סגור
אזרחים מתאמנים ל נשק אישי ב מטווח ב ראשון לציון
מטווח לאימון בנשק אישי. תנאי לקבלת רישיון נשק קבוע (צילום: ראובן שוורץ)

בדיקה
כלפי מי יכוונו כלי הנשק שבן גביר מחלק ביום שאחרי המלחמה?

בצל המלחמה, השר איתמר בן גביר מצליח לממש את תוכניתו להציף את המדינה בכלי נשק פרטיים ברישיון. תוקף רישיונות יוארך, הכנסת אישרה הורדת תנאי הסף לקבלתם ובמשרד לביטחון לאומי סופרים כבר כ־150 אלף בקשות חדשות מאז ה־7 באוקטובר. המומחים מזהירים מפני עלייה ברצח נשים והתאבדויות ומ"תהליך בלתי הפיך"

אובדן הביטחון האישי מאז ה־7 באוקטובר, בשילוב עם המדיניות המוצהרת של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מיום כניסתו לתפקיד להקל במתן רישיונות לנשק אישי - יביא להצפת הרחובות במאות אלפי נושאי אקדח ברישיון.
על פי נתוני המשרד לביטחון לאומי, ועם הרוח הגבית של ההקלות בתנאי הסף ובקריטריונים להוצאת רישיון נשק, שנכנסו לתוקף בשבוע שעבר, מוגשות לאגף לכלי ירייה במשרד מדי יום בין 8,000 ל־10,000 בקשות חדשות להוצאת רישיון. מאז תחילת הלחימה ועד לסוף השבוע האחרון הוגשו כ־150 אלף בקשות - כלומר בשלושה שבועות בלבד הוגשו כמעט פי ארבעה יותר בקשות מבשנה רגילה שלמה. מתוך כלל הבקשות האלה, ניתנו כבר כ־11 אלף אישורים על תנאי (כדי להשלים את ההליך ולקבל רישיון קבוע המבקש יצטרך להשתתף בתוכנית הכשרה בת 4.5 שעות ולבצע מטווח) והונפקו כ‏־7,500 רישיונות חדשים. כ־4,000 מהבקשות נדחו, בעוד כ־12 אלף בקשות נמצאו לא תקינות, כלומר האזרחים נדרשים להשלים מסמכים, למלא פרטים חסרים ועוד.
עשרות מעובדי המשרד לביטחון לאומי גויסו כדי לטפל בשטף האדיר הזה, כאשר בנוסף הוקם בכנסת חמ"ל של כ־40 עובדי כנסת שמסייעים בטיפול. כל בקשה שמוגשת באמצעות מערכת ההזדהות הממשלתית מועברת לבחינת המשטרה - שבוחנת מסוכנות פלילית, ומשרד הבריאות - שבוחן מסוכנות רפואית־נפשית.
כדי להקל על הביורוקרטיה הראיונות למבקשי הרישיונות נערכים כיום כולם טלפונית במקום פיזית, ובמקרים רבים ניתן בכלל פטור לגמרי מחובת הריאיון. ראש האגף לכלי ירייה במשרד, ישראל אבישר העריך בדיון בוועדה לביטחון לאומי בכנסת שמדובר בכ‏־50% ממגישי הבקשות. "הגדרנו מספר אוכלוסיות שמבחינת ניהול הסיכונים בתקופה הזו אנו מסתכלים בבדיקות התקינות, ומדלגים על שלב הראיון. זה ניהול סיכונים מאוד משמעותי שמייצר שחרור משמעותי של צווארי הבקבוק", אמר.
במקרים כאלה אדם יכול לקבל כיום אישור תוך ימים בודדים, אצל אחרים זה לוקח יותר, וגם התלונות החלו להישמע. במשרד מבהירים שהם עובדים בקצב שלא נראה כמותו בעבר, אך מבלי לוותר על בדיקה יסודית של כל בקשה. "יש פה חובת זהירות וחובת בדיקה פרטנית של כל בקשה לרבות בדיקות שנקבעו בחוק", הצהיר אבישר בדיון.
בולמוס ההצטיידות בנשק פרטי ברישיון מיטיב לשרטט את הפאניקה שאחזה בציבור הישראלי ואת אובדן האמון באחד הרכיבים הבסיסיים שמדינה אמורה לספק לתושביה - ביטחון אישי. המצב העדין הזה נפל על קרקע פורייה בדמות המדיניות המוצהרת של בן גביר מיומו הראשון בתפקיד על "הרחבת מדיניות נשיאת נשק אישי במרחב הציבורי לשם הגנה מהירה על הציבור באירועי טרור".
ואמנם, מאז חודש ינואר ערכו באגף לכלי ירייה עבודת מטה וגיבשו תוכנית להקלה בתבחינים לקבל רישיון לשאת נשק, שפורסמה לציבור בחודש יוני והוגשה לוועדה לביטחון לאומי, והמתינה לכנס החורף של הכנסת כדי להעבירה. ימים ספורים לאחר פרוץ הלחימה התכנסה הוועדה וביום דיונים מרתוני אישרה את התקנות, שמכניסות למעגל מבקשי הרישיון הפוטנציאלי כ־300–400 אלף ישראלים נוספים. בתחילת הדיון עוד דובר על להתקין את התקנות כהוראת שעה לשנה - זו העמדה שהציגו נציגת מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים ויועמ"שית הוועדה. אולם, בלחץ חברי הכנסת והיו"ר צביקה פוגל, ממפלגתו של השר בן גביר, הוחלט שהתקנות יותקנו באופן קבע.
במקביל לכך, במשרד שינו נהלים פנימיים והודיעו שאזרחים שקיבלו אישור מותנה שפג תוקפו בטרם רכשו אקדח יוכלו לעשות זאת ללא צורך בהגשת בקשה חדשה, אנשים שהפקידו את נשקם בשל אי ביצוע רענון יוכלו לקבלו בחזרה עם מתן ארכה לביצועו וגם כמות התחמושת שמותר לשאת הוכפלה מ־50 ל־100 כדורים.
וזה לא נגמר כאן: ל"כלכליסט" נודע כי בן גביר חתם בשבוע שעבר על תקנה שמאריכה באופן אוטומטי בחצי שנה את תוקף רישיונות בעלי כלי הירייה הפרטיים של המחזיקים בהם ואת תוקף רישיונותיהם של מפקחי מטווחי קליעה ומדריכי ירי - שתוקף רישיונם עתיד לפקוע עד סוף 2023. הוא נימק זאת בכך ש"בשל מצב החירום הם אינם יכולים לבצע את הפעולות הנדרשות לחידוש רישיונם במועד", וכן על מנת לאפשר לאגף לכלי ירייה, "לטפל באופן מיטבי בעשרות אלפי בקשות חדשות לקבלת רישיונות לנשיאה והחזקה של כלי ירייה שהוגשו".
בשורה התחתונה, אחרי שבשנת 2021 הונפקו כ־10 אלף רישיונות חדשים ובשנת 2022 כ־13 אלף, מתחילת 2023, ועם כניסתו של בן גביר לתפקידו, הונפקו כבר כ־38 אלף רישיונות - כאשר עוד לפני המלחמה "שוחרר הפקק" באגף לכלי ירייה - ועד סוף השנה יונפקו עוד עשרות אלפי רישיונות ובחודשים הבאים המספר יגיע למאות אלפים. במהלך מקביל, מוקמות כיום ברחבי הארץ מאות כיתות כוננות תחת פיקוד המשטרה (בערים ובמועצות המקומיות) או מג"ב (ביישובים שבמועצות האזוריות), בהן מתנדבים שיחומשו ברובי סער.
אולם, בעוד שכיתות הכוננות יאומנו ויפעלו במודלים מסודרים ומפוקחים, כך התכנון, והמדינה תוכל בכל שלב להחליט גם על החזרת הרובים שחולקו כאשר המצב יירגע, במקרה של האקדחים הפרטיים שיציפו את המדינה - מדובר יהיה במהלך כמעט בלתי הפיך עם השפעות ארוכות טווח שייצרו מציאות אחרת ברחובות המדינה המקוטבת שלנו.

"מפלס נשק פרטי גבוה - רע מאוד"

מחקרים מהעשור האחרון מראים ששיעור מקרי המוות שנגרמו כתוצאה מכלי ירייה עולה ככל שיש כלי נשק רבים יותר בידיים פרטיות, וכי ישנו מתאם ברור בין מידת הנגישות לכלי נשק בבעלות פרטית לבין מקרי רצח והתאבדות, במיוחד בהקשר של אלימות במרחב האינטימי בתוך הבית והמשפחה ושל רצח נשים. המספרים האלה הוצגו בין השאר בנייר עמדה שהגיש "פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה" לוועדה לביטחון לאומי. כך למשל, מחקר שנערך ב־106 מדינות הראה שמספר מקרי המוות, בהמתה או בהתאבדות, עמד על 10.6 לכל 100 אלף תושבים בארה"ב שבה נשק נמכר לכל דורש, לעומת מדינות אירופה: 2.7 בצרפת, 2.1 בקנדה, 0.9 בגרמניה, 0.6 בספרד. מחקר מקיף אחר הראה שהסיכוי של אדם שחי בבית ובו נשק למות מירי כפולים משל אנשים שחיים בבתים נטולי נשק, וכי נשק בידיים פרטיות מעלה את הסיכוי לפגיעה בנשים על ידי בני זוגן פי 7.
"באופן עקרוני מדינה עם מפלס נשק פרטי גבוה זה דבר רע מאוד", אומר ל"כלכליסט" מנכ"ל משרד לביטחון פנים (שמו הקודם של המשרד לביטחון לאומי) לשעבר תומר לוטן. "בעולם נורמלי ומתוקן נושא של רישיונות נשק צריך להיות מאוד מוקפד, ובמהלך השנים המדינה היתה מאוזנת בעניין. אבל אחרי ה־7 באוקטובר נכנסנו למציאות לא נורמלית וזה טרף את כל הקלפים, בסיטואציה הזו קשה לנהל דיון מורכב ומאוזן על מדיניות, כי הציבור בחרדה מטורפת. במובן הזה, זו התלכדות מאוד רעה בין התהליך של הרחבת התבחינים שבן גביר רצה לקדם לבין הבשלה שלו בדיוק בתוך המלחמה".
ללוטן ברור שלשינויים הנעשים כיום יהיו השפעות בטווח הרחוק. "אחד, אין ספק שחלק גדול מהנשקים האלה יגיע לעולם העברייני של הפשיעה המאורגנת. שניים, ריבוי נשקים במרחב הפרטי יגביר את התופעות של אלימות פלילית, עבריינות, אלימות במשפחה, אם זה רציחות או איומים והתאבדויות".
לכן, לדברי לוטן, "המטוטלת צריכה לנוע כמה שיותר לטובת התנדבות מוסדרת בגופי הביטחון, כלומר לתעל את הפחד לתוך מסגרות מסודרות ומאומנות בכיתות הכוננות, שזו גם הזדמנות היסטורית לשקם את הגוף המפואר של המשמר אזרחי, שבשני העשורים האחרונים הדרדר וקרס. עדיין יחולקו נשקים ארוכים אך יהיה גם קל בעתיד לאסוף אותם. זאת לעומת נשקים פרטיים, שיהיו דבר בלתי הפיך, כי אחרי שאנשים יקנו אקדח הם לא יחזירו אותו. ברגע שפתחת את זה - יהיה קשה להחזיר את המצב לאחור".
עדיין אפשר לעשות משהו בשלב הזה? "כן. אני חושב שכל אדם שפונה היום בבקשה לקבל רישיון נשק פרטי - צריך לקבל בחזרה טלפון יזום מתחנת המשטרה המקומית, שאומרת לו לבוא להתנדב למשמר האזרחי במקום להוציא רישיון פרטי. אולי זה ינתב חלק מהביקוש לטובת דבר נכון ובטוח יותר. אולי זה יצליח להניע כמה עשרות אחוזים לכיוון הזה".
אחד המכתבים שקיבלה הוועדה לקראת הדיון הוא מארגון משפחות הנרצחים והנרצחות, בראשו עומדת לרה צינמן, שבתה גנית נרצחה בגיל 22. "בתום המלחמה החיים יחזרו למסלולם, אולם הנשק שיגיע עקב ההקלות של התקנות יסכן חיי אזרחים", כתבה והדגישה מי הציבור שייפגע יותר מכל - "נשים רבות חוות איום מוגבר בשל הזמינות של כלי ירייה לבן זוג או בן משפחה המשליט עליהן אלימות וטרור". היא פירטה דוגמאות למקרי רצח שבוצעו בשנים האחרונות, כולל בתוך המשפחה, באמצעות נשקים פרטיים שהוחזקו ברישיון.
"מאז תקופת גלעד ארדן כשר לביטחון פנים יש מגמה של הרחבה במתן רישיונות נשק פרטיים, אבל עם כניסתו לתפקיד של בן גביר נפרצו כל הסכרים, עוד לפני פרוץ המלחמה - ועכשיו נעשה כאן ניצול ציני של המצב, כאשר התקנות אושרו במהרה ובלי דיון מספק", אומרת צינמן ל"כלכליסט". "אנשים לא מודעים לסכנות, שהם עלולים בעצמם להיות קורבנות לאלימות בתוך המשפחה ובמרחב הציבורי ולתאונות ירי, כשאנשים עם עצבים מתוחים יסתובבו כעת עם אקדחים בהמוניהם".
מי שכן ניסתה בדיון בוועדה להציף את הסיכונים בבולמוס ההתחמשות האזרחי היא עו"ד דבי גילד־חיו מהאגודה לזכויות האזרח, אחד הארגונים החברתיים השותפים לקואליציית "האקדח על שולחן המטבח", הפועלת לצמצום תפוצת הנשק במרחב האזרחי. בחודשים האחרונים הגיש הפורום ניירות עמדה לוועדה בדבר הסיכון שבהרחבת מעגל הזכאים לרישיון נשק, בעיקר כלפי נשים. כך למשל, ציינו ש־9 מתוך 32 נשים שנרצחו בשנים 2019–2021 נורו בנשק ברישיון (כולל בנשק מורשה שנגנב). "נוכחות נשק בבתים שיש בהם אלימות לא רק מגבירה את הסיכון לירי אלא מחריפה את השליטה בנשים, את שיתוקן והשתקתן", נכתב בנייר העמדה המצטט חוות דעת של איגוד העובדים הסוציאליים.
נתון אחר המוזכר בניירות העמדה הוא מדו"ח משרד הבריאות בנוגע לאובדנות שפורסם ב־2020, לפיו 11% מכלל המתאבדים מדי שנה מבצעים זאת בכלי ירייה, כאשר זמינותם, בעיקר בקרב גברים צעירים ובני נוער מהווה זרז משמעותי להתאבדויות. עוד נתון משמעותי שהוצג מראה שכ־200 כלי נשק (פרטיים וארגוניים) נגנבים בישראל מדי שנה, רובם נשק פרטי, המשמשים בין השאר למעשי רצח.

יותר נשק ברחוב - יותר נפגעים חפים מפשע

"אנו כבר שנים מציגים עמדה ברורה נגד הרחבת התבחינים, כי ברור שכאשר יש יותר נשק במרחב הציבורי יש יותר נפגעים", אומרת גילד־חיו ל"כלכליסט". "כעת המדיניות של בן גביר התלבשה טוב על המצב הביטחוני. לולא המלחמה אולי היה פוטנציאל של איזו התנגדות ציבורית, שכעת כמעט ולא נשמעה".
מה החשש שלכם בעקבות הרחבת התבחינים שאושרה? "שכעת למאות אלפי אנשים פרטיים יהיה רישיון נשק והם יסתובבו עם אקדחים. זה יפגע קודם כל בנשים, שיעור ההתאבדויות יעלה, וככל שיש לך יותר נשק במרחב הציבורי בחברה האלימה שלנו שנמצאת כיום על הקצה - ייעשה בו שימוש: בריבים בין שכנים, בוויכוחים על חנייה ובכביש, אפילו בהפגנות, ודאי שכנגד אזרחים ערבים באווירה של ההסתה, הגזענות והחשדנות הקיימת. חלק מההרחבות בתבחינים גם מוטות ומכוונות לטובת המתנחלים ולא בכדי השתתפו בדיון בוועדה חברי כנסת מהימין ומהמפלגה של בן גביר, שמה שעניין אותם זה להקל בכל הסעיפים האלה".
במשרד לביטחון לאומי מסבירים כי השינוי בתבחינים נעשה בעיקר כדי להגדיל את מעגל נושאי הנשק לאחר שבשנים האחרונות נוכחו לראות שבלא מעט אירועי פח"ע וטרור היו אלה אזרחים נושאי נשק שניטרלו את המחבלים ומנעו פיגועים ואסונות קשים יותר. הם מדגישים שבכל הקשור לבדיקת המסוכנות של מבקשי הרישיון, הן בפן הפלילי והן הבריאותי-פסיכיאטרי, לא נעשה כל שינוי ושתהליכי הבקרה והאכיפה לא הופחתו, אלא להיפך, הוגדרו באופן טוב יותר.
ועדיין, לצד האקדח כ"מרגיע הלאומי" החדש, יש בתהליך ההתחמשות האזרחי הזה מעין הרמת ידיים של המדינה. "זה מעיד על פשיטת הרגל של הביטחון האישי, ההיפך מההבטחה של בן גביר", אומרת גילד־חיו. "המשטרה והצבא אמורים להגן עלינו, ובן גביר בעצם מפריט את הביטחון האישי. הוא אומר – אני אתן לכם נשק, ולכו תגנו על עצמכם! הוא מתגאה בתמונות שלו מחלק נשק, כשלמעשה הוא צריך להתבייש שהגענו למצב שהאזרחים פה צריכים להגן על עצמם".