריית הרשת שלו ואת כתביו הרבים בחיפוש אחר סימנים כלשהם לחטא. ב־2012 הארכיבישופות של מילאנו פתחה הליך רשמי להכרזה עליו קדוש, שנקרא Cause (עילה, הצדקה). בשנה שלאחר מכן הגיע האישור הראשון של הוותיקן למועמדות: צו "Nihil obstat", "אין מניעה", שמעניק אישור להמשך החקירה. המסע הרשמי של אקוטיס לקדושה החל.
ההליך של אקוטיס התנהל כל כך מהר בגלל העניין הציבורי. הגיל, הלאום וההתעניינות שלו בטכנולוגיה הפכו אותו למועמד מושך למאות אלפי מאמינים, ולמי שמאפשר לכנסייה להתחבר לדור הצעיר. ההחלטה מי יהיה קדוש לא נוגעת רק לקדושה; היא נוגעת לזהות, פוליטיקה, כלכלה וגיאוגרפיה, ולעתים מתעכבת במשך עשרות שנים עד שהוותיקן מזהה רגע שבו היא תועיל לו
מכובד, מבורך, קדוש
איך עובד התהליך
הדיקסטריום לקדושים יושב בקומה השלישית בבניין מרשים בכיכר פטרוס הקדוש, ממש מחוץ לאכסדרת העמודים העגולה של הוותיקן, שתי דלתות מחנות ושתי קומות מעל הדיקסטריום לפולחן האלוהי ולמשמעת של הסקרמנטים. מבקרים מגיעים למשרד כדי להגיש לחמשת הכמרים שמפקחים על הליך הקנוניזציה בקשה הנוגעת למועמד לקדושה שבחרו לקדם. שולחן בכניסה למקום מכוסה בחוברות, כרטיסי תפילה ועלונים שמהללים מועמדים כאלה. בביקור שלי שם אספתי סימנייה שנועדה לקדם נזירה ברזילאית מהמאה ה־20 וכרטיסי תפילה למען כומר איטלקי מהמאה ה־17, מיסטיקן שחי במאה ה־18 בפפואה גינאה החדשה והאפיפיור בנדיקטוס ה־16 המנוח.
האינפלואנסר של אלוהים
(צילום: ליאור שרון)
עבודתו היומיומית של הדיקסטריום נשמרת מחוץ לעין הציבור. האב אנג'לו רומנו, שמונה לאחרונה לעמוד בראשו, לא הרשה לי לצלם במשרד או להקליט את השיחה שלנו, וכפי שתובע או שופט אינם יכולים לדון בהליך בעודו מתנהל, גם הוא לא היה יכול לדבר איתי על חקירות הקדושה שעדיין בעיצומן. "אנחנו בית משפט מוזר מאוד", אמר. "אין מועד שעד אליו צריך להכריע, ואין חוק התיישנות". רומנו מעריך שהמשרד בוחן כעת לא פחות מ־1,600 מועמדים, חלק מהם מהמאה ה־15.
ההחלטה מי יהיה קדוש לא נוגעת רק לקדושה; היא נוגעת לזהות, פוליטיקה, כלכלה וגיאוגרפיה. ההיסטוריון פיטר בורק מתייחס לקדושים כאל "אינדיקטורים תרבותיים, מעין נייר לקמוס היסטורי הרגיש ליחסים בין דת לחברה". קנוניזציה היא כבר מזמן דרך של הכנסייה הקתולית לעצב את תדמיתה, ולוותיקן יש תמריץ לאשר מועמדים שימושיים. כך, הכס הקדוש מצא באקוטיס דרך להתחבר לדור צעיר יותר. מרגע שההליך שלו נפתח רשמית אקוטיס סומן כמי שיכול להיות "הקדוש המילניאלי הראשון", וזכה לכינויים "האינפלואנסר של אלוהים" ו"הקדוש הפטרון של האינטרנט".
יש מעט מקרים שמתנהלים כל כך מהר. קהילה קטנה אך פעילה של קתולים שחורים מקדמת כעת קנוניזציה מואצת של שישה מועמדים שחורים אמריקאים; אחד מהם, פייר טוסאן, מת כבר 171 שנה. ב־2012 אושרה הקדושה הילידית הראשונה של צפון אמריקה, קאטרי טקאקוויטה, 332 שנים לאחר מותה. עד 1983 היה אפשר להתחיל לדון במועמד לקדושה רק 50 שנה אחרי מותו (אבל אז האפיפיור פאולוס השני שינה את ההליך: הוריד את תקופת ההמתנה לחמש שנים, צמצם בחצי את מספר הנסים הנדרש וביטל את משרד "פרקליט השטן", שהוקם ב־1587 כדי להציג התנגדויות לכל מקרה).
קידום מועמד לקדושה אינו שונה מאוד מקמפיין פוליטי. תומכיו פועלים להפיץ את סיפורו ומעלותיו ולקדם את מועמדותו, ומי שמקביל למנהל הקמפיין הוא הפוסטולטור. זה לא תהליך זול. כומר אחד שעושה זאת העריך שיצטרך לגייס מיליון דולר, כי "אתה צריך לשלם על הכל - הכיסאות בכיכר פטרוס הקדוש, המיסה, החשמנים שצריך להטיס אליהם"
4 צפייה בגלריה
המועמד לקדושה פייר טוסאן, שמת לפני 171 שנה. קהילה קטנה אך פעילה של קתולים שחורים מקדמת כעת קנוניזציה מואצת של שישה שחורים אמריקאים
(צילום: Getty Images)
קידום מועמד אינו שונה מאוד מקמפיין פוליטי. תומכיו חוברים לגילדות או אגודות ופועלים להפיץ את סיפורו ומעלותיו. מי שמקביל למנהל הקמפיין הוא הפוסטולטור (postulator) — הוא שמגיש את החומר לדיקסטריום, מטפל בביורוקרטיה, מפקח על ההוצאות ואוסף דיווחים על נסים פוטנציאליים. במקרה של אקוטיס מטפל הפוסטולטור הוותיק ניקולה גורי. בספר שכתב על אקוטיס הוא הסביר שסיפורו של הנער מציע "דרך להימנע מהתקהות המצפון האופיינית כל כך לעידן המודרני שלנו".
התהליך לא זול. תומכיו של כל מועמד צריכים לכסות את עלות החקירה והתיעוד של חייו, שבדרך כלל כוללים העסקת מומחים היסטוריים, רפואיים ותאולוגיים. והם צריכים גם לעסוק בפרסום. הכומר האמריקאי האב מוריס ג'יי נאט העריך שיצטרך לגייס מיליון דולר כדי לקדם את מועמדותה של האחות תיאה באומן, נזירה אפרו־אמריקאית שמתה ב־1990. "אתה צריך לשלם על הכל — הכיסאות בכיכר פטרוס הקדוש, המיסה, החשמנים שצריך להטיס אליהם", הוא אמר לי. נאט הכיר את באומן אישית. "היא עודדה אותנו לחלוק את המתנות שלנו ולהיות גאים מאוד במי שאנחנו כקתולים שחורים", אמר. "היא היתה אומרת: 'קדוש הוא רק חוטא שנפל אבל קם שוב'".
נדרשים הרבה תומכים. כיוון שקשה לקבל אישור לשני הנסים הנדרשים לקנוניזציה, תומכי המועמד הולכים על אופטימיזציה באמצעות גודל: ככל שיותר אנשים יתפללו למועמד שלהם, כך גדל הסיכוי שאכן יתרחש נס (נסים יכולים להתרחש רק אם המאמינים זוכרים לבקש). "התפקיד שלי הוא להשיג את שני הנסים האלה", אמרה לי קמיל בראון פריבט, נשיאת הגילדה שמקדמת את האם המכובדת מרי לאנג, נזירה ומחנכת מהאיטי שייסדה את בית הספר הקתולי הראשון לילדים צבעוניים בבולטימור ב־1818; לשם כך, היא מחלקת עלוני תפילה עבור לאנג במטוסים ומחליקה אותם לתוך כרטיסי ברכה.
הדרך לקדושה לא תמיד היתה כל כך מורכבת. עד המאה ה־12 קדושים הוכתרו בידי הציבור, במה שחוקרים מכנים "שוק קדושים לא מוסדר". האפיפיורים החלו להפעיל סמכות על ההליך רק כשהשוק יצא משליטה. ב־1170, לאחר שבישוף שבדי ניסה לקדש נזיר שנהרג בקטטת שיכורים, האפיפיור אלכסנדר השלישי קבע שהוותיקן צריך לאשר את הקדושים. במאה ה־17 האפיפיורות קיבלה סמכות מוחלטת על ההליך.
הכללים כיום שומרים על המבנה שהתבסס אז: לאחר שהוותיקן מוציא את צו ה"אין מניעה", צריך להגיש עדויות על חייו של המועמד, שנאספות יחד לכרך מיוחד שנקרא positio ולרוב נפרס על פני יותר מ־1,500 עמודים, כולל תיאורים מפורטים של נסים לכאורה.
כל זה מוצג למליאת הדיסקטריום, חבר בישופים וקרדינלים המשמש "בית המשפט הגבוה ביותר" של המשרד, שחוקרת את הדברים בניסיון לאתר כל סימן לא קדוש, שיכול לעכב את העניין בעשורים שלמים (המועמדות של הנרייט ד'ליל, מייסדת מסדר דתי בניו אורלינס, הוטלה בספק בגלל שמועה שילדה שני בנים מחוץ לנישואים). אם המליאה משתכנעת התיק מובא בפני האפיפיור, שקובע אם ניתן לכנות את המועמד "מכובד" ולהפוך למושא לתפילות ישירות של המאמינים. לאחר מכן עדיין צריך לחקור שני נסים, ולקבוע שאי אפשר להסביר אותם מדעית. הוכחה לנס אחד מאפשרת לקבוע שהאדם מבורך, והכנסייה מכירה בכך שמקומו בגן עדן; נס שני הופך אותו לקדוש, נערץ בידי הכנסייה הקתולית כולה.
הנס שאיפשר לאשר כי אקוטיס קדוש התרחש ב־2022. סטודנטית נפלה מאופניה, נפגעה קשה בראשה ונדרשה לניתוח מוח פתוח. אמה עלתה לקברו של אקוטיס והתפללה שירפא אותה. באותו יום הבת חזרה לנשום בכוחות עצמה, כעבור כמה ימים הדימום נעלם. המועצה הרפואית של הוותיקן שבחנה את המקרה לא מצאה לכך כל הסבר מדעי, והאפיפיור אישר שזהו נס
4 צפייה בגלריה
תומכיו של אקוטיס במפגש עם האפיפיור פרנציסקוס בוותיקן, 2018. ככל שיש יותר תומכים שמתפללים למועמד, כך גדל הסיכוי שיתרחש נס
(צילום: Getty Images)
אמונה מול מדע
כיצד קובעים מהו נס
אחרי שהאפיפיור הכריז על קרלו אקוטיס "מכובד", ב־2018, חיפוש הנסים היה יכול להתחיל. עבור המאמינים, השאלה היא לא אם מיועד לקדושה יעשה נסים, אלא מתי. עד מהרה החלו שמועות. כמרים ברזילאים שביקרו בקברו טענו שעלי הכותרת של הוורדים שמצאו שם לא נובלים. כשגופתו הוצאה מהקבר ב־2019, היתה שמועה שלא ניכרו בה סימני הזמן (הארכיבישוף של אסיזי הכחיש, ובכל מקרה הכנסייה כבר לא רואה בכך אינדיקציה לקדושה).
הגופה של אקוטיס, שנהפכה לרכוש הכנסייה, הועברה לקבר מצופה זכוכית בכנסיית סנטה מריה מאג'ורה באסיזי, והותקן שידור חי מהמקום. מסכת סיליקון של פניו הוכנה כדי לכסות סימני ריקבון, בעוד לבו נשמר במכל זהב מיוחד והופקד בקתדרלת סן רופינו הסמוכה. חתיכות מהתכריכים שלו, משערו ומאיבריו נאספו גם הם, כשרידים לפולחן (בראש היררכיית השרידים, פירסט קלאס, נמצאים חלקים מגופו של הקדוש, בדרגה השנייה חפצים שהיו בבעלותו, בשלישית — דברים שנגע בהם). אקוטיס היה לבוש בבגדים האהובים עליו: נעלי נייקי בכחול נייבי, ג'ינס כחול וסוודר עם רוכסן של North Sails. הוא היה הקדוש לעתיד הראשון שנקבר בבגדי מותגים.
אמו אנטוניה טענה שבנה חולל את הנסים הראשונים שלו ביום ההלוויה שלו, כאשר ריפא אשה מסרטן השד. חלפו הימים שבהם קדושים היו מחוללים נסים בהצלת המאמינים משרפות ושיטפונות. מאז 1950 כל נס שאושר בידי המועצה הרפואית של הדיסקטריום — גוף חשאי של רופאים שנפגש בקביעות כדי להעריך סיפורים על ריפויים אלוהיים — היה מעשה ריפוי פיזי. וגם נסים מסוג זה "נעשים נדירים יותר", הודה האפיפיור יוחנן פאולוס השני ב־1988. התקדמות הידע המדעי משמעותה פחות רפואות לא מוסברות. "זה הופך להיות יותר ויותר קשה לקבוע מהי עובדה החורגת מחוקי הטבע", התוודה איש הדיסקטריום בפני העיתונאי קנת וודוורד, שבילה כמה שנים בלימוד עבודת המשרד בשנות השמונים.
אותם נסים לכאורה שמגיעים למועצה הרפואית חייבים להיות מלווים בתיעוד: סריקות CT, צילומי רנטגן, בדיקות דם. דרישה זו מציבה את המועמדים מקהילות עניות בעמדת נחיתות משמעותית, שכן היעדר ציוד רפואי יכול להוביל לסגירת חקירות נס רבות לפני שהן בכלל מתחילות. וכיוון שהוותיקן הראה שהוא מוכן לאפשר למועמדים מסוימים לעקוף את דרישת הנס — ב־1980 ג'ון פאולוס השני הכריז על טקאקוויטה מבורכת בלי נס מוכח — רבים החלו לתהות אם צריך להמשיך להתעקש על איסוף רשומות.
"ברור שהאופן שבו נסים נתפסים השתנה ככל שהעולם השתנה", אמר לי האב אנג'לו רומנו ברומא. המועצה הרפואית תכיר בנס רק אם לאחר חקירה מעמיקה לא יימצא הסבר מדעי לריפוי. "השאלה היא: מה המצב כיום של אמנות הרפואה? אנחנו צריכים לשפוט מתוך הידע העכשווי", אמר רומנו. "אנחנו לא יכולים לשפוט על סמך מה שעשויים לגלות מחר".
כפי שציינה ההמטולוגית וההיסטוריונית ג'קלין דאפין, גישה זו מנוגדת לזו של מדענים ורופאים, שאותם מלמדים להאמין שהתופעות הבלתי מוסברות של היום הן לא יותר מתגליות המחר. "רוב הרופאים מתנהגים כאילו אפשר למצוא הסבר", אמרה לי דאפין. "זו מערכת אמונה, והיא מקבילה למערכת האמונה שלפיה יכולה להיות התערבות אלוהית: שתיהן מתבססות על היעדר ראיות".
דאפין החלה לחקור נסים רפואיים ב־1989, לאחר שהתבקשה להסתכל על דגימות מח עצם של אשה שהחלימה מלוקמיה חריפה. היא עברה כימותרפיה אגרסיבית, אבל גם התפללה לנזירה קנדית מהמאה ה־18, ולה, לא לכימותרפיה, היא ייחסה את ההחלמה. המקרה הזה דחף את דאפין לערוך את מה שהוא עדיין המחקר המקיף ביותר של ארכיון הנסים הרפואיים של הוותיקן.
"האמת היא שלפעמים קורים דברים שאין להם הסבר מדעי. אם אני לא יכולה להסביר את זה מי אני שאגיד למטופלת, שמאמינה שהיא כן יכולה להסביר את זה, שהיא טועה?", אמרה דאפין. "למה אנחנו לא יכולים לקבל נסים ולא להאמין באלוהים? קורים דברים נפלאים שאי אפשר להסביר".
4 צפייה בגלריה
גופתו של אקוטיס בכנסייה באסיזי, 2020. אחרי שהאפיפיור הודיע כי יאשרו את קדושתו, 32 אלף עולי רגל הגיעו לכאן בחודש אחד, נצמדו לזכוכית, התפללו, בכו
(צילום: AP)
המאמינים או הכנסייה
אצל מי נמצא הכוח
ב־2019 הגיעה לדיקסטריום חבילה מברזיל ובה חומרים שהתיימרו לתעד נס המיוחס לאקוטיס. נטען בהם שביום השנה השביעי למותו, ב־2013, ילד בן 3 ששמו מתאוס נישק שריד מבגדיו של אקוטיס שהועבר לקפלה בקמפו גראנדה, ברזיל (הפצת השרידים, המכונה "תרגום", נעשית בתהליך קפדני. מונסיניור אנתוני פיגורדו, סגן הרקטור של קתדרלת סן רופינו באסיזי והאחראי לעניינים הבינלאומיים של העיר, אמר לי שיש כמה מאות שרידים משערו של אקוטיס).
מתאוס סבל מלבלב חולה: הוא הקיא ללא הרף והיה יכול להתקיים רק על תזונה נוזלית; אף אחד לא ציפה שהוא יחיה הרבה זמן. בקפלה הוא התפלל לאקוטיס וביקש להבריא. כמה שעות אחר כך הוא אכל ארוחה מלאה, עם אורז, שעועית וסטייק, ולא הקיא. הרופאים שלו לא יכלו להסביר את השינוי הפתאומי, ולא הבינו איך הסריקות הראו שהלבלב שלו נרפא מעצמו. גם המועצה הרפואית של הדיקסטריום, אחרי שביקשה תיעוד נוסף ממשפחתו ורופאיו של הילד, קבעה ב־2020 שאין סיבה מדעית ברורה להחלמתו של הילד. זה היה הנס המאומת הראשון של אקוטיס, שסלל את הדרך להכרזה הרשמית שהוא מבורך. היא התרחשה באוקטובר 2020, במיסה באסיזי בהשתתפות 3,000 אנשים.
ההליך של אקוטיס התנהל כל כך מהר בגלל העניין הציבורי בסיפורו. הגיל, הלאום וההתעניינות שלו בטכנולוגיה הפכו אותו למועמד מושך למאות אלפי מאמינים שזיהו אצלו משהו מעצמם. קדושים פועלים לעתים קרובות כמראות של זמנם. הנזירה מהמאה ה־18 שדאפין ייעצה בתיק שלה, למשל, היתה אשה שעברה התעללות לפני שייסדה מסדר דתי: "היא היתה נשואה והיו לה ילדים", אמרה דאפין. "היא היתה קדושה לשנות התשעים, התעללות במשפחה היתה בעיה גדולה באותה תקופה".
קנוניזציות יכולות להתעכב במשך עשרות שנים עד שהוותיקן מזהה רגע שיניב תועלת, למשל כשהאפיפיור מבקר במולדתו של קדוש. ההליך של האחות תיאה באומן, אקטיביסטית אפרו־אמריקאית, נפתח רשמית ב־2018, בעקבות עצרת העליונות הלבנה בשארלוטסוויל, וירג'יניה, בשנה הקודמת. התהליך כולו "משקף את האופן שבו הוותיקן פעל כדי להעצים את שליטתו בפרקטיקות דתיות עממיות", אמרה לי ההיסטוריונית אלכסיה וויליאמס. ואולם למרות מאמצי הכנסייה לשלוט במה נחשב נס ומי יזכה להיות קדוש, כיסי פולחן עממיים נמשכים, מהדהדים את העידן שבו מי שהכירו בקדושים לא היו הכמרים, אלא בני הקהילה.
ב־2023 וויליאמס ביקרה במנזר כפרי בגאוור, מיזורי, עם מאות עולי רגל שהגיעו לחזות בגופתה של האחות וילהלמינה לנקסטר, נזירה אפרו־אמריקאית שמתה ב־2019. כאשר אחיות המסדר שלה הוציאו את גופתה כדי להכין אותה להעברה לכנסייה, הן גילו שהגופה שלה התכלתה פחות מהמצופה. "כולם דיברו על כמה נסי זה היה", אמרה וויליאמס. "אנשים אמרו שהגופה שלה מריחה כמו ורדים". היא התבוננה בעולי הרגל כשנישקו את פניה של לנקסטר, החזיקו את ידה והצמידו מחרוזות תפילה לעורה כדי להפוך אותן לשרידים מדרגה שלישית. הבישופות של קנזס סיטי־סנט ג'וזף שלחה צוות של מומחים רפואיים — שלושה רופאים וחוקר מקרי מוות מחוזי — לבחון את הגופה, והם הגיעו למסקנה שמצבה "מאוד לא טיפוסי". ואולם בעוד הנזירות של גאוור עודדו מבקרים לבוא להתפלל לפני הגופה, הבישופות של קנזס סיטי העבירה מסר הפוך, הזהירה מבקרים מלגעת בה והבהירה שהיא לא מקדמת הליך להכרזתה קדושה. ובכל זאת, בעיני חסידיה וילהלמינה היתה "קדושה מספיק" כדי להיות קדושה, אמרה וויליאמס, גם אם הכנסייה לא הכירה בה רשמית ככזו.
בעוד הוותיקן מציב הגדרה מצומצמת של נסים, למאמינים יש הבנה רחבה יותר של המופלא. וויליאמס דיברה עם אשה בדנבר שהתפללה למועמד לקדושה לשובו של תיק יד אבוד, וכמה שעות אחר כך מישהו התקשר ואמר שמצאו אותו. דברים שאנשים מסוימים עשויים להתייחס אליהם כאל נסים יומיומיים — לידת ילד, גשם לאחר בצורת ממושכת, או מעשה פשוט של טוב לב — לא יעברו את הדיקסטריום, וזה עוד בלי לדבר על כל מעשי הריפוי המופלאים לכאורה שהמועצה הרפואית דחתה. "ההתמקדות היתה יותר בהוכחה ולא בעובדה שאנשים שסבלו קיבלו ריפוי", אמרה לי קנדי גונתר בראון, ההיסטוריוניות.
להאמין באמת בנסים זה לא לדרוש שום הוכחה להתרחשותם, ולדעת שאחד כזה עשוי להתרחש בכל רגע. אנשים רבים שדיברתי איתם ציטטו את התאולוג קרל רהנר, שאמר פעם: "אני לא מאמין בנסים, אני סומך עליהם". בן זוגה של קנדי גונתר בראון, ג'ושוע בראון, הוא מדען מוח באוניברסיטת אינדיאנה שאובחן עם גידול קטלני במוח לפני יותר מ־20 שנה. הרופאים אמרו לו שאנשים במצבו בדרך כלל לא שרדו יותר מכמה שנים, ושאפילו ביופסיה יכולה להרוג אותו. "בשלב הזה חשבתי שאני יכול או להתכונן למותי או לנסות למצוא נס", אמר לי ג'ושוע בראון.
בני הזוג נסעו ברחבי הארץ, ביקרו בכנסיות שבהן אמרו שהתרחשו נסים והתפללו להחלמתו. אחרי תשעה חודשים בדיקות MRI הראו שהגידול עדיין קיים, אך הפסיק לגדול. בראון המשיך לעבור סריקות קבועות במשך שבע שנים, ומעולם לא עבר כימותרפיה או הקרנות. "הייתי בסדר גמור", הוא אמר. הוא החל להתעניין בנסים, וכיום הוא מנהל את מכון המחקר הרפואי העולמי, שאוסף ומעריך עדויות רפואיות לנסי החלמה לכאורה ברחבי העולם. קנדי גונתר בראון, שחברה במועצת המנהלים של המכון, אמרה לי שהם מתעניינים ב"פלורליזם טיפולי". היא השוותה חיפוש אחר סיוע רוחני בריפוי לפנייה לאמצעים הוליסטיים אחרים, כגון רייקי או יוגה, כשכל האפשרויות האחרות נכשלו.
קרייג רובנס, מומחה למחלות זיהומיות מסיאטל שסיפק עדות על החלמתו יוצאת הדופן של נער צעיר מזיהום חיידקי אוכל בשר ב־2006, אינו אדם מאמין. זמן לא רב לאחר שהילד שוחרר מבית החולים, שלושה כמרים ועורך דין מהארכיבישופות שלו הגיעו לראיין את רובנס ואחד מעמיתיו. "אני זוכר שאחד מהם שאל אותי אם אני חושב שזה נס. אמרתי להם שאין לי מספיק הבנה לגבי מה הם באמת נסים כדי לענות על השאלה, אבל אני יכול, מנקודת מבט רפואית, לומר שלא כל מי שסובל מזיהום כזה שורד", נזכר רובנס. לדעתו לא אלוהים אלא סדרה של התערבויות רפואיות — תא לחץ, ניתוחים, טיפולים ניסיוניים, הנשמה מלאכותית, שיתוק שנגרם באופן מלאכותי, תרופות — היא שהצילה את חיי המטופל שלו, אבל הוא היה מוכן להודות שההסבר התאולוגי העניק למשפחה נחמה. בעשרות השנים שלו בתחום רובנס ראה שהרצון של אדם לשרוד יכול להיות מה שעושה את ההבדל: אם האמונה שריפוי אלוהי עשוי להגיע היא שעושה את זה, הוא לא רואה שום סיבה להפריך את האמונה העזה הזאת.
4 צפייה בגלריה
אספת החשמנים שאישרה את קדושתו של אקוטיס, בארמון האפיפיור בוותיקן ביולי. שמו יירשם ברשימת הקדושים שהדיקסטריום מדפיס מדי שנה, ויום החג שלו ייהפך לחלק מלוח השנה הליטורגי
(צילום: Getty Images)
אחרי המוות, אחרי הקנוניזציה
מה קורה לקדוש חדש
במאי 2024 הודיעה המועצה הרפואית של הדיקסטריום שהיא אימתה נס שני המיוחס לאקוטיס. הריפוי התרחש שנתיים קודם לכן, לאחר שאשה מקוסטה ריקה ששמה ליליאנה ביקרה בקברו באסיזי. בתה של ליליאנה, ולריה, סטודנטית באוניברסיטה בפירנצה, נפלה מאופניה ואושפזה עם פגיעה קשה בראשה. לפי הוותיקן, ולריה "נדרשה לקרניוטומיה (ניתוח מוח פתוח) עם הסרה של עצם העורף הימנית כדי להפחית את הלחץ על מוחה". הרופאים נתנו לה סיכוי נמוך לשרוד. על קברו של אקוטיס ליליאנה ביקשה ממנו לרפא את בתה. באותו יום דיווחו הרופאים כי ולריה חזרה לנשום בכוחות עצמה; כמה ימים אחר כך כל סימני הדימום נעלמו. לאחר בחינת האירוע, המועצה הרפואית של הדיקסטריום לא מצאה הסבר מדעי למה שהתרחש. האפיפיור פרנציסקוס הכריז שזה נס ואמר כי הוא יכנס אספה של חשמנים, קונסיסטוריה, כדי לאשר רשמית את הקנוניזציה של אקוטיס.
לאחר פרסום החדשות המוני מבקרים נהרו לקברו של אקוטיס. המונסיניור אנתוני פיגורדו אמר לי שהתגובה היתה "מדהימה". בחודש אחד ביקרו בקפלה העתיקה 32 אלף בני אדם. ביום שבו ביקרתי שם, אנשים הצטלמו בחוץ עם דמות קרטון של אקוטיס. בפנים הם כרעו ברך לפני ארונו, הצמידו את ידיהם לזכוכית, עצמו את עיניהם והניעו את שפתיהם בתפילה. צעירה אחת בכתה בדממה לפניו; אחרים הדליקו נרות. מתנדב דאג בעדינות שהסדר יישמר, והוציא אנשים החוצה כשהגיע הזמן לפנות מקום לאחרים. כשיצאתי, קבוצה גדולה של נזירות פולניות עשתה את דרכה פנימה.
ב־1 ביולי החשמנים הקתולים ברומא התכנסו עם האפיפיור פרנציסקוס בארמון האפיפיור בוותיקן. אחרי שראש הדיקסטריום, החשמן מרצ'לו סמרארו, הציג את הדו"ח המסכם — ה־peroration, הטיעון האחרון — נערכה הצבעה, והקנוניזציה אושרה.
ב־27 באפריל, בשעה 10:30, האפיפיור יאשר את קדושתו של אקוטיס על ידי אמירת מילה לטינית אחת: "דיסרנימוס", או "אנחנו מכירים בה". שמו יירשם ברשימת הקדושים שהדיקסטריום מדפיס מדי שנה. יום החג שלו ייהפך לחלק מלוח השנה הליטורגי, והקתולים ברחבי העולם יוקירו את זכרו.
בסתיו האחרון חלק מקרום הלב של אקוטיס יצא למסע בצפון אמריקה. ביום שבו הגיע השריד הזה לכנסייה שלו האב פיטר טורונה, מדען מוח שנהפך לכומר בארכיבישופות של טורונטו, אמר לי שהוא עמד ובירך אנשים מ־13:30 עד 21:45. זוג אחד הביא את בתו הצעירה, שסבלה מאפילפסיה קשה וישבה בכיסא גלגלים. היא כבר החלה להתפלל לאקוטיס ואמרה שהתסמינים שלה פחתו. בכנסייה טורונה קירב את השריד כך שייגע בפניה בעוד הוריה מתפללים בבכי לריפוי מלא. כעת, כשהוא עומד להיהפך לקדוש, לא יהיו עוד חקירות רפואיות על עבודותיו האלוהיות של אקוטיס. כל מה שבטוח הוא שנאמרה תפילה, השריד נגע, והורגשה הקלה בכאב. כל נס הוא "הזמנה להאמין", אמר טורונה. "זה לא האפיפיור וזה לא הבישוף שמצדיקים את הקדושה — אלה האנשים".
Copyright Guardian News & Media Ltd 2025
