במשך יותר משלושה עשורים, נעים קאסם היה האיש שישב בכיסא הסמוך לכיסאו של הבוס. אף פעם לא במרכז הבמה, אף פעם לא באור הזרקורים. כסגנו הנצחי של מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה הוא נחשב הדמות המפשרת והמטיפה שהארגון שלח אל המיקרופונים כשהיה צריך להסביר קו אידאולוגי מורכב או להעניק כסות פוליטית לגיטימית כביכול להחלטות נפשעות. אלא שכעת, לאחר שצבא הטרור שלו הצליח להתאושש מהמפלה שספג באוקטובר 2024, כשנסראללה חוסל בהפצצה ישראלית בביירות, פעילי ותומכי חזבאללה רואים במנהיגותו הוכחה לכך שהארגון שורד, מתפקד ומאתגר את יריביו גם לאחר עריפת הראש הכריזמטי ביותר שהיה לו.
וזהו לב העניין. קאסם מעולם לא נבנה כמיתוס. הוא לא טופח במשך השנים כסמל או כמחליף טבעי לנסראללה. אין לו את ההילה, הטונציה המאיימת, הנוכחות הטלוויזיונית המהפנטת או היכולת להפוך נאום שנמשך שעה לאירוע מדיני שמרעיד את המזרח התיכון. ואולם מאז נכנס לתפקיד מזכ"ל הארגון, הוא הצליח, בניגוד להערכות מוקדמות רבות, לבסס מציאות חדשה של שליטה מוסדית קשיחה, משמעת ברזל פנימית, קו עיקש ומתריס מול ישראל ונאמנות מוחלטת לאיראן. בהנהגתו חזבאללה נהפך לארגון שמנסה לשרוד לנוכח הטראומה של אובדן נסראללה באמצעות מעבר ממנהיגות של כריזמה למנהיגות של מנגנון. עבור המודיעין הישראלי, מדובר בשינוי פרדיגמה בארגון שיש לנתח לעומק.
הכימאי שרוקח אידאולוגיה וטרור
קאסם נולד ב־1953 בכפר כפרפילא שבדרום לבנון. הוא נשוי ואב לשישה, הוא שילב במשך חייו לימודי דת וללימודים אקדמיים, ויש לו תואר שני בכימיה שאותו למד בצרפתית באוניברסיטת לבנון. פרט ביוגרפי זה חשוב להבנת אישיותו. קאסם לא צמח כמפקד שדה שחובש סרטי ראש ולא ככוכב רחוב שיעי שסחף המונים בכיכרות אלא כמחנך, מטיף, אידאולוג ואיש מוסדות. הוא ביורוקרט דתי שרואה בארגון הטרור משוואה מתמטית המורכבת מלחץ פנים־לבנוני, כספים איראניים ויכולת לכפות משמעת קפדנית. קאסם היה פעיל מרכזי בתנועות דתיות וחברתיות, השתלב בתוך הזרועות החינוכיות והפוליטיות של חזבאללה והפך לאחד הבודדים שמכירים מקרוב את כלל הרבדים המרכיבים את הארגון — מהפעילות הדתית והחברתית ברובע הדאחיה, דרך המועצה המבצעת ועד קביעת הקו המדיני מול טהרן.
מאז 1991 כיהן קאסם כסגן מזכ"ל חזבאללה. הוא מונה לתפקיד עוד בתקופתו של עבאס מוסאווי, ולאחר שישראל חיסלה אותו ב־1992 שימש סגנו של נסראללה במשך 32 שנה. יש לכך משמעות עמוקה בהבנת מעמדו, שכן קאסם לא הוצנח לראשות הארגון מבחוץ ברגע של משבר אלא היה שותף מלא לכל החלטה אסטרטגית ולכל פיגוע במשך שלושה עשורים, אך תמיד בעמדה שהותירה אותו בצל. כשחוסל נסראללה, ומיד לאחר מכן גם מי שנחשב ליורשו הטבעי, השאם ספי א־דין, הבחירה בקאסם היתה מסר של המשכיות מוסדית לעולם ואיתות פנימי לפעילי הארגון שהמערכת אינה קורסת.
במונחים ישראליים, היה קל לטעות בו בתחילה. קאסם נראה פחות מאיים, פחות כריזמטי ובאופן כללי הציג חזות הרבה פחות מרשימה מקודמו. נאומיו הראשונים כמזכ"ל נשאו אופי יבש, מונוטוני וכמעט פקידותי, ובראשון שבהם הוא אף נראה מיוזע, לחוץ ומהוסס, מה שחיזק בירושלים את התחושה המוטעית שמדובר במנהיג מעבר חלש.
קאסם נכנס לתפקיד בנקודת השפל הקשה בתולדות הארגון, לאחר שהזרוע הצבאית שלו ספגה מכות אנושות, עם מבצעי הביפרים ומכשירי הקשר והתנקשויות ברבים מראשיה. דווקא בתנאים האלו, מנהיג אפרורי ומתודי כמו קאסם הפך ליתרון, משום שהוא לא ניסה להחליף את נסראללה כסמל, אלא התמקד בהבראת הארגון ובשכנוע תומכיו, כמו גם יריביו בביירות ובישראל, שעריפת ההנהגה לא פירקה את המנגנון שתחתיה.
ההבדל בין נסראללה לקאסם זועק מהשטח. המזכ"ל הקודם החזיק בדימוי של מי שרואה רחוק יותר מכולם ומדבר בשם ציר ההתנגדות, בעוד מחליפו מחזיק בידע מוסדי ויורד לפרטים. הוא יודע בדיוק איך פועלת רשת החינוך וההטפה של הארגון, כיצד מתנהל תקציב הפיצויים לתושבים, מה הדרכים היעילות לשמר את נתיבי המימון מטהרן ואיך כדאי להתנהל מול מוסדותיה של לבנון, מדינה בפשיטת רגל.
אלא שהקו הצבאי שקאסם הוביל מול ישראל בחודשים האחרונים מראה בבירור שמי שציפה שהוא ינסה לקנות זמן באמצעות ריכוך עמדות או בלימת האש כדי לאפשר ללבנון להשתקם — התבדה.
עד 2 במרץ ישראל היתה שבויה בקונספציה הנעימה שלפיה חזבאללה של עידן קאסם מורתע, ואינו מסוגל או רוצה להיכנס למערכה רחבה נוספת. במשך יותר משנה צה"ל תקף שוב ושוב בעומק לבנון, חיסל מפקדים והשמיד תשתיות, בזמן שחזבאללה שמר על רף תגובה נמוך יחסית. אולם מבחינת קאסם, כפי שהסביר זאת בדיעבד בנאום לוחמני שנשא בחודש שעבר, תקופה זו לא היתה כניעה אלא שלב של "סבלנות אסטרטגית", ומאותה נקודה המשוואה השתנתה וחזבאללה אינו מקבל עוד את התנאים שישראל חשבה שכפתה עליו. ואכן, מתחילת מרץ הגביר הארגון את עוצמת האש שכיוון כלפי ישראל ולא היסס להוציא אל הפועל מהלכים יזומים כגון הגדלת טווחי הירי או שימוש רחב כלי בנשק קטלני וחדשני — רחפני נפץ המופעלים בסיב אופטי. כל זאת דווקא כשהארגון מוכה ונתון בלחץ כלכלי כבד בגלל מצוקתה של איראן, פטרוניתו. המהלך הזה אילץ את ישראל להרחיב את פעילותה הצבאית, פגע קשות במרקם החיים בצפון וגבה מחיר דמים כואב מכוחות צה"ל. במילים אחרות, קאסם הראה שכל עוד דרום לבנון מותקפת, חזבאללה עדיין מסוגל להכאיב לישראל ולמנוע את חזרת תושבי הצפון לבתיהם, והבהיר שהוא אינו מהסס לסכן את יציבותה של לבנון כולה על מזבח האינטרס האיראני.
דווקא היותו של קאסם מנהיג אפרורי ונטול כריזמה הפכה לנכס הגדול ביותר של ארגון הטרור בשעתו הקשה ביותר. מבחינתו, הוא לא צריך לנצח בתחרות הזיכרון הציבורי מול המיתוס של נסראללה. מספיק לו להוכיח שהארגון בראשותו מסוגל לשרוד, לתפקד ולהמשיך להילחם
מזוודות מזומנים עוקפות סנקציות
המבחן האמיתי של קאסם אינו רק בשיגורי רקטות, אלא גם ביכולת שלו לנהל את מדינת הצללים הכלכלית של חזבאללה. כוחו של ארגון הטרור בתוך לבנון נשען במשך עשורים על רשת ביטחון סוציאלית — מוסדות בריאות, בתי ספר, הלוואות ללא ריבית ומענקי שיקום. כיום הציבור השיעי בלבנון שחוק והמלחמה הממושכת שהביא עליו חזבאללה גרמה לחורבן חסר תקדים בדרום המדינה ובדאחיה. דו"חות בינלאומיים ולבנוניים רשמיים מציגים מספרים קשים של עשרות אלפי בתים שנהרסו לחלוטין במדינה ומאות אלפים שניזוקו, ומעידים שקיים פער עצום בין הבטחות הפיצוי הגרנדיוזיות של הארגון לבין הכסף שמגיע בפועל לשטח. מסקירות מקיפות שפורסמו בחודש שעבר עולה שחזבאללה העניק פיצויים חלקיים או מענקי דיור לכ־30 אלף משפחות שביתן נהרס, אך שיותר ממחצית ממגישי בקשות הפיצוי נותרו בידיים ריקות בשל מחסור חמור בכספים.
כאן בדיוק מתחילה כלכלת המלחמה של קאסם. סיסמאות נבובות על התנגדות אינן מספקות משפחה שיעית שנותרה ללא קורת גג, ששכר הדירה שלה אינו משולם ושילדיה עקורים זה חודשים, ולכן קאסם נדרש לנהל שתי חזיתות פיננסיות במקביל: מימון המאמץ הצבאי מול צה"ל — ומניעת קריסת בסיס התמיכה האזרחי שלו. הלחץ הפיננסי על הארגון הגיע לשיא בעקבות קריסתו של מוסד אל־קרד אל־חסן, הבנק המחתרתי של חזבאללה שהיווה את עמוד התווך של הכלכלה המקבילה בלבנון. צה"ל תקף והשמיד עשרות מסניפיו באוקטובר 2024, וביולי 2025 המוסד ספג מכה נוספת, כשהבנק המרכזי של לבנון אסר עליו לקיים קשרים פיננסיים ישירים או עקיפים עם איראן. צעד זה ניתק בפועל את חזבאללה מהמערכת הבנקאית הרשמית של המדינה והגביר את הבידוד שלו.
תגובתו של קאסם למשבר חושפת את הדילמה העמוקה שבה הוא מצוי. בנאום מפתיע שנשא לפני כחודשיים הוא ניסה להרחיק את הארגון מהגוף הפיננסי המושמץ, כשטען כי אל־קרד אל־חסן הוא מוסד חברתי עצמאי לחלוטין שאין לחזבאללה קשר אליו. באותו נאום הוא גם סיפק הצצה נדירה לשיטות הפעולה העברייניות של הארגון, כשהודה שהכסף לפעילים ולנפגעים עובר במזומן, במזוודות. הודאה זו אינה עדות לעוצמה אלא הוכחה ללחץ הכבד שבו נתון הארגון, שנאלץ להישען על כלכלת צללים והברחות, בעיקר דרך הגבול הסורי, כדי לשרוד את הסנקציות. משום כך, במקביל למשבר הכלכלי קאסם הידק את השליטה המינהלית שלו בתחום הפיננסי באמצעות שינויים מבניים קשיחים והעברת סמכויות במועצה המבצעת לידי מקורבו, הפוליטיקאי השיעי הוותיק מוחמד פניש, לצד גורמים תפעוליים ממושמעים אחרים.
נאמנות לטהרן עד הלבנוני האחרון
קאסם אינו רואה את עצמו מנהיג לבנוני לאומי ואפילו לא מנהיג שיעי עצמאי. הוא תופס את עצמו ואת ארגונו כשחקנים ממושמעים על לוח השחמט האזורי של המשטר האיראני. בינואר 2026 הוא הבהיר זאת באופן ברור כשהכריז שהוא רואה בכל איום אמריקאי או ישראלי על איראן איום ישיר על חזבאללה ועל שלוחיה האחרים של טהרן באזור, והוכיח זאת חודשיים לאחר מכן כשהורה לתקוף את ישראל מיד עם תחילת המלחמה האמריקאית־ישראלית נגד איראן.
לפי ההיגיון של קאסם, האינטרס הלבנוני מוקרב לטובת שרידותו של משטר האייתוללות ועמדה קיצונית זו מתורגמת לסרבנות מדינית מוחלטת. בהנהגתו, חזבאללה דחה וטרפד כל ניסיון להסדר מדיני שיביא לפירוק נשקו או להרחקתו מהגבול עם ישראל. באפריל 2026 הפעיל קאסם לחץ כבד על ממשלת לבנון הרעועה כדי לבטל מפגש פסגה ביטחוני עם נציגים ישראלים ואמריקאים בוושינגטון בטענה שמדובר במנגנון סחיטה שנועד להביא לכניעת הארגון. בחודש שעבר דחה על הסף את הסכם המסגרת הביטחוני שגובש בתיווך אמריקאי. הוא הגדיר אותו הסכם כניעה מביש והבהיר שחזבאללה לא יקבל אף נוסחה הקושרת בין נסיגה ישראלית לבין ויתור על נשקו, המהווה בעיניו את לב הזהות הארגונית, ומשום כך גם את הערובה לשרידות העדה השיעית במדינה והציר האיראני כולו. גם לאחר שהתקבלו הסכמות פנים־לבנוניות על הפסקת אש זמנית, מיהר קאסם להבהיר שהארגון ימשיך לפעול נגד כל הפרה ישראלית שלה, כשהוא מנכס לעצמו את הזכות הבלעדית לקבוע מתי לפתוח באש.
התנהלות זו מעוררת ויכוח פנימי חסר תקדים בעוצמתו בתוך העדה השיעית בלבנון. כתבות עומק בכלי תקשורת ערביים מובילים כגון העיתון "א־שרק אל־אווסט" הסעודי מצביעות על סדקים גלויים בבסיס התמיכה של הארגון. לצד הגרעין הקשה שממשיך להפגין נאמנות עיוורת להנהגה, כפי שניתן היה לראות בטקסי העשורא האחרונים שבהם אלפים צעדו בין הריסות הדאחיה, נשמעים קולות גוברים והולכים של תסכול. אזרחים שיעים שואלים בקול רם מדוע חזבאללה גורר את לבנון לחורבן מוחלט ללא אישור מהמדינה, ומדוע כספי השיקום האיראניים מבוששים להגיע. קאסם מודע היטב לתסיסה הזו, ותגובתו אליה היתה הידוק השליטה הפנימית של הנהגת חזבאללה על המנגנון הארגוני — מי מדבר בשמו, מי מחלק את כספיו, מי מעביר מסרים לתקשורת, מי מנהל את הקשר עם הפעילים והמשפחות. כל זאת, כדי למנוע מביקורת פנימית להתפתח למרד פנים־שיעי.
הפרדוקס הגדול של קאסם הוא שדווקא היותו מנהיג אפרורי, טכנוקרט ונטול כריזמה הפכה לנכס הגדול ביותר של ארגון הטרור בשעתו הקשה ביותר. מבחינתו, הוא אינו צריך לנצח בתחרות הזיכרון הציבורי מול המיתוס של נסראללה. מספיק לו להוכיח שהארגון בראשותו מסוגל לשרוד, לתפקד, ולהמשיך להילחם בצה"ל במידת הצורך.
עבור מדינת ישראל, זו בדיוק הסיבה שבגללה אסור להקל בו ראש או לראות בו מנהיג זמני חסר השפעה. קאסם מתגלה כמנהל המיומן של השלב החדש, העני והקשוח יותר של חזבאללה. זהו שלב שבו הארגון עוסק פחות בנאומים מלאי פאתוס אלא מתמקד במשמעת ארגונית, בהבטחת המשך המימון מאיראן, ביכולת לייצר מול ישראל אש מבוקרת אך קטלנית וכמובן בהמשך הנאמנות המוחלטת לציר שמובילה טהרן. יותר מכל, המציאות שמתממשת בלבנון בשבועיים האחרונים מראה היטב כי אף שהאיש האפור של חזבאללה רחוק מלהיות אשף תקשורת כמו קודמו בתפקיד, יכולתו לנהל ביעילות מכונת טרור מתוחכמת ומסוכנת ממשיכה להוות איום אסטרטגי מורכב שישראל תצטרך להתמודד עמו בעתיד.
