אוראל לוי (30) אוהב לקרוא דו"חות כספיים. "זו תשוקה", הוא מדייק, ומודה שלפעמים היא מביאה אותו למחוזות האבסורד. "בשנה שעברה השותף שלי ואני נפגשנו עם משקיעים בעיירה של יהודים עשירים באזור מרביאה בספרד. השעה היתה 23:30, וביקשתי סליחה מהשותף ואמרתי שאני חייב לצאת רגע לשירותים. בפועל, הלכתי לקרוא דו"חות שיצאו אחרי 23:00, אבל לא היה לי נעים להגיד שזה מה שאני הולך לעשות".
התחבאת בשירותים וקראת?
"עד שהשותף דפק לי בדלת ושאל מה לוקח לי כל כך הרבה זמן. אז התוודיתי ואמרתי 'שמע, יש כמה דו"חות שיצאו'".
איזה דו"ח שלח אותך להתבודד בשירותים בעיירת קיט בספרד באמצע הלילה?
"של אפליקציית לימוד השפות דואולינגו".
אתם מושקעים בה?
"לא. במתחרה שלה, Udemy. אבל זה לא נדיר. אתה קם בבוקר ושומע פודקאסט של משקיע מתוחכם מחו"ל כי אתה רוצה ללמוד, במהלך היום אתה נפגש עם חברות ומשקיעים, ואז אתה חוקר דו"חות עד הלילה, כי זה הזמן שבו חלק מהחברות בחו"ל מפרסמות. אין חיים בין לבין".
בת הזוג שלך בסדר עם זה?
"היא יודעת שהאשה הראשונה היא ANEK, קרן הגידור שלי, ואני יודע שזה בעייתי. אתמול הייתי עד 12 בלילה על דו"חות של שתי חברות שאנחנו מחזיקים בהן. בת הזוג שלי הכינה ארוחת ערב, אבל ב־21:30 משקיע התקשר ולקחתי את השיחה".
מתי זיהית לראשונה את התשוקה הזו?
"בתיכון פחות אהבתי מתמטיקה. הרחבתי דווקא ספרות והיסטוריה. אבל כשנחשפתי לעולם ההשקעות, הבנתי שחשבונאות היא הרבה מעבר למתמטיקה. קראתי את "The Outsiders" של ויליאם תורנדייק, ספר על שמונת המנכ"לים הטובים בעולם שחשבו על ניהול מעיניים של משקיע, ונמשכתי לזה. הייתי חוזר הביתה מהלימודים כדי לקרוא כמה שיותר ספרים על השקעות, וכל ספר כזה רק הגביר את העניין שלי. אחד הספרים הראשונים שקראתי היה על טריקים חשבונאיים, כדי להבין איפה אומרים לי דבר לא בדיוק נכון, או מה השוק מפספס. עד היום לפעמים אמא שלי אומרת לי בשבת 'עשה לי טובה, אל תקרא דו"חות. אין פרנסה בשבת', אבל אני עונה לה: זה לא פרנסה. אני קורא דו"חות כספר מתח".
מה מותח בזה?
"אני סקרן לדעת בסוף מי צודק – אני, ההנהלה או המשקיעים. כשמסדרים מספרים אחרת כדי שייראו טוב למשקיעים, אני רואה סיפור!".
אתה מתייחס לזה בהתלהבות שאחרים שומרים לפרוזה טובה.
"דו"ח נותן לך ללמוד מישהו מבפנים לפני שאתה פוגש אותו. ותמיד צריך לחפש את הפערים בין מה שמוצג למה שקורה בפועל. למשל, חברת תוכנה שמנסה לצייר במצגות כמה היא רווחית ולבנות נרטיב של צמיחה בשוק ענקי, ואז כשאתה נכנס לדו"ח אתה רואה שהחברה לא באמת רווחית, שהיא מנטרלת הוצאות שלטענתה לא קשורות לניהול השוטף, או מנסה להציג הוצאות שוטפות כהשקעה".
ומתי החלטת שזה יהפוך למקצוע?
"כבר בגיל 18 ידעתי שמצאתי את הייעוד שלי, ובגיל 21 זה התפרץ ממש. כשהשתחררתי מהצבא, ויתרתי על טיול אחרי צבא ועבדתי במשרה מלאה, במקביל ללימודי כלכלה במכללה למינהל. אבל לא היו לי חיים סטודנטיאליים של אדם צעיר, זה פשוט לא עניין אותי. אמרו לי 'אתה ילד, זה יעבור לך', אבל עבר עוד עשור והאש גבוהה מתמיד. אין מקצוע יותר כיפי מלקרוא עסקים ולנתח אותם.
"והיה עוד עניין: זה היה גם כדי להיכנס לשיחה המשפחתית, להיות חלק מהבונדינג של אחי הבכור אלי ואבא שלי. הם היו מאוד מחוברים זה לזה סביב העבודה, ורציתי להיכנס לשיחה, לדבר איתם. אבל הייתי בצד".
"הרגשתי שאבא ואלי לא מעריכים את הכישורים, הרעב וההקרבה שלי. רק כשניסו לגנוב אותי מבחוץ פתאום הם הבינו מה יש להם ביד. הם התקשו לשנות את הנרטיב שבנו לי מ'ילד חנון' ל'ילד פלא' בלי הסימנים מבחוץ"
אלי לוי. "עד גיל 24 הוא לא הקשיב להצעותיי. נכון שהייתי קצת שחצן, אבל לא נעים להרגיש שצוחקים עליך. מצד שני, זה דחף אותי להיות יותר טוב מכולם"
יוסי לוי. "במובן מסוים המסלול שלי הוא שחזור של הסיפור שלו. גם הוא השיג תשואות מעולות אבל לא תוגמל בהתאם, ולכן החליט לעשות את זה בעצמו"(צילום: עמית שעל)
"אלי אמר לי 'היית על הפנים'"
יוסי לוי, אביו של אוראל, הוא המייסד ומבעלי השליטה בבית ההשקעות מור, שהוקם ב־2006, הונפק ב־2017, ואז גם החל להפעיל מסלולי פנסיה, גמל וחיסכון לטווח ארוך ובינוני. מור הפך לבית ההשקעות השלישי בגודלו בישראל, שמנהל 170 מיליארד שקל, מעסיק כ־350 עובדים ונסחר בבורסה בשווי של כ־3 מיליארד שקל.
אבל כשמור הוקם, אוראל היה רק בן 11, ומטבע הדברים אבא יוסי צירף אליו להרפתקה את האח הבכור אלי. עד היום השניים הם מנכ"לים משותפים במור השקעות. ומבחינת אוראל, זה עניין לא פתור: בגיל 21 הוא ביקש להצטרף לעסק המשפחתי, ובניגוד למקובל בעסקים מהסוג הזה, זכה לסירוב מנומס. "כילד בן 21, לא משנה כמה קראתי על השקעות לפני זה, אבא ואלי חשבו שאעשה להם פדיחות", הוא אומר. "הם לא נתנו לי את האפשרות להתבטא או להשמיע את הידע שלי".
איך בכל זאת הצטרפת למור?
"סבא שלי בא לאבא ואמר לו 'יש לך ילד מבריק, חרוץ, למה שלא תיקח אותו?'. אבא התלבט, היסס, ובסוף אלי אחי אמר 'אוקיי, נשים אותו בשיווק'. אני לא חושב שאבא שלי ואחי היו מרוצים מזה שנכנסתי לחברה, להפך. בשנה הראשונה, הם אפילו היו ממש אנטי".
אז התקבלת בזכות סבא.
"לי ולסבא יש קשר מיוחד. לי ולאחי האמצעי אלעד היה מנהג של לפגוש אותו פעם בחודש על פיצה וג'ין אנד טוניק. הוא היה בכיר בחברת חשמל, ובמפגשים האלה דיברנו על הכל. סבא ראה את הפוטנציאל לפני אבא שלי".
ההתחלה היתה לא קלה, על גבול המשפילה למי שראה בעצמו טאלנט השקעות בהתהוות. "הצטרפתי למור בתפקיד שיווק, כקובע פגישות טלפוניות, והמנהל שלי אמר לי: אל תדבר על כסף, רק תקבע פגישות", משחזר לוי. "כשאחת המשווקות יצאה לחופשת לידה כבר נסעתי ליועצי השקעות של בנקים וניסיתי לגייס לנו כסף. אבל כשאמרתי ליועצי ההשקעות את דעתי האישית על השקעות מסוימות, הם אמרו 'עזוב מה אתה חושב, זה פחות מעניין, תגיד לנו מה אומרים האנליסטים ומנהלי ההשקעות במור'".
לא התייאשת?
"בשיווק הייתי חוזר הביתה בתחושה שאני עושה משהו שאני לא אוהב. אז ביקשתי מהבוס שלי להצטרף אחרי שעות העבודה לפגישות שלו עם בכירי חברות, והוא הסכים. דיברתי עם אחי ואבא שלי על זה, אבל הם אמרו 'אין לך עוד תואר, זה עוד מוקדם'. התחלתי לכתוב דעות וניתוחים מקצועיים בטוויטר, תזות שלי, דברים שאני רואה ואחרים לא. קיוויתי להגיע לאבא ולאלי מאחורי הקלעים. ובאמת, כשהתחילו להגיע לאבא ולאלי פידבקים על מה שאני עושה, יכולתי להתחיל להיות אנליסט".
למה בעצם הם לא רצו אותך בחברה?
"אני יכול להבין אותם. זה היה כמה שנים לפני ההנפקה של מור, והם ידעו שהעסקה של יותר מדי בני משפחה יכולה להיראות כאילו הממשל התאגידי לא תקין. הפתרון של אבא ואלי היה לקחת את ממוצע השכר במחלקת שיווק, נגיד 20 אלף שקל, ולהגיד 'אוראל ירוויח 15 אלף. ואם יהיה בונוס, הוא יקבל מתחת לממוצע'. אמרתי לעצמי 'אני אהיה הכי טוב ומתישהו אקבל את מה שמגיע לי', עד שבשלב מסוים הבנתי שזה לא עובד ככה".
למה?
"כי אם התגמול שלי היה יותר גבוה, אבא ואלי היו סובלים מזה. אז המשכתי לקרוא 24/7 והפכתי עוד יותר אובססיבי. מנהל ההשקעות האגדי צ'רלי מאנגר נהג להגיד: 'אם אתה לא מכונת למידה, לא תייצר את הריבית דריבית על הידע שלך'. אני מתייחס אליו כאל מנטור, אז הפכתי את עצמי למכונת למידה".
איך הופכים למכונת למידה?
"דחפתי למידה בכל רגע שיש, כשאני עושה כלים, בשירותים, היה לי מקום להעמיד את הטלפון אפילו במקלחת. בכל דקה פנויה הקשבתי לקרנות גידור שמציגות חברות שהשקיעו בהן, מה היתה התזה, מה פספסו, מה למדו מהטעויות. למדתי חברות, שמעתי הנהלות, ראיונות עם מנכ"לים, למדתי את צורת החשיבה שלהם. היתרון של הדור שלי, להבדיל מהדור של אבא שלי, הוא שאם יש לך זמן ותשוקה, הכל פתוח עבורך. זה לימוד שלא נגמר, אם רק יש לך הזמן והכוח.
"דברים שהבנתי פרסמתי דרך טוויטים מקצועיים על השקעות כדי שיעוררו עניין ואני אקבל פידבק מבחוץ על הניתוחים שלי. והפכתי ל'חזיר'. הייתי בא לאבא ואלי ואומר 'אני חייב שלוש שעות כדי להציג לכם השקעה בחברה, לא משנה מתי, גם באמצע הלילה'. וטסתי הרבה פעמים לכנסים בחו"ל, אפילו שמור לא שילמו כי זה לא נהוג. חיפשתי משקיעים־מנטורים לשבת איתם כדי ללמוד מהכי טובים שיש".
אבא ואלי פרגנו לך?
"הם היו קשים. בגיל 21, עוד כשהייתי בשיווק, ביקשתי מאלי שייתן לי להציג רעיון השקעה. הוא אמר לי 'עזוב', ועניתי 'תן לי הזדמנות להציג בפורום השקעות, יש לי רעיון שאף אחד לא חשב עליו'. אחרי הרבה מחקר הצגתי את החברה הסינית EDU, שמלמדת סינים אנגלית באופן דיגיטלי. לכל המתמחים שהציגו, אלי אמר 'הייתם אחלה', ורק לי הוא אמר 'היית על הפנים'. הייתי בשוק. שאלתי אותו מה אני אמור לחשוב אחרי תגובה כזו, והוא ענה 'אתה אח שלי, אתה אמור להיות יותר טוב מכולם'. עד גיל 24 הוא לא הקשיב להצעות שלי".
זה פגע בך?
"ברור. נכון שבגיל 21 הייתי קצת שחצן ובטוח שאני מבין משהו בהשקעות, אבל כשאתה מציג ומרגיש שצוחקים עליך זה לא נעים. מצד שני, אני שמח שזה קרה כי זה דחף אותי להיות יותר טוב מכולם. והיום זה הפוך. אלי יכול להתקשר בשבת בערב כדי להתייעץ איתי על חברה שעשינו עליה מחקר".
למה היה קשה כל כך להתקבל לקליקה של אבא ואלי?
"ביניהם הם תמיד בקשר מעולה כי הם צוות. הקימו את מור יחד עוד בשלב שהיו בה רק חמישה עובדים".
זה פיתח אצלך תסכול או קנאה כלפי אלי, שזכה בקירבה אינטנסיבית לאבא?
"לא. אלי הוא אחד האנשים הקרובים אליי בעולם והחבר הכי טוב שלי. הוא מודל לחיקוי. אני בר־מזל שיש לי מישהו כמוהו להתייעץ איתו על הכל. הוא עבד הכי קשה שראיתי בחיים שלי. למסיבת רווקים של חבר משותף הוא הגיע עם דו"ח כספי של מליסרון. אם הוא לא היה עובד כל כך קשה לא היה מור, לא היה אנק ולא היה אוראל – כי בלי מור, לא הייתי נכנס לעולם הזה.
"אני זוכר כמה השנים הראשונות להקמה היו קשות לו ולאבא. הם באו למשרד בשישי, בשבת, לא היו להם חיים. אני לא מקנא באנשים שעובדים ככה 24/7, אני לא מכיר אנשים שמוכנים להקריב ככה, עם סכין בין השיניים, למצוא את הקאץ' בביאורים הקטנים של הדו"חות הכי מסובכים. הוא נלחם ברמה שאי אפשר לתאר אפילו. בזכותם אני מרגיש פריבילג".
אבל נשארת מחוץ לקליקה שלהם.
"ועדיין, אם מישהו פריבילגי בסיפור זה אני".
"מה ששבר אותי היה כשקולגה התקבל למתחרים, שהציעו לו 60% יותר מהשכר שלי על תפקיד נמוך יותר. הוא סיפר לי שהוא עוד מתלבט כי 'זה לא מספיק גבוה'. אז הבנתי שבמור לא אוכל לצמוח מקצועית, אף שהוכחתי את יכולותיי"
2 צפייה בגלריה
הסב אלי (מימין), האב יוסי, האח אלי ואוראל לוי בהנפקת מור בבורסה בתל אביב, 2017. "אבא ואלי חשבו שאעשה להם פדיחות, אבל סבא אמר לאבא: 'יש לך ילד מבריק, חרוץ, למה שלא תיקח אותו?'"
"לא כסף הניע אותי. האגו נפגע"
את מור הקים יוסי לוי אחרי שפרש בתסכול מתפקיד מנהל השקעות הגמל בתעשייה האווירית. בעבר סיפר שהציג תוצאות מעולות אבל השתכר הרבה פחות ממקביליו בשוק הפרטי. וכשבא לבקש העלאה כי היה זקוק לכסף להליך הגירושים שעבר, הציעו לו אלף שקל. והשאר היסטוריה. אוראל גדל על סיפור ההקמה הזה, ומודה היום ש"במובן מסוים אני משחזר את הסיפור של אבא".
ב־2017 אוראל קודם לתפקיד אנליסט זוטר במור. ב־2018 קיבל אחריות לסקטור הפיננסים, הביטוח, התעשייה והריטייל. "כמה אנליסטים עזבו ונאלצתי לכסות כמה סקטורים", הוא אומר. בשלב הזה לוי החזיק כמה כדורי מחקר באוויר, וב־2019 לקח ביוזמתו גם אחריות למחקר של חברות גלובליות בתחומים שונים.
הקפיצה הגדולה הגיעה ב־2022, כשהיה בן 26. "מנהל קרן ההשקעות בטכנולוגיה סחירה התפטר", הוא מספר. "אבא ואלי העדיפו לחפש מישהו אחר לתפקיד, אבל שני הבוסים הקודמים שלי המליצו עליי. בחרתי לעשות את התפקיד מלונדון, קרוב לקהילת המשקיעים ולחברות, ובמקביל עשיתי תואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת Hult".
בטח לא קל לנהל 350 מיליון שקל בגיל 26.
"הסכום לא היה הבעיה, האתגר הוא שבלונדון אין עם מי להתייעץ ועם מי לדבר על חברות ישראליות. כשמנהל השקעות צעיר מתלבט אם להשקיע בקסטרו או בפוקס, בארץ יש המון אנשים להתייעץ איתם ויש ממי לשאוב מידע. בלונדון, אם משקיע ישראלי מתלבט אם להשקיע בנייס או ב־Five9, הוא אפילו לא יודע מה זאת Five9 ואין לו עם מי לדבר. בלונדון הייתי לבד והייתי חייב להתחבר לקהילת משקיעים מקומית בסקטור הטכנולוגיה. אבל עשיתי תשואות טובות יותר ממדד ההשוואה".
והשכר?
"על הנייר 21 אלף שקל, שגם הוא נמוך מהממוצע לתפקיד כזה. אבל כשעברתי ללונדון ונרשמתי ללימודים המשכורת נחתכה בחצי, ל־10,500 שקל, ולקחתי הלוואה כדי לשלם על המחיה".
למה קיצצו?
"כי לפי תנאי ויזת הסטודנט, מותר לך לעבוד רק ב־48% משרה, אז במור הורידו לי את השכר לחצי. הצטרפתי לקהילה של 50 משקיעים במניות טכנולוגיה סחירות בלונדון, ולא הייתי מסוגל להגיד להם את הסכום. זה מתסכל שהמשכורת שלך כל כך מתחת לממוצע, בטח כשבינתיים התחלתי לקבל הצעות עבודה מקרנות גידור גדולות שם וממוסדיים, שאחת מהן הציעה פי 20 ממה שהרווחתי במור".
אבא ואח שלך מנהלים חברה של מיליארדים ואתה לוקח הלוואה ללימודים ומחיה?
"אבא הציע 100 פעם לעזור, ולא הסכמתי. אתה יושב עם מנהלי קרנות גידור מהגדולות בעולם, מציג רעיונות השקעה, יודע שאתה לא פחות טוב ממשקיעים אחרים — ולא רציתי להרגיש כמו הילד שנתמך על ידי אבא. הרגשתי שלא אוכל ללכת מולם בראש מורם אם לא אהיה אדם עצמאי".
אבל העצמאות של לוי, חשוב לדייק, לא היתה כולה מבחירה שלו. למעשה, לפני שלוש שנים בית ההשקעות מור דווקא ביקש לשאת בעלויות לימודי התואר השני של לוי הצעיר בלונדון, בסכום לא קטן של 171 אלף שקל. ההחלטה אושרה בדירקטוריון של מור, ונפלה רק בעקבות ביקורת ציבורית ולבסוף סירוב של המשקיעים המוסדיים בחברה לאשר את המימון. בית ההשקעות נאלץ לסגת והודיע כי לא ישתתף במימון הלימודים "על אף שאנו סבורים כי תנאי השכר המלאים של לוי... סבירים והוגנים".
"הכוונה היתה טובה, אבל זאת היתה טעות", מודה היום לוי. "עברתי ללונדון כדי לנהל את קרן הטכנולוגיה, התחלתי את הלימודים והתברר לי שהשכר והמשרה שלי ייחתכו בחצי. מור התייעצו, וניסו בלי ידיעתי למצוא פתרון. הם חשבו על מודל שקיים במור, לתת מענק חד־פעמי ללימודים. לא ידעתי שזה יהיה ככה, אם הייתי יודע הייתי ישר אומר שזה נראה לא טוב. אם הייתי יכול לחזור אחורה הייתי לוקח הלוואה ואומר 'תניחו לזה'. אומנם אני מכיר אחרים שקיבלו מענק כזה על לימודים ממור, אבל הייתי צריך להיות יותר צדיק מהאפיפיור".
אי אפשר להפריד בין מור לבעל השליטה, שהוא גם אבא שלך. זה עורר התנגדות ציבורית ובצדק, הלימודים שלך הם לא משהו שבעלי המניות צריכים לממן.
"חד־משמעית. אם הייתי יודע שכך זה יסווג ויתפרש, הייתי מבקש שיעצרו את זה מראש. כשזה פורסם לא ישנתי כמה ימים. הייתי עצוב, הרגשתי שכל מה שניסיתי לעשות כל החיים, להיות עצמאי, מתקלקל. זה שבר אותי".
סליחה, אבל אבא שלך עשיר מספיק כדי לממן את הלימודים ולחסוך לכולם את המבוכה.
"לא הייתי מרגיש טוב עם עצמי לקבל ממנו כסף".
ואחרי כל זה, לא קיבלת מתנה כלכלית משמעותית מאבא?
"אני לא חי לפי מה יש לאבא שלי. אולי בגיל 120 אהנה מזה, אבל אני לא בונה על זה. אני יודע שאני יכול למצוא משכורת טובה בחוץ ולהסתדר. אלי הוא המודל שלי לחיקוי בנושא הזה. עבד קשה, לא הסתמך על אף אחד. ראיתי כל החיים שהוא עבד הכי קשה וכל מה שהשיג היה בזכות עצמו".
אתה בן של איש מאוד עשיר, מה הבעיה להיות הבן הנתמך?
"ראיתי בלונדון הרבה 'בנים של', וכולם אותה פורמולה: מחזיקים בית ב־Mayfair, האזור הכי טוב בלונדון, לא עובדים, לומדים באיזו אוניברסיטה, חיים חיי פאר על חשבון ההורים, מיינדסט שונה של כסף ישן עם אפס הערכה לכסף בעצם. לא לקחתי כסף מאבא כדי לא להיות דומה להם".
מי זה "להם"?
"אנשים שלא עבדו קשה, שלא הקריבו משהו עבור המטרה שלהם".
אבל רצית להרוויח יותר.
"כסף לא מניע אותי, אבל לכולנו יש גם אגו. זה קשור לכבוד למקצועיות ולזמן שלך. בקהילת המשקיעים בלונדון, שבה מרוויחים גם 2 מיליון ליש"ט, אפילו 10 מיליון ליש"ט, אני הרווחתי 20 אלף שקל שנחתכו לחצי. הרגשתי בין הטובים, אבל תוגמלתי כאילו אני באחוזון האחרון. אבל לא זה מה ששבר אותי".
מה כן?
"שהיה קולגה מישראל שהתקבל לגוף השקעות מתחרה של מור, עבד תשע עד חמש, לא השתגע יותר מדי על השקעות, והציעו לו משכורת גבוהה ב־60% משלי על תפקיד נמוך יותר, והוא סיפר לי שהוא מתלבט כי זה לא מספיק גבוה. זה פגע לי באגו.
"ברגע הזה הבנתי שלא אוכל לצמוח במור מקצועית, אפילו שהוכחתי את היכולות שלי. ההתלבטות היתה אם להצטרף לקרן גידור מהטובות בעולם כאנליסט בכיר, או לפתוח קרן משלי. כשדיברתי על זה עם עופר (סנדלר, שותפו להקמת אנק), הוא אמר לי: 'בוא נלך על כל הקופה, נעשה את זה יחד'. ועזבתי".
"בדיעבד הייתי צריך לקחת בעצמי הלוואה ללימודים ולא לקבל מענק חד־פעמי ממור. זה נראה לא טוב, וכשזה פורסם לא ישנתי כמה ימים. הייתי עצוב, הרגשתי שכל מה שניסיתי לעשות כל החיים, להיות עצמאי, מתקלקל"
"בארוחות שישי הייתי בצד"
כמו אביו לפני 20 שנה, גם לוי הבן עזב את מקום העבודה שבו הצליח מפני שלא תוגמל כראוי. "גם לאבא היו תשואות מעולות", הוא אומר. "הוא קיבל פרסים על מה שעשה בתעשייה האווירית, אבל לא תוגמל בהתאם ובסוף החליט לעשות את זה בעצמו. אבל אני לא אמיץ כמוהו".
ואתה משחזר את זה.
"במידה מסוימת, אבל אני לא אמיץ כמוהו. אבא מכר את הבית כדי לממן את מור כשעוד היו לו ארבעה ילדים לפרנס. אני לא רוצה עכשיו ילדים, אני יכול להתמקד באנק ויכול להסתדר גם שנתיים בלי משכורת".
ANEK Capital הוקמה בינואר השנה, והיא מתמקדת בהשקעות בחברות טכנולוגיה ציבוריות קטנות ובינוניות. שותפיו של לוי להקמה הם עופר סנדלר ואלעד בנבג'י. סנדלר, המשמש גם יו"ר חברת ההשקעות בשוק ההון בלינק, הוא בנו של איש העסקים יוסף סנדלר — יזם ותיק והמשקיע הראשון ובעל המניות הגדול בחברת המצלמות לרחפנים המצליחה נקסט ויז'ן. בנבג'י הוא ממייסדי בלינק ומכהן בה כמנכ"ל משותף. "לאלעד יש עוד 'ילד', בלינק, ואני ועופר פול טיים על אנק. אני מעולם לא הקמתי חברה, אבל עופר הוא יזם מנוסה ומנהל מעולה, בלעדיו כלום לא היה קורה".
הקרן שלך מתחרה במור?
"לא, כי היום למור אין קרנות גידור שמתמחות בישראל (אנק לא מתמחה בישראל דווקא). הם סגרו את הסגמנט הזה לפני חמש שנים כך שאין חפיפה".
מה אבא ואלי אמרו על ההחלטה לעזוב?
"הם לא ציפו לזה, זה בא להם בהפתעה. הם ציפו שאמשיך במור, אבל מצד שני הם אמרו שאולי זה רעיון טוב".
איזה סכום אתם מנהלים בקרן?
"אני לא יכול להתייחס, ורק התחלנו. אנחנו (השותפים) המשקיעים השניים בגודלם בקרן, והשאיפה היא לנהל את אחת מקרנות הטק הגדולות בישראל בשנים הקרובות".
מי משקיע בקרן שלך?
"אנחנו עובדים עם הרבה 'פמילי אופיסס' של משקיעים יהודים, ועם כסף שאנחנו הבאנו, שלנו ושל המשפחה. כולנו שמנו כסף".
אבא שלך שם הכי הרבה?
"אלי שם הכי הרבה".
לא רצו אותך במור כשהיית בן 20. לא תגמלו אותך כשהיית בן 26. היום, בגיל 30, אתה זוכה להערכה שלהם?
"גם אבא וגם אלי השקיעו בקרן שהקמתי, אז אני מאמין שכן".
זה קצת נקמת הגיקים, החנון שלפני עשור כולם נהנו לנפנף בקלות מצליח בכוחות עצמו.
"לגמרי נקמת הגיקים. אולי זה גם קשור לארוחות שישי שבהן הייתי בצד".
כי היו תקופות שספגת עלבונות.
"לפחות עד גיל 23 הרגשתי שלא מעריכים את הכישורים, הרעב וההקרבה שלי. רק כשהתחילו לנסות לגנוב אותי מבחוץ פתאום הם הבינו מה יש להם ביד. במובן מסוים אבא ואלי היו מאוד קשים איתי, והייתי צריך לזכות מולם במקום שלי. היה קשה להם לשנות את הנרטיב של 'ילד חנון' לנרטיב של 'ילד פלא של השקעות' לפני שהגיעו סימנים מבחוץ. אבל אני גם מבין אותם. יש הרבה יהירות בילד בן 21 שקרא ספרים על השקעות וחושב שהוא יודע הכל".
"לא יודע אם בריא להיות כמוני"
אוראל הוא הצעיר מתוך ארבעת ילדיו של יוסי מנישואיו הראשונים לאביבה לוי, עורכת דין לענייני משפחה. אלי (42) הוא הבכור והשותף במור, שני (40) היא קלינאית תקשורת, ואלעד (36) הוא מתכנת. נטלי (17) היא אחות למחצה מנישואיו השניים של אביו.
"אבא חי במודל של עבודה קשה בלי קיצורי דרך, אמא פחות מתחברת לגישה האובססיבית לעבודה", הוא אומר. "רוב התיקים שלה הם פרו בונו, היא עוזרת לאנשים משכונות חלשות והתפיסה הבסיסית שלה היא לא חומרית. היא לא חובבת מסעדות וטיסות, וקשה עם האובססיביות שלי לדבר שהוא התחביב שלי".
לא פשוט כשבגיל שש אבא עוזב את הבית ואתה נשאר לגדול עם אמא.
"זה מוזר בהתחלה שפתאום אבא כבר לא גר בבית, אבל היתה לנו מסורת של פעם בשבוע ללכת יחד להמבורגריה בכפר סבא, והיו ארוחות שישי. אבא מאוד משפחתי. נכון שאני יכול לא לראות אותו ואת אלי שבועיים, וגם כשניפגש לא יהיה איזה חיבוק מרגש — אבל אנחנו מאוד אוהבים ונעשה הכל אחד בשביל השני. אני לא מרגיש שיש לי על מה להתלונן, אני הפריבילג פה".
פריבילגיות זה רק טוב?
"היא חרב פיפיות: מצד אחד אתה מקבל קרדיט על המקום שממנו באת, מצד שני הרבה אנשים חושבים שאתה פה לא כי באמת מגיע לך. מבחינתי הפריבילגיות הגדולה היתה ביכולת לשבת עם סמנכ"לי כספים של החברות הגדולות בישראל כילד צמא ולקבל שעת הדרכה על חשבונאות. אין לזה מחיר, וללא העסק של המשפחה שלי אני לא יודע באיזה גיל הייתי מגיע לזה".
היית רוצה שגם הילדים שלך יגדלו עם האובססיביות הזו להשקעות ועבודה קשה?
"אם היה לי ילד, לא הייתי רוצה שיהיה ככה, כמוני. הייתי רוצה שיצא עם חברים, שיעשה איתם הפי־אוור, שיטוס לטייל".
אתה לא עושה הפי־אוור?
"רק אם זה עם משקיע".
למה לא היית רוצה ילד כמוך?
"כי אמיתית, אני לא יודע אם להיות כמוני זה בריא. הייתי רוצה שהילד שלי יעשה ספורט ימי, שייהנה מהחיים, שייצור דברים חוץ מעבודה. אני כבר לא הולך להשתנות, נדפקתי, לטוב או לרע. אני לא מושלם, אבל אני מרוצה".
