פרשנות
המחדל הענק שמשתקף בתקציב המדינה 2025
ממשלת נתניהו נשארה בקונספציה שניתן להתעלם מהבעיות החמורות באמצעות דחיינות ופלסטרים. למשל להתעלם מפריון העבודה הנמוך ומהעוני במגזר החרדי
במידה ולא אירעה הפתעה של הרגע האחרון, הרי שאמש אישרה הכנסת את התוכנית הכלכלית לשנת 2025, ואת מסגרת התקציב לשנה זו, גירעון של עד 4.9% והוצאה ממשלתית של כ־620 מיליארד שקל. קצב האירועים הדרמטיים בישראל הוא כה מהיר ומבלבל עד שלא רבים מבחינים לעומק במחדל הענק שמשתקף בתקציב 2025 שקידמה הממשלה הנוכחית וכנראה יאושר על כל סעיפיו בכנסת בשבוע הבא. הקושי להבחין במחדל קשור גם לכך שהיו רבים בציבור שהנמיכו ציפיות מהממשלה הנוכחית והעריכו כי התקציב שיועבר יהיה גרוע בהרבה. אך הנמכת הציפיות של הציבור לא יכולה לחפות על המחדל הממשלתי ולא תפתור את אתגרי המאקרו של ישראל.
המחדל של תקציב 2025 הוא ההתעלמות המוחלטת מההכרח ומההזדמנות שנוצרה בעקבות המלחמה לטפל באתגרי המאקרו של ישראל. התקציב באופן מודע לא כולל התייחסות לתעסוקת חרדים, לגיוס חרדים, לשיפור השכלתם, להעמקת ההשקעה בתשתיות, להבטחת עתיד ההייטק הישראלי. במובנים רבים, אפשר לטעון כי בכל מה שקשור למדיניות הכלכלית של 2025, הממשלה נשארה בקונספציה.
הקונספציה היא התחושה שניתן להתעלם מהבעיות החמורות באמצעות דחיינות ופלסטרים; הקונספציה של דרעי וגפני היא שהם יכולים להתעלם מהעוני הפושה במגזר שלהם באמצעות "הקמת רשות למלחמה בעוני וחלוקת תלושי מזון"; הקונספציה של נתניהו וסמוטריץ' היא שהם יכולים להחזיר את המשק לצמיחה ארוכת טווח מבלי לשנות באופן עמוק את מערכת התמריצים בעולם העבודה והחינוך בישראל.
בכדי להבין לעומק את המחדל של תקציב 2025, צריך לחזור לתמונת העולם הכלכלית־חברתית ערב 7 באוקטובר. בצד הכלכלי, האתגרים הגדולים שאיימו על שיפור רמת החיים בישראל היו פריון העבודה הנמוך ושיעור התעסוקה הנמוך. כלומר, עובד ישראלי מייצר בממוצע כ־66% מעובד אמריקאי, וכ־79% מעובד במדינת הדומות לישראל. הפריון הנמוך הזה נובע מכך שהעובד הישראלי מיומן פחות מהעובד במדינות מפותחות אחרות, ומכך שיש בישראל מחסור חמור בתשתיות. במקביל, בקרב גברים חרדים ונשים ערביות יש שיעור תעסוקה נמוך במיוחד (48%, ו־42.8% בהתאמה). מכיוון שהאוכולסייה החרדית צפויה לגדול בקצב מהיר, הרי ששיעור המועסקים הכללי במשק והמיומנות שלהם צפויים לרדת בחדות, ולהקשות על ישראל לצמוח בקצב שיאפשר לישראלים להמשיך לשפר את רמת חייהם.
בצד החברתי, האתגר הגדול היתה התחושה כי מדינת הרווחה הישראלית לא עובדת כמו שצריך. התחושה היתה כי כספי המסים שנגבים בעיקר מהעשירונים העליונים לא מתורגמים לשירותים איכותיים לאזרח, לחילוץ מעוני וליצירת שוויון הזדמנויות. בהקשר זה, הביקורת היתה ועודנה בעיקר נגד העברות למערכות החינוך החרדיות שמתנגדות לשילוב בניהן בתעסוקה איכותית. סבסוד מערכות אלו מנוגד לעצם הרעיון של מדינת רווחה שחותרת לחלץ אנשים מעוני באמצעות מתן שוויון הזדמנויות, ומערכות אלו מנציחות עוני ומונעות הזדמנויות. לצד האתגר החברתי הזה, היה כמובן האתגר החברתי שנבע מאי־השוויון בנטל הגיוס.
אתגרי היסוד הללו היו מוסכמים על רוב הכלכלנים בארץ, ועל הפקידות המקצועית. לא היה ספק כי הדרך לפתור את כלל האתגרים הללו קשורה בשינוי מבנה התמיכות לקהילה החרדית, לצד שיפור מערכת החינוך לכלל ילדי ישראל, והעמקת ההשקעה בתשתיות.
7 באוקטובר לא שינה את תמונת היסוד הכלכלית הזו, אבל הוא הפך את התמונה הזו לבעלת צבעים עזים וחדים בהרבה. זה אומנם לקח קצת זמן, אבל כמה חודשים אחרי אוקטובר, היה ברור שישראל מחויבת לטפל במהירות בשני האתגרים הללו. הסיבה לדחיפות נובעת מכך שהתברר כי בניגוד לעשורים האחרונים, הוצאות הריבית והביטחון יעלו באופן קבוע, וממילא ישראל מחויבת להיות קפדנית בהרבה באופן שבו היא מספקת שירותים חברתיים.
יתרה מכך, הוברר כי חלקים נרחבים במעמד הביניים הישראלי צפויים לחוות שחיקה באיכות החיים שלהם, אם בגלל המילואים, ואם בגלל העלייה במס והירידה בתקציבי השירותים החברתיים, ולכן יש הכרח כלכלי וחברתי לשנות מהיסוד את מבנה התמריצים שהמדינה יוצרת בחברה החרדית, ולהגדיל את ההשקעות הנחוצות בחינוך ובתשתיות.
זה לא היה רק הכרח, זו גם היתה הזדמנות חד־פעמית. הפילוסופיה החרדית מתנגדת באופן עמוק ליזום שינוי בידי עצמה, והפוליטיקה החרדית מגיבה באופן חרדתי ואגרסיבי לניסיונות שינוי המגיעים מבחוץ. המלחמה היתה מעין כוח עליון שהחרדים יכלו להיאחז בו כדי לשנות נורמות ארוכות בנות עשרות שנים. הם היו צריכים לכל היותר דחיפה קלה מהשותפים הקואליציוניים שלהם. סמוטריץ' יכול היה להיות אחת הדמויות המתאימות ביותר לביצוע השינויים כי לא ניתן להטיל ספק בדתיותו, ברמת ההערכה שהוא רוחש לעולם החרדי, ובכך שהוא ביקורתי כלפי החילוניות הליברלית לא פחות מהם. היתה אפשרות ממשית של החרדים וסמוטריץ' להציג תוכנית חומש לשילוב חרדים בכלכלה, לשינוי מערכת החינוך החרדית מהיסוד, וגם להציג מתווה גיוס.
אך מה שקרה בפועל הוא שסמוטריץ' ונתניהו השתמשו בכל כוחם הרטורי כדי לא לעשות כלום, כדי להעמיק את התמריצים לאי־עבודה במגזר החרדי, כדי לא לשנות במאומה את המבנה של התמיכה בישיבות. מטבע הדברים, משעה שקברניטי המדיניות הכלכלית שידרו מסר ברור של המשך הקונספציה, הרי שגם שאר השרים ויתר בעלי העניין לא הסכימו לשום רפורמה ולשום שינוי מהותי במבנה הכלכלה הישראלית.
הממשלה הזו סירבה בתוקף לנער את השיטה הכלכלית ולבדוק מחדש את הקונספציה הכלכלית. הסירוב לנצל את ההזדמנות הכלכלית הזו עלול להיות בכייה לדורות.
