1בשנה הראשונה שלי באוניברסיטה חברי לספסל הלימודים עופר סיפר לי שכסטודנטים אנחנו יכולים לקבל הנחה בארנונה. לפי הכללים, הוא הסביר, אם ההכנסה שלך נמוכה מספיק, העירייה הולכת לקראתך. בעלי הכנסה נמוכה במיוחד יכולים לקבל אפילו 90% הנחה. בשנה הראשונה שלי באוניברסיטה לא עבדתי בכלל. חייתי על חסכונות שצברתי בשנים שקדמו ללימודים. אז מצויד בתדפיסי חשבון בנק ותלושי שכר קודמים הלכתי לעירייה, וגיליתי שיש בבניין אגף שלם שמטפל בבקשות הנוגעות לארנונה. רוב מי שהמתינו איתי בתור — אין כאן כל גזענות, רק תיאור העובדות — היו חרדים וערבים. אחרי הביורוקרטיה קיבלתי את ההנחה המיוחלת. ושמחתי.
היום שיטת ההנחות בארנונה מוציאה אותי מדעתי. הארנונה כל הזמן עולה, דרישת התשלום האסטרונומית מעיבה על תחילתה של כל שנה, אני מציץ בה ויודע שאני מהמיעוט שמשלם אותה במלואה, לפחות בעיר שלי, שופעת התושבים הזכאים להנחות. ירושלים היא עיר גדולה, היא עיר ענייה, היא עיר עם אוכלוסיות גדולות שלא עובדות או עובדות בשכר נמוך. המיעוט החילוני בה מונה פחות מ־200 אלף בני אדם, שהם פחות מחמישית מהאוכלוסייה.
אבל זה לא עניין ירושלמי. בכל העיריות יש הנחות בארנונה, כי אלה הכללים של משרד הפנים. ובאפריל משרד הפנים שינה את כללי ההנחה. כדי להבין את המשמעות של השינויים, ישבו מומחי משרד האוצר וניתחו אותם. השבוע הם פרסמו את מה שלמדו. קראתי את הכל. קשה לקרוא את זה.
ראשית, קשה לקרוא את הטבלה של משרד הפנים. כמעט בלתי אפשרי, אפילו. יש בה חמש עמודות ו־13 שורות, מלאות מספרים קטנים וצפופים שמכאיבים בעיניים. איך אמר פעם ג'ון אוליבר? אם אתה רוצה להחביא משהו חשוב, דחוף אותו בתוך משהו משעמם.
ושנית, קשה להבין את המשמעות של הטבלה. לכאורה משרד הפנים ביקש לשנות את מערכת ההנחות שנתפרה במיוחד לבעלי הרבה ילדים והכנסות נמוכות. אבל כשאנשי האוצר ניתחו את המערכת החדשה הם גילו שמשרד הפנים לא רק שלא תיקן את ההטיה, הוא החמיר אותה. על חשבוננו, כמובן.
שינוי ההגדרות מוסיף למעגל הזכאים להנחות עוד 100 אלף משקי בית, ומגדיל את שיעור ההנחה הממוצע ב־25%. זה יעלה עוד 1.1 מיליארד שקל בשנה
2נגיד שאתם זוג צעיר, עם ילד אחד, ואתם משתכרים יחד כ־13 אלף שקל בחודש ברוטו, כלומר שתי משכורות מינימום. אולי אתם רק בונים קריירה, אולי אתם עוד לומדים, לא משנה. אתם עם שכר מינימום, וילד. הוצאות על דיור, חיתולים, מזון. יש לכם הכנסה נמוכה והוצאות גבוהות וחיים שלמים לבנות. וזה לא מצדיק הנחה בארנונה. כן, שכר מינימום וילד לא מצדיקים הנחה בארנונה. אפילו לא של 30%.
מתי כן תוכלו לקבל את ההנחה הזאת? אם ההכנסה שלכם תהיה פחות מ־12,417 שקל בחודש ברוטו. הנחה של 90% עם ילד אחד תקבלו רק אם תרוויחו עד 7,500 שקל בחודש. במילים אחרות, אם זוג רוצה הנחה בארנונה הוא צריך כמעט לא לעבוד, או לא לעבוד בכלל, או לעשות עוד ילדים, או גם וגם.
אם תמשיכו להשתכר כ־13 אלף בחודש אבל יהיה לכם עוד ילד, תקבלו מיד 50% הנחה בארנונה. ילד שלישי? 70% הנחה. רביעי? 90%. במשפחות חרדיות יש שישה ילדים בממוצע.
אם אחד מכם יפסיק לעבוד וילך ללמוד תורה, למשל, תקבלו הנחה. אם לדוגמה רק האם משתכרת, ושכר מינימום, ויש ילד אחד, זו תהיה הנחה של 70%. ונגיד שהיא לא משתכרת שכר מינימום אלא את הממוצע של נשים חרדיות, כ־8,700 שקל בחודש ברוטו, זה לא נורא, כי מהילד השני המשפחה כבר תקבל 90% הנחה.
כך נראה העיוות. מבנה ההנחות בארנונה, מהמסים הכבדים המוטלים עלינו, מעודד אי־עבודה והגדלת הילודה. וכמו תמיד עם מסים, את מה שהשכן שלכם לא משלם, אתם צריכים להשלים. ואם רוב תושבי העיר לא עובדים, אז תושבי המדינה ישלימו את החסר; קוראים לזה מענקי איזון של משרד הפנים לרשויות גירעוניות.
העיוות הזה קיים שנים, וההגדרות החדשות של משרד הפנים, כגון אלה שהובאו לעיל, לא תיקנו אותו, אלא רק העמיקו. במקום לצמצם את ההנחות השינוי הגדיל אותן, אבל לכיוון מאוד מסוים. הרפורמה שלו מוסיפה למעגל הזכאים להנחות עוד 100 אלף משקי בית, כלומר מאות אלפי אנשים, ומגדילה את שיעור ההנחה הממוצע ב־25%. עכשיו כמעט מחצית מכלל הזכאים מקבלים את ההנחה המקסימלית. זה יעלה עוד 1.1 מיליארד שקל בשנה, ויגדיל את הגירעונות של הרשויות, או יפתח גירעונות חדשים לרשויות שהצליחו להיות מאוזנות. גם במקרה הזה, הכסף יבוא מהכיס שלי ושלכם.
3לא בכדי הדוגמאות שאני מביא הן מאורח החיים החרדי. נכון, ההטבות נועדו לבעלי הכנסה נמוכה וילדים רבים. עקרונית, תגידו, זה נכון גם לגבי ערבים. אלא שמשרד האוצר מראה שלא, לא ממש. ההנחות מיטיבות עם חרדים הרבה יותר משהן מיטיבות עם ערבים.
לפני השינוי של משרד הפנים 60% ממשקי הבית החרדיים היו זכאים להנחה בארנונה. 60%, איך שלא מסובבים את זה, זה רוב, ומתוך הזכאים רובם כנראה קיבלו את ההנחה המקסימלית. אחרי השינוי של משרד הפנים, 65% מהמשפחות החרדיות יקבלו הנחה. גם אצל הערבים שיעור הזכאים גדל, אבל הוא גדל מ־46% ל־53%, ובכל מקרה, מסבירים מחברי הדו"ח, הערבים פחות מממשים את הזכאות שלהם. אצל החרדים זה בנוהל, אצל הערבים לא. בסוף היום רוב ההטבה מגיעה לחרדים. זה האוצר אמר, לא אני.
והאוצר אפילו צירף מפה, שמראה איפה שיעור ההנחות כחלק מהתקציב של הרשות המקומית גדל ואיפה הוא קטן. באזור המרכז, בשרון ובחיפה השינוי הביא להקטנת ההנחות. בירושלים, בית שמש, בנגב (שכולל את ערד, אופקים ונתיבות המתחרדות) וביהודה ושומרון (כולל ביתר עילית ומודיעין עילית) — הוא גדל. וכן, גם בנצרת ועכו הוא גדל.
4מתסכל מאוד לראות את משרד הפנים מרחיב במו ידיו את הגירעונות של הרשויות המקומיות החלשות ביותר רק כדי שיצטרך לסתום אותם בהמשך במענקי איזון מכספי משלמי המסים. הייתי מצפה מהמשרד יפעל בדיוק להפך. מלכתחילה לא ברור לי כלל למה הארנונה — מס עירוני שאמור לשמש את הרשות המקומית למתן שירותים לתושבים — צריכה להיות כלי סוציאלי לצמצום פערים; לשם כך יש מס הכנסה וביטוח לאומי. אבל נניח שככה זה וזהו, אז לפחות הייתי מצפה שיידעו לעבוד עם זה חכם. למשל, שמשרד הפנים יקבע קריטריון של מיצוי כושר השתכרות, כזה שבעצם אומר — אנשים שאנחנו רוצים לעזור להם צריכים להוכיח שהם עובדים, או מנסים לעבוד, או שיש להם סיבה מצוינת (מוגבלות קשה, למשל) לא לעבוד. אם הם לא, אז אין הנחה, פשוט וקל.
חוסר ההיגיון הזה הפריע לי עוד מהשנה הראשונה באוניברסיטה. העובדה שאני יכול לקבל הנחה דווקא משום שאני לא עובד עמדה בניגוד לכל מה שחונכתי עליו. כלומר, אני בטלן, ומפנקים אותי על זה. איך זה יכול להיות? הרגשתי שאני מרמה את המערכת, הייתי בטוח שבעירייה יזרקו אותי מכל המדרגות. במקום זה, הפקידים המנוסים הסתכלו על הטפסים שהבאתי ואישרו לי הנחה של 90%. קיבלתי צ'ופר שווה יותר מזה של סטודנטים שנקרעו בין עבודה ללימודים. הם נענשו בארנונה גבוהה יותר. זה משוגע. אבל אני גמרתי עם זה אחרי שנה; אצל משפחות חרדיות זה נמשך כל החיים.
גם אם בכל זאת מחליטים ללכת נגד היגיון כלכלי ולהפוך את הרפורמה לכלי להטבות סוציאליות, יש דרך הרבה יותר טובה לעשות את זה. להשתמש בכלי הזה כדי לסייע למשפחות שנמצאות במצוקה שאינה תלויה בהן, לא כאלה שבוחרות בה כדרך חיים, שלא מנסות להתפרנס, כי למה צריך כסף לשלם חשבונות אם יש הנחה של 90% בארנונה. אם כבר מוסיפים לחשבון עוד 1.1 מיליארד שקל בשנה, הכסף הזה יכול להיטיב יותר, למשל, עם משפחות שמטפלות מסביב לשעון בילדים עם צרכים מיוחדים, או עם משקי בית שמורכבים רק מזוג צעיר, בלי ילדים, אבל שבהם אחד מבני הזוג מתמודד עם המחיר הפיזי והנפשי של המלחמה. אם כבר משתמשים בארנונה כדי לסייע, למה לסייע למי שיכול לעבוד ובוחר לא לעשות זאת, שבוחר בעוני ואז רוצה עזרה מהמדינה?
משרד הפנים לא עושה את זה. לא בכדי ש"ס מתעקשת לשלוט במשרד הזה ממשלה אחרי ממשלה.
וכשמשרד הפנים, גם במסווה של רפורמה, ממשיך להיטיב בעיקר עם אוכלוסייה אחת, הוא אומר לנו שאנחנו, כל השאר, העובדים, לא חשובים, ושכספי המסים שאנחנו משלמים הם הפקר. זו הגישה, זו תפיסת העולם העמוקה, רק היא מאפשרת לו להגדיל את עוגת ההנחות בארנונה ואת הגירעונות של הרשויות ואת מענקי האיזון. וזו תפיסת העולם העמוקה שמסתתרת בטבלה משמימה שכמעט אי אפשר לקרוא. זה הדבר החשוב שמחביאים בתוך השעמום, כדי שלעולם לא נדע. אז כדאי שתדעו.
הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות
(מקורות: משרד הפנים, משרד האוצר)
