ב־7 באפריל נפל דבר. כותרות העיתונים בכל העולם בישרו כי זאב הבלהות (Dire Wolf) קם לתחייה. הזאב הלבן, שהסעיר את דמיונם של עשרות מיליוני צופים ב"משחקי הכס", כוכב השיר של גרייטפול דד, משחקי מחשב וכמה ספרי מדע בדיוני, נכחד כבר לפני 12.5 אלף שנה. אולם סטארט־אפ הביוטק Colossal Biosciences הצליח לרקוח במעבדותיו שלושה גורים בריאים, ששמם רמוס, רומולוס וחאליסי, באמצעות הנדסה גנטית ודגימות ממאובנים — שן בת 13 אלף שנה וגולגולת בת 72 אלף שנה. ולא רק זאב הבלהות חזר. במקביל להכרזה על שלושת הגורים קולוסל הכריזה גם על לידתם של ארבעה זאבים אדומים — המין שמצוי בסכנת ההכחדה החמורה ביותר מבין הכלביים.
התחום שבו פועלת קולוסל נקרא דה־הכחדה פונקציונלית (functional deextinction) — מעין החייאת מין קדום שבמסגרתה יוצרים מין היברידי, שהגנום שלו מורכב מדנ"א של מין נכחד בשילוב עם דנ"א של חיה קיימת, שקרובה אליו גנטית, כך שהוא מבטא את התכונות שמבחינות את המין הנכחד מהתורם. "החזון שלנו הוא לזהות את הגנים בליבה של החיות הנכחדות, אלה שהופכים אותן למה שהן, וכך להנדס את הזן כדי להחזיר אותו למציאות של היום", אומר המייסד ומנכ"ל החברה בן לאם (Lamm) בריאיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט". במקרה של זאב הבלהות, התכונות המרכזיות היו הפרווה הלבנה, הקומה הגבוהה והגודל המובחן.
הפעם האחרונה שבה נעשה ניסיון לדה־הכחדה היתה ב־2003, כשלאחר ניסיונות רבים שובט היעל הפירנאי באמצעות דנ"א שנלקח מהפרט האחרון שלו, שמת שלוש שנים קודם לכן. אלא שהעופר המשובט מת זמן קצר לאחר לידתו בגלל מום בריאותי. לעומתו, רמוס ורומולוס היו כבר בני חצי שנה בעת חשיפתם לעולם ושקלו 40 קילו.
אלא שמהר מאוד לאחר הפרסום הגיעה גם תגובת־נגד, כשכמה מדענים דרשו לצנן את ההתלהבות ולהעמיד דברים על דיוקם. הטיעון המרכזי שלהם היה כי לא מדובר בהחייאה של זאב בלהות, אלא זאב אפור (שהוא זן מצוי) "בתחפושת". זאת משום שהגנום של הגורים מבוסס על גנום של זאב אפור למעט 20 עריכות שנעשו ב־14 גנים מתוך יותר משני מיליון גנים.
"זה טיעון סמנטי", אומרת פרופ' בת' שפירו, המדענית הראשית של קולוסל. "כמובן זאב הבלהות שלנו לא זהה מבחינה גנטית ב־100% לאף זאב שחי בעבר, אבל זו גם לא היתה המטרה שלנו. לפי הקווים המנחים של איגוד השימור העולמי, בדה־הכחדה מוצלחת מייצרים פרט שמגלם חלק מהתכונות של הזן שנכחד, מה שבבירור עשינו".
"צריך גם להבין שזאבי בלהות הם לא איזה סוג מוזר של תמנון", מוסיף לאם. "זאבים אפורים וזאבי בלהות חולקים 99.5% מהדנ"א שלהם. כך שבפרספקטיבה של תוכנית גוף וכו' הם מאוד דומים. אבל אנשים לא ידעו איך הפרווה שלהם נראתה, או מה צבעה, כי שום דבר מזה לא השתמר. אז עשינו שירות מונומנטלי למדע, והוא עובד.
"אנשים יכולים לריב איתנו על מה צריך להיות השם המדעי של הזאב שלנו, אם זה 'זאב הבלהות של קולוסל' או 'הזאב הכי חמוד שאי פעם ראיתי'. לא אכפת לנו. הוויכוח הזה מקטין את המדע שטמון בלקחת מאובן בן 73 אלף שנה ולעשות ממנו גורים, שזה פשוט קסם. ומדהים בעיניי שאנשים יכולים פשוט לדלג עליו".
זה מרגיז אותך?
"לא, כי הוויכוח על הפרויקט שלנו רק הפך אותו לעוד יותר פופולרי. אני אפילו מקווה שאנשים ימשיכו להתווכח בשנתיים הקרובות כי זה רק ימשוך עוד ועוד תשומת לב לחברה שלנו, מה שיוביל לעוד גיוסים, עוד השקעות ועוד הזדמנויות עבורנו לעשות דה־הכחדה לבעלי חיים נוספים, וגם לתרום עוד לשימור. הקבוצה הקטנה שרוצה לבוז לנו ולהתווכח כיצד לסווג את החיה הזו רק עוזרת לנו — ואני בטוח שהמינים על פני כדור הארץ מודים לה על זה".
כשפריס הילטון, כריס המסוורת' וטום בריידי נפגשים בסבב גיוס
לאם הוא יזם סדרתי, ששוויו נאמד ב־3.7 מיליארד דולר, ומאחוריו כבר חמישה אקזיטים במגוון תחומים, מלמידה מקוונת ועד צ'אטבוט שיווקי. בהתאם השיחה איתו נשמעת כמו מצגת למשקיעים: הוא מדבר בקצב מהיר, בוטה, ושש לענות לכל טענה. את קולוסל הוא הקים ב־2021 עם פרופ' ג'ורג' צ'רץ' מאוניברסיטת הרווארד, אחד החוקרים החלוציים והחשובים בעולם בתחום העריכה הגנטית.
מה הביא יזם סדרתי לתחום כל כך לא שגרתי כמו דה־הכחדה? התשובה היא מגפת הקורונה. ב־2020, קצת לאחר פרוץ המגפה, לאם נדבק במחלה, וההפסקה הכפויה מעבודתו הקדחתנית הובילה אותו לחשבון נפש: האם החברות שהקים והכסף שהרוויח יצרו שינוי משמעותי בעולם? הוא התחיל לחשוב אילו פתרונות יוכל לקדם כדי לסייע לסביבה, למשל בהתמודדות עם משבר האקלים, ובין השאר התעניין ביכולת של אצות מסוימות לספוג פחמן בפוטוסינתזה. באותו הזמן, צ'רץ' היה חלק מצוות שהשתמש בהנדסה גנטית כדי לערוך את הגנום של אצה כחולה־ירוקה כך שתוכל לאגור פחמן ביעילות גבוהה יותר ב־20%. לאם הרים לו טלפון, מה שהוביל לפגישה ביניהם בבוסטון, שבה לאם שאל את צ'רץ' באילו פרויקטים היה מתמקד אם היו עומדים לרשותו אמצעים בלתי מוגבלים. מכאן הדרך לקולוסל היתה מהירה.
מאז הקמתו הצליח הסטארט־אפ מדאלאס, טקסס, לגייס 425 מיליון דולר בשני סבבים, בין השאר ממשקיעים נוצצים כגון פריס הילטון, כוכב הקולנוע כריס המסוורת', הבמאי פיטר ג'קסון וכוכב הפוטבול טום בריידי. כיום שוויו כבר נאמד ב־10.2 מיליארד דולר — קצת יותר מהשווי שלפיו נסחרת ענקית התרופות מודרנה.
האתגר הגדול של החברה בהשבת מינים נכחדים הוא מצד אחד להשיב את המהות הפונקציונלית של המין ומצד שני לעמוד בקווים המנחים של האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN) והאגודה ההומנית של ארצות הברית ולהימנע ככל האפשר מיצירת מין שסובל מבעיות בריאותיות אינהרנטיות. "אנחנו מתעניינים בפנוטיפ (תכונות הייצור, שמהוות ביטוי של הגנים) של החיות, לא בגנוטיפ (ההרכב הגנטי). והשאיפה שלנו היא ליצור חיה שתוכל להשתחל לתוך האקוסיסטם באופן שבו קודמותיה עשו", אומרת שפירו. "לכן היה לנו חשוב לשחזר את הפרווה הבהירה של זאב הבלהות, למשל, אבל זה לא היה חשוב כמו המסלול שבו השתמשנו כדי להגיע אליה".
לאם: "מי שטוען שזאב הבלהות שלנו הוא בעצם זאב אפור בתחפושת צריך לזכור ששני המינים חולקים 99.5% מהדנ"א שלהם. אבל בזכותנו יודעים איך הפרווה של זאב הבלהות נראתה. אפשר לריב על השם המדעי של הזאב. לא אכפת לנו. רק אל תקטינו את המדע"
5 צפייה בגלריה
לאם (מימין), צ'רץ' ושפירו. גייסו כבר 425 מיליון דולר. שווי החברה נאמד ב־10.2 מיליארד דולר — קצת יותר מהשווי שלפיו נסחרת מודרנה
(צילום: Colossal Biosciences)
הליך הדה־הכחדה שביצעה קולוסל מתחיל בשני מאובנים של זאבי בלהות: האחד של שן שנמצא בשרידן פיט, אוהיו, והשני של עצם אוזן פנימית, שאותר באמריקן פולז, איידהו. במעבדות של קולוסל הפיקו וריצפו את הדנ"א הקדום — חלק ממנו שוחזר, והיתר הושלם באמצעות כלים חישוביים. את הגנום שהורכב הם הצליבו עם גנומים של חיות קיימות ממשפחת הכלביים (כגון זאבים, תנים, שועלים) כדי לאתר את החיה הכי דומה גנטית לזאב הבלהות, שתשמש פונדקאית. התשובה היתה זאב אפור.
"בשלב הזה היינו צריכים לזקק תכונות — מה בגנום הזה הופך את זאב הבלהות לייחודי בהשוואה לגנום של זאב אפור?", מסבירה שפירו. "יש כל כך הרבה מידע על זאב אפור, שהוא כנראה מין הבר הכי מוכר והכי מפוענח שיש, בגלל שכלבים מבויתים הם בעצם זאבים אפורים. אז יש לנו כמות מידע עצומה על הגנום שלהם, על פרוטוקולים וטרינריים, על פונדקאות, ועל עוד הרבה דברים שעבור מיני בר אחרים פשוט לא קיימים. מבחינת הקווים המנחים של איגוד השימור העולמי זה אופטימלי, כי ריבוי המידע איפשר לנו לוודא שמה שאנחנו עושים אתי ויוביל לנזק מועט ככל האפשר, אם בכלל".
תני לי בבקשה דוגמה.
"השיקול שלנו בבחירת מיקומי הגנים שרצינו לערוך היה לעשות את מספר השינויים הנמוך ביותר האפשרי ליצירת שינוי נראה לעין בחיה. ידענו שאנחנו רוצים זאב גדול ושרירי יותר מזאב אפור, ומריצוף הדנ"א גילינו שלשני זאבי הבלהות שריצפנו היו פרוות בהירות בגלל מוטציות בגנים של פיגמנטציה שאנחנו מכירים ממחקר של מינים כלביים אחרים.
"אז קודם כל בדקנו — אם נבצע שינויים בגנים האלה של הזאב האפור, האם הידע הקיים מצביע על כך שתהיה בעיה ברקע הגנטי שלו? אנחנו גם יודעים שישנם כלבים שיש להם מוטציות בגנים מסוימים וסובלים גם מחירשות או עיוורון. ידענו שאלה לא אותן מוטציות שנמצאו בזאבי הבלהות, אבל הן באותם גנים. אז אם נבצע שינויים בגנים האלה קיים סיכון להשלכות בריאותיות שליליות. לכן החלטנו לא להשתמש בגנים האלה".
"בחרנו בסך הכל 20 מוטציות ב־14 גנים, שנמצאים באזורים רגולטוריים של הגנום (אזורים בדנ"א ששולטים במתי, איפה וכמה גנים יתבטאו — ר"ד), כך שיש להם אימפקט פנוטיפי נרחב. מאוד התרגשנו מכך שהצלחנו לזהות במדויק את אותן 15 מוטציות מהגנום של זאב הבלהות, ואז שתלנו אותן בגנום של הזאב האפור".
בתהליך של הפריה מלאכותית השתילו המדענים של קולוסל גרעיני תאים סומטיים (שאינם תאי מין) לביציות של זאבה אפורה, ולאחר שנוצרו עוברים הם הוחזרו לרחם של הזאבה התורמת לצורך פונדקאות. ב־1 באוקטובר 2024 הסתיים ההיריון בלידה של שני הגורים: רמוס ורומולוס. הצוות של קולוסל קיווה ללידה רגילה, אך ככל שההיריון התקדם גבר החשש ל"חוסר התאמה בגודל" - כלומר שהעוברים יהיו גדולים מדי לפונדקאית, ולכן הם יולדו לבסוף בניתוח קיסרי. "זה היה פשוט מדהים", אומרת שפירו. "היתה להם פרווה בהירה, הם היו גדולים יותר ושריריים יותר — כלומר הצלחנו לשחזר את שלוש תכונות המפתח של זאב הבלהות".
שפירו: "זאב הבלהות שלנו לא זהה גנטית ב־100% לאף זאב שחי בעבר, אבל זו לא היתה מטרתנו. לפי הנחיות איגוד השימור העולמי, בדה־הכחדה מוצלחת מייצרים פרט שמגלם חלק מתכונות הזן שנכחד. לזאב שלנו יש פרווה בהירה, הוא גדול ושרירי יותר מזאב אפור. אלה תכונות המפתח של המין"
5 צפייה בגלריה
רמוס ורומולוס של קולוסל. "רצינו לעשות כמה שפחות שינויים בגנום ונמנענו משינויים בגנים עם סיכון להשלכות בריאותיות שליליות", אומרת שפירו
(צילומים: AFP, Colossal Biosciences/Reuters)
שר הפנים מוטרד וממציאת הקריספר מביעה חשש
השאיפות של קולוסל אינן נעצרות בזאב הבלהות. הפרויקט הראשון שעליו עבדה החברה היה להשיב לחיים את הממותה הצמרית, כלומר לייצר Mammophant — היבריד של ממותה ופיל. לפני חודשיים הודיעה החברה כי הצליחה ליצור עכבר מהונדס גנטית עם מאפיינים של ממותה צמרית, וכעת, אומר לאם, "אנחנו עובדים מאוד קשה כדי שיהיו לנו עוברי ממותות ערוכים עד סוף 2026. אם הכל יתנהל כשורה, הם יגיחו לאוויר העולם לאחר היריון של 22 חודשים" — כלומר הממותה הצמרית הראשונה עתידה להיוולד במחצית השנייה של 2028. "לאור הצלחת העריכה שלנו, אני חושב שיש סיכוי טוב שנראה עוד מין אפילו לפני כן, אבל נצטרך לחכות ולראות", הוא אומר.
החברה גם פועלת לדה־הכחדה של הדוֹדוֹ, עוף חסר יכולת תעופה שחי באי מאוריציוס ונכחד במאה ה־17; והזאב הטסמני, שנחשב טורף הכיס הגדול ביותר בעולם המודרני, חי באוסטרליה וגיניאה החדשה ונכחד במאה ה־20.
הפרויקטים הללו, מסקרנים ככל שיהיו, מעלים את השאלה המתבקשת: למה זה טוב? מי צריך שהממותה תקום לתחייה, ואיזה ערך יש לזאבי בלהות, שחיים בחווה מבודדת ושאין כרגע כוונה לשחרר לטבע? ואכן הביקורת החריפה ביותר נגד קולוסל מגיעה מצד גורמים שחוששים שדה־הכחדה תהפוך לטרנד שיבוא על חשבון ההגנה על המינים הקיימים שנמצאים כיום בסכנת הכחדה.
שר הפנים האמריקאי דאג בורגום צייץ בטוויטר: "בראייה קדימה, עלינו לחגוג מחיקות מרשימת המינים הנכחדים — לא תוספות", ולמחרת אמר לעובדיו "יש לנו הזדמנות להחזיר מינים נכחדים, פשוט בחרו את המין האהוב עליכם ותרימו טלפון לקולוסל!".
גם כלת פרס נובל לכימיה פרופ' ג'ניפר דאודנה, השותפה להמצאת השיטה לעריכה גנטית (CRISPR), הזהירה בעבר מפני מדענים שמשחקים באלוהים, והדגישה כי טכנולוגיית העריכה צריכה להישלף במקרים חיוניים בלבד. בספרה מ־2017, "A Crack in Creation", היא כתבה: "אם אנחנו יכולים להימנע מלהתערב בטבע יותר ממה שכבר התערבנו, לא כדאי שננסה?".
בקולוסל מסבירים שלדה־הכחדה יש תועלות רבות לחיים בכדור הארץ: היא תסייע לשיקום המגוון הביולוגי על ידי החזרת מינים שמילאו תפקידים קריטיים במערכות האקולוגיות, ובעקיפין גם תתרום כך לתיקון סביבות שנפגעו מפעילות אנושית; היא יכולה לסייע באתגרים סביבתיים עכשוויים, כמו שינויי אקלים, בצורות ומחלות (הממותה הצמרית, למשל, שהיתה מותאמת לתנאי קור קיצוניים, עשויה לסייע בשמירה על קפאת העד של הקרקע באזורים הארקטיים, ובכך להפחית פליטת גזי חממה); הפיתוחים הטכנולוגיים שלה יכולים לשמש גם לשימור מינים בסכנת הכחדה ולשיפור עמידותם למחלות ולשינויים סביבתיים; ותרומתה למחקר על האבולוציה, ההתנהגות והפיזיולוגיה של מינים אלו מעשירה את הידע המדעי ותורמת להבנת תהליכים ביולוגיים מורכבים.
אבל לא כולם משתכנעים. "יש קונצנזוס די רחב בקהילת האקולוגים שדה־הכחדה היא לא המסלול שצריך לנוע בו כדי להציל את כדור הארץ", אומר פרופ' אריאל צ'יפמן, מומחה אבולוציה וביולוגיה התפתחותית מהאוניברסיטה העברית. "המאמצים צריכים להיות בשימור בתי גידול ובשימור בעלי חיים. הכספים שמגיעים לקולוסל הם כספי מירוק מצפון קלאסיים. כל מיני אנשים מאוד עשירים עם פרופיל תקשורתי מאוד גבוה משקיעים בקולוסל כי זה מאפשר להם להגיד 'תראו איזה טוב אני, אני תורם כסף להצלת כדור הארץ'. היה עדיף שהם יתרמו את הכסף הזה לפרויקטים עם פרופיל תקשורתי יותר נמוך שבאמת עושים משהו".
5 צפייה בגלריה
צ'יפמן. "בקולוסל השקיעו עשירים שרצו למרק מצפון. עדיף שיתרמו לשימור מינים"
(צילום: גיל יוחנן)
"זה לא משחק סכום אפס", משיב לאם לטענה של צ'יפמן. "הכלכלה פשוט לא עובדת כך. להפך, אנחנו מביאים טכנולוגיות חדשות לתחום השימור, ואת כל הכלים שיצרנו אנחנו פשוט נותנים בחינם ל־48 ארגוני שימור ברחבי העולם שעובדים איתנו, וגם מממנים מחקרים חדשים (קולוסל הקימה באוקטובר האחרון את קרן קולוסל, זרוע ללא כוונת רווח עם מימון ראשוני בסך 50 מיליון דולר, שנועדה לתמוך בפרויקטים של שימור מינים בסכנת הכחדה וליישם טכנולוגיות גנטיות מתקדמות לשיקום המגוון הביולוגי ברחבי העולם — ר"ד).
"כל הכסף שגייסנו מגיע ממשקיעים טכנולוגיים ומשקיעים אחרים. כך שאנחנו לא נוגסים במענקים ממשלתיים, או פונים לקרן גייטס ולוקחים כסף שנועד לשימור. זה כסף חדש. ואם תדברי עם כמה משותפי השימור שלנו, הם יאמרו לך שהעניין בדברים כמו שימור פילים עלה פי כמה וכמה בזכותנו. אנחנו מובילים את הקשב לדברים החשובים באמת".
איך בדיוק?
"אתן לך דוגמה. תמיד דיברו על זאב בלהות, אבל עד לפני חודש, אף אחד לא דיבר על הזאב שנמצא בסכנת ההכחדה החמורה ביותר מתוך הכלביים — הזאב האדום. בשבוע שבו השקנו את זאב הבלהות, פורסמו יותר מ־400 כתבות ייחודיות על שימור זאבים אדומים, והחיפוש בגוגל על זאבים אדומים היה גבוה פי אלף מבשגרה. שבועיים לאחר מכן 'הטודיי שואו', אחת התוכניות הנצפות ביותר בארצות הברית, הקדישה ספיישל — לא לקולוסל, לא לדה־הכחדה ולא לזאב בלהות, אלא לזאב האדום. אז התמה שדה־הכחדה פוגעת בשימור מצריכה מחשבה מחודשת. האדוות של הפעילות שלנו מעלות ערנות לשימור".
אומנם מעלות ערנות, אבל הן בהחלט עלולות לגרום לצמצום תקציבים ממשלתיים למאמצי שימור. אתה שמעת את ההתבטאויות של שר הפנים שלכם.
"כבר נפגשנו עם בורגום ואנשיו, ואנחנו בהסכמה מלאה איתם. השאלה שלו היא איך מאיצים את הצלת המינים ומסירים מינים מרשימת המינים בסכנת הכחדה לאחר ששוקמו באופן מלא. אנחנו הצהרנו באופן פומבי על תמיכתנו בחוק המינים בסכנת הכחדה, ומדגישים שדה־הכחדה היא רק עוד כלי לשימור, ולא תחליף לשימור קרקע או מערכות אקולוגיות. אישית, הייתי שמח לראות את הזאב האדום מחוץ לרשימת המינים הנכחדים. והדרך היחידה לעשות את זה היא לייצר מספיק זאבים אדומים, ולשחרר אותם במערכות אקולוגיות מוגנות שבהן הם יוכלו לשגשג".
האם יש בית גידול שיכול בכלל לקלוט את החיות המתקמבקות?
יכול להיות שדה־הכחדה פונקציונלית היא הצ'אט GPT של 2025 — טכנולוגיה שפרצה לחיינו ברעש גדול, עוררה חששות וחזיונות אפוקליפטיים, ותתגלה בעוד שנתיים־שלוש כעניין מורכב שטומן בחובו סיכונים, אבל גם שלא נדע איך הסתדרנו בלעדיו? או שנתעורר ב־2027 ונתחרט על הרגע שבו תרמנו להייפ התקשורתי סביב קולוסל?
"אנחנו עובדים עם 17 מהמעבדות הטובות בעולם בתחומן, ועם 95 יועצים מדעיים מהמובילים בעולם, כולל כלת פרס נובל (פרופ' קרולין ברטוזי, כלת פרס נובל לכימיה לשנת 2022, שמשמשת יועצת מדעית לחברה), שעובדים במכונים מדעיים יוקרתיים", מדגיש לאם. "בת' עצמה היא פרופסור לאקולוגיה וביולוגיה אבולוציונית, ויש לנו עוד 172 מדענים שעובדים אצלנו. אז יש הרבה מאוד חברים בקהילה המדעית שמסכימים עם העמדה שלנו, או שהם לא היו עובדים איתנו".
את תרומת קולוסל לקהילה המדעית כבר כעת מדגים לאם בעבודתה למען בריאות אוכלוסיית הפילים העולמית. "אחד הדברים שאנחנו עושים במסגרת עבודת השימור שלנו הוא הניסיון למגר את וירוס ההרפס האנדותליוטרופי של פילים (EEHV), שהוא גורם התמותה המוביל של פילים בשבי", הוא אומר. "אנחנו יודעים שגם ממותות היו פגיעות לווירוס הזה. האם עלינו, במאמצינו להחזיר את הממותה, לנסות למגר את הווירוס, לייצר חיסון או הבנה טובה יותר של המחלה, או שעלינו לנקוט גישה טהרנית יותר — כלומר לאפשר לממותות להיות פגיעים לווירוס הזה, כי היסטורית הן היו פגיעות אליו? מפרספקטיבה של רווחת בעלי חיים ושימור, וכמי שרוצה להחזיר חיות נכחדות לטבע (לאם הצהיר בעבר שלא ייצר חיות מחמד — ר"ד), אני סבור שעלינו להנדס אותן כך שיהיו חסינות בפני הווירוס הזה שהורג 20% מהפילים הצעירים בשבי. אנחנו לא רוצים שחמישית מתינוקות הממותות שלנו יהיו פגיעות בפני הווירוס הנוראי הזה, נכון?".
כחילה בר־גל: "עד לפני שנה האיחוד האירופי העניק חשיבות גבוהה לטיפול במגוון המינים, ועכשיו הוא מתחיל לרדת מזה כי צצו הרבה חברות פרטיות בתחום. אבל האם זה נכון להפקיד את האחריות לשמירת הטבע בידי חברות פרטיות? מה הסיכוי שהן ימשכו את זה לאינטרסים שלהן ולא לשיקולים הגלובליים?"
"אבל בטבע הפילים לא מתים מהווירוס הזה", מתעקשת גילה כחילה בר־גל, פרופסור לאבולוציה מולקולרית ודנ"א קדום באוניברסיטה העברית. "גורמי המוות העיקריים של הפילים האפריקאיים הם בצורת קשה, היעדר מים ומזון ופגיעה בבית הגידול הטבעי שלהם. ואנחנו בכלל לא יודעים אם יש איזשהו בית גידול, אפילו באפריקה הלא מאוד מיושבת, שיכול לשאת את המין ההיברידי שקולוסל מתכננת — אז מה עשינו פה בדיוק? הדיון בדה־הכחדה זהה לדיון שהיה אחרי ששובטה הכבשה דולי — האם אנחנו צריכים לשבט מינים כדי להחזיר אותם לטבע, או שעלינו לשמור על בית הגידול הנוכחי עם כל המינים הקיימים בו? שימור בית הגידול חשוב יותר, כי בטווח הארוך הוא מאפשר ליותר מינים להתקיים ולשרוד ללא התערבות האדם. ואם המערכת האקולוגית קורסת, אולי היא קורסת מסיבה מסוימת, ואולי היא צריכה לקרוס כדי להתחיל מחדש? בעולם היו שש הכחדות המוניות שחיסלו מאות מינים של בעלי חיים, ואחרי כל הכחדה כזו התפתחו מינים חדשים שהותאמו לבתי הגידול הקיימים".
כחילה בר־גל מציעה פרספקטיבה נוספת, של מי שמכהנת בדירקטוריון של מוזיאוני הטבע באירופה. "עד לפני שנה האיחוד האירופי העניק חשיבות גבוהה לטיפול במגוון המינים בסדר העדיפויות שלו", היא אומרת. "ועכשיו הוא מתחיל לרדת מזה כי צצו הרבה חברות פרטיות שעוסקות בזה בצורה כזו או אחרת, אז האיחוד האירופי אומר 'אוקיי, אני יכול רגע ללכת אחורה, להשקיע את המשאבים שלי במקום אחר כי יש חברות פרטיות שעושות את זה'. אבל האם זה נכון להפקיד את האחריות לשמירת הטבע בידי חברות פרטיות? מה הסיכוי שהן ימשכו את זה לאינטרסים שלהן ולא לשיקולים הגלובליים?".
אז את נגד קולוסל?
"אני לא רואה בפעילות המדעית שלהם רק דברים שליליים. מה שהם עושים יתרום לנו ברמה המדעית, ואולי נוכל לעשות עם זה תהליכים שהם חשובים לא פחות. למשל, אני יכולה לחשוב על שימוש בטכנולוגיות להגברת הרבייה כשיש מספר פרטים מצומצם במין מסוים בטבע. אבל בראייה של שמירת הטבע אני חוששת שהפעילות שלהם תגרום לכך שבמקומות מסוימים יגידו: 'אוקיי, אם אין לנו המשאבים לשמור על בית הגידול ועל המינים החיים בו, אז בואו נוותר על צבי ארץ ישראל'. האם נכון שרשות הטבע והגנים תפסיק להגן עליו מתוך שהנחה ש'מקסימום קולוסל ייצרו לנו צבי חדש'?".
