דעהתקצוב ההשכלה הגבוהה - מה ניתן ללמוד מיפן?
דעה
תקצוב ההשכלה הגבוהה - מה ניתן ללמוד מיפן?
בישראל, אחד מכל חמישה סטודנטים לומד במוסד אקדמי פרטי. הסטודנטים הללו משלמים פי 3 ואף פי 4 יותר מהסטודנטים הלומדים במוסדות הציבוריים. על המדינה לתקצב באופן חלקי את המוסדות הפרטיים על מנת להגביר את התחרות ביניהם ובסופו של דבר אף להקטין את תקציב ההשכלה הגבוהה
פתיחת שנת הלימודים האקדמית מהווה הזדמנות לערוך בדק בית במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. העשור הנוכחי מתאפיין בכמעט הכפלה של תקציב מערכת ההשכלה הגבוהה - מ-6.9 מיליארד שקל ב-2010 ל-12.3 מיליארד שקל ב-2021, התקציב הגדול ביותר שניתן מאז ומעולם להשכלה הגבוהה בישראל. תקציב זה מחולק ברובו לסבסוד פעילותן של האוניברסיטאות והמכללות האקדמיות הציבוריות, שבהן לומדים כ-80% מכלל הסטודנטים לתואר ראשון ושני.
כל סטודנט חמישי בישראל לומד במכללות הפרטיות ובאוניברסיטת רייכמן, מוסדות שאינם מתוקצבים כלל בידי המדינה. כתוצאה מכך שבישראל לא מתקצבים מוסדות פרטיים, יש פער גדול בשכר הלימוד המשולם בהם בהשוואה לשכר הלימוד במוסדות הציבוריים - בעוד שכר הלימוד ללימודי תואר ראשון במוסדות הציבוריים המתוקצבים בידי המדינה עומד כיום על 10,932 שקל, הרי שבמוסדות הפרטיים שכר הלימוד הוא בערך פי שלושה במכללות הפרטיות ופי ארבעה באוניברסיטת רייכמן.
הפער הגדול בתשלומי שכר לימוד פוגע בסטודנטים רבים שלומדים במוסדות הפרטיים. וחשוב מכך: עידוד הקמתן של אוניברסיטאות ומכללות פרטיות הוא אינטרס של המדינה, שהרי ככל שילמדו יותר סטודנטים במוסדות אלו יופחת התקצוב הציבורי למערכת ההשכלה גבוהה והדבר יביא להגברת התחרות החופשית בשוק ההשכלה הגבוהה.
מה ניתן לעשות כדי לשפר את המצב? במחקר נרחב שערכתי מתברר שרוב המדינות שבהן פועלות האוניברסיטאות המובילות בעולם אינן בוחרות במודל התקצוב המקובל בישראל. רוב המדינות מתקצבות – גם אם לא באופן מלא כמו במוסדות מתוקצבים – גם פעילויות שונות של אוניברסיטאות פרטיות, בעיקר מחקר אקדמי ומתן מלגות סיוע לתשלום שכר לימוד הניתנים לסטודנטים ללא הבדל בין אלו שלומדים במוסדות ציבוריים ומוסדות פרטיים.
ביפן קיים מודל ייחודי לתקצוב ההשכלה הגבוהה. בניגוד לישראל, ביפן רוב האוניברסיטאות הן פרטיות (למעלה מ-75%) ורק כרבע מהן ציבוריות המתוקצבות באופן מלא. אולם, למדינה יש גם אינטרס לסייע במימון האוניברסיטאות הפרטיות, בהן לומדים רוב הסטודנטים.
בעבר, שכר הלימוד באוניברסיטאות הפרטיות היה גבוה פי שניים ויותר מאשר באוניברסיטאות הציבוריות, מה שעורר מחאות בשנות ה-70. כתוצאה מכך, התקבל חוק הקובע שהממשל יכול לסבסד עד ל-50% מסך העלויות של הפעלת האוניברסיטאות הפרטיות באמצעות גוף מתקצב. בפועל, הממשל לא סבסד אוניברסיטה פרטית יותר מ-30% מעלויותיה. הסבסוד מיועד לשיפור איכות ההשכלה הגבוהה שניתנת באוניברסיטאות הפרטיות ולהורדת שכר הלימוד שנגבה. כתוצאה מסבסוד זה, אכן קטן הפער בשכר הלימוד בין מוסדות ציבוריים ופרטיים משמעותית, והוא עמד ב-2008 ביחס של 1:1.6 לערך.
איני סבור שיש ליישם באופן מיידי ומלא בישראל את המודל היפני, אך אפשר בהחלט לאמץ באופן הדרגתי חלקים ממנו. יש לעודד פעילותם של מוסדות להשכלה גבוהה פרטיים, וניתן להתחיל בפיילוט שהמדינה תסבסד כמה מוסדות פרטיים מובילים בהיקף של עד 30% מהעלויות, בתמורה לכך שיורידו את שכר הלימוד וישפרו את רמתם האקדמית.
מגמה זו עשויה בסופו של דבר להקטין משמעותית את תקציב ההשכלה הגבוהה, שכן במקום שהמדינה תקים אוניברסיטאות ציבוריות חדשות שמתוקצבות באופן מלא, היא תעודד מוסדות פרטיים בתקצוב חלקי. יש לתקצב תחומי לימוד שבהם יש אינטרס וצורך לאומי ללא קשר לסוג המוסד, כמקובל במדינות רבות, שמתקצבות גם מוסדות פרטיים בתחומים שבהם יש צורך (כמו לימודי STEM - מקצועות מדעיים).
יש לקבוע אמות מידה שלפיהן קובעים מי התלמידים הזכאים לתמיכה בשכר לימוד. השיטה המומלצת היא לתת לכל הסטודנטים הלומדים מקצועות נצרכים למשק שובר על סך קבוע שבו יוכלו להשתמש לצורך תשלום בכל מוסד להשכלה גבוהה בישראל, ללא הבדל בין מוסד מתוקצב למוסד שאינו מתוקצב. כך יצומצם הפער בשכר הלימוד בין המוסדות השונים ותוגבר התחרות בין המוסדות להשכלה גבוהה באופן שיאפשר התפתחות והתאמה לאתגרים החדשים.
פרופ' יובל סיני הוא עמית בכיר בפורום קהלת
