סכנות ה־AI
העיקר שטראמפ רגוע
בסוף השבוע האחרון קרא דריו אמודיי, מנכ"ל חברת ה־AI אנתרופיק, להטיל הגבלות על הפיתוח המואץ של הבינה המלאכותית עקב התגברות החשש שהטכנולוגיה מתקדמת ללא שליטה ושהמשך פיתוחה עשוי לסכן את המין האנושי.
הקריאה החריגה, שלוותה במניפסט של 3,800 מילה לא הגיעה בחלל ריק. בחודשים האחרונים הביעו חוקרים בכירים במיטב חברות ה־AI חשש אותנטי מכך שהטכנולוגיה שהם הקדישו את חייהם לפיתוחה דוהרת קדימה ללא בלמים על דלק ההיבריס ותאוות הבצע האנושית ושהסוף יהיה רע ומר.
על המצב שנוצר אפשר להסתכל בשני אופנים. אם רוצים לנתח את הצהרת אמודיי מבעד לעדשות משקפיים ציניות, ניתן לטעון שקריאתו לרגולציה היא מהלך עסקי מחושב. אנתרופיק אמורה לצאת בקרוב להנפקה והמודל העסקי שלה עדיין לא אפוי לגמרי. עלות השבבים שמריצים את המודלים אינה יציבה, תפעול מרכזי הנתונים העצומים שמניעים את מהפכת ה־AI גובה ממנה סכומים גדלים והולכים, הציבור משתמש בשירותיה אבל לא ממש אוהד אותה, ובינתיים מתחרותיה רצות קדימה והסינים שמעבר לים לא רואים אף אחד ממטר ודוהרים לעתיד בכל הכוח. רגולציה שתמתן את המרוץ עשויה לשרת אותה.
לעומת זאת, אמודיי רחוק מלהיות אידיוט. הוא רואה את מיטב המדענים שעובדים בתעשייה ובאקדמיה מתריעים מפני הסכנות, ובהחלט ייתכן שעשה חושבים והגיע לאותה מסקנה. לפעמים, גם מנכ"לים רעבים להצלחה מסוגלים להרים את הראש מעל שורת הרווח ולהיות בני אדם. ייתכן שזה המקרה.
על כל ההתפתחויות הללו, ואפילו על הדיון במתקפות הספציפיות שהבינה המלאכותית עלולה להוציא לפועל כדי לחסל את כולנו, הגיב ביום שני האחרון נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ. כהרגלו, ללא נימוקים או עובדות שמציגות צד אחר של אותו סיפור, הוא כינה את השיח על איומי ה־AI "קונספירציה חולנית", והסביר שקריאה לרגולציה של התעשייה משרתת רק את סין. המנגנונים המרסנים היחידים שבאמת נחוצים בסיטואציה שנוצרה, הוא המשיך וטען, "הם נשיא חכם וחזק (בעל IQ גבוה), ולארצות הברית יש נשיא כזה, ובגדול".
יש להניח שכבר השבוע נגלה אם המדענים, התעשייה והעולם השתכנעו מדבריו של המאור הגדול מוושינגטון. // שחר סמוחה
סערת "נז"א"
חשבונאות המלחמה
"נז"א" (נזק אגבי) הוא שם סרטם של יובל אברהם ורחל שור, שמעורר זעם גדול בישראל בטענה שיוצריו הוציאו את דיבת המדינה רעה וכיבסו את כביסתה המלוכלכת בפני הגויים.
נזק אגבי הוא מושג משפטי שמתכתב עם מושג המידתיות. משמעותו האמיתית היא חשבונאות מצמררת: כמה חיי חפים מפשע שווים את מותו של מנוול אחד או יותר. את התשובה בשטח נותנים המפקדים לאחר התייעצות וקבלת חוות דעת ממשפטנים.
סרט כזה היה יכול להרוויח אם היה כולל ראיונות גם עם קציני משפט שגויסו למילואים כיועצים במערך דבל"א (מחלקת דין בינלאומי בפרקליטות הצבאית), ומברר איתם סוגיה מסקרנת: בכמה מקרים בחרו המפקדים לירות בניגוד ליועצי הנז"א.
משיחות שקיימתי עם קציני מילואים בפרקליטות הצבאית מאז אוקטובר 2023 למדתי שבמלחמה הנוכחית ניתנו אישורי ירי במקומות ובתנאים שאיש לא היה מעלה על דעתו להתיר לפני 7 באוקטובר. כלומר, החבל המשפטי שנתנו היועמ"שית והפצ"רית איפשר לכוחות הביטחון כמעט את מלוא חופש הפעולה שנדרש לנוכח הערבוב המוחלט של טרוריסטים בתוך אוכלוסייה אזרחית ותשתיות אזרחיות מובהקות.
במילים אחרות, ניתן לומר שהייעוץ המשפטי עדכן את דיני הלחימה תוך כדי תנועה, ואגב כך את חישובי הנז"א. זה הסיפור האמיתי. ובמקביל אליו, אווירה של התרת אצבע קלה על ההדק.
ולגבי הוצאת דיבת המדינה, ראוי לפוליטיקאים המלינים על במאי הסרט לבדוק את התבטאויותיהם לגבי הצורך לשטח את עזה בכל מחיר ולגבי חזקת החפות של כל תושביה. לידיעת שר התרבות שלנו. // משה גורלי
עסקת הגמל של אלטשולר
חוזר לצוד
העובדה שגילעד אלטשולר כלל לא טרח להגיע לחדר המשא ומתן שבו נחתמה עסקת המכירה של חברת הגמל והפנסיה הנושאת את שמו אומרת עליו ועל העסקה הזו יותר מכל ניתוח שווי אנליטי. לאלטשולר מעולם לא היתה סבלנות למנגנונים, לפוליטיקה פנים־ארגונית ולסחבת תאגידית. עבורו, אם זה לא קשור להשקעות — זה פשוט לא מעניין.
אלטשולר הוא שריד לדור כוכבי ההשקעות של שוק ההון המקומי שכוכבם זרח בשנות התשעים בעקבות רפורמת בכר שקרעה את קופות הגמל מידי הבנקים. בזמן שגופים כגון פסגות ופריזמה כשלו ונמחקו תחת משקל המינוף וההנהלות המתחלפות, מודל הסטאר־מנג'ר של אלטשולר זינק לשיא.
אלא שלגודל היה מחיר. מנהל ההשקעות האינטואיטיבי מצא את עצמו מנהל אימפריית ענק שנאנקת תחת סד רגולטורי, מלחמות עמלות מול סוכני ביטוח ומאזן אימה מול פדיונות המונים.
עם השלמת המכירה לווישור ויאיר לוינשטיין, אלטשולר משיל מעליו את משקולת הגמל הכבדה. כעת, כשהוא מנקה מעליו את מנגנוני השימור והציות, הוא חוזר למגרש האהוב עליו בקרנות ובחברה הפרטית: צייד הזדמנויות חסר מעצורים. // רועי ברגמן
האיום על מצרי באב אל־מנדב
אילת בחסדי החות'ים
ההשתלטות החות'ית על האי מיון והעמקת אחיזתם סביב מצר באב אל־מנדב אינן עוד התפתחות רחוקה במלחמת תימן.
נמל אילת אמור להיות היתרון הגיאוגרפי של ישראל - שער ישיר לאסיה, שאינו תלוי בתעלת סואץ ובנמלי הים התיכון. אלא שלשער יש בעיה — כדי להגיע אליו מהמזרח צריך לעבור בבאב אל־מנדב. וכשהחות'ים מסוגלים לאיים על האוניות שעוברות במצר, היתרון האסטרטגי הופך במהירות לחיסרון גיאוגרפי.
למעשה, זה כבר קרה. האיום החות'י חיסל כמעט לחלוטין את פעילות אוניות הרכב באילת ב־2024–2025. כעת, כשהחות'ים מחזקים את אחיזתם באזור המצר, השאלה כבר אינה מתי אילת תחזור לשגרה, אלא מה נדרש כדי שלישראל יהיה שוב נתיב ימי דרומי אמין.
מעבר לבעיה בכך שנכס אסטרטגי שאי אפשר להגיע אליו הוא רק שטח שיש בו מנופים, המהלך של החות'ים חושף בעיה עמוקה יותר, שקשורה באופן הדוק למעמדה של ישראל במרחב. ישראל השקיעה בנמל, בכבישים ובתשתיות, אבל חופש השיט שמאפשר לכל אלה לעבוד נשאר תלוי בשחקן עוין, שנמצא מאות קילומטרים מדרום. // דורון פסקין
המילה שמחברת ומפרידה
אם להיות כנים, לישראלים אין המון קשב לכך שהחות'ים השתלטו על האי מיון במצר באב אל־מנדב ובכך השתלטו על צוואר הבקבוק של אחד מנתיבי הסחר המרכזיים בעולם. עם כל הכבוד לסחר העולמי, אנחנו מתמקדים בשאלה אחרת — החות'ים יורים עלינו או לא? אלא שחסימת נתיב הסחר עלולה גם לגרום לכך שטילים שוב יחזרו להתעופף אלינו מתימן.
סחר, בבסיסו, הוא תולדה של אינטרסים. לא סתם השיתו את דמות הסוחר דווקא על היהודי — זה שאמור להתעסק אך ורק בדבר המלוכלך שהוא כסף. אבל בעולם המודרני הסחר נתפס גם ככוח חיובי. החודש ציינו 25 שנה לפיגוע הטרור במרכז הסחר העולמי, שייצג את כל מה שמערבי, חופשי וקפיטליסטי. אומנם כשאנחנו סוחרים יש לנו אינטרסים, אבל הסחר עשוי גם להפחית מתחים ולעודד קשרים. לכן גם הפגיעה בנתיבי סחר מאיימת עלינו כל כך. לצד האזכורים החיוביים של הסחר והחרדה מעצירתו, אנחנו גם מזהים אותו בהקשריו האפלים — סחר בנשק, בבני אדם, בבעלי חיים, בסמים. במקרים כאלה דווקא נרצה לעצור את הסחר.
אבל עצירה או המשכיות של סחר היא לא דבר שיש בכוחנו לעשות. מדברים איתנו על כוחות שוק שנשלטים בידי יד נעלמה, אבל בסופו של דבר ישנם אנשים עם היד על השאלטר. סוחרים לא חוקיים ימשיכו לפעול כל עוד יד רוחצת יד. החות'ים יפגעו במסחר כל עוד לא יעצרו אותם. דונלד טראמפ ושי ג'ינפינג מנהלים מלחמת סחר על ראשם של מיליארדי בני אדם. טראמפ גם חולם לחנוק את איראן ולחסום את היכולת שלה לסחור דרך מצרי הורמוז, וזו עלולה בתגובה להחליט שאם לא נותנים לה לסחור, היא תבעיר את המזרח התיכון. וזו אולי המשמעות העמוקה של המונח סחר חליפין. // דור סער־מן
