משפט שדה
רעב שאין לו שובע: התיאבון החרדי להפרדה מגדרית משתלט על המרחב הציבורי
כבר ב־2021 הזהירו שופטי המיעוט בבג"ץ ההפרדה המגדרית בלימודי תואר ראשון שזו תזלוג הלאה. הצעת החוק של סון הר־מלך מגשימה את האזהרה, שתחת ממשלת ההפיכה עלולה להתפשט לתחומים נוספים
1. הפרדה בחוק: הצעת החוק שמגשימה את אזהרות שופטי בג”ץ
מלכהלי בלוי־חנוכה היא ראש השדולה למען האשה החרדית והדתית בכנסת. אשה מרשימה ודעתנית שסיפרה איך לא התקבלה למסלול החרדי באקדמיה. “התברר לי שאני לא עומדת בקריטריונים בגלל שאני חסידת חב”ד. חב”ד, חוצניקים, בעלי תשובה לא מוגדרים כחרדים”, אמרה בלוי־חנוכה בישיבת ועדת החינוך שדנה בהצעת החוק של ח”כ לימור סון הר־מלך לאפשר מסלולי לימוד בהפרדה מגדרית לתואר שני ולתואר שלישי. הצעת החוק עברה קריאה ראשונה והיא בדרכה לספר החוקים.
ב־2021 אישר בג”ץ את ההפרדה בלימודי תואר ראשון, והצעת החוק הנוכחית היא הגשמה מדויקת של אזהרות שופטי המיעוט בבג”ץ מ־2021, עוזי פוגלמן וענת ברון. “טבעה של ההפרדה בכיתות הוא שתזלוג החוצה אל מרחבי האקדמיה”, כתבה ברון, “והאיסור שמוטל כיום על מרצות ללמד בכיתות המיועדות לגברים בלבד הוא דוגמה חמורה ומובהקת לכך”. והוסיפה השופטת: “הפרדה מגדרית יוצרת רעב שאין לו שובע. משקנתה לה דריסת רגל במרחב הציבורי, הפרדה מגדרית שואפת להתפשט אל כל חרך שניתן להיכנס דרכו”.
כששופטי הרוב אישרו ב־2021 את ההפרדה בלימודי תואר ראשון, הם פסקו שהתכלית ראויה – להכניס חרדים, גברים ונשים, למעגל התעסוקה. אבל הם הורו להסיר את אפליית המרצות. מתברר שאצל החרדים מרצים יכולים ללמד נשים אבל מרצות לא יכולות ללמד גברים. יש שיגידו שהאפליה הזו דווקא מחמיאה לנשים: הן יכולות לכבוש את יצרן, לעומת הגברים שלא מסוגלים ולכן צריך לסלק מהמרחב שלהם נשים. שופטי בג”ץ זעמו על האפליה הזו. פרופ’ יופי תירוש, מהעותרות לבג”ץ: “אם חלילה יעבור החוק שמרחיב את ההפרדה גם לתארים מתקדמים, הוא יעמיק את הפגיעה במרצות – קבוצה שעדיין לא השיגה מעמד שוויוני באקדמיה. מה היינו אומרים לו מרצים גברים, או מרצים חרדים, היו נפגעים למען שילוב של קבוצה כלשהי? ברור מאליו שהיינו מתקוממים, אבל כשנשים הן הנפגעות – זה מחיר נסבל. הן חיכו שנים לשוויון, אז שיחכו עוד קצת, כי עכשיו יש בעיות יותר דחופות”.
2. יגיע לעבודה? ההפרדות בין נשים לגברים כבר התפשטו אל כל המרחב הציבורי
סקירה של ניסיונות הפרדות נשים־גברים שחורגות מהגבולות הלגיטימיים של המרחב הפרטי וזולגות למרחב הציבורי מלמדת שהן כבר התפשטו בכל רחבי הארץ: הפרדות בקורסים של המדינה, כמו הכשרה למורי דרך בחסות משרד התיירות; הפרדות בתחבורה ציבורית, בקווי מהדרין, כשהנשים מאחור; מניעת השתתפות נשים בשידורי רדיו; הפרדות במופעי שירה ובידור; תפילה בהפרדה ברחובות תל אביב; חברות קדישא שמפרידות בטקסי לוויה בניגוד לחוק. לפעמים יש הצלחות. למשל ניצחונה של הכדורסלנית הצעירה איילה ימין בבית הדין העליון של איגוד הכדורסל במאבקה על זכותה לשחק עם בנים ומולם.
וכמובן, קיים גם המקרה החשוב של הצבא, שמבטיח לחרדים שירות סטרילי מנשים. סיפור הצבא דומה לסיפור האקדמיה. החרדים נדרשים לתרום את חלקם בשני המאמצים המרכזיים החיוניים לקיומה של המדינה: צבא וכלכלה. להתגייס לצבא ולצאת לשוק העבודה. אלה שמסרבים חוששים מ”כור ההיתוך” שמאיים על זהותם ומהות קיומם – לימוד התורה. אלה שמוכנים לשקול צבא או עבודה מעמידים תנאים שיגנו עליהם מסכנת כור ההיתוך ואחת הסכנות הגדולות היא נשים. לכן יצירת הפרדה מגדרית היא תנאי בסיסי של החרדי לצאת לצבא, לאקדמיה, לשוק העבודה. האקדמיה היא תחנה חיונית בדרך לשוק העבודה והשופטת ברון כבר רואה איך זה ייגמר: “ולא רחוק היום שבו בשם התכלית של שילוב חרדים בשוק התעסוקה, שהיא כאמור תכלית ראויה, תותר הפרדה בין נשים וגברים גם במקומות עבודה”.
3. “מלווים רוחניים”: ההפיכה המשטרית משלבת יד עם הכפייה ההלכתית
המאמץ להשתלט על האקדמיה נפתח משני אגפיה של ההפיכה המשטרית שמשלבת כאן יד עם הכפייה ההלכתית. מהצד האחד, יוזמות חקיקה לסתימת פיות, להחרמת ולדיכוי ביקורתיות. ומהצד השני, עידוד והגדלת ההפרדה המגדרית. כמובן בשם “זכויות הסטודנט” כשמו של החוק של הר־מלך. משנת 2012, השנה שבה פתחה המל”ג בהנגשת האקדמיה לחרדים, נרשמו תופעות הלוואי שמתלוות לכל אקו־סיסטם חרדי: תקנוני צניעות, אכיפת קודים של לבוש ובמיוחד כשמדובר בנשים – “הוראות מפורטות על אורך השמלה והשרוולים, סגנון גרביים ונעליים, שיער וכיסוי ראש, איפור ותכשיטים. ההתחייבות בכתב על שמירת צניעות היתה חלק מתנאי הקבלה ללימודים”, דיווח אור קשתי ב”הארץ”.
וכל זה גם במוסדות מתוקצבים בידי המדינה: בר־אילן, הקמפוסים החרדיים של הקריה האקדמית אונו, השלוחה החרדית של בצלאל, המכללה האקדמית אשקלון, המכללה האקדמית הדסה ירושלים, המרכז האקדמי רופין. הפיקוח הרבני הזה, לטענת תירוש, פוגע באיכות ההוראה והלימוד. “הניסיון המצטבר מלימודי התואר הראשון לחרדים מראה שמי שמלמד אותם הם מרצים ומרצות פחות בכירים וותיקים, וחמור מכך – ש’מלווים רוחניים’ דורשים ומקבלים צנזורה על תוכני הלימוד, שפוגמת באיכות ההכשרה האקדמית והמקצועית. אנחנו לא יודעות רשמית על כל המקרים מכיוון שהבקרה של המל״ג היא רופסת ואפסית”.
וכך יהיה גם בצבא: כל יחידה תוכוון בידי רבנים, משגיחי כשרות, פקחי צניעות ואולי גרוע יותר – “מלווים רוחניים” – שיפעלו להמרת רוח היחידה מצבא ההגנה לצבא השם. ובכל מקרה והכי חשוב: נשים מחוץ לטווח הראייה. מדינת ישראל מוגדרת כ”יהודית ודמוקרטית”. הצד היהודי שמיוצג בכנסת ובקואליציה מורכב מכהניסטים ומחרדים. כל שיתוף שלהם בניהול המדינה גובה מחירים יקרים מהצד הדמוקרטי. יש הטוענים שאי אפשר בלעדיהם במובן זה שגריעתם מהצבא ומהעבודה מסכנת את המדינה. אז אם אי אפשר בלעדיהם – קשה עוד יותר איתם.
במוסדות החינוך החרדי נחשפנו לאינספור סיפורי הפרדה - אבל לא רק בין בנים לבנות אלא על רקע גזעני. סיפור קשה של אפליה והתנכרות לבנות מזרחיות הגיע לבג”ץ בפרשת עמנואל. עו”ד יואב ללום שכיכב בפרשה מוביל היום תביעה ייצוגית נגד עיריית ירושלים על אפליית בנות ספרדיות בקבלה לסמינרים. ועכשיו יגיע הטרלול הזה לאקדמיה, כפי שראינו בסיפורה של בלוי־חנוכה שהעידה כי חב”ד ובעלי תשובה לא יוכנסו למסלולי ההפרדה של החרדיות. בוועדת החינוך שאל מישהו האם תתקבל למסלול כזה אשה בדואית. נציג המל”ג נכנס לסחרור אינסופי מרוב מאמץ להסביר את שניתן היה לעשות במילה קצרה – לא, אין סיכוי.
מי שקיווה שההפרדה תצטמצם ללימודי תואר ראשון טעה. היא תמשיך לתואר שני ושלישי, היא תמשיך להפרדה במבנים, בספריות, במעבדות, היא תתקיים בזמני לימוד שונים, בקומות נפרדות. וכל זה באקדמיה. “מדובר בהפרדה מגדרית באקדמיה”, כתב השופט פוגלמן, “המוסד שנועד לפיתוח, לשימור ולהפצת הידע האנושי. הפרדה מגדרית היא נטע זר באקדמיה והיא עומדת בניגוד לעקרונות חשובים מתחום ההשכלה הגבוהה”.
4. שיר כאב: התקנון החשוך של חברה קדישא מול שי־לי עטרי
ולסיום, סיפור מהמרחב המשפחתי. לפני תשעה ימים נערכה לווייתו של ד”ר יוסי עטרי, אחיהן של שוש ויונה ז”ל וגלי תבדל”א. בתו של יוסי, שי־לי עטרי, זמרת מחוננת, ביקשה להיפרד ממנו בשיר. שי־לי איבדה בטבח בכפר עזה את בעלה, הבמאי יהב וינר, שהקריב עצמו להצלת אשתו שבתושיית גבורה הצילה את בתם הפעוטה. והנה, נציג חברה קדישא ביקש למנוע ממנה לשיר. שי־לי ואחיה קובי עטרי לא איבדו עשתונות ומצפן ומיהרו לסלק מהמקום את הנציג, ושי־לי הקדישה לאביה את השיר שכה אהב: “את חיכית לי” של אלתרמן שביצעה במקור אחותו יונה. בהלוויית בעלה יהב קרעה שי־לי את האוויר והלבבות בקינה מצמררת שמהדהדת עד היום אצל כל מי שנכח באירוע. פעמיים הפרה שי־לי את כללי חברה קדישא, את “קול באשה ערווה”, את איסור שירת נשים בבית קברות, את התקנון החשוך. פעמיים, ונקווה שלא עוד.
ענת ברון: “הפרדה מגדרית יוצרת רעב שאין לו שובע. משקנתה לה דריסת רגל במרחב הציבורי, הפרדה מגדרית שואפת להתפשט אל כל חרך שניתן להיכנס דרכו”
