הממשלה
דירוג האשראי יחכה
הוועדה המוניטרית של בנק ישראל הודיעה השבוע בפעם השנייה ברציפות על הורדת הריבית. ההחלטה הפתיעה רבים שהתרגלו לקו השמרני של בנק ישראל, אבל גם המופתעים מההחלטה יודו שהעובדה שהבנק צבר אשראי גדול של אמון ציבורי — משום שעמד בלחצים ציבוריים משמעותיים בעבר — מאפשרת לו כעת להוריד את הריבית פעמיים ברציפות בלי שמישהו מהשחקנים הכלכליים המרכזיים יטיל ספק במחויבותו להמשך המלחמה באינפלציה.
מנגד, מאז תחילת כהונתה עבדה הממשלה הנוכחית שעות נוספות בשחיקת אמון הציבור במחויבות שלה לטובת האזרחים, ולכן כמעט כל חקיקה שלה נתקלת בחשדנות מוצדקת - גם כשמדובר בחקיקה שגרתית כגון רפורמת החלב ורפורמת קרן הארנונה. חוסר האמון בממשלה לא נשאר כמובן בגבולות ישראל אלא מגיע גם לחברות הדירוג הבינלאומיות, שלא ממהרות להעלות את דירוג האשראי של ישראל ולהחזירו לרמה שבה היה לפני הקמת הממשלה. // שלמה טייטלבאום
ניר ברקת
נשלם בבריאות
שר הכלכלה ניר ברקת הציג השבוע "בשורה": סל של 100 מוצרים מוזלים. כדי להסביר מדוע 42% מהסל מורכבים ממוצרים שעליהם מדבקה אדומה של עודף מלח וסוכר אמר השר: "אלו 100 המוצרים הנמכרים ביותר בארץ. המוצרים שכל משפחה בישראל רוכשת". לפי הלוגיקה הזו, אם הציבור היה צורך בעיקר ערק וסיגריות, משרד הכלכלה היה יוצא במכרז לסבסוד פרלמנטים מוזלים בשם חופש הבחירה.
ברקת אוהב להתהדר בנוצות של כלכלן ליברלי שמקדש את בחירת הפרט, אלא שהליברליזם שלו סלקטיבי להפליא. הוא שוכח שכלכלה ליברלית אמיתית דוגלת במיסוי שמוטל כדי לצמצם השפעות חיצוניות שליליות — אותם נזקים שהפרט מייצר והחברה כולה צריכה לשלם עליהם. הוא גם שוכח שיוקר המחיה הוא לא רק המחירים בסופר, אלא גם נגזר מאיכות השירותים הציבוריים. אם בריאות הציבור נפגעת, הציבור הוא שמשלם את המחיר – לא רק מחיר פיזי, אלא גם מחיר כלכלי.
כשברקת שותף לממשלה שביטלה את המס על הסוכר ואז "נלחמת" על הוזלת ויטמינצ'יק ושוקולד, הוא לא מקדם חופש והוזלות, הוא פשוט מעביר את החשבון מהקופה בסופר לקופה של מערכת הבריאות הציבורית. // שקד גרין ערבה
דיווחי הלמ"ס
משקפיים ורודים
צריך לשפשף את העיניים שוב ושוב כשקוראים את סקר משקי הבית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. על פי הממצאים, ב־2023 (הנתונים מתפרסמים באיחור של שנתיים) כבר בעשירון השלישי משקי הבית נשארים עם עודף בכיס בסוף החודש ומציגים יותר הכנסות מהוצאות. בעשירון החמישי, שבו יש הכנסה נטו של 17 אלף שקל למשק בית, כבר נשארים בכיס 4,000 שקל בחודש. ואם אתם בעשירון השביעי וההכנסה נטו של שני בני הזוג עומדת על כ־23 אלף שקל לחודש, אתם חוסכים בכל חודש 9,000 שקל. איך קורה הפלא הזה כשעל פי בנק ישראל, בדצמבר 2023 היו 40% מהישראלים במינוס, ואם תשאלו עשרה מחבריכם שמשק הבית שלהם מכניס 23 אלף שקל נטו, כנראה שרובם המכריע לא יאמרו לכם שהם חוסכים 9,000 שקל בחודש?
למספרים הללו יש הסבר: הלמ"ס שאבה את שורת ההכנסות ממקורות המידע של מס ההכנסה והביטוח הלאומי, שלא הסתמכו על הדיווח של הנסקרים, אבל הצד השני — צד ההוצאות — עדיין נסמך על דיווחיהם של הנסקרים. התוצאה היא דיווח חסר ולא מדויק בלשון המעטה. הגיע הזמן לעבור לנתוני אמת גם בגזרת ההוצאות. לנתוני הלמ"ס יש חשיבות לאומית בקביעת המדיניות הכלכלית. לפחות בממשלות שהרווחה הכלכלית של אזרחיה חשובה להן. // גולן פרידנפלד
הבחנה בין דם לדם
השלטון מחליף את העם
הממשלה והכנסת קיימו השבוע ״אירוע הצדעה למרימי רוח העם במלחמת התקומה – גיבורי משפחות שבים ומשפחות שכולות״. השלטון החליט להריע למשפחות שבחרו להריע לו ולתמוך בו בזמן המלחמה ובמאבק על החטופים. כפי שאמר ח״כ אוהד טל מהציונות הדתית: "בחרנו לכבד את המשפחות שלא ראו רק את היקר להן אלא את טובת עם ישראל כולו". במילים אחרות: לא הזמנו את המשפחות האגואיסטיות שהתרכזו בהחזרת יקיריהן או ששכלו את בניהן, אלא רק את המשפחות שהיו מוכנות להקריב אותם לטובת עם ישראל.
לא צריכים להיות מופתעים יותר מדי, כי כך זה במדינה פשיסטית: היא קודמת אפילו לערך החיים, ואסור בשום אופן לפקפק בשיקולים המבצעיים, הפוליטיים והאידאולוגיים של השלטון. גם לא למשפחות שכולות. זו התמצית החדשה של הסגידה למנהיג ושל האווירה הפשיסטית שהממשלה הזו כופה עלינו: טקס שמבדיל בין שכול לשכול ובין דם לדם. במשטר החדש צריך שיהיה ברור שלא העם בוחר את השלטון, אלא השלטון הוא שבוחר את העם. // משה גורלי
רודנות היא ספקטרום
המבצע האמריקאי ללכידת נשיא ונצואלה ניקולס מדורו והתמונות של אזרחי המדינה השמחים על סילוקו מוסגרו כהפלתו של רודן, כניצחון של כוחות הצדק והחירות על שליט עריץ. על פניו, תמיד טוב לעולם עם רודן אחד פחות. אלא שהמסגור הזה נועד לפשט את המציאות ולטשטש לא מעט דברים. למשל, את הבעייתיות שבמתקפה האמריקאית ובחטיפת מנהיג מדינה ריבונית (שאפילו אינה מדינת אויב). וגם את המשמעות המורכבת יותר של המילה רודן עצמה.
בתנ"ך מוזכרים רודנים, אבל הם פשוט בני עם כלשהו, נמנים ברשימה של בני עמים אחרים. המילה בהקשרה המוכר כיום נולדה מהפועל לרדות. האדם מצווה לרדות בבעלי החיים, ביטוי מובהק לעליונות שלו, אבל בני ישראל מצווים שלא לרדות בעבדיהם — גם אם הם שייכים לנו, אנחנו לא עליונים עליהם. זו תזכורת לכך ששליטה אינה עליונות, ושלכוח יש להציב גבולות. רודנים הם מי ששוכחים זאת, ששולטים באמצעות דיכוי, שמפרקים והורסים ודורסים הכל בדרך, כדי לשמור על שלטונם.
ובשביל זה לא צריך להרחיק לדרום אמריקה. בכל אחד מאיתנו מסתתר לפעמים רודן קטן (חשבו על התפרצויות כעס שלכם על הילדים, כשהם משגעים אתכם, וחשבו על הילדים ועל הטנטרומים שלהם). בחלק מאיתנו מסתתרות נטיות רודניות גדולות יותר. כשנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מורה על המבצע בוונצואלה, גם הוא לא יודע להציב גבולות לכוח ומתעלם מהגדרות שהדין הבינלאומי מציב לו. זו הבעיה עם כוח, הוא תמיד מזמין שימוש מוגבר בו, ויוצר ספקטרום שלם של רודנות. // דור סער־מן
