משפט שדהאיך ניתן למנוע "אונס שני"
משפט שדה
איך ניתן למנוע "אונס שני"
היחס המשפיל שזוכות לו נפגעות ונפגעי עבירות מין במערכת אכיפת החוק הוביל את ועדת ברלינר להמליץ על הקמת מחלקות ייעודיות בבתי המשפט לניהול ההליך בעניינם. נשיאת העליון והסנגוריה הציבורית מתנגדות לכך מחשש לעידוד הגשת תלונות
1. גול עצמי למשטרה: פרשת שי אביטל כמשל
לחקירת סירסור הבנות בחבורת אייל גולן נתנה המשטרה את השם מעורר הפלצות "משחקי חברה". נדמה שדי בשם הנלוז כדי להטיל ספק בשיקול הדעת המשטרתי בכל הקשור לחקירות עבירות מין. כל שרשרת אכיפת החוק בתחום זה - משטרה, פרקליטות, בתי משפט — הושבה לפני עשרה ימים על ספסל הנאשמים בכנס בבית טוקהאוס בנמל תל אביב, שקרא להקמת מחלקות ייעודיות שמתמחות בעבירות מין.
הכנס התקיים בסמיכות לפיצוץ פרשת שי אביטל. כשדיברו בכנס על מחדלי המשטרה, הפנה יומנאי צעיר את גל גברעם להגיש תלונה באינטרנט. המשטרה התגלתה כפרזנטור יעיל לאישוש הטענות נגדה.
את היוזמה להשבחת שרשרת אכיפת החוק בעבירות מין מובילות השרות מרב מיכאלי ותמר זנדברג וחברת הכנסת מיכל רוזין. תומך בהן סגן השר לביטחון פנים יואב סגלוביץ’. ארבעתם דיברו בכנס איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בראשות אורית סוליציאנו.
בדצמבר 2019 הוגש דו”ח מפורט של ועדה בראשות השופטת בדימוס דבורה ברלינר. הוועדה חרשה לפרטי פרטים את הליך הטיפול בעבירות מין. בין המלצותיה (שיפורטו בהמשך) יש אחת ששנויה במחלוקת: הקמת מחלקות ייעודיות בבתי המשפט. בתי משפט לעבירות מין.
את ההתנגדות להקמת הערכאה הנפרדת מובילות נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות והסנגוריה הציבורית. שרת המשפטים לשעבר איילת שקד כבר היתה מוכנה להשיק הצעת חוק של ח"כ רוזין בנושא זה, אלא שחיות ביקשה לעצור ולהקים ועדה לבחינת הנושא.
"לצערי, הנשיאה חיות אימצה את התנגדות המיעוט בדו”ח ברלינר. לי אין פריבילגיה לציית לדעת מיעוט בפסק דין. את הקמת את הוועדה - תאמצי את המלצותיה", קראה ח”כ רוזין לנשיאה חיות.
2. יחס משפיל לבנות: האזנות סתר לסירסורים
מלבד הפוליטיקאים דיברו בכנס קורבנות של פגיעות מין ומשפטניות שנאבקות עמן ועבורן, כמו נ' וט', שתיים מהבנות שנוצלו בידי חבורת גולן. עדויותיהן הובילו להרשעת האב דני ביטון, אך לא לכתבי אישום נגד הבן.
השתיים הגישו תביעה אזרחית נגד גולן וגם נגד משטרת ישראל. פרקליטתן, עו"ד רומי אלוני־דוידוב: "היחס המזלזל והמשפיל שזכו לו הבנות במשטרה אל מול היחס המאתרג שזכה לו אייל גולן השפיע באופן אקטיבי על החקירה. כשילדה בת 17 מגיעה לחקירה ומרגישה שכולם מאשימים אותה וכועסים עליה, היא מרגישה מותקפת, מסתגרת ולא מספרת את כל הסיפור. וכך לא יכלו לעמת את החשודים עם העובדות במלואן. זה גרם לנזקים בלתי הפיכים לחקירה". אלוני־דוידוב הוסיפה פרט מזעזע: "הדבר הכי מחריד, חריג ובלתי מתקבל על הדעת זה שהיו האזנות סתר במשך חודשים שבהן שמעו השוטרים איך מסרסרים בבנות, ובמקום לעצור בזמן אמת לא עשו כלום. אף אחד במשטרה לא חשב שצריך לקום ולעצור את המעשים האלה".
גולן וחבריו, סיפרה עו"ד אלוני־דוידוב, זכו למעמד של סלבס במשטרה ואילו המתלוננות, לא רק הושפלו כחשודות ונאשמות, אלא נחקרו בצורה מזעזעת. "משמיעים להן תימלולים מהאזנות הסתר, שזה דברים מחרידים", אמרה. "שוברים להן את הנשמה בפעם השנייה, והן עוד לא התאוששו מהפעם הראשונה. מתעללים בהן בתחנת המשטרה והן הרגישו אבודות. שתיהן התפרקו אחרי החקירות".
3. ליווי להליך הפלילי: דו"ח ברלינר הגיש המלצות
דו”ח ברלינר מציג את הייחודיות בעבירות מין: "עבירות המין הוכרו בדין כקבוצת עבירות נפרדת, בין היתר בשל קשיים ניכרים וייחודיים שחווים נפגעי העבירה במהלך ההליך הפלילי בעניינם". הדו”ח מציין את תנועת MeToo ומחאת "#למה לא התלוננתי", שלימדו על הסיבות שבגללן נפגעי אלימות מינית ממעטים להגיש תלונה במשטרה: בושה, האשמה עצמית, הדחקה, חשש שלא יאמינו להם. ובנוסף נכתב בדו”ח: "הם חווים את ההליך הפלילי כארוך ומייגע, וחשים חסרי שליטה וידע להליך שמתנהל בעניינם".
הדו”ח הגיש חמש המלצות: הקמת נציבות נפגעי עבירה; מינוי מלווה קבוע לאורך ההליך הפלילי; הקמת מרכזים ייעודיים למתלוננים בגירים בעבירות מין; פיתוח הליכי צדק מאחה בעבירות מין; תוכנית הרצה (פיילוט) של מחלקות או צוותים ייעודיים לטיפול בעבירות מין ברשויות האכיפה ובבתי המשפט.
4. "בכי אפשר לביים": התבטאויות מזעזעות של שופטים
קיימת הסכמה כללית על הצורך הדחוף בשיפור הגישה והטיפול. "הפסיקה", כתב שופט בית המשפט העליון יצחק עמית, "הכירה ב'פגיעה המשנית' שנגרמת למתלוננת עקב הליכי המשפט והחקירה, ואף דימתה את הדרך הקשה שעוברת המתלוננת ל'אונס שני'. לא אחת תמהתי ביני לביני האם ההליך הפלילי אכן מביא עמו מזור למתלוננת ומעצים אותה בהמשך דרכה בחיים, או שמא היפוכו של דבר, אך מעצים את סבלה". ולהבדיל, נרשמו התבטאויות של שופטים על הרצף בין לא ראויות למזעזעות: "מצב נפשי ובכי אפשר לביים", "הנאשם אמנם זאב, אבל הקטינה אינה כיפה אדומה כלל ועיקר", "יש נשים שנהנות מאונס". והיו עוד.
השופטת בדימוס שרון קיסר מכהנת כיום כמנהלת מרכז הסיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית בירושלים. היא מספרת על ניסיונה ולוח הזמנים השיפוטי העמוס שלה בבית משפט השלום בירושלים: "יום ראשון תיקי תכנון ובנייה, יום שני מסים, יום שלישי תיקים אזרחיים וימי רביעי חמישי תיקים פליליים - החזקת סמים, החזקת סכין, גניבה וגם עבירות מין קשות. אילו היתה לי אז ההבנה העמוקה שיש לי היום למאפיינים הייחודיים של עבירות המין, הייתי מנהלת את התיקים האלה אחרת. חובת השעה והדרך היחידה לשינוי משמעותי הן מחלקות ייעודיות בבתי המשפט. אני מאמינה בצורך בשופטים שיתמקצעו, וגם ילוו בתמיכה פסיכולוגית שגם הם זקוקים לה בתיקים האלה".
5. רפורמת התמחויות: פתרון לחוסר מקצועיות שופטים
הדילמה של שיפוט ייעודי־מתמחה אינה חדשה. ב־1997 המליצה ועדת אור על ריבוד מחודש של הערכאות, שלפיו בתי משפט השלום יורחבו ויחולקו למחלקות מקצועיות־דיוניות, וכל התיקים יתחילו שם; בתי המשפט המחוזיים יהפכו לערכאת הערעור; ובית המשפט העליון יתפנה רק לסוגיות הגדולות באמת. ההמלצות נפלו, בין היתר בגלל התנגדות השופטים ולשכת עורכי הדין. אבל רפורמת ההתמחויות הזדחלה בהדרגה פנימה, וכך יש לנו התמחויות שיפוטיות בתחומי עבודה, משפחה, נוער, עניינים מקומיים, חדלות פירעון, מסים, הגבלים עסקיים, לשון הרע. בית המשפט הכלכלי הוקם כמחלקה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ביוזמת היו”ר לשעבר של רשות ני”ע, פרופ' זוהר גושן, שלא רווה נחת מיעילות ומקצועיות השופטים בתחום הזה. המחלקות המינהליות בבתי המשפט המחוזיים הוקמו לאחר שנמאס לבג"ץ לדון בעומס העתירות הטריוויאליות של תכנון ובנייה, מכרזים, רישיונות לנשק ולעסק וכיוצא באלה.
המגמות האלה התפתחו למרות ההתנגדות של השופטים - בגלל האתוס ששופטים מסוגלים לדון בכל ובגלל חששם להילכד בתחומי שיפוט שנחשבים לפחות יוקרתיים.
6. נגד מחלקה נפרדת: חשש מעידוד הגשת תלונות
כעת מתנגדת הנשיאה חיות, באמצעות נציגיה מהנהלת בתי המשפט, להקמת מחלקה נפרדת לעבירות מין. למה? מפני שאין צורך, כך מצוטטת הנהלת בית המשפט בדו”ח. מפני ש"מספר השופטים העוסקים בתחום עבירות המין הוא מצומצם", 36 שופטים שהם 12 הרכבי פשע חמור. מלבד זאת, שופרו נהלים וכללים, שופטים עוברים השתלמויות, ויש אפס סובלנות כלפי שופטים שחוטאים בהתבטאויות מזעזעות. וסיבה נוספת: "נטען כי יש בהקמת מחלקה ייעודית כדי לעודד הגשת תלונות בעבירות מין. לעמדתם של נציגי הנהלת בתי המשפט, אין זה מתפקידה של הרשות השופטת לעודד הגשת תלונות". נימוק זה מתכתב עם התנגדות הסנגוריה הציבורית ש"מביעה חשש גדול שהקמת מחלקות ייעודיות כמוצע עלולה להפר את האיזונים שנועדו לספק לנאשמים הגנה וביטחונות מפני הרשעות שווא ומפני ענישה מחמירה יתר על המידה".
אייל גולן, באמצעות עוה"ד עודד גיל ודורית שרי, מסר בתגובה: "ט׳ נ׳ ובאות כוחן ניסו לצייר מצג שווא, לפיו חקירת המשטרה כלפי ט' ונ' הייתה קשוחה ומגמתית לעומת חקירתו של אייל גולן שהייתה ידידותית כלפיו כביכול בשל המוכרות שלו. הגדילה לעשות עורכת הדין אלוני-דוידוב וטענה שיש לה 'חשד ממשי שהיה פה משהו מעבר'. זוהי טענה מקוממת. ראשית, משום שאין אדם הגון שמאמין שמשטרת ישראל עשתה לגולן 'הנחת סלב'. המשטרה הוכיחה כבר בעבר, שאינה חוששת מאיש ושהיא חוקרת ללא מורא אישי ציבור, אנשי עסקים וידוענים מקושרים בהרבה מאייל גולן ומעמידה אותם לדין במידת הצורך. האם המסקנה היא שמכאן ואילך על המשטרה להעמיד לדין כל ידוען אף שהחקירה מעלה שאין מקום לכך? האם זוהי החברה שאנו רוצים לחיות בה?
"שנית, תמלילי החקירה המפורשים של ט' ונ' מוכיחים את ההיפך מכך. מופיע בהן מספר פעמים של הפסקה בחקירה לצורך התאווררות של הבנות. והנקודה החמורה מכך, טענות כוזבות אלה לפיהן אייל זכה ליחס מיטיב מהחוקרים, כבר עלו במהלך דיון משפטי שנערך בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ובית המשפט צפה בצילום החקירות ובהחלטה מנומקת דחה את הטענות: "מרחיקת לכת בעיני האפשרות אותה העלתה המבקשת לפיה ניתן לבסס מתוכן מקטעי החקירה התרשמות בדבר יחס מיטיב עם הנחקר אשר הובילה לסגירת התיק. הוחלט כי אין בסיס להגשת כתב אישום כנגדו, תוך שהתובעות, שחלקן היו מיוצגות גם בעבר, לא הגישו ערר על החלטה זו שהפכה חלוטה".
