ניתוח
מפגן הכוח של ש"ס: מינוי הדיינים מגביר את שליטת דרעי בשירותי הדת בישראל
החרדים והציונות הדתית חולקים את המינויים, כשכוחה של ש"ס שווה לזה של שתי המפלגות החרדיות האשכנזיות יחד. מקורבים לרב הראשי הספרדי דוד יוסף והחתן של דרעי יהיו בין הנהנים משכר של 50 אלף שקל לחודש, לכל החיים
האם הוועדה למינוי דיינים בחרה ביום ראשון האחרון גם דיינים שאינם מקורבים או קרובי משפחה של מישהו חשוב או נציג של זרם בעל השפעה? על פי נתוני עמותת עתים, הפועלת לשיפור שירותי הדת, עד חמישה מהנבחרים לא נהנים משום קרבה או שהם נהנים ממנה ומצליחים להסתיר אותה. מתברר שלא תמיד המפלגות החרדיות מצליחות לשמור על טהרת הנפוטיזם.
בין אלה שנבחרו מצוי, מצד אחד, הרב אלקנה סננס, חתנו של יו"ר ש"ס אריה דרעי. מי שלא נבחר, מן הצד השני, הוא הרב יהושע עמאר, בנו של הראשון לציון והרב הראשי לשעבר, הרב שלמה עמאר, שסר חינו בש"ס. הדיינים החדשים גולן אלוף, משה צאיג ואליהו כהן למדו בבית המדרש לדיינים יחווה דעת של, כמה מקרי, הרב הראשי הספרדי ונשיא בית הדין הגדול דוד יוסף. אלוף וצאיג היו חברי בד"צ הכשרות שהקים יוסף. אין מה לומר, צריך לדעת לאיזה בית מדרש לדיינים ללכת כשאתה צעיר.
אם אין קרבת משפחה, לפעמים הנבחרים הם נציגים של חסידות. הרב ישראל חיים ויינגוט מייצג את חסידות גור של שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופף והרב שמעון אליעזר מן את חסידות בעלז של יו"ר ועדת הרווחה ישראל אייכלר. כלומר, כמו שברשימת אגודת ישראל לכנסת יש נציג לכל חסידות, גם בבתי הדין הרבניים מקבלים נציגים.
אם למישהו היה ספק מה מנסה מחנה נתניהו להנהיג בשינוי השיטה לבחירת שופטים – הוא קיבל תצוגת תכלית. ככה זה נראה: שופטים מקורבים ממונים בדילים פוליטיים, ויהיו חייבים אחר כך לפוליטיקאים הממנים. מה שווים שופטים אם אנחנו לא שולטים בהם? הבחירה הפוליטית של הדיינים כל כך גלויה שיו"ר ועדת הכספים משה גפני בירך על ש"ההליך הושלם והוועדה בחרה 21 דיינים ראויים, בהסכמה של שליש לכל סיעה".
אם מישהו מתקשה להבין למה המפלגות החרדיות ממשיכות לקיים את ממשלת החורבן למרות כל המכות שהן סופגות, הרי ש־21 משרות של דיינים בכירים – סידור עבודה לאליטה החרדית והחרדלית – מסבירות זאת. בתור מחכות גם הבחירות לרבני עיר ב־50 יישובים. לפי עתים, בקרוב גם ימונו 6 דיינים חדשים לבית הדין הגדול. מתוך 20 מועמדים, 8, שהם 40%, הם בעלי קרבה משפחתית לדיינים אחרים ולבכירים בממסד הדתי.
צחוק הגורל הוא שמי שהוציא הודעה שתקפה את העובדה שהמחנות בוועדה למינוי דיינים חילקו את העוגה בלעדיו הוא השר דודי אמסלם, מחברי הוועדה ומראשי התומכים בשינוי שיטת בחירת השופטים. “מדובר במחטף בזוי וחסר תקדים, תוך ניצול ציני של היעדרותי". אמסלם תקף את העובדה שלא היתה נציגות לרבנים יוצאי צפון אפריקה דוגמת הרב עמאר והרב מאיר מזוז שנפטר לאחרונה. אבל נראה שש"ס סבורה שהיא בהחלט מתאימה לייצג רבנים מצפון אפריקה, רק אחרים.
לפי נתוני עתים, אחרי התוספת של 21 דיינים יכהנו 110 דיינים בבתי הדין הרבניים המחוזיים. 30 דיינים, שהם 27%, בעלי קרבה משפחתית לדיינים אחרים ולבכירים בממסד הדתי. 9 מבין 21 הדיינים החדשים שמונו שלשום, שהם 43%, הם בעלי קרבה משפחתית לדיינים אחרים ולבכירים בממסד הדתי.
עו"ד בתיה כהנא דרור, פעילה חברתית במאבק בבתי הדין הרבניים ומועמדת של ישראל ביתנו לכנסת, עתרה לבג”ץ נגד מינוי הדיינים המקורבים. עקב כך, בג"ץ מנע מעורבות של הרבנים הראשיים הקודמים בבחירת הדיינים וכפה הסדרי ניגוד עניינים. זה כנראה מנע בחירת כמה מקורבים לרב הראשי האשכנזי הקודם דוד לאו, והכניס מקורבים לגורמים אחרים. כהנא דרור אומרת שהוועדה למינוי דיינים קיימה פורמלית את ההסדרים במלואם "ואז בחרה את כולם. כשאתה רוצה להיות מושחת, שום מנגנון של ניגוד עניינים לא עוזר. זו תחושה שאתה מתמודד עם מאפיה שפועלת בשיטות של מאפיה".
לחרדים יש יחס מורכב לבתי הדין הרבניים. מצד אחד, הם מזלזלים בהם ורואים בהם סניף של הרבנות הראשית “הבזויה”. מצד שני, משרה של דיין בבית דין רבני היא המכניסה ביותר שאברך יכול לזכות בה, והיא לכל החיים. דיין מתחיל במשכורת של 50-45 אלף שקל ועם הוותק יכול להגיע ל־70 אלף.
יש שאלה גדולה למה צריך תקנים כה רבים לדיינים אף על פי ש־5,734 מתוך 11,542 התיקים שדנו בהם ב־2024, בדיוק 50%, היו אישור הסכם גירושים. הציבור כה בוחל בקשר עם בתי הדין, שהוא מעדיף להגיע עם הסכם סגור. פעם הם דנו באלף תיקים של סכסוכים אזרחיים בשנה כבוררים, אך בג”ץ חסם זאת. ועדת חוקה דנה עתה בהצעה שמטרתה להתיר לחזור לפרקטיקה הזו. אם תצליח, זה יהיה תירוץ למינוי עוד דיינים מקורבים.
השערורייה מתחילה בדיל הבסיסי, כשכל בחירות מחלקים את התפקידים כך: שליש לאשכנזים חרדים (חלוקה בין אגודת ישראל לדגל התורה), שליש ספרדים חרדים (של ש"ס) ושליש דתיים לאומיים, לרוב חרדים לאומיים. במפלגות החרדיות מעדיפים לא לראות את השחיתות שבשיטה ומתייחסים אליה בחיוב כאל יכולת לחיות ביחד.
השיטה הזו משקפת מצב שבו השותפים העיקריים במכרה הזהב שנקרא בתי דין רבניים מסכימים לכללי משחק ונמנעים מקניבליזציה. היא מבטאת את העובדה שש”ס שולטת כבר כמה עשורים בשירותי הדת ועולה בכוחה הפוליטי על יהדות התורה. כך היא מקבלת ייצוג שווה לזה של שתי המפלגות החרדיות האשכנזיות, וכך קורה גם שאף שבתי הדין הוקמו עבור הציונות הדתית, הדיינים שלה הם מיעוט בהם.
ואם יש דיין מצוין, מעבר למכסה של העדה והמגזר שלו? מצוינות היא לא שם המשחק והאיש גילה תמימות כשהלך ללמוד דיינות אף שאין לו קשרים. בתי הדין הרבניים הם מאגר משרות למקורבים. בציונות הדתית התגאו אתמול שנבחרו דיינים שמשרתים במילואים. אבל שני שלישים מהנבחרים הם חרדים שסביר שיראו כישלון בכל ילד שמשרת בצבא והציבור שלהם לא רואה בבתי הדין הרבניים כתובת.
וזה לא נגמר כאן, עכשיו מתחיל המאבק על השיבוץ. רוב החרדים רוצים לכהן קרוב לירושלים ובני ברק. הבעיה היא שחלק מהמתדיינים מתעקשים לגור בפריפריה. ולחלופין, למי שמודאג מכך שהמפלגות החרדיות יצטרכו אולי להסתפק רק ב־21 המינויים האלה, הרב דוד יוסף הודיע כי יביא בקרוב מינויים נוספים לבית הדין האזורי ולבית הדין הגדול "ובנוסף להקים בתי דין חדשים בערים נוספות הנצרכות לכך". לא בטוח שיש עיר שנצרכת לכך, אבל בטוח שיש מפלגות כאלה.
