קשה אך אפשרי: בין תשעה באב והמורשת הכבדה של פירוקי שיתוף
האם הגיבוש וההסדרה של נכסים משותפים בזמן פרידה או ירושה יכולים להיעשות בדרכי שלום, או שהדרך לפירוק שיתוף במקרקעין כרוכה בסכסוכים ארוכים ומורכבים?
השנה, תשעה באב, יום החורבן הלאומי, חל בדיוק ביום שבו הלך לעולמו זאב ז'בוטינסקי, 3 באוגוסט לפני 85 שנים.
תשעה באב מזכיר לנו פעם בשנה איך סכסוכים פנימיים יכולים למוטט בתים. וז'בוטינסקי, בדבריו החדים, דרש מאיתנו לא להירתע מהקושי - אלא להתמודד איתו.
הוא לא ראה בקושי סיבה לייאוש, אלא קריאה לפעולה:
"קשה - זאת אומרת אפשר".
ומה בין זה לבין נכסי ירושה משותפים?
הרבה מאוד.
לאורך השנים, אני פוגש משפחות שירשו נכס משותף - דירה, מגרש, נחלה. מה שהיה אמור להיות מקור ביטחון כלכלי הפך למוקד קיפאון וסכסוך.
שוררת שתיקה. אחד גר בדירה. אחר משכיר. שלישי רוצה למכור. כולם מחכים שמישהו אחר "יעשה סדר", שיבוא יום והכול יסתדר מעצמו.
אבל זה לא קורה.
מה שקורה הוא הפוך: נכסים נתקעים, יחסים מתרחקים, הזדמנויות מתפספסות. ומה שנשאר - זה תחושת חוסר אונים.
זה המקום שבו דבריו של ז’בוטינסקי צריכים להדהד. לא כסיסמה, אלא כהכוונה מעשית:
כשמשהו קשה - סימן שצריך לגשת אליו.
פירוק שיתוף במקרקעין במועד הירושה נשמע מאיים - אבל הוא לא גזירת גורל. זהו תהליך שניתן לנהל: באמצעות גישור, הערכות שמאיות, הסכמות חכמות - ולעיתים, כשאין ברירה, גם בפנייה לבית המשפט.
הפחד לפרק שיתוף הוא הרבה פעמים הפחד "להרוס את המשפחה". אבל בפועל, דווקא ההימנעות - היא ההרס האמיתי. כשמושכים זמן, כשהשיתופיות הופכת לשיתוק, וכששותפות נדל"נית לא משקפת שותפות רגשית - המתח רק גובר.
ובתוך כל זה, תשעה באב מזכיר לנו: חורבן נבנה מבפנים. ובדיוק כך הוא גם נמנע.
אז השנה, ביום שבו אנחנו גם מתאבלים על בית שחרב בגלל שנאת חינם, וגם מציינים את פטירתו של אדם שדרש מעצמו ומהעם שלו לא לוותר.
זו הזדמנות לעצור ולשאול:
האם אנחנו נאמנים למורשת הזו?
האם אנחנו מסוגלים להפוך את הקושי שלנו - להזדמנות להסדרה?
האם נזכור שדווקא כשזה קשה - זה הרגע שאפשר.
עו"ד גל רוסבי מור הינו מומחה לדיני משפחה ומקרקעין https://gr-adv.co.il/
האמור אינו בא כייעוץ משפטי
d&b – לדעת להחליט
