"אנחנו מסקרים ומנתחים את המדיניות הכלכלית של ישראל כ־20 שנה, היינו רגילים לשטנץ מסוים — ימין או שמאל, מתח בין חירות לשוויון. ואז פתאום הגיע משהו חדש, שלא ידענו איך לאכול אותו. לפתע נעשו דברים שבעבר לא נעשו — ישראל כץ לא העביר תקציב, בנימין נתניהו לא הקשיב לאזהרות הכלכלנים נגד הרפורמה, בצלאל סמוטריץ' העביר כספים קואליציוניים בזמן המלחמה, זה לא הסתדר לנו. היינו חייבים להבין מה קורה".
כך מתאר ד"ר מיקי פלד את הדחף שהוביל אותו ואת אורי פסובסקי לנתח את השינוי העמוק במדיניות הכלכלית של ישראל בארבע השנים האחרונות. פלד הוא חוקר התחום בקרן ברל כצנלסון ועיתונאי כלכלי לשעבר, פסובסקי הוא עיתונאי ופרשן ותיק שהרבה לעסוק בכלכלה הישראלית והעולמית ובממשק שלה עם מדיניות ופוליטיקה (ושניהם כתבו בעבר ב"כלכליסט" ובמוסף זה). בעזרת הידע שלהם, מחקרים ונתונים שאספו ושיחות עם עשרות מומחים הם ניסו למפות את השינוי המדובר ואת משמעותו. התוצאה היא הספר החדש "מחיקת ערך — הסדר הכלכלי של הימין הפופוליסטי" (הוצאת אופק מייסודה של קרן ברל כצנלסון).
נקודת מפתח של הספר נעוצה כבר בכותרתו — לימין הפופוליסטי יש סדר כלכלי משלו. "מהמחצית השנייה של המאה ה־20 אנחנו רגילים שיש ציר של שמאל כלכלי וימין כלכלי, יש אנשים חכמים בצד אחד ויש אנשים חכמים בצד האחר", מסביר פלד. "הם התווכחו ביניהם מה נכון אבל היה ציר, היה מכנה משותף, שפה דומה ועולם מושגים דומה. גם לשמאל וגם לימין הכלכלי היה אתוס מסוים שאפשר לכנות אותו ליברליזם, תמהיל כלשהו בין חירות לשוויון. בישראל הימין הכלכלי התחזק והגיע לשיא כנראה ב־2003. אבל בשנים האחרונות הימין הפופוליסטי חרג מהציר הזה, הוא בכלל לא שואל שאלות על שוויון וחירות, הוא לא שואל איך לשפר את זה או את זה".
ופסובסקי מוסיף: "אנשים שמסתכלים על המדיניות של הממשלה מתמלאים לפעמים בהשתאות — איך יכול להיות שנתניהו לא הקשיב לכלכלנים? איך יכול להיות שהוא וסמוטריץ' לא נענו לקריאותיהם לקצץ כסף קואליציוני בזמן מלחמה? איך נתניהו מקבל החלטות על תקציב הביטחון קדימה כשהוא לבד? גם במישור האישי, יש שאלה — מה קרה לנתניהו שהיה 'מר כלכלה'? התשובה היא שעברנו למשטר כלכלי בעל מאפיינים פופוליסטיים, וזה קורה גם בעולם, ולכן גם כשחושבים על שיקומה של ישראל קודם כל צריכים לחזור לסדר כלכלי ליברלי, אנחנו לא שם כרגע, ורק אחר כך לדבר אם לקחת את זה ימינה או שמאלה".
פלד: "יש עובדי ציבור שעשו הגירה פנימית - שהתייאשו, שאמרו 'מעכשיו אני ראש קטן, כי אם אגיד את דעתי המקצועית זה עלול להסתיים בזה שיפטרו אותי'. זו פוליטיזציה שקטה שפוגעת בשירות הציבורי, זה סופר־מסוכן"
לדאוג לבייס ולמקורבים, לרמוס שומרי סף - ולהתגאות בזה
בואו נתחיל מהמשמעות של פופוליזם.
פסובסקי: "פופוליזם הוא סוג של פוליטיקה שיש לו ביטויים שונים במקומות שונים בעולם. בכל מקום יש את הנסיבות שלו, בישראל ישנו הסכסוך הישראלי־פלסטיני, פופוליזם שמאורגן סביב הסוגיה הביטחונית. במקומות אחרים יש דילמות אחרות שמעצבות את סדר היום. הפופוליסט מחלק את האוכלוסייה לעם ה'אמיתי' ולמי שמסכן את העם ה'אמיתי', וזו תפיסה שיכולה להתחבר לכל מיני אידאולוגיות, לאומיות וכלכליות. מעבר לזה שהפופוליסט מחלק את האוכלוסייה ל'עם' ו'אויביו', הוא גם אנטי־פלורליסט — אם הוא מייצג את העם, אז המפלגות האחרות לא לגיטימיות, והמצביעים של המפלגות האחרות הם לא חלק מהעם האמיתי, ולכן גם הם לא לגיטימיים".
ומבחינה כלכלית מה זה אומר?
"פופוליסטים מדברים ברטוריקה של שוויון אבל תוקפים את הדמוקרטיה. הם מובילים מתקפה סיסטמית על כל מוקדי הכוח חוץ מהרשות המבצעת, שבארץ הותכה עם הכנסת — מתקפה על בתי המשפט, על האקדמיה, על בעלי מקצועות שונים. במישור הכלכלי, פופוליזם כזה משתלט על מנגנוני המדינה כדי להזרים כסף לציבור הבוחרים שלך ולשמור על הבייס. בהונגריה למשל ראינו קבלן צנרת שנהפך לאדם העשיר במדינה, ובמקרה הוא חברו הטוב של ויקטור אורבן".
פלד: "לכן, למשל, כשהיועצת המשפטית לממשלה עוצרת העברת כסף להילולה של הרב עובדיה יוסף ודוחה את ההילולה לאחרי הבחירות, על פי דיני הבחירות — מבחינת הפופוליסטים היא פוגעת ביכולת של העם ה'אמיתי' לממש את רצונו ואת הזכויות שלו, ולכן יש הצדקה לפגוע בה. ורואים את התופעה כשנותנים כסף לגרעין תורני, או במינויים פוליטיים בחברות ממשלתיות כי זה 'מימוש רצון העם'. 'אני לא מחלק כספים מגזריים, אני מגשים את רצון העם'. זה לא רק שחיתות ומינוי מקורבים — לממשלה יש רעיון מארגן מאחורי כל זה, שהוא מקור גאווה מבחינתה".
לא כל ממשלה דואגת לתקציבים לבייס שלה?
"אבל האם כל ממשלה דורסת את שומרי הסף בשביל זה? כסף רע מבחינה כלכלית תמיד היה, גם בימי מפא"י ובממשלות אחרות. אבל אצל הימין הפופוליסטי זה לא רק עלייה בהיקף של הכסף והמינויים; כדי לממש את הפרויקט הזה הם היו צריכים לעקוף, לרמוס, לדרוס, להשתלט, איך שלא נקרא לזה, על שומרי הסף. זה חלק מהנסיגה הדמוקרטית. לא היה לנו כזה עד עכשיו. וכאמור הרטוריקה השתנתה. כיום מתגאים בזה".
זה לא דיון תיאורטי. בספר שלהם פלד ופסובסקי מגבים את הטענות היטב בנתונים. הם מביאים, למשל, מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה שמצא כי שיעור המשרות הבכירות הפטורות ממכרז עלה מ־5% ל־32% בתוך כ־25 שנה (2024-2000). נתונים שהשיגו מנציבות שירות המדינה מלמדים כי יש ירידה מהירה באיכות המועמדים — הציון הממוצע במבחן הקוגניטיבי ירד מ־5.4 ל־5.1, ובמבחן האישיותי מ־5.9 ל־5.6 בתוך שלוש שנים (2025-2022). אותם נתונים מלמדים גם על ירידה משמעותית ברצון של עובדים בשירות המדינה להתקדם: ב־2022 על כל מכרז בין־משרדי היו 15.7 מתמודדים בממוצע, בשנה שעברה היו רק 11.
מילא זה; מבחינת פלד ופסובסקי הדבר המסוכן ביותר נמצא במקום אחר. "תמיד יש מתח מובנה בין הפקידות המקצועית לדרג הפוליטי, כך עובדות דמוקרטיות", אומר פלד. "ובמתח הזה, במקרי קיצון הפקיד אומר 'אני מתפטר'. אבל אצלנו אתה רואה דיווחים על ראש אגף התקציבים מהרן פרוזנפר ששינה חוות דעת בעקבות לחץ פוליטי, אתה רואה תקציב שמוגש תוך דריסה של אגף התקציבים (על פי מבקר המדינה, תקציב המלחמה שהוגש בסוף 2023 נבנה בידי ישראל מלאכי, אז המשנה למנכ"ל האוצר — ש"ט). דברים כאלה לא ראינו בעבר".
ויותר מזה — מחקר ישראלי מ־2025 שמובא בספר מצא כי עובדי מדינה ש"תופסים את הרפורמה של לוין כאיום על הדמוקרטיה הישראלית" מדווחים על נכונות נמוכה להביע עמדות מקצועיות ולהשקיע מאמץ בעבודה. פלד קורא לזה "עובדי ציבור שעשו הגירה פנימית".
מה זו "הגירה פנימית" בשירות הציבורי?
"אלה עובדי ציבור שהתייאשו, שאמרו 'מעכשיו אני ראש קטן, אני עושה את העבודה שלי וזהו, אם אגיד את דעתי המקצועית, שלא תואמת את דעתו של השר, אקבל משוב שעלול להסתיים בזה שיפטרו אותי, שלא יקדמו אותי או לא יודע מה, אז אני מסתגר בעצמי בתוך תוכי, עד יעבור זעם, עד יעבור שר'. זו פוליטיזציה שקטה שפוגעת בשירות הציבורי, זה סופר־מסוכן".
1 צפייה בגלריה
עטיפת הספר. "לפגיעה בדמוקרטיה עלול להיות מחיר כלכלי כבד, וייתכן שמה שראינו עד עכשיו זו רק טעימה"
הטווח הקצר מתעתע. הסתכלו על הטווח הארוך
זה לא עניין פרסונלי, של פקיד כזה או אחר או מנהל כזה או אחר או שר כזה אחר. פסובסקי ופלד מדברים על מדיניות מערכתית שלמה שמחלישה לא רק את השירות הציבורי. "אנחנו כותבים בספר על 'הכלכלה המוסדית', מונח שמזוהה עם חתן פרס נובל פרופ' דרון אג'מולו ושרבים אחרים גיבשו אותו", מסביר פלד. "הרעיון הוא ששגשוג של חברות ואומות הוא תולדה של האופן שבו הן מאורגנות. בהקשר הכלכלי זה נוגע למשל לשאלות כגון אם זכויות קניין נשמרות, אם יש בית משפט שיגן עליך מפני עריצות השלטון, אם יש לך ביטחון להשקיע, אם כולם יכולים להשתתף במשחק הזה, מכל קבוצות האוכלוסייה. יהיו שירחיקו לכת ויגידו שמשטר משגשג גם מספק את השירותים שחיוניים להתפתחות הכלכלית של האזרחים. בישראל יש זכויות קניין, ועשו מאמצים בתקופת נתניהו להכליל עוד אוכלוסיות — בין שמדובר בשינוי הקצבאות כדי לעודד עבודה ב־2003 או בתוכנית החומש לשילוב האוכלוסייה הערבית, וזו מדיניות מכלילה, והיא המפתח לשגשוג. אבל במקביל יש מדיניות נצלנית, שמסיטה משאבים כדי להיטיב עם קבוצה מצומצמת, ובממשלה היוצאת פגעו בתקציבי השילוב".
ואיך זה בא לידי ביטוי? מה המשמעויות הקונקרטיות של גישה כמו זו שאתם מתארים?
"יש שני מחקרים חשובים שמופיעים בספר, שניהם מוצאים שלשלטון פופוליסטי ממושך יש נזקים משמעותיים בטווח הארוך. מחקר מ־2023 בדק את השפעתם של 51 מנהיגים כאלה ב־28 מדינות במשך 120 שנה, ומצא שבשנים הראשונות לא מרגישים שינוי, לפעמים יש אפילו פריחה כלכלית קלה, אבל מהשנה הרביעית הנזק מתחיל להצטבר, ואחרי 15 שנה יש 10% תוצר פחות לעומת המגמה, בישראל זה 22 אלף שקל לנפש בשנה (ראו גרף). המחקר השני, שבדק את פולין, מצא שהנזק נשאר שנים קדימה, וקשה מאוד לתקן אותו".
במילים אחרות, המנהיג הפופוליסט לא נאלץ להתמודד עם נזקי המדיניות שלו. זה הציבור שיספוג אותם שנים קדימה.
"נכון, המשמעות היא שדברים שהיום הם אמורפיים יהיו נורא ממשיים רק בהמשך. אנחנו נתגעגע למחסור הנוכחי במורים, לצפיפות הנוכחית בכבישים, לתור ל־MRI במרחק של 40 קילומטר מהבית באמצע הלילה. נסתכל על כל אלה כלוקסוס".
ומה לגבי הטווח הקצר? אתם מזכירים בספר את סמוטריץ', שבספטמבר 2025 הציג את הבורסה העולה והשקל המתחזק והתגאה בכך ש"התחזיות השחורות של הכלכלנים לא התקיימו". זה לא נכון?
פסובסקי: "הבורסה עלתה כי חלק מהישראלים שהוציאו את הכסף מהארץ החזירו אותו, אחרי מבצע הביפרים וכשהיה שינוי בסנטימנט הביטחוני. אבל לא צריך לקנות את התיאורים של סמוטריץ'. כיום די ברור שאי אפשר להגיד שהמצב טוב, אבל גם אי אפשר לנתק את זה מהמלחמה שממסכת הכל. חלק משמעותי מהצמיחה ב־2025, למשל, רשום על שמה של אנבידיה, שמכרה מוצרים שמיוצרים מחוץ לישראל ללקוחות מחוץ לישראל; כשאתה מנכה את זה, הצמיחה צונחת". ואומנם, ב־2025 הצמיחה עם הייצור בחו"ל היתה 3.5% ובלעדיו 2.1%; במחצית הראשונה של השנה הנוכחית השפעת הייצור בחו"ל כבר גבוהה בהרבה — הצמיחה איתה 3.2% ובלעדיה 1%.
"וגם הצמיחה הנותרת הזו מומנה באמצעות הגדלת החוב הציבורי", ממשיך פסובסקי. "אולי זה היה הדבר הנכון לעשות, אבל החוב קפץ ב־10% תוצר, והצמיחה בצריכה הפרטית היא גם תוצאה של יותר מ־100 מיליארד שקל שחולקו לציבור כתשלום על ימי מילואים והתגלגלו לצריכה, אז אין תמונה אמיתית של הכלכלה הישראלית. וכן יש סימנים לחולשה בנדל"ן, למשל". הוא מתייחס בין השאר לעובדה שיש כיום יותר מ־80 אלף דירות לא מכורות, ושחלקו של מגזר הנדל"ן באשראי העסקי במשק גדל. מעבר לכך, בימי הממשלה היוצאת דירוג האשראי של ישראל הורד פעמיים, הוצאות הביטחון הכפילו את עצמן, הוצאות הריבית גדלו במיליארדי שקלים, המסים גדלו, פרויקטים של תשתיות נעצרו, תקציבים אזרחיים קוצצו, והמזון עדיין יקר (ולא רק הוא). ובקיצור, כמו שפסובסקי אומר: "זה נכון שהכלכלה הישראלית גמישה ויש לה חוסן, המצב שלנו לא כזה גרוע, אבל הוא גם לא נפלא".
ובכל זאת, אזהרות הכלכלנים מפני ההשלכות של צעדי הממשלה לא היו מוגזמות?
פלד: "קודם כל, ההפיכה לא התממשה במלואה, אנחנו לא חווים את ההשפעה המלאה. שנית, התחלנו מנקודה חזקה מבחינה כלכלית, בסוף 2022. ושלישית, היתה התמקדות בפרמטרים רגעיים משוק ההון, שהוא הפכפך מאוד. אבל האזהרות שלהם התמקדו בטווח הרחוק, והוא עוד לא כאן. אלה דברים שלוקח זמן להרגיש, אבל הם מסכנים את העתיד הכלכלי של ישראל".
פסובסקי: "וישנו העניין של נכונות הממשלה לקחת סיכונים, חרף עמדות אנשי המקצוע. גם מודי'ס התייחסו לזה, ביולי 2023 הם כתבו מפורשות ש'הנכונות של הממשלה לקחת סיכונים גברה'. עומד לך מישהו שנתניהו מכיר ומעריך, פרופ' יעקב פרנקל, וזועק. יש לך עמדות של הכלכלנית הראשית, של אגף התקציבים, של חתני פרס נובל מחו"ל, של בכירי הכלכלנים בארץ, ואתה מתעלם מזה. גם עכשיו יש אזהרות מפני מתיחת היכולות של חיילי המילואים, שתגבה גם מחיר כלכלי רחב, וישנה הנחישות של נתניהו להגדיל את תקציב הביטחון למרות אזהרות מכל עבר. לקיחת הסיכונים הזאת מקשה על סוכנויות דירוג ומשקיעים, הם צריכים להבין מה הממשלה עושה, וצריכים ודאות".
אתם מציינים שבכל הנוגע להייטק הממשלה כן המשיכה לתת הטבות, אף שהמגזר מזוהה דווקא עם התנגדות לה.
"כן, כי אתה צריך שייכנס כסף".
פלד: "לוונצואלה יש נפט, לברזיל יש יערות גשם, להודו יש הון אנושי בשכר נמוך, בהונגריה יש כוח עבודה זול, לנו יש הייטק. זה כמו ב'כנר על הגג' — הגיבור מנגן כל הזמן, אבל בזהירות. הממשלה צריכה להמשיך לנגן, לתת ליטרת בשר לנאמנים שלה, זה עולה הרבה כסף, ולכן צריך לעודד את המגזרים שמייצרים הכנסות. הם לא יכולים לפגוע בהייטק".
לא מהלכים שצמחו מתוך רצון העם
כדי להבין את הימין הפופוליסטי ואת השלכותיו בישראל, במישור הכלכלי ובכלל, פסובסקי ופלד נשענו גם על השוואה לנעשה במדינות אחרות, והם מדגישים ש"לפופוליזם כאן יש אנלוגיות רבות בעולם". ההקבלות האלה מאפשרות להם, למשל, להתבונן אחרת בסיבות להפיכה. בעוד תומכיה מסבירים אותה בצורך בחילופי אליטות והגמוניה ומתנגדיה סבורים שהיא נועדה לאפשר לנתניהו לחמוק ממשפטו, הספר של פלד ופסובסקי מרחיב את המבט. "ההפיכה הגיעה אחרי אירוע טראומטי מבחינת הליכוד וגוש הימין בכלל — ישיבה באופוזיציה במשך שנה וחצי", הם כותבים, ובשיחתנו פסובסקי מוסיף: "גם המפלגות פידס בהונגריה וחוק וצדק בפולין פעלו לקעקע את הדמוקרטיה הליברלית עם שובן מתקופה באופוזיציה".
ההסתכלות הרוחבית על פופוליזם מאפשרת להם גם להבחין באחת ההטעיות הנפוצות ביותר בתנועות כאלה. "השפה הפופוליסטית טוענת שמנהיגיה מביאים לידי ביטוי איזו אי־נחת עממית, שהם משקפים את רצון העם, ובשם הרצון הזה הם פועלים לשינוי שיטת המשטר", מסביר פסובסקי. "הם מתארים את זה כתהליך שמתחיל מלמטה, מהעם, ומגיע למעלה, אל הפוליטיקאים. אבל בדרך כלל זה הפוך — מלמעלה למטה. וזה מה שקרה בישראל. הממשלה בכלל לא רצה על האג'נדה של ההפיכה, כששר המשפטים יריב לוין הציג אותה חודשיים אחרי הבחירות הוא הפתיע הרבה אנשים. פרופ' יאן־ורנר מולר, מחוקרי הפופוליזם המובילים בעולם, מזכיר כל הזמן שצריך להיזהר מלאמץ את ההסברים של הפופוליסטים למה שהם עושים".
התחזקות הפופוליזם בעולם נובעת, לפי חוקרים רבים, גם מסיבות כלכליות. זה נכון גם בישראל?
"זה קו מחשבה מתבקש שהיה דומיננטי לפני כמה שנים, אבל הוא לא נכון לישראל. אנחנו יצאנו מהמשבר של 2008 בזול, ונתניהו התחיל לתקוף את מערכת המשפט עוד לפני ההשפעות הכלכליות של הקורונה, ודאי לפני המלחמה. ב־2020 הוא הצטלם עם השרים שלו בבית המשפט ואמר שהמשפט שלו הוא ניסיון להפיל ממשלת ימין. היינו אחרי עשור של ירידה באבטלה, צמיחה חזקה, ירידה באי־שוויון, עלייה בשכר. התנאים הכלכליים השתפרו. לא מהרקע הזה בא הפופוליזם, ולא על זה נתניהו רץ".
אבל עכשיו קשה להגיד שאין תמיכה מסוימת ברעיון של החלשת מערכת המשפט.
"נכון, ההפיכה התחילה כפרויקט אליטיסטי, ואז גייסו לו תמיכה ציבורית. במציאות מקוטבת מאוד, עם מחנות פוליטיים שעוינים זה את זה, יוזמה כזאת יכולה לזכות בתמיכה ולעמוד במרכז סדר היום והבחירות".
ואם הממשלה הבאה תמשיך באותו קו?
פלד: "זה עלול להיות קטסטרופלי. השלמת ההפיכה או כל נסיגה נוספת בדמוקרטיה משמען פגיעה אנושה בכלכלה וסיכון מהותי לעתיד ישראל, חד וחלק. אין לנו כריות ביטחון, ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו יחס חוב־תוצר גרוע, מגזר ציבורי גרוע".
פסובסקי: "הכלכלן פרופ' דני רודריק הטורקי, שמזהיר מפני פופוליזם כבר עשורים, אמר שנכון שפגיעה בדמוקרטיה פוגעת בכלכלה, אבל זו לא הסיבה להגן על דמוקרטיה. דמוקרטיה היא דבר חשוב בפני עצמו, כי היא מבטיחה שוויון, זכויות פרט וחירויות, וראוי להגן עליהם גם בלי קשר לאינטרסים כלכליים. המסר שלנו אינו 'שמרו על הדמוקרטיה אחרת הכיס שלנו ייפגע'. אנחנו פשוט אומרים שמעבר לכל הנזקים בפגיעה בדמוקרטיה, עלול להיות לה מחיר כלכלי כבד, וייתכן שמה שראינו עד עכשיו זו רק טעימה".
כלומר בסוף כן הגענו לשיחה על ערכים, לא רק על כדאיות כלכלית.
פלד: "קודם כל ערכים. יש אמת בעולם".
