טנג'ירו הצעיר עוזב את ביתו המבודד ללילה לצורך עבודה. למחרת, כשהוא שב אליו, הוא מגלה שכל בני משפחתו נרצחו באכזריות, חוץ מאחותו נזוקו, שאומנם שרדה את המתקפה, אבל נהפכה לשדה מפלצתית – מעין ערפדה משודרגת עם כוח על־אנושי ורעב לבשר אדם. טנג'ירו מצליח להשתלט על אחותו, ומשוכנע שאם תקבל עזרה היא תצליח להתגבר על היותה שד. הוא מצטרף לגרעין קוטלי השדים, שם הוא נלחם לצד ההאשירה, קבוצת לוחמי עילית עם כישורים מיוחדים, כוח רצון וטכניקות לחימה שהופכים אותם לעל־אנושיים. מטרתם היא להביס את השדים, ובעיקר את השד הראשי מוזאן, שיצר את כל השדים האחרים.
זוהי נקודת המוצא של סדרת האנימה המגה־מצליחה "קוטל השדים" ("Demon Slayer"), המבוססת על מאנגה (קומיקס יפני) באותו שם. הסדרה עלתה ביפן ב־2019, ולאחר ארבע עונות יצא לה השנה גם סרט קולנוע, "קוטל השדים: מבצר האינסוף", שבתוך חודשים אחדים הפך לסרט היפני המצליח ביותר בהיסטוריה, ולסרט הבינלאומי המצליח ביותר אי פעם בארצות הברית.
העלילות של הסדרה והסרט פשטניות לכאורה – יש כאן מאבק בין כוחות אור לכוחות אופל מובהקים. טובים נגד רעים. אבל בהדרגה נבנית מורכבות לשני הצדדים: כבר בסדרה מתברר שכל השדים היו בני אדם שהפכו למפלצות על ידי שתיית דמו של מוזאן. ובסרט החדש האנושיות המודחקת שלהם מקבלת עוד יותר נוכחות, כשבשיאי הקרבות הסרט עוצר את האקשן שוב ושוב כדי לספק לנו פלאשבקים לעבר האישי של כל שד.
אנחנו נחשפים לאנושיות של השדים בזכות טנג'ירו, הגיבור שנאבק בהם עד חורמה, אבל גם מקשיב להם ברגעיהם האחרונים, כשלפעמים הם פתאום נזכרים בעברם הרחוק. בגלל אחותו טנג'ירו תמיד מכיר באנושיות של כל שד, למרות מעשיהם האיומים, ולא נופל להכללות. כשם שהוא לא מוותר על אחותו, שמסוגלת להתאפק ולא טורפת בני אדם כמזון ואף נלחמת לצדו בשדים אחרים, הוא מצליח להושיט יד לשיתוף פעולה עם שדה אחרת ברגע שהיא מפגינה התנהגות אנושית ועוזרת להילחם בשדים המסוכנים.
"קוטל השדים" עושה הקבלה בין שדים ללוחמים: שני הצדדים הפכו למה שהם בגלל טראומה מחרידה. ההבדל נעוץ בבחירתם באופן שבו הטרגדיה תשפיע על המשך חייהם ובאנשים שסייעו להם
הפלאשבקים לעבר של השדים מבהירים שרובם בחרו בשינוי בעקבות טראומה גדולה. הם איבדו משפחות, חוו טרגדיות ואז נתקלו במוזאן בדיוק בזמן הנכון, כשהיו בנקודת שפל, מוכנים לוותר על האנושיות כדי לפצות על הכאב עם כוח בל ישוער. כך למשל, אנחנו נחשפים לצמד השדים גיוטארו ודאקי, אח ואחות, שגדלו בעוני – הוא ספג התעללות בלתי פוסקת והיא נשרפה כעונש על כך שלא הסכימה לעבוד בזנות בגיל 13.
דוגמה נוספת היא השד המרכזי שבו נלחם טנג'ירו בסרט, אקאזה, שגם גדל בעוני מרוד ונדחק לגניבות כדי לקיים את עצמו ואת אביו החולה. באחת הפעמים שאקאזה נעצר על גניבה, אביו מתאבד מהבושה. אקאזה מוכה חרטה וכאב, אך למזלו מגיע למנטור שמלמד אותו אמנויות לחימה, מתאהב בבתו ואף עומד להינשא לה. לרוע מזלו, אויביו של המנטור רוצחים אותו ואת בתו. הפעם אקאזה נכנע ליצר הנקמה והופך לשד. כמו שדים רבים, הוא בוחר בכוח ובאכזריות כדרך להתמודד עם הכאב שכעת מגדיר אותו – עד כדי כך שלא נותר ממנו שום דבר אחר. הוא כבר לא זוכר את חייו כבן אנוש, את אביו, המנטור או אהובתו – עד לרגעי הקרב הקשים.
לוחמי ההאשירה נראים בהתחלה ההפך הגמור של השדים, אלא שגם להם יש סיפורי רקע טרגיים לא פחות: כולם איבדו בני משפחה, שנרצחו בידי שדים. אחד מהם נאלץ להרוג את אמו, לאחר שהפכה לשד רצחני, ואחר איבד את עשתונותיו כשראה שד מחסל כמעט את כל ילדיו. הוא עצמו חיסל את השד בכזו ברוטליות, שהשורדת היחידה אמרה שהוא נהפך למפלצתי. "קוטל השדים" מדגיש שגם לוחמי ההאשירה הגיעו לנקודות שפל, אפילו לאובדן אנושיות, אבל במקום לשקוע בזה ולהתמסר למוזאן, הם פנו לכיוון ההפוך ומצאו מישהו אחר, מתוך מתנגדי השדים, שילווה אותם, יחבוש את פצעיהם הפיזיים והנפשיים, ויציע להם ריפוי ושיקום – כזה שמשמר את האנושיות שלהם.
הסדרה והסרט, צריך לומר, לא מצדיקים את מעשי השדים. יש קו אדום שמפריד בין נפילה רגעית לתהום מוסרית לבין התפלשות אינסופית בנקמה. אפשר להיות אמפתיים לכאב של השדים, לחמול עליהם בגלל מה שעברו ואפילו לאפשר להם לחזור למוטב – אבל אין אף פעם הצדקה לזוועות שביצעו או מחילה עליהן.
בסרט, גם לאחר שטנג'ירו מצליח לערוף את ראשו, אקאזה ממשיך להילחם, כאחוז דיבוק. רק אחרי שהוא נזכר בערכים שהובילו אותו בעבר – הדאגה לאביו, האהבה לזוגתו והאכפתיות שלו כלפי אחרים – הוא מבין שהנקמה אכלה אותו מבפנים, ושהוא כבר לא זוכר את האסון שכונן את הטראומה שלו. בשלב הזה הוא מחליט לוותר על המשך הקרב, מחסל את עצמו, מתאחד עם נשמת אהובתו והולך איתה לרצות את עונשו בגיהינום.
המסר העיקרי של הסרט הוא שאין מפלצות בעולם. יש בני אדם שעוברים דברים איומים ועושים דברים איומים. וההקבלה בין השדים ללוחמים מדגישה שמדובר בבחירה: לא משנה כמה מחרידה הטראומה האישית שלכם, כמה פגעו בכם וביקרים לכם, כמה התאכזבתם מעצמכם או מהאנושות, יש לכם אפשרות לקבוע איך הטרגדיה תשפיע על המשך חייכם. זה לא תהליך קל. הוא מחייב עזרה והתגייסות מצד הקהילה, אבל רק כך תוכלו לבנות מחדש את חייכם. כי האפשרות השנייה היא אובדנות – לאבד את עצמכם לחיי נצח של אלימות, רוע ורעב שלא ניתן להשביע.
