הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
שעות אחדות לאחר שסוכנים פדרליים במיניאפוליס ירו למוות באלכס פרטי ומיד טענו שהוא נורה משום שאיים עליהם באקדח, התברר שגרסתם קורסת לתוך עצמה. הסיבה לכך פשוטה: התקרית צולמה. מיד לאחר הירי עלה לרשתות שפע של סרטונים שברבים מהם בלטה דמות לבושה מעיל ורוד — היא החזיקה טלפון נייד, עמדה קרוב מאוד לפרטי ולסוכנים רעולי הפנים שירו בו, ובאומץ רב תיעדה בדיוק את מה שקרה מולה: ירי מופקר באזרח אמריקאי במרכז עיר גדולה בארצות הברית, בלי שאותו אזרח איים על הסוכנים באופן כלשהו.
בניגוד לעדים אחרים לתקרית שנעצרו בשטח ושהטלפונים שלהם הוחרמו, האשה בוורוד — סטלה קרלסון שמה — הצליחה לעזוב את הזירה עם הוכחה שמפריכה את כל מה שטענו אנשי הממשל, ומיד לאחר מכן שוב הוכיחה את אומץ לבה. במקום להתחבא עד יעבור זעם, קרלסון עשתה את מה שאנשים חזקים, עשירים ומקושרים ממנה בהרבה לא מעיזים לעשות מאז חזרתו של דונלד טראמפ לבית הלבן: היא החליטה לעמוד מול הבריון, והלכה להתראיין ב־CNN.
קרלסון, בדרנית במסיבות ילדים, היתה אמורה לבלות את השבת ששינתה את חייה בצביעת פניהם של ילדים בכנסייה. היא חיכתה לאירוע בקוצר רוח אחרי חודש שבו התנדבה במיזם תושבים שמזהיר מהגרים לא חוקיים מפני סוכני ICE מתקרבים באמצעות שימוש במשרוקיות. למרבה האירוניה, דווקא כשנהגה בדרכה לכנסייה החלה לשמוע סביבה שריקות עזות וכשהיא ראתה שקטטה מתפתחת לנגד עיניה, קרלסון יצאה ממכוניתה והחלה לצלם. הסרטון שלה הראה בבירור שהמפגין שנורה — אלכס פרטי, אח בבית חולים לחיילים משוחררים — לא שלף את האקדח שהוא נשא באישור, ודאי שלא נופף בו, כפי ששיקר הממשל. הוא נורה כשהוא מחזיק את הטלפון הנייד שלו.
הסיפור של תושבי מיניאפוליס בכלל ושל קרלסון בפרט, הופך ממש בימים אלו למיתוס אמריקאי. ברוס ספרינגסטין אפילו הספיק להוציא בסוף השבוע שיר שמתייחס לאירועים. "הו מיניאפוליס שלנו, אני שומע את קולך / שר מבעד לערפל המדמם / נעמוד על שלנו למען הארץ הזאת / ולמען הזר שבקרבנו", הוא שר.
יש שתי סיבות ברורות לאהדה הרבה שלה זוכים תושבי מיניאפוליס: הראשונה היא שהאירועים בעיר הכו חלק גדול מהציבור האמריקאי בהלם - אמריקאים מעולם לא ראו את נציגי הממשלה שלהם הורגים סתם כך אזרחים לבנים ברחובות (שבוע לפני הירי בפרטי ירו למוות סוכני ICE בעיר בתושבת לא חמושה אחרת); השנייה היא שאנשים בכלל ואמריקאים בפרט זקוקים לגיבורים, והאומץ שמפגינים בחודש האחרון תושבי מיניאפוליס מנוגד בתכלית לפחדנות שמפגינים לא מעט מגזרים, חברות ומוסדות אמריקאיים מאז חזרתו של טראמפ לבית הלבן בינואר 2025.
בשנה החולפת נכנעו תאגידי ענק, פירמות עורכי דין ואוניברסיטאות עילית לנשיא. ועדיין, אף סקטור לא מסייע לו יותר בביצור כוחו מאשר חברות המדיה. התקשורת האמריקאית המהוללת, זו שנהנית מהגנה ספציפית בחוקה שקובעת ש"הקונגרס לא יחוקק כל חוק שמצמצם את חופש הביטוי או חופש העיתונות", החליטה שבמקום למלא את תפקידה, יהיה לה קל ורווחי יותר להיכנע ללא קרב - והיא עושה זאת בכל פעם שהיא נתקלת בדילמה שכרוכה בחשש מהפסד כספי או בפגיעה במעמדה מול הממשל. כלבי השמירה של הדמוקרטיה פרסו שטיח אדום לנשיא הראשון בהיסטוריה של ארצות הברית שפועל נגד השיטה שאיפשרה לו להיבחר.
2 צפייה בגלריה
מימין למעלה בכיוון השעון: טראמפ עם צוקרברג, עם אליסון, עם סאטיה נאדלה ובזוס, ועם אלטמן. ברוני הטק מונעים מרצונם להרוויח יותר כסף ומחששותיהם מזעמו של אדם נוטר ונוקם שמחזיק בידיו את הכוח הרב ביותר בעולם
(צילומים: Alex Brandon/AP, Andrew Harnik/Getty Images, Andrew Harnik/Getty Images, Zach Gibson/Bloomberg)
בזוס משקיע באשת הנשיא
כמה שעות לאחר שפרטי נורה במיניאפוליס, נערכה באולם הקולנוע של הבית הלבן הקרנה מיוחדת של הסרט התיעודי "מלאניה" שביים ברט ראטנר, במאי שנזרק מהוליווד עקב תלונות על הטרדות מיניות. במסמכי אפשטיין האחרונים שנחשפו הוא מצולם לצד הפדופיל הידוע לשמצה כששניהם מחבקים נשים צעירות מהם בהרבה. את הסרט החנפני — שלגברת הראשונה ניתנה זכות וטו לגבי התכנים שיופיעו בו — הפיקה אמזון בתקציב של 40 מיליון דולר, שיותר ממחציתם נכנסו היישר לכיסיה של מלאניה, תמורה הזכות לספר את סיפורה. עלות יחסי הציבור לסרט היתה 35 מיליון דולר נוספים. אם המספרים הללו לא מבהירים מספיק עד כמה הסרט היה חשוב לאמזון, התברר שביום עלייתו לאקרנים הוא הוקרן בכ־2,000 בתי קולנוע ברחבי ארצות הברית — מספר עצום שסרטים תיעודיים אמיתיים יכולים רק לחלום עליו.
שלושה ימים אחרי ההקרנה הודיע "הוושינגטון פוסט", העיתון ששייך למייסד אמזון, ג׳ף בזוס, על פיטורי 300 עובדים, כשליש מעובדי העיתון, כולל חיסול של דסק החוץ, מדור הספורט ופיטוריהם של זוכי פרס פוליצר ועשרות צלמים. בזוס, שלא טרח להודיע באופן אישי לעובדים שהוא למעשה מחסל את העיתון המפואר, היה יכול להזרים לעיתון את הכסף הדרוש כדי להימנע מהמהלך שיצא לדרך "מסיבות כלכליות", אבל הוא בחר להשקיע אותו באופן שונה. סיקור מקיף של אולימפיאדת החורף הרי לא יזכה אותו בנקודות זכות אצל טראמפ, בעוד מימון סרט יחסי ציבור על אשת הנשיא דווקא עשוי לעזור לו מאוד לקבל חוזים ממשלתיים עבור חברת החלל שלו Blue Origin — כי למה שרק אלון מאסק יעשה עשרות מיליארדי דולרים מממשלת ארצות הברית.
בזוס רכש את העיתון ב־2013 במחיר מציאה של 250 מיליון דולר ונחשב אז המושיע של כלי התקשורת, שיש לו היסטוריה מפוארת אך היה על סף פשיטת רגל. "ערכי הפוסט לא צריכים להשתנות. לא הגעתי כדי להנדס מחדש את ה־DNA העיתונאי אלא כדי לחזק את העיתון דיגיטלית ולמצוא מודל עסקי חדש", הוא כתב באותה תקופה לעובדים.
ואכן, בקדנציה הראשונה של טראמפ היה "הוושינגטון פוסט" אחד מכלי התקשורת האגרסיביים ביותר בסיקור הנשיא, שמצדו תקף את בזוס שוב שוב. ב־2019 אמזון אפילו תבעה את טראמפ בטענה שמנע מהחברה לקבל חוזה לפרויקט ענקי של הפנטגון. אלא שחמש שנים לאחר מכן, כשבזוס הבין שלטראמפ יש סיכוי טוב לחזור לבית הלבן, הוא עשה בדיוק את מה שהבטיח שלא יעשה. זה התחיל בהטלת וטו על פרסום מאמר המערכת שעמד להמליץ לבחור בקמאלה האריס, נמשך בהוראה להפסיק לפרסם בעמודי הדעות מאמרים שמביעים התנגדות לערכי "שוק חופשי וחירויות אישיות", והגיע לשיא בפסילת קריקטורה של המאיירת הפוליטית המיתולוגית של העיתון, אן טלנאס, שבה נראו אילי מדיה וטק, כולל בזוס עצמו, משתחווים לטראמפ. טלנאס התפטרה במחאה.
פוקס ניוז הוא ערוץ הבית של הנשיא, אבל בסופו של דבר הוא משכנע את המשוכנעים. טראמפ רוצה לשלוט גם במתנגדים, ואין כמו השתלטות על מעוז מרכזי של התקשורת החופשית - מחלקת החדשות של CBS ותוכנית התחקירים היוקרתית שלה "60 דקות" - כדי לחתור למטרה
הערכים של ברוני הטק
הניגוד בין מה שבזוס מוכן לעשות כדי להתחנף לטראמפ לבין מה שהוא מעולל לעיתון שחשף את מסמכי הפנטגון ואת פרשת ווטרגייט, הוא דוגמה טובה להיפוך במדיניות שנוקטים כל אילי הטכנולוגיה וההון — האנשים המשפיעים ביותר על המידע שזורם לכל אחד מאיתנו דרך הפלטפורמות שבהן הם שולטים.
כמעט כל ברוני ההייטק העכשוויים, בוודאי הצעירים שבהם, נחשבו עד לא מזמן בעלי תפיסת עולם ליברלית. אלון מאסק היה התקווה הגדולה של המאבק בהתחממות הגלובלית; מארק צוקרברג נחשב מי שהפלטפורמה שלו מקדמת בעולם תהליכי דמוקרטיזציה ושקיפות; סם אלטמן, מנכ"ל OpenAI, הגדיר במשך שנים את טראמפ "איום חסר תקדים על אמריקה" ואף השווה אותו להיטלר.
כיום לא נשאר הרבה מהערכים שהחבורה הזו אולי האמינה בהם בעבר. מאסק רכש את טוויטר והפך אותה למכונת תעמולה שעזרה לטראמפ לנצח בבחירות; צוקרברג סגר את מחלקות בדיקת העובדות בפייסבוק שנלחמו בהפצת פייק ניוז — פרקטיקה שטראמפ מתמחה בה; ואלטמן אמר בשנה האחרונה שהוא "שינה את נקודת המבט" כלפי הנשיא, שיבח אותו על כך שהוא "באמת מבין" את חשיבות מהפכת ה־AI, והפך ליועץ מרכזי של טראמפ בתחום.
החבורה הזו, שזכתה לכינוי "ברוליגרכים", לא היססה להשליך את ערכיה מתחת לגלגלי האוטובוס כדי לקבל מהממשל בתמורה הקלות אדירות במסים וביטול רגולציות בתעשיות הקריפטו והבינה המלאכותית, אולם היא ניגפה בפני טראמפ גם בגלל השימוש האגרסיבי שהוא עושה בבתי משפט. כאיל נדל"ן, טראמפ היה תובע סדרתי שבנה על כך שרוב האנשים לא יכולים להרשות לעצמם מאבק משפטי ממושך. בשנתיים האחרונות הוא הבין שבדיוק כפי שהוא יכול לתבוע קבלנים שלא שילם להם, הוא יכול לאיים בתביעות גם על החברות הגדולות בארצות הברית, שנרתעות מאוד מהליכים משפטיים פומביים ולכן נוטות להתקפל בקלות. כך למשל, צוקרברג מיהר לשלם לטראמפ 25 מיליון דולר כדי שיסיר את התביעה שהגיש בעקבות השעיית חשבון הפייסבוק שלו אחרי ההסתערות על הקפיטול ב־6 בינואר 2021.
המשמעות היא שהרשתות החברתיות הגדולות — טוויטר, פייסבוק, אינסטגרם וטיקטוק — מוחזקות כעת בידי עושי דברו, וההשפעה על השיח הציבורי ברורה. בשבוע שעבר למשל מידע על סוכני ICE נחסם בכל הפלטפורמות של צוקרברג, וגם בטיקטוק. מיותר כמעט לציין שבניגוד לאינספור אמנים, מדענים ואנשי רוח שהתבטאו נגד האלימות הברוטלית שמפעילים סוכני ICE במסגרת ציד המהגרים שלהם, ראשי הטכנולוגיה לא אמרו מילה אחרי הירי בשני המפגינים במיניאפוליס.
לאחר שהשיג שליטה גורפת במדיה החברתית, נראה שטראמפ נמצא בעיצומו של בליץ על ענף הטלוויזיה. פוקס ניוז הוא ערוץ הבית של הנשיא, אבל בסופו של דבר הוא משכנע את המשוכנעים. טראמפ רוצה לשלוט גם במתנגדים, ואין כמו השתלטות על מעוז מרכזי של התקשורת החופשית — מחלקת החדשות של CBS ותוכנית התחקירים היוקרתית שלה "60 דקות" — כדי לחתור למטרה.
בתחילת 2024 נכנסה חברת Skydance ששייכת לדיויד אליסון — בנו של לארי אליסון, מייסד אורקל ואחד האנשים העשירים בעולם — למשא ומתן לרכישת National Amusements, החברה שהחזיקה בשליטה בפרמאונט, שרשת CBS בבעלותה. בקיץ 2024 רכשה Skydance את פרמאונט וערוצים מקומיים תמורת כ־8 מיליארד דולר. אומנם רשות ניירות ערך האמריקאית והנציבות האירופית אישרו את העסקה בפברואר 2025, אבל התהליך המרכזי נמשך מול רשות התקשורת הפדרלית (FCC), ולרגולטורים שלה היו לא מעט השגות לגביה. אליסון ואביו הבינו היטב שהדרך לקבלת האישור עוברת אצל טראמפ, שבממשל הנוכחי למעשה מחליט בעצמו מה לאשר ומה לא. העובדה שהמיליארדר המזוקן הוא תומך טראמפ ותיק בוודאי לא הזיקה למאמצים לקבלת האישור, אבל נראה ששני האליסונים גם הבינו שבקדנציה הנוכחית טראמפ רעב לכוח יותר מאי פעם והחליטו להדגים לו היטב מדוע יהיה כדאי לו לסייע להם.
בתור התחלה, ואף שמשפטנים מובילים אמרו שלנשיא אין קייס, פרמאונט מיהרה לשלם לטראמפ 16 מיליון דולר כפיצוי על טענותיו כי ריאיון בתוכנית "60 דקות" עם קמאלה האריס לפני הבחירות נערך באופן מטעה כדי לפגוע בו. אחר כך באה ההחלטה להוריד מהאוויר במאי הקרוב את התוכנית של הקומיקאי סטיבן קולבר שמרבה ללעוג לטראמפ, בטענה שתקציבה גבוה מדי. ההתרפסות עזרה וביולי המיזוג אושר.
אלו היו רק המתאבנים. באוקטובר 2025, מיד אחרי שפרמאונט עברה לידיו, אליסון מינה לתפקיד מנהלת מחלקת החדשות של CBS את ברי וייס, עיתונאית יהודייה שמרנית שעזבה לפני שנים את "הניו יורק טיימס" והקימה את האתר The Free Press. אליסון רכש את האתר תמורת 150 מיליון דולר, והפקיד בידי וייס את מחלקת החדשות המפוארת ביותר בטלוויזיה האמריקאית — זו שמייצרת את "60 דקות", והוציאה מתוכה בין היתר את העיתונאים אדוארד מורו, שנלחם במקארתיזם, ואת וולטר קרונקייט, שביקר את מלחמת וייטנאם.
"הם מינו את ברי כמחווה לטראמפ כדי לוודא שיאשר את העסקה הזו", אמר ל"הניו יורקר" בכיר בעולם התקשורת. "ה־150 מיליון מצטרפים ל־8 מיליארד שהם כבר שילמו. זה הכל חלק מהעסקה".
מאז העסקה עובדת היטב. אחת ההחלטות הראשונות של וייס היתה לדחות בחודש שידור כתבה של "60 דקות" על התנאים הלא אנושיים שעמם מתמודדים מהגרים שממשל טראמפ מגרש מארצות הברית ללא כל הליך משפטי.
בריאיון שטראמפ נתן לתוכנית בדצמבר הוא אמר כי "הבעלות של משפחת אליסון על CBS היא הדבר הכי טוב שקרה זה זמן רב לעיתונות חופשית וטובה". לאחר סיום הקלטת הריאיון, וייס הלכה להציג את עצמה בפני הנשיא. הם בירכו זה את זו בחום והחליפו נשיקות לחי.
2 צפייה בגלריה
מנחי תוכניות הלילה סטיבן קולבר (מימין) וג'ימי קימל. תוכניתו של קולבר בוטלה כדי להתחנף לטראמפ. קימל ניצל לעת עתה
(צילומים: Scott Kowalchyk/CBS via Getty Images, Evan Vucci/AP/)
המיזוג בין Skydance לפרמאונט איפשר לדיוויד אליסון להשיג שליטה באחד מתאגידי המדיה הגדולים ביותר בארצות הברית, שבבעלותו גם ערוצי BET, ניקלודיאון, פרמאונט פלוס וערוץ 5 בבריטניה, וכן 28 תחנות טלוויזיה מקומיות. כעת, כשהוא נהנה מתמיכת הנשיא, מנסה אליסון לטרפד את עסקת הכישה של אולפני האחים וורנר בידי נטפליקס, שנחתמה בדצמבר בסכום של 82.7 מיליארד דולר. בחודשים שעברו מאז מנסה פרמאונט לרכוש מספיק מניות של האחים וורנר כדי להשתלט עליה מבפנים, ובמקביל הגישה תביעה משפטית כדי לכפות על נטפליקס לחשוף את כל פרטי העסקה.
טראמפ כבר אמר שהוא "חושש" שעסקת נטפליקס־האחים וורנר תעבור על חוקי ההגבלים העסקיים, ומנכ"ל נטפליקס, טד סרנדוס, מיהר להיפגש איתו בבית הלבן - אבל נראה שהאליסונים סבורים שבסופו של יום הם יהיו אלו שירכשו את האולפנים. בהחלט ייתכן שהסיבה לכך היא שבפורטפוליו החברות שבבעלות האחים וורנר ישנם לא רק ערוצי טלוויזיה כגון HBO ומותג גיבורי העל העולמי DC Comics, אלא גם גוף התקשורת השנוא ביותר על טראמפ: CNN. חסימת נטפליקס בעסקת האחים וורנר ומתן אור ירוק לאליסונים לבצע אותה תביא את ארצות הברית למצב שבו פלטפורמות המדיה החברתית המרכזיות, עם תוספת ערוצי CBS ניוז ו־CNN, נמצאים בידי תומכי טראמפ.
בינתיים, גם חברות שלא נמצאות בידי תומכי טראמפ מוצהרים, מתבטלות בפני הנשיא. כך, רשת ABC ששייכת לתאגיד דיסני תרמה בדצמבר 2024 15 מיליון דולר לספרייה הנשיאותית של טראמפ, כדי ליישב תביעת דיבה שהנשיא הגיש נגד המגיש הבכיר, ג'ורג' סטפנופולוס. דיסני גם התכוונה לפטר את מגיש תכנית הלילה ג'ימי קימל, כיוון שליגלג על טראמפ ועל "כנופיית MAGA" אחרי רצח צ'רלי קירק בספטמבר. הוא לא פוטר והמהלך לא יצא לפועל רק כי התגובה הציבורית נגדו הבהילה אפילו את דיסני.
במלכודת הכסף הפחד
פעולותיו האגרסיביות של טראמפ, שנראה שהשלמתם תביא לפגיעה משמעותית ביכולתם של אמריקאים לצרוך תקשורת ביקורתית לממשל, מעלים שאלה מתבקשת: מדוע ראשי תאגידי הענק לא מאחדים כוחות נגד פגיעה כה מהותית בדמוקרטיה? בעוד שאפשר להניח שיש בהם כאלה שפשוט מסכימים עם טראמפ, ברור גם שהם מונעים מרצונם להרוויח יותר כסף ומחששותיהם מפני זעמו של אדם נוטר ונוקם שבידיו הכוח הרב ביותר בעולם. קוצר הרואי של טייקוני המדיה והיצמדותם לעקרונות הקפיטליזם המעוות הביא את החבורה הזו למצב שבו כל אחד מהם מעדיף למות לבד מאשר לחיות ביחד.
בהקשר זה קשה שלא להיזכר בהתרפסות אחרת בפני טראמפ שהגיעה ממגזר אחר לגמרי. ימים אחדים לאחר ששב לבית הלבן בינואר 2025, חתם הנשיא על צו נשיאותי שמנע ממשרד עורכי הדין הגדול פול־וייס, שהיה קשור למפלגה הדמוקרטית, מלעבוד עם משרדי הממשל. יו"ר הפירמה, בראד קארפ, קיווה שמשרדי עורכי דין בסדר גודל דומה יפגינו תמיכה ויתאחדו סביבו כדי לשמור גם על חופש העיסוק שלהם, אך במקום זאת גילה שחלק מהם ניסו לגנוב ממנו את עובדיו ולקוחותיו. כשהפירמה הבינה שהיא שהיא לא תזכה לסולידריות מהקולגות, היא עברה להתרפסות הישרדותית: תמורת גישה מחודשת לחוזים ממשלתיים המשרד התחייב לספק לממשל שירותי פרו בונו בשווי 40 מיליון דולר. איפה עשירי אמריקה ואיפה תושבי מיניאפוליס.
