פרופ' ברנרד הייקל (57) הוא מומחה למדינות הנכללות במועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ, ומרצה במחלקה ללימודי המזרח הקרוב באוניברסיטת פרינסטון. הייקל (Haykel), שנולד וגדל בביירות, השלים דוקטורט בלימודי המזרח מאוניברסיטת אוקספורד, וכבר שלושה עשורים חוקר את הפוליטיקה, הכלכלה, התרבויות וההיסטוריה של מדינות המפרץ. ספר שעליו עבד בשנים האחרונות, שעוסק בהיסטוריה הפוליטית המודרנית של הממלכה הסעודית ובעלייתו לשלטון של יורש העצר מוחמד בן סלמאן (MBS), יראה אור בסוף השנה בהוצאת פינגווין ויהיה מבוסס, בין השאר, על מערכת היחסים הממושכת שלו עם שליט ערב הסעודית. הייקל נחשב גם לבר־סמכא בתחום התנועות הפוליטיות האסלמיסטיות וההלכה האסלאמית.
"יותר ויותר ברור שדונלד טראמפ רוצה לסיים את המלחמה מהר ככל האפשר, בגלל ההשלכות על הכלכלה הגלובלית ושוקי האנרגיה, אבל נראה שלאיראנים יש יותר אורך רוח ומשום כך כעת נדמה שידם על העליונה", הוא אומר בריאיון ל"מוסף כלכליסט", שנערך ברובו טרום ההכרזה על הפסקת אש. "יש הערכות שונות לגבי כמות הטילים והכטב"מים שנותרו להם, וקשה לדעת מבחוץ עד כמה המשטר שברירי או יציב. האישיות הקפריזית של טראמפ והעובדה שהאיראנים נעשו מאוד מיומנים במשא ומתן רק תורמות לאי הבהירות".
להערכתך, המלחמה הרחיקה את האיראנים מנשק גרעיני, או דווקא קירבה אותם אליו?
"הם הוסגו לאחור אבל אני מעריך שהם גם נחושים יותר בגישתם, שלפיה הדבר היחיד שיגן על המשטר וירתיע מדינות אחרות מפני מתקפה נוספת עליו הוא להיות כמו קוריאה הצפונית — כלומר להחזיק בנשק גרעיני. האיראנים מבינים שארצות הברית פלשה לעיראק ב־2003 משום שלא היה לה נשק גרעיני, ושלוב הותקפה ב־2011 משום שהיא ויתרה על הנשק הגרעיני שלה, וכך הם מגיעים למסקנה שנשק גרעיני הוא הכרח.
"ברור גם שיש להם תוכנית לנשק גרעיני. אחרת הם לא היו מעשירים את האורניום שלהם ל־60%. אם המשטר הזה ישרוד, ויצליח לכפות מחדש את רצונו על העם האיראני באמצעות אלימות וכפייה, הוא ילך על נשק גרעיני. לצד זאת, זה גם משטר חלש הרבה יותר, כזה שברור מאוד שרוב העם האיראני לא אוהב ורוצה בנפילתו".
2 צפייה בגלריה
הייקל. "במפרץ חוששים שאם המשטר ייפול, איראן תתפרק ותהיה מלחמת אזרחים שתייצר אי־יציבות שגרועה מהמלחמה"
(צילום: Sameer A. Khan)
מה מצבן של מדינות המפרץ אחרי חודש של מלחמה?
"מה שקורה במפרץ מזכיר לי קצת את לבנון, שבתחילת מלחמת האזרחים ב־1975 היתה דומה מאוד לאיחוד האמירויות של ימינו (הייקל עזב את לבנון לפני כ־40 שנה, בן 16, בעקבות אותה מלחמה — ר"ד). בתחילת המלחמה ההיא אנשים אמרו, 'זה ייגמר מהר מאוד, אנחנו עוזבים לשבוע ונחזור', אבל המלחמה נמשכה 15 שנה, ולבנון לא חזרה למה שהיתה. לכן חשוב מאוד שהמצב הנוכחי יתהפך כמה שיותר מהר, כדי שאיחוד האמירויות, למשל, תשרוד".
עד כמה המודל של איחוד האמירויות כמרכז גלובלי של תעופה, תיירות ונדל"ן עמיד בפני הסלמה במלחמה?
"הוא פגיע מאוד. האיראנים תקפו את איחוד האמירויות הרבה יותר משהם תקפו את ישראל כדי להדגיש את הפגיעות הזו, ואת העובדה שהפדרציה הזאת היא לא מקלט בטוח להון גלובלי ולעסקים. אם איראן תרוסן, איחוד האמירויות תתאושש מהר מאוד ותחזור למה שהיתה. אבל אם המלחמה תחודש ותימשך זמן רב, המותג איחוד האמירויות — האופן שבו היא מציגה את עצמה כאי של ביטחון ויציבות - ייפגע מאוד".
היו דיווחים על כך שבן סלמאן דחף את טראמפ להמשיך במלחמה בטענה שזו הזדמנות היסטורית לעצב מחדש את המזרח התיכון. הוא צודק?
"לסעודים יש ראייה מורכבת וניואנסית של המלחמה. תמיד היו להם יחסים עוינים עם איראן, והמשטר האיראני מצדו לא הסתיר את רצונו להשמיד את המשטר בריאד מאז המהפכה ב־1979 (היחסים הדיפלומטיים בין המדינות חודשו רק ב־2023 — ר"ד). הסעודים הבינו שישראל תתקוף שוב את איראן בגלל חולשתה, וחששו שהאיראנים יתקפו גם אותם בתגובה כדי לגרום למשבר כלכלי עולמי ולשבש את אספקת האנרגיה. לכן הם אמרו לאיראנים ׳נישאר ניטרליים ולא נאפשר לישראלים או לאמריקאים להשתמש במרחב האווירי והימי שלנו כדי לתקוף אתכם, אבל אם תתקפו אותנו, נתקוף בחזרה׳".
ועכשיו, אחרי שהתברר שהגישה הזו לא מנעה מאיראן לתקוף אותם?
"כעת הסעודים מבינים שבמלחמה הזו התפתחה מערכת אסטרטגית חדשה. האיראנים הראו שהם יכולים בקלות רבה ובעלות נמוכה מאוד לחסום את מצר הורמוז, ובמקביל הראו ששיטת הלחימה הזולה שבה הם עושים שימוש — כטב"מים וטילים — בהחלט יכולה להשמיד את התשתיות החיוניות של הסעודים. למדינות המפרץ השונות יש דעות שונות לגבי המצב שנוצר, אבל ערב הסעודית ואיחוד האמירויות לא מוכנות בשום אופן שאיראן תוכל לסחוט אותן באמצעות איום מתמיד לפוצץ את האזור ולחסום את המצרים ללא הגבלת זמן. הן רוצות שהמשטר הזה ירוסן ויוחלש, אבל שלא ייפול".
אם יש כזו עוינות רבת־שנים בין המדינות, מדוע הן לא רוצות שייפול?
"הן חוששות שאם זה יקרה איראן תתפרק, תפרוץ מלחמת אזרחים, והיא תייצר אי־יציבות שמבחינתן אפילו יותר גרועה מהמלחמה".
למה?
"מכיוון שמלחמה עשויה לגרום לזרם גדול של פליטים. איראן היא בכל זאת מדינה של 92 מיליון בני אדם".
2 צפייה בגלריה
יורש העצר בן סלמאן והנשיא טראמפ בריאד, מאי 2025. "בן סלמאן מתואר במערב כמעט כקריקטורה, אך המציאות שונה לחלוטין. מבחינה פוליטית הוא חד באופן יוצא דופן"
(צילום: Alex Brandon/AP)
בנקודת הזמן הנוכחית, רגע אחרי שהוכרזה הפסקת אש לשבועיים, מי יצא מהמלחמה כשידו על העליונה?
"עדיין מוקדם מדי לומר, אבל איראן שילמה מחיר עצום, כמו גם מדינות המפרץ. אם איראן תוותר על השליטה במיצר הורמוז, היא תהיה המפסידה. אם היא תשמר אותה - היא תהיה המנצחת".
בשיחה לפני ההכרזה על הפסקת האש אמרת לי שהדרישות שהציבו האיראנים היו לא סבירות מבחינת מדינות המפרץ, ובראשן הטלת אגרה מספינות שעוברות בהורמוז. בשלב זה, נראה שהם מקבלים את מה שהם רוצים. האם התוצאה הזו באמת מתקבלת בברכה בסעודיה?
"האיראנים מציבים דרישות, אבל בפועל לא הבטיחו להם שום דבר מלבד שארצות הברית וישראל לא יפציצו אותם במשך שבועיים. לפיכך, הפסקת האש מתקבלת בברכה בריאד. אבל התוצאה חייבת להיות איראן מרוסנת שלא תשלוט במיצר הורמוז".
מצד שני, האיראנים עקביים בדרישות שלהם.
"כן, האיראנים הם משטר אידאולוגי והם ידחפו את היתרון שלהם ככל האפשר, בוודאות. אבל הם לא מתאבדים, הם לא דאעש. הם מעוניינים בהישרדות המשטר. אל תשכחי שרבות מהאליטות של המשטר מושחתות ועשירות מאוד, והרוויחו מהיותן בשלטון, ולכן יש להן אינטרס לשימור עצמי".
ואיך התרחישים השונים לסיום המוחלט של המלחמה ישפיעו על מאמצי הנורמליזציה של מדינות המפרץ עם ישראל, בייחוד לנוכח הטענות שנתניהו גרר אליה את טראמפ?
"אם המלחמה תסתיים בניצחון של ישראל וארצות הברית, והכוח הצבאי של ישראל יתברר כמוחץ עד כדי כך שהוא יכול להגן הן על ישראל והן על שכניה, הן ירצו להיות חלק מארכיטקטורת ביטחון שכוללת את ישראל. לעומת זאת, אם לא יירשם ניצחון, אני חושב שיעלו שאלות רציניות לגבי היקף ההגנה שהאמריקאים יכולים לספק, ואם ישראל אכן חזקה כפי שהיא טוענת שהיא".
"בנוגע לשאלת הנורמליזציה בין ערב הסעודית לישראל, הסעודים היו די ברורים בכך שהם ביקשו מהישראלים ויתורים מסוימים בסוגיה הפלסטינית. הם רוצים מפת דרכים וצעדים קונקרטיים לעבר מדינה פלסטינית, בלי לקבוע בפועל מהם אותם צעדים או מהו מצב הסיום. לסעודים יש גם רשימה שלמה של דרישות מהצד האמריקאי, כחלק מחבילת הנורמליזציה: הגנה ביטחונית; הסכם שיתיר להם להעשיר אורניום בארצם; הסכם בתחום הבינה המלאכותית, שהם כבר חתמו בנובמבר האחרון; ותהליך פשוט יותר לרכישת נשק מהאמריקאים. אז הסעודים ינרמלו, אבל המחיר יוטל על האמריקאים, והנורמליזציה עצמה לא תהיה כמו הכרה מלאה מיידית — היא תהיה תהליך מדורג".
ואם המלחמה לא תסתיים בניצחון אמריקאי־ישראלי מוחץ? לסעודים יש אלטרנטיבה לחיבור שלהם לארצות הברית?
"התשובה הקצרה היא לא. לאמריקה אין תחליף. עד כה ארצות הברית סיפקה לערב הסעודית הגנה מפני צבא פולש אבל מכיוון שהמלחמה של ימינו מבוססת על כטב"מים וטילים, הסעודים ירצו לקבל מהאמריקאים סוג חדש של מערכות הגנה. עם זאת, היצרנים המובילים של טכנולוגיות צבאיות מהסוג הזה דווקא אינם אמריקאים, אלא ישראלים ואוקראינים, ולכן נראה את הסעודים מגוונים את רכישות הנשק שלהם".
דיברנו על האינטרס הסעודי ועל האינטרס של איחוד האמירויות. מה לגבי קטאר, כווית ועומאן? האם הן מעוניינות בהסלמה או בהפסקת האש?
"הן רוצות שהמלחמה תסתיים מיד, בלי קשר לאיזה כוח איראן תשיג, משום שהן נמצאות במצב נואש — בייחוד קטאר וכווית שלא יכולות לייצא אפילו מולקולה אחת של נפט וגז בגלל המלחמה. הקטארים מספקים בערך חמישית מהביקוש העולמי לגז טבעי נוזלי, וחלק ניכר ממתקני הטיהור וההנזלה שלהם נפגעו במתקפה איראנית. הם טוענים שיידרשו שלוש עד חמש שנים לתקן אותם. אני לא מאמין לטענה הזו וחושב שהיא מעידה בעיקר על כך שהקטארים נואשים לסיום המלחמה".
איך טראמפ מתייחס למפרציות?
"הוא חושב עליהן כעל פרות חולבות. הוא נכנס לבגרות פוליטית וכלכלית בשנות השבעים, שאופיינו בשני משברי נפט גדולים, וראה שהאנשים העשירים ביותר בעולם באותה תקופה היו הערבים והאיראנים טרום־המהפכה — ויש לו כבוד עצום לאנשים שיש להם כסף. לכן יש לו סוג של יראת כבוד כלפי המדינות האלה, לפחות באופן שטחי, כדי שיוציאו כסף עליו ועל ארצות הברית".
אלא שלא כולן דומות זו לזו.
"זה נכון לגבי קטאר, שהיא מדינה מאוד עשירה, לגבי איחוד האמירויות, ובמידה מסוימת גם לגבי כווית. אבל זה לא נכון לגבי ערב הסעודית, שהיא אומנם מדינה גדולה, אבל גם עם אוכלוסייה הרבה יותר גדולה. וכמות הכסף שיש לה, למרות שהיא עצומה במונחים לנפש, אינה כל כך גדולה — ערב הסעודית היא מעין מדינת הכנסה בינונית ולא מדינה עשירה.
"אני חושד שאחד הדברים שטראמפ יבקש מהמדינות האלה אחרי שהמלחמה הזו תסתיים הוא לשלם עליה, בדיוק כפי שארצות הברית דרשה מערב הסעודית וכווית לשלם על עלויות מלחמת המפרץ ב־1990 (וגם הצליחה, בלחץ כבד, לחלץ מהן מיליארדי דולרים — ר"ד)".
בניגוד לחוקרים אחרים, אתה נהנה מגישה אישית לצמרת הסעודית.
"בערב הסעודית אני מדבר לא רק עם ההנהגה, אלא גם עם מתנגדיה ועם אנשים מכל קצוות הספקטרום החברתי. הגישה שלי להנהגה שם קשורה לכך שאני כותב עליה ספר, וביקשתי לראיין עבורו לא רק את MBS, אלא גם שרים ובכירים, והדבר התאפשר. אני מדבר ערבית ומכיר את המדינה די טוב, אז אני מניח שהם מעריכים את ההיבט הזה, בניגוד לזר מוחלט שלא יודע עליהם כלום".
כחוקר, איך אתה מתרשם מ־MBS?
"הוא מישהו שבמערב, ובייחוד באמריקה, מתואר כמעט כמו קריקטורה: סטריאוטיפ של השייח הערבי העשיר, המפונק וחסר האחריות שגם מניף חרב והורג אנשים. המציאות שונה מאוד. הוא מישהו שהצליח בתוך משפחת מלוכה מאוד תחרותית להגיע לראש הפירמידה של ההיררכיה הפוליטית. הוא הערים על בני הדודים והדודים שלו, שחשבו שהם צריכים להיות המלך הבא, ומבחינה פוליטית הוא חד באופן יוצא דופן. הוא מחובר מאוד לעולם ולהתפתחויות טכנולוגיות והוא גם מאוד נלהב ומאוד כריזמטי. כשאתה מדבר איתו אתה רואה שיש בו תשוקה לשנות את ארצו. הוא דמות מרתקת ומעניינת".
בהיבט האישי, מה חשבת על יורש העצר הסעודי?
"הוא מאוד אישי, נגיש ואדיב. הוא מקדיש לך תשומת לב מלאה, וגם יש לו זיכרון יוצא דופן. בשיחות שלי איתו לעתים קרובות הוא אמר 'אתה זוכר שלפני ארבע שנים אמרתי לך כך וכך?', וכשבדקתי ברשימות שלי ראיתי שזה בדיוק מה שהוא אמר. הוא יודע המון על המדינה שלו, ההיסטוריה שלה, על הקבוצות החברתיות השונות בה, על האזור, ועל העולם. ואני גם מוצא שהוא השתנה עם הזמן והפך להרבה פחות בטוח בעצמו. בתחילת ההיכרות שלנו הוא היה מאוד צעיר, בשנות העשרים לחייו, ונראה מאוד בטוח בכל דבר, בעוד כיום הוא הרבה יותר זהיר. הוא למד הרבה".
כיצד הוא מרגיש כלפי ישראל?
"הוא מאוד פרגמטי ולא אידיאולוגי. מעולם לא הרגשתי שיש לו איזו תפיסה מקובעת או דעה קדומה לגבי אמריקאים או נוצרים או יהודים או ישראלים. הוא פשוט לא פועל על בסיס סטריאוטיפ. הוא יחתור אל עבר כל דבר שיקדם את טובת המדינה שלו, לא משנה מי הצד השני. במובן הזה הוא די מרענן".
ובכל זאת, הוא לא שליט דמוקרטי.
"נכון. הוא מנהיג אוטוריטרי במובן החזק ביותר, והוא ריכז וביסס את הכוח בידיו כמו שאף מלך לא עשה מאז מייסד הממלכה שמת ב־1953. כשמדובר בפוליטיקה, אין לו שאיפות ליברליות. בסיס הלגיטימציה שלו מתמקד בכך שמשפחת המלוכה שאליה הוא משתייך איחדה את המדינה וסיפקה סדר ויציבות שאיפשרו לאחר מכן שגשוג כלכלי. זו תפיסת היסטוריה שמבוססת על שלטון טוב ויציבות. במובן מסוים, זה קצת כמו סין".
למזרח התיכון יכולה להיות תקומה, או שקונפליקט אלים הוא חלק מהדנ"א האזורי?
"ישנן שתי גישות מתחרות בהשקפה על עתיד האזור: אחת ממוקדת בכלכלה ובשגשוג, והשנייה בתחושת שליטה פוליטית וכפיית רצונך על עמים ומדינות אחרים. נציגות של הגישה הראשונה הן ערב הסעודית, איחוד האמירויות, מצרים וירדן, שרוצות לשמר את ההגמוניה האמריקאית באזור, ומתמקדות ביציבות ובסדר".
והגוש השני?
"שתי מדינות יריבות — איראן וישראל — שלשתיהן יש חזון רוויזיוניסטי שרוצה לשרטט מחדש את המפה הפוליטית של האזור. איראן רוצה להשמיד את ישראל, לגרש את ארצות הברית ואת השפעתה מהאזור, ולשלוט בו בשם התנגדות לאימפריאליזם - בשילוב עם אידאולוגיות אסלאמיסטיות ושמאליות.
"במקביל, הימין הישראלי רוצה גם הוא לכפות את חזונו על האזור באמצעות עוצמה צבאית. זה חזון שמתעלם לחלוטין מסוגיית הפלסטינים, ופועל כדי לספח שטחים בגדה המערבית, או בסוריה, ואולי אפילו בלבנון. יש למחנה הזה תפיסה שרואה את המדינה כמעין ספרטה — בכוננות צבאית מתמדת. לדעתי זה לא פתרון ארוך טווח לשלום עבור ישראל, שלא לדבר על מדינות אחרות באזור".
והיכן נמצאת קטאר?
"איפשהו בין לבין. היא מנסה לשחק על שני הצדדים, וזה גם מה שהופך אותה למסוכנת".
