מאגרי המים מתרוקנים, החקלאות קורסת – והבריאות של כולנו על הכף
שנת הבצורת החמורה ביותר מזה שנים, לצד מחסור חמור במים ועליות מחירים משמעותיות, מכבידים על החקלאות המקומית שמתכווצת במהירות, והבריאות הציבורית נמצאת על הכף. ללא פעולה מיידית, התלות בייבוא המזון תתעצם, והישראלים ייאלצו לוותר על רכיבים תזונתיים חיוניים. מתווה התוכנית הלאומית לביטחון המזון כבר מוכן – עכשיו הזמן לאחד כוחות, להשקיע במחקר ולפעול יחד כדי לשמור על עתיד המזון של ישראל
החקלאות הישראלית ניצבת היום בפני אתגר שלא הכרנו מזה עשרות שנים. בצורת קשה, קיץ חריג בחומו וירידה של כ-40% בכמות המשקעים מהממוצע הרב-שנתי, הובילו לפגיעה דרמטית ביבולים. הנתונים מדאיגים: שטחי גידול חקלאות בעל, המבוססת על גשמים, צפויים להתכווץ ב-25%-30% השנה; מגדלי חיטה ושעורה מדווחים על ירידות של עד 60% ביבול באזורים מסוימים, וגם ענף הפירות והירקות נפגע קשות – תפוקת פירות ההדר צנחה בכמעט 20% בשנה החולפת. מחסור במים להשקיה גרם לירידה של כ-15% בכמות המים המוקצית לחקלאות, וכתוצאה מכך עלו מחירי הפירות והירקות הטריים בכ-12% בשלושת החודשים האחרונים בלבד. והתחזית לעתיד? מגמת ההתייקרות צפויה להימשך ואף להחמיר.
השלכות המשבר הזה חורגות הרבה מעבר לשורת הרווח של החקלאים. ככל שמחירי המזון הטרי עולים, יותר ויותר ישראלים נאלצים לוותר על רכיבים תזונתיים חיוניים לטובת מזון מעובד וזול – תהליך שמוביל לעלייה בתחלואה ולפגיעה באיכות החיים, במיוחד בקרב אוכלוסיות מוחלשות. כבר כיום, כ-1.5 מיליון ישראלים חיים באי ביטחון תזונתי, מתוכם מאות אלפים במצב חמור.
התחזיות לעתיד אינן מעודדות. התחממות גלובלית, ירידה נוספת במשקעים, מדבור והמלחת קרקעות – כל אלו צפויים להמשיך ולצמצם את שטחי הגידול החקלאי. כיום, רק כ-17% משטח המדינה ראויים לעיבוד חקלאי, והשטח הזה הולך ומצטמצם. אם לא יינקטו צעדים משמעותיים, החקלאות הישראלית עלולה לאבד עד 20% נוספים משטחי הגידול עד סוף העשור. בתרחיש הפסימי, התלות בייבוא מזון תזנק מכ-40% כיום לכ-60% עד 2030, וגידולים מרכזיים – תפוחים, כותנה, אורז – יהפכו לבלתי משתלמים ואף ייעלמו מהחקלאות המקומית. המשמעות היא פגיעות גבוהה לשיבושים עולמיים, עליות מחירים חדות, ואובדן שליטה על איכות ובטיחות המזון.
השלכות אלו מסכנות לא רק את עצמאותנו הכלכלית, אלא את הביטחון התזונתי והבריאותי של כל אזרח ואזרחית. ישראל, שצפויה להגיע ל-16 מיליון תושבים עד 2050, ניצבת בפני אתגר לאומי מהמעלה הראשונה: כיצד להבטיח אספקת מזון מגוונת, איכותית ובריאה לכלל האוכלוסייה, בתנאים של שינויי אקלים, מחסור במים וגידול דמוגרפי מואץ.
בשורה אופטימית אל מול האיומים הללו, היא התוכנית הלאומית לביטחון המזון שמגובשת בהובלת משרד החקלאות. התוכנית מציבה יעדים ברורים: חיזוק החקלאות המקומית, הגדלת הייצור העצמי, השקעה מסיבית במחקר ופיתוח, ועוד.
על מנת לעמוד ביעדים אלה, נידרש לפתח כלים חדשניים ולמצוא פתרונות יצירתיים למגבלות האובייקטיביות הנובעות ממיקומנו הגיאוגרפי. פתרונות אלה טמונים במחקר והפיתוח החקלאי, שהיה ועודנו הלב הפועם והמוח החושב של החקלאות הישראלית, ומשחק תפקיד מכריע בתוכנית.
באמצעות מחקר מעמיק, פיתוח חדשני, שיתוף פעולה בינלאומי פרודוקטיבי, ואימוץ מהיר ויעיל של שינויים טכנולוגיים על ידי חקלאי ישראל המסורים, נוכל להתגבר על אתגרי החקלאות המורכבים, ולהבטיח את ביטחון המזון של אזרחי ישראל בהווה ובעתיד. הצלחת התוכנית תלויה גם במעורבות הציבור – אחריות, שינוי הרגלי צריכה ותמיכה בחקלאות המקומית.
אנו מצויים במאבק על עתידנו כאן - החקלאות הישראלית נמצאת במאבק הישרדות, ועלינו להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי. רוח החדשנות שפעמה בעבר בחקלאות הישראלית עודנה קיימת, ובעזרת פעולה נחושה, נוכל להצמיח מחדש את עתיד המזון שלנו.
יורם קפולניק הוא מנכ"ל הקרן הדו-לאומית BARD למו"פ חקלאי וביטחון המזון
