יוסי בידץ עמד בשבע השנים האחרונות בראשות המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח), חברה לתועלת הציבור שמשלבת טכנולוגיה עם לימוד ואחראית לחלק ניכר מהתכנים שתלמידי ישראל צורכים באופן דיגיטלי, כמו גם להתאמתן של תוכניות לימודים לסביבת לימוד ממוחשבת. תקציב מט"ח הוא 200 מיליון שקל בשנה, ש־8% ממנו הם כספי תרומות והשאר מגיע ממכירת תוכניות לימודים לבתי הספר וזכייה במכרזים של משרד החינוך. "על הפלטפורמות שלנו יש מיליון וחצי תלמידים, למעלה ממאה אלף מורים ו־4,500 בתי ספר", אומר בידץ, שעוזב את המרכז "בגלל ההבנה שלי שמנהיגות בארגונים כאלה צריכה להתחלף מדי פעם". כשהוא נשאל כיצד הוא רואה את המשך עתידו המקצועי, הוא אומר "אני לא כשיר לפוליטיקה. אני מחפש משהו בתחום החברתי".
בריאיון לרגל פרישתו, בידץ (64), אלוף (במיל') שהיה ראש חטיבת המחקר באמ"ן בימי מלחמת לבנון השנייה, מספר על מגמה מתמשכת של התערבות בוטה של אנשי משרד החינוך בתכנים שאליהם נחשפים תלמידי ישראל, באופן שמעוות או אף מעלים את המציאות בשם רגישויות חברתיות ודתיות.
תן דוגמה למקרה כזה.
"לקראת פתיחת שנת הלימודים הנוכחית הגיע ממשרד החינוך איסור שבמפות שמופיעות בספרי ובאפליקציות מולדת לבתי ספר יסודיים יצוין משהו על אותו גוש גדול שנמצא בין אזור שפלת החוף לנהר הירדן. לא רק איסור לסמן את הקו הירוק, אלא איסור לכתוב שמות של יישובים פלסטיניים. חשוב לציין שהלחצים הפוליטיים אף פעם לא ישירים ומופנים רק למט"ח. זו רגולציה שכל מי שרוצה לעשות ספר מולדת מחויב בה".
אני רוצה לוודא, הגיעה דרישה ממשרד החינוך לא לסמן במפה יישובים פלסטיניים כמו שכם?
"כן".
וכיצד אתם במט"ח הצעתם להתמודד עם הנושא?
"רצינו להסביר שסוגיית השליטה הישראלית בגדה המערבית שנויה במחלוקת, ושיש שחושבים כך, ויש שחושבים אחרת, ושכל מורה ייקח את זה לכיוון שהוא רוצה".
אז איך בעצם מתמודדים עם דרישה כמו זו שקיבלתם?
"זה קרה ממש לפני תחילת שנת הלימודים ואם היינו מתעקשים משרד החינוך לא היה מאפשר לנו להוציא את האפליקציה הזו. אז הוצאנו את היישובים הערביים מהמפה והגשנו ערעור, ואמור להתקיים דיון בנושא. אנחנו לא מגישים ערעור על כל דבר קטן, אבל פה יש עניין עקרוני".
אז נכון לעכשיו אין ישובים ערביים בגדה המערבית באפליקציית המולדת שלכם?
"נכון. למעשה כל הישות הזאת שמכונה הגדה המערבית ושיש בה את שטחי A ו־B ו־C לא מוזכרת כישות נפרדת ממדינת ישראל הריבונית".
מה המשרד מרוויח מזה שהילדים לא יידעו שיש ביהודה ושומרון ערבים?
"אם הילד יידע שחיים שם אנשים שהם לא יהודים הוא עשוי לשאול: 'איך האנשים האלה חיים? מי הם? מה המעמד המשפטי שלהם? אמרתם שישראל היא דמוקרטיה, אז איך קשורים החיים שלהם לדמוקרטיה?' אזכור קיומם על המפה יעלה שאלות שמשרד החינוך מעדיף שלא לעסוק בהן".
2 צפייה בגלריה
מפת ישראל נטולת היישובים הפלסטיניים בחוברת "יחד בישראל: מולדת חברה ואזרחות" לכיתה ד'. "אם הילד יידע שחיים שם אנשים שהם לא יהודים הוא עשוי לשאול: 'איך האנשים האלה חיים? מי הם? מה המעמד המשפטי שלהם?'"
(צילום: מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית)
תן עוד דוגמה להתערבות פוליטית בתוכנית ללימודי מולדת לבתי הספר היסודיים, שמשותפת לזרם הממלכתי ולזרם הממלכתי־דתי.
"התוכנית מבוססת על דמויות של ילדים שמספרים על העיר שלהם. רצינו שהילד שגר בחיפה יציין שבדצמבר חוגגים בעיר את 'חג כל החגים' (פסטיבל שנערך בחיפה מדי חודש דצמבר ובו מצוינים חנוכה, חג המולד וחג הקורבן כביטוי לאופייה הרב־תרבותי של העיר — ש"א). מסתבר שזה לא דבר טריוויאלי ללמד דבר כזה בממלכתי־דתי, ונטען שזה פוגע בתרבותם. אז אין אזכור של חג כל החגים בספר. ויש דוגמאות נוספות: מסגדים, למשל, מותר לצייר, כנסיות וצלב אסור".
זה קורה גם במקצועות אחרים?
"כן. אנחנו מוציאים שלוש גרסאות של ספרי לימוד במתמטיקה לכיתה ד' על שברים — לממלכתי, לחרדים ולערבים. הציורים שונים, מה שלובשים הילדים שונה. השמות של הילדים שונים".
התופעה הזו החמירה עם השנים או שהיא מאפיינת את כהונתו של יואב קיש במשרד החינוך?
"אני לא יודע לומר אם היא החמירה עם השנים אבל היא בטוח לא השתפרה. זה לא קורה רק בתקופת השר הנוכחי. הבעיה הרבה יותר עמוקה. הנה עוד דוגמה: יום אחד אני מקבל טלפון משר שאיננו קיש. הוא מספר לי שהעביר לי מכתב שבו תלונה על כך שתוכנית הלימודים במתמטיקה לבתי ספר יסודיים 'מטמאת את הילדים'. אז הלכתי לבדוק וראיתי שמופיע בתוכנית הלימוד ציור של חזית של בית בתל אביב, שרואים בו משפחות במרפסות ולצדו שאלות כמו 'כמה נשים יש במרפסת?' ו'כמה ילדים יש במרפסת?'. באחת המרפסות צוירו שתי נשים וילדה, והתלונה היתה ש'לא יעלה על הדעת שמחנכים ילדים להורות חד־מינית'. האינסטינקט הראשון שלי היה לומר שמדובר באמא וסבתא, אבל החלטתי שאין סיבה להתנצל. אז חיכינו והשר התחלף".
ספר קצת על איך כל הדרישות האלה מגיעות אליכם.
"במזכירות הפדגוגית במשרד החינוך יושבים מפקחי מקצוע ויש אגף לאישור חומרי למידה והריקוד מתנהל מולם. 'הבעיות' שמתלוננים עליהן מופיעות בדרך כלל בספרים משותפים לחינוך הממלכתי והממלכתי־דתי, ואז בדרך כלל ההתפשרויות הן לכיוון אחד. הבעיה מתחילה בשלב אישור הספר. המפקחים בודקים טקסטים וציורים ויש ציורים שלא מתקבלים טוב אצל היותר דתיים מביניהם. אתה מקבל ריג'קטים מכל מיני סוגים ועושה תיקונים ועוד תיקונים. בחלק מהמקרים אתה מחליט לתקן ובחלק אתה מנסה לשכנע. חלק מהערעורים מתקבלים וחלק לא מתקבלים. זה תהליך מתיש ומפרך שהוא בזבוז של זמן וכסף".
מה לדעתך מקור הרגישות הזו של אנשי המזכירות הפדגוגית?
"זה עניין של תפיסות עולם, אמונות ולחצים פוליטיים. אלה לא לחצים ישירים שמישהו במפלגה כלשהי העביר להם, אבל הרוחות מנשבות".
את אבי מעוז ממפלגת נעם שהבטיח לצנזר את תוכניות הלימודים הרגשתם?
"לא ישירות. בתחילת דרכו, כשהוא היה סגן שר, הוא כינה את מט"ח ארגון פרוגרסיבי כי הוא חיבר אותנו לאחד מיושבי הראש הקודמים שהיה קשור לקרן החדשה. אבל לא שינינו כלום בגללו".
ולחילונים אין רגישויות?
"הפורום החילוני משמש שומר סף מהצד השני. אם אתה רק מזכיר את אלוהים בחגים אומרים לך שזו הדתה, אבל התגובה שלהם מגיעה רק אחרי שהתוכנית כבר התפרסמה".
פיתוח תוכנית נפרדת לכל זרם חינוך זה לא מודל עסקי רווחי במיוחד.
"אם השיקול היה רק מסחרי הייתי מוציא אותה תוכנית לכולם. קח למשל את התוכנית ללימוד עברית לכיתה ב', שיש בה גרסה לממלכתי וגרסה לממלכתי־דתי. אחת הטכניקות ללמד שפה היא באמצעות חגי ישראל. בממלכתי־דתי חשוב שלדמויות המצוירות יהיו שרוולים יותר ארוכים ושהן ישירו שירים יותר אמוניים. בסוכות למשל אנשי הממלכתי־דתי רוצים משהו יותר אמוני מ'שלומית בונה סוכה' ואלוהים יוזכר בו הרבה פעמים".
חרדים קונים תוכניות של מט"ח?
"לאחרונה מאוד הגברנו את העיסוק בחברה החרדית. אנחנו עובדים עם חמש רשתות חינוך חרדיות, לא רק עם הממלכתי־חרדי אלא גם עם החינוך העצמאי ובני יוסף".
מה שונה בספרים שהם מקבלים מכם?
"בספרים שמקבלות בנות חרדיות מותר להראות בנים אבל בספרים שמקבלים בנים חרדים אסור להראות בנות. חשוב לומר שיש גם בתי ספר מהזרם הממלכתי־דתי שמעדיפים ספרים חרדיים בגלל השמרנות בציורים ובשמות. אגב, גם לא את כל החיות אפשר להראות בספרים של החרדים".
אילו חיות אסור להראות לילדים חרדים?
"תהיה בעיה להראות ציורים של דינוזאורים. למשל בספרי מתמטיקה. אבל חזיר לא יהיה גם בספר שמיועד לחינוך הממלכתי".
מלבד האיסור על איורים של דינוזאורים, שהמראה שלהם עשוי לגרום למישהו לפקפק מתישהו בסיפור בריאת העולם, נתקלתם בבעיות עם תוכניות לימודים שכוללות את האבולוציה?
"החלטנו שאנחנו לא נכנסים לתוכניות שלא מלמדות אבולוציה. אז בביולוגיה אנחנו מכינים תוכניות רק לחילונים ולערבים".
נשמע שאתה מאוד מוטרד מכך שמערכת החינוך בורחת כמו מאש מעיסוק בנושאי זהות שנויים במחלוקת.
"מורים חוששים מאוד מתגובות הורים אם יעלו עניינים שנויים במחלוקת. במשך הזמן בית הספר נסוג יותר ויותר מתפקידו בגיבוש זהותו של התלמיד. אבל מכיוון שאין ואקום התלמידים מקבלים את המידע מהתקשורת ומהרשתות החברתיות, שכידוע חושפות אותך לדברים שמתאימים לדעתך. זה מגביר את הקיטוב מול הצד השני בלי שום ניסיון להבין אותו".
מה הסכנה?
"יתרונה הגדול של ישראל מול שכנותיה היה הנאמנות למדינה לפני הנאמנות השבטית. המגמה עכשיו הפוכה. יש קיטוב גדול בחברה הישראלית ואנחנו מתערים במזרח התיכון במובן הרע של המילה, כשהנאמנויות השבטיות ומגמות הקיטוב הולכות וגוברות. לבית הספר יכול להיות תפקיד בהקניית העקרונות הבסיסיים שמאפשרים חיים משותפים במדינה יהודית ודמוקרטית".
2 צפייה בגלריה
שר החינוך, יואב קיש, רוקד עם תלמידים בזירת פיגוע ברעננה, ינואר 2024. "אני לא יודע לומר אם ההתערבות בתכנים הלימודיים החמירה עם השנים אבל היא בטוח לא השתפרה"
(צילום: עידו ארז)
אפשר להבין את הפחד של המורים. השר קיש, חברי הכנסת וההורים עומדים כולם מאחורי הגב של המורה והופכים אותו לשק חבטות.
"יש צורך ליצור תנאים חדשים שלא קיימים כיום שיאפשרו את העיסוק בבירור זהויות בבתי הספר. צריך גופים בלתי ממשלתיים שיתמכו במהלך של הקניית ערכים יהודיים ודמוקרטיים. אבל אני מסכים שבלי לעשות שינוי מהותי גם ברובד הממשלתי יהיה קשה לעשות את השינוי. צריך למשל ללבן בבית הספר את האירועים של השנתיים האחרונות על כל הצדדים שלהם: הרע שאויבינו עשו לנו והרע שאנחנו עשינו להם. צריך לעסוק בזה, וזה קשה, אבל אחת הדרכים המוצלחות לרפא מדינה שרוצה לרפא את עצמה היא באמצעות מערכת החינוך שלה. המלחמה והשנים שקדמו לה גרמו לבעיות זהות חמורות בישראל. עכשיו עת התיקון והריפוי".
מט"ח מילא תפקיד משמעותי בלמידה מרחוק בימי הקורונה אבל מצד שני ידוע שלימודים דיגיטליים ולמידה מרחוק מגדילים פערים ומחזקים שכבות חזקות.
"זה נכון שלימודים מרחוק מחזקים שכבות חזקות אבל בקורונה זה הדבר היחיד שאיפשר לשכבות החלשות ללמוד כי בלעדיהם היה אפס מוחלט. אני לא עוסק בשאלה אם הדיגיטל והבינה המלאכותית טובים לעולם. העולם עמוק בתוך הדיגיטל והבינה המלאכותית. החסרונות מאוד ברורים. השאלה הגדולה שמעסיקה אותנו במט"ח היא איך אנחנו ממתנים את החסרונות ומגבירים את היתרונות".
למשל?
"מט"ח פיתח את התיכון הווירטואלי שמאפשר לילדי פריפריה לעשות בגרות ריאלית ברמת 5 יחידות. זה צמצם פערים; יש למשרד החינוך תוכנית ללימודי מדעים בחטיבות הביניים, אבל יש מחסור חמור במורים. אנחנו מספקים למאה כיתות מורה מצוין שמלמד מרחוק בנוסף על עבודתו הרגילה וכך הטכנולוגיה מסייעת מאוד בפתרון הפער הכמותי של מורים; ישנה גם בעיה חמורה של לימודי עברית בקרב הערבים, בין היתר כי בכיתה של 30 תלמידים הם כמעט שלא מדברים. כדי לטפל בכך יצרנו קבוצות של למידה מרחוק של 4–6 תלמידים עם סטודנט שמדבר עברית רהוטה ואז כל תלמיד מדבר את השפה חצי שעה בשבוע וזה הבדל עצום".
ולמרות זאת אנחנו בקביעות אלופי הפערים החברתיים בכל מבחן בינלאומי בחינוך.
"נכון. אחת הסיבות המרכזיות היא קושי בהבנת הנקרא. בייחוד לערבים יש קושי להבין את ההוראות במבחן גם בשפת אמם. הדבר הנוסף הוא שיש פערים בין תוכניות הלימודים שלנו לבין מה שעליו בוחנים במבחנים הבינלאומיים. עכשיו בתוכנית ישראל ריאלית מתחילים לתקן את הפער וזה תיקון מבורך".
כלומר לימדו פה ידע ולא לימדו לפתור בעיות חשיבה ויישום, שעל זה בוחנים.
"נכון. בישראל היה דגש רב על פרוצדורה במתמטיקה במקום אוריינות".
לתפיסתך, דור התלמידים של הקורונה והמלחמה הוא דור אבוד?
"אני לא חושב שזה דור אבוד. אבל התרחבו הרבה פערים בגלל הפגיעה בסדירות הלימודים. נגרמו נזקים באוריינויות בסיסיות כמו חשיבה מתמטית וחשיבה מדעית. סדירות זה דבר מאוד חשוב בלימודים ויש נזק".
האם מערכת החינוך ערוכה למהפכת הבינה המלאכותית?
"אני חושב שרואים בשנה האחרונה הרבה יותר סימנים שהיא נערכת אליה ובעיניי זו מגמה מאוד חיובית. האם זה נעשה בצורה הנכונה וזה מספיק? אני חושב שלא. למערכת החינוך יש קשיים אדירים שה־AI לא יפתור. בוא נתחיל במעמד המורה. חסרים מורים ולא רק בפריפריה. לפעמים גם במרכז בגלל יוקר המחיה. המכונות לא יוכלו לפצות על הבעיה הבסיסית של כמות ואיכות. יש בעיית איכות של אוכלוסיית המורים בישראל ולכן השקעה ב־AI כשלעצמה לא תביא לתוצאות המצופות. נדרשת תפיסה מערכתית שמטפלת במשולב בכמות ואיכות מורים, חומרי למידה איכותיים, תשתיות דיגיטל ומחשבים בכמות מספקת ותנאים הכרחיים נוספים".
אולי אנחנו קרובים למצב שהבינה המלאכותית תייתר את המורה?
"אני לא רואה את זה בעתיד הקרוב. יכולה להיות התפתחות טכנולוגית שתאפשר למכונות לעשות חלק ניכר ממה שמורים עושים אבל אני לא רואה ויתור על המורה כמקשיב לבינת לב התלמיד, למצבו החברתי, כמישהו שמכווין אותו איך ללמוד. במובנים האלה עדיין למורים יש תפקיד חשוב. עם זאת, הסיפור שהמבוגר יודע יותר מהתלמיד יאותגר מאוד ולכן נצטרך לראות יותר דמויות של מורה מנחה מאשר של מורה מרצה. המורים יצטרכו ליצור לתלמיד תנאי למידה ולא להרצות לו. המכונות גם יכולות לחסוך למורה זמן, ויכול להיות שזה ימתן במידה מסוימת את השחיקה שמורים מצויים בה. יכול להיות שבעתיד הרחוק נזדקק לפחות מורים לתלמיד".
ומאילו נזקים אפשריים אתה חושש?
"אם התלמיד שואל את ה־AI איך להגיע מפה לשם, מה ללבוש היום, או איך כדאי לברך חבר ליום ההולדת שלו, יש חשש שהוא לא יתמודד עם קשיים וזה עלול לנוון. התפקיד של אנשי חינוך הוא למזער את הסכנה הזו. השנה פיתחנו למשרד החינוך מבחן בגרות במדעי הנתונים שבחן את מיומנות השימוש ב־AI. זה בעיניי כיוון מאוד נכון והשנה נרחיב את זה למקצועות נוספים".
במשרד החינוך התחלפו בשש השנים האחרונות לא פחות מחמישה שרים ושישה מנכ"לים. איך זה משפיע על הפעילות שלו?
"זה אומר שאין רציפות והמשכיות של תוכניות ורפורמות. כל שר מביא אג'נדות שונות. בנט עם מתמטיקה 5 יחידות, שאשא־ביטון עם רפורמת המקצועות ההומניים וקיש עם ישראל ריאלית ומה שהוא מכנה מורשת. כדי להטמיע רפורמה צריך לעבור הרבה מאוד תהליכים, ואם אין רציפות הרפורמות לא יכולות לצאת לפועל ונוצר חוסר אמון ברפורמות חדשות".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "לא ניתנה כל הנחיה מטעם המשרד האוסרת על ציון שמות יישובים ערביים ביהודה ושומרון או על אזכור חג כלשהו בספרי לימוד. מדובר במידע שגוי.
"לעניין אי־הצגת הקו הירוק — הנושא מוסדר בהחלטת ממשלה מ־1967, הקובעת כי במפות רשמיות של מדינת ישראל לא יסומן הקו הירוק".
