דעה
בזמן שהעולם דואג לשיקום עזה, הצפון של ישראל נשכח
שנה וחצי אחרי תחילת המלחמה, 16 החלטות ממשלה ו-6.5 מליארד שקל לא הספיקו כדי להחזיר את הצפון למצבו. עם הכניסה לשנת בחירות, המלאכה המרובה והזמן הקצר מאיימים להפוך את השיקום לחלום רחוק. אם לא נפעל עכשיו - נאבד עשור שלם
מאז הסכם הפסקת האש ברצועת עזה, מתמקדת התקשורת העולמית וגם הישראלית בדיווחים על המאמצים הדרושים לשיקום הרצועה. מדינות מתדיינות ביניהן על הסכומים שיוקצו לשיקום, תהליכי השיקום, בנייה, שדרוג תשתיות וחלוקת עבודה. אולם אותנו צריכה לעניין שאלת שיקום ישראל, שנשכחה לאחרונה מהשיח הציבורי.
מי שניצל את החגים האחרונים כדי לחזור ולטייל בצפון הרחוק, יכול היה לראות במו עיניו שתי עובדות ברורות. מצד אחד צפון הארץ שנפגע אנושות לאורך שנה וחצי של מלחמה עם חזבאללה, מראה סימני שיקום ברורים. מצד שני, אנחנו רחוקים מאד מעידן הפריחה שידע הצפון עד קיץ 2023. כמה רחוקים? המדדים הכלכליים מראים שצפון הארץ חזר עשרים שנים אחורה מבחינת התפתחות כלכלית. מצבנו אולי טוב (בהרבה) מזה של עזה, אבל בהחלט כזה שלא מאפשר לנוח על זרי הדפנה.
לא פחות מ-16 החלטות ממשלה לחיזוק הצפון התקבלו מאז אוקטובר 2023 ועד היום. ביחד הן כללו התחייבות להשקעה של 6.5 מליארד שקל בשיקום האזור. אלא שדו"חות מבקר המדינה כבר פירטו את הכשלים ביישום ההחלטות האלה ואת הביצוע החלקי שלהן. השורה התחתונה היא קשה. נתונים שפורסמו בחודשים האחרונים על-ידי משרד הכלכלה ועל-ידי קרן רש"י מראים שמעל שליש מהעסקים הקטנים בצפון עדיין לא הצליחו לחזור לפעילות. בגליל המזרחי מחצית מהעסקים מדווחים על ירידה של כמעט שני שלישים בהכנסותיהם. המציאות הזו מיתרגמת לקצב חזרה איטי של התושבים. בעיר היחידה באזור, קרית שמונה, כמעט רבע מ-25 אלף התושבים עדיין לא חזרו לבתיהם. ביישוב הצפוני בישראל, מטולה, המצב חמור עוד יותר - כמעט שני שלישים מהתושבים עדיין לא חזור לבתיהם.
צריך להבין שכשרבע מהאוכלוסייה חסרה בעיר כמו קרית שמונה, המשמעות אינה ששלושת הרבעים שחזרו חיים במציאות נורמלית. 40 אחוזים מהעסקים בעיר מדווחים שהפעילות העסקית שלהם צומצמה במעל 50 אחוזים לעומת התקופה שלפני המלחמה. עסקים שמקבלים סיוע נקודתי לכסות על הפסדים, לשקם פגיעות פיסיות או להתניע מחדש את הפעילות העסקית אינם יכולים לחזור לפעילות מלאה כשהתשתית הכלכלית והעסקית כולה נותרה פגועה. כאשר חולייה אחת בשרשרת האספקה נותרה פגועה, כל העסקים באותה שרשרת פגועים. כאשר אנשי מחקר לא חזרו לאזור, תעשיות שנשענות על עבודתם אינן יכולות לחזור לתכנון עתידי ולשגשוג ופיתוח. כאשר נותני שירותים משלימים לעסקים חסרים, בין אם מדובר ברואי חשבון, בנהגים או בפרסומאים, כלל העסקים אינם יכולים לחזור לתפקוד מלא. לכן לא די בכספי פיצויים, מה שדרוש הוא רשויות שיסתכלו במבט רחב על הפעילות העסקית והכלכלית באזור ויקחו אחריות על התמונה הכוללת ולא רק על הסיוע הנקודתי לעסק כזה או אחר.
לא רק שהמלאכה מרובה, הזמן קצר. קצר מאד. אנו בפתחה של שנת בחירות. תשומת הלב של הדרגים הפוליטיים עומדת לעבור להתקדמות בהבטחות לעתיד על חשבון עשייה בהווה. מנגד, המערכות שאמורות להיות אחראיות על תכלול פעולות השיקום עברו רק לאחרונה טלטלות משמעותיות. מינוי של פרויקטור אחד (צ'ייני מרום) עוכב תקופה ארוכה ואז לאחר חודשים ספורים בתפקיד הוחלט על סיום כהונתו. פרויקטורית אחרת (עינב פרץ) נכנסה לתפקידה אך הארכת מינויה מעוכבת בגלל כשלים משפטיים ובירוקרטיים בנציבות שירות המדינה. מנהלת "תנופה לצפון" סובלת ממשאבים מדולדלים לעומת המקבילה הדרומית, מנהלת "תקומה". עבור שיקום הצפון לא נחקק חוק ייעודי כפי שנחקק עבור שיקום הדרום (למרות הצעות חוק שהוגשו בכנסת), וכך פעולות השיקום סובלות ממאבקים בין משרדיים ותהליכים בירוקרטיים מפרכים.
אנו עומדים בפני סכנה של איבוד שנתיים קריטיות לשיקום הצפון (שנת בחירות ושנה של כניסת ממשלה חדשה ושרים חדשים לתפקידיהם). אובדן כזה ינחית מכת מוות על התכניות והדיבורים על שיקום כלכלי לצפון. עסקים שעד כה חרקו שיניים, ספגו הפסדים וחיכו לחזרת השתית הכלכלית החיונית להשירדותם, יתייאשו ויישברו. כדי להימנע מכך אנחנו צריכים לראות בשבועות הקרובים פעולות החלטות ומהירות של הממשלה. יש לאחד את מנהלת תנופה עם מנהלת תקומה. יש להעביר במהירות את תכניות השיקום הכלכלי שכבר זמינות כחלק מתכנית שיקום כללית שכנראה לא תעבור כבר בממשלה הנוכחית. יש לאייש באופן קבוע תפקידים קריטיים לעבודה עם בעלי העסקים. יש ליצור מחדש את האמון אצל בעלי העסקים שמישהו לוקח אחריות על המצב. רק כשנראה ראיות לתנועה אגרסיבית בכיוון הזה, נוכל לדעת שהמלחמה בצפון באמת נגמרה.
אסף אברהמי הוא סגן ראש המועצה האזורית משגב ויו"ר הוועד המנהל של המרכז הישראלי להעצמת האזרח. אברהמי הוא מנכ"ל חילן Value ופרופסור חבר-אורח בטכניון
