ישראל מפגרת אחרי מרבית המדינות בצמצום פערי השכר
ישראל מפגרת אחרי מרבית המדינות בצמצום פערי השכר
פרצות בחוק הישראלי לדיווח על פערי שכר מותירות לחברות יד כמעט חופשית לבצע מניפולציות בנתונים ולהצניע את פרסום הדו"ח. במרבית המדינות החוק יותר ברור ותקיף וכולל גם עסקים קטנים והטלת קנסות על חברות שמאחרות לפרסם
ישראל, אוגוסט 2020. משכורתה הממוצעת של אישה היתה נמוכה בכ־32% משל גבר, ופערי השכר בין גבר ואישה המבצעים את אותו התפקיד עמדו על כ־10%. שנה קודם לכן הפערים בישראל הגיעו למקום השלישי והלא מכובד מבין מדינות ה־OECD, כשפערי השכר היו גבוהים יותר רק ביפן ובדרום קוריאה.
בכנסת מתעוררים, וח"כ אתי חוה עטייה מהליכוד מצליחה להעביר חוק חובת פרסום על פערי השכר המגדריים במשק. לפי החוק החדש, כל חברה פרטית המעסיקה מעל 518 עובדים בישראל, וכל חברה ציבורית, מחויבות לפרסם מדי שנה את הפערים בדו"ח פומבי. הדו"ח הראשון אמור היה להתפרסם אתמול, 1 ביוני 2022. מועד הפרסום הגיע, אלא שבשל חורים בחוק מתרחש כאוס דיווחי המאפשר מניפולציות בנתונים ומקשה את ההשוואה בין החברות.
לפי החוק כל חברה נדרשת לפרסם את הנתונים במקום פומבי, בין היתר באתר הרשמי של החברה. אבל הוראת הפרסום נותנות לחברות מרחב להסתיר את הפרסום. אתר החברה יכול להיות ענק וסבוך והחברה יכולה לפרסם אותו במקום נידח ומוסתר או למחוק את הפרסום לאחר מספר שעות.
במדינות אחרות, למשל בריטניה, החברות נדרשות לפרסם את הדו"ח במקום גלוי ברור וקבוע באתר החברה, ובמקביל לשלוח את הנתונים לממשלה, המפרסמת את כל הדו"חות באתר ייעודי המקל על כל אזרח למצוא את הנתונים, ולהבין האם חברה מסוימת פרסמה אותם.
בנוסף, החוק הישראלי מותיר לחברות יד כמעט חופשית באופן סיווג הנתונים המאפשר ביצוע מניפולציות בהם. במרבית המדינות שבהן יושמה רגולציה דומה, הממשלות פרסמו רשימת הסברים ברורה ומפורטת לגבי יישום הרגולציה, כמו גם נוסחאות לחישוב של פערי השכר. בחלק מהמדינות החברות מחויבות גם להגיש את החישובים הגולמיים בעצמם למדינה.
בלי עובדי קבלן וקנסות
הרגולציה בישראל גם מכילה חובות מצומצמים ביחס למדינות אחרות בעולם. במרבית המדינות שאימצו רגולציה דומה, מספר העובדים אשר מעליו חברה מחויבת לפרסם דו"ח פערי שכר הוא קטן בהרבה מבישראל. בסקוטלנד מספר המינימום הוא 20, בשבדיה ב־25 עובדים ובפינלנד המספר עומד על 30.
במדינות אחרות כמו בלגיה, צרפת וספרד הרגולציה מתייחסת למעל 100 עובדים. בבריטניה החובה מתייחסת לחברות עם מעל 250 עובדים ובגרמניה היא עומדת על 500. המספר הלא עגול בישראל שנבחר להכיל את רף הדיווח, הזוי ככל שזה יישמע, בנוי מהסמלים חמסה וח"י - 518, וזו הסיבה שהוא נקבע.
בנוסף, בישראל החברות לא מחויבות להכניס את עובדי הקבלן לניתוח, בשונה מאוסטריה, איסלנד, ספרד ושבדיה. החוק הישראלי גם הקל מאוד בנוגע לאכיפתו, שכן במרבית המדינות לממשלה יש הרשאה להטיל קנסות לחברות שלא צייתו לרגולציה.
מדינות מסוימות כמו בריטניה ואוסטרליה אף מפרסמות רשימה שחורה של חברות שאיחרו בהגשת הדו"ח, בהן היו בשנת 2022 חברות טויוטה וחברת השוקולדים Thorntons וחברת הטכנולוגיה Lenovo. בישראל נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה אמרה ל"כלכליסט" שהיא שוקלת לפרסם רשימה של חברות שלא פרסמו את הדו"ח בניגוד לחוק.
מי סופר חופשת לידה
עוד היבט שבו הרגולציה הישראלית מצומצמת לעומת רגולציות דומות בעולם היא ברשימת הנתונים שכל חברה צריכה לאסוף. בעוד בישראל חברה צריכה לפרסם את פערי השכר בכל קבוצה שהיא חילקה וכן את שיעור הנשים והגברים שמקבלים שכר הנמוך מהשכר הממוצע בחברה, במדינות שונות בעולם מצטרפים לחובת דיווח זו גם סעיפים נוספים.
בבריטניה, למשל, החברות צריכות לדווח מה שיעור הנשים והגברים שקיבלו תוספת במשכורות בשנה החולפת כדי לעקוב אחר מגמות השכר. בצרפת כל חברה נדרשת גם לדווח מהו שיעור הנשים שחזרו מחופשת לידה וקיבלו העלאה בשכר בשנה שאחרי החופשה. בנוסף, החברה צריכה לציין מה מספר העובדים השייכים למגדר הפחות מיוצג בחברה מתוך עשרת מקבלי השכר הגבוהים ביותר בחברה כדי לבחון את ייצוגו בראש החברה ואת שיעור הנשים והגברים שקודמו בשנה האחרונה.
במדינות רבות נוספות המדינה ממליצה או מחייבת את החברות לפרט מהי התוכנית לצמצום פערים מגדריים, ובפינלנד החברות גם מחויבות לפרט את הצעדים שנעשו עד כה ומה היתה ההשפעה שלהם.
אף שיש מדינות בעולם עם רגולציה מחמירה מאוד בנוגע לדיווח פערי שכר בחברות, אין מדינה אשר יישמה עד כה מנגנון לבדיקת האפקטיביות של רגולציה זו. באוסטרליה, למשל, פערי השכר ירדו מ־%18.5 ב־2014 עד ל־%13.9 ב־2019. לפי מחקר שבוצע על פערי השכר בבריטניה, בשלוש השנים שבהן מומש החוק במדינה, פערי השכר בחברות שעליהן החוק חל צומצמו ב־%19. המחקר בדק שהשינוי לא נבע ברובו משינוי בהרכב העובדים כמו עזיבת נשים המשתכרות בשכר נמוך, אלא משינוי במשכורות העובדים.
לצד מדינות אלו, יש מדינות שבהן לא נרשם שיפור חד־משמעי בנתונים. בשבדיה, למשל, פערי השכר במגזר הפרטי אמנם ירדו מ־21.9% ב־2007 ל־19.3% ב־2018. אך עלו במגזר הציבורי מ־14.3% ל־15.9% בשנים אלו.
