ניתוחהתנדבות החרדים לצבא חשובה - אבל לא תפתור את מחלוקת הגיוס
ניתוח
התנדבות החרדים לצבא חשובה - אבל לא תפתור את מחלוקת הגיוס
אלפי המתנדבים החרדים הם תופעה חיובית אבל הם מיעוט מבוטל בין הגברים החרדים ורובם מעבר לגיל גיוס לסדיר. זה לא מה שיפתור את הוויכוח על חוק ההשתמטות אבל אולי ישנה קצת את היחס החרדי לחיילים
הדיווחים על גיוס המוני של בחורי הישיבות היו מוקדמות מדי. יש 3,000 מתנדבים מכל הגילאים והם ראויים להערכה, אבל אלו לא צעירים בגיל גיוס לסדיר, אלא בני 26 ומעלה. על פי נתוני שנתון החברה החרדית יש כ-210 אלף גברים חרדים בגילאי 18-25, כלומר מדובר ב-1.5% בלבד מהגברים החרדים הרלבנטיים.
היום מתגייסים כ-1,200 גברים חרדים בשנה (הגדרה בה משתמש הצבא ומכילה גם חרדים שאינם נכללים בהגדרה שקבועה בחוק). ב-2016 התגייסו 2,150. תוקפו של הפרק בחוק שירות ביטחון המסדיר את ההשתמטות הגורפת של בחורי הישיבות פקע בראשית יולי. מאז ממשיכים לא לגייס אותם אבל ללא בסיס חוקי. מושב החורף צפוי לעמוד בסימן הוויכוח על החוק. המפלגות החרדיות מסרבות לכל מכסות גיוס או אפילו יעדים מחייבים.
ולכן, הדבר היחיד שאולי אפשר לקוות זה שינוי בגישה - כך שיפסיקו אולי לבזות חיילים חרדים במדים ולכנותם בכינוי הגנאי "חרדקים". לאור המאבק הצפוי בקרוב על חוק הגיוס בכלל לא בטוח שאפילו השינוי הזה יחזיק מעמד. כלומר התנדבות חיובית של חרדים במלחמה יש. פתרון לבעיית ההשתמטות? אפילו לא קרוב.
הנימוק האידאולוגי הרשמי לדרישת הפטור הממוני הוא הצורך בלימודי התורה שיגנו על ישראל. הנימוק האמיתי הוא החשש שהצעירים יתפקרו בגלל התרבות הצבאית והמפגש עם חילונים. כלומר הפטור לבחורי הישיבות והפטור לבנים חרדים מלימודי ליבה הם הנושאים החשובים ביותר להתבדלות החברה החרדית והישרדותה.
מאז תחילת המלחמה יש גל של בקשות התנדבות של חרדים לצה"ל שמספרן הגיע ל-3,000. מדובר בין היתר בחרדים שעשו שירות אזרחי וכן בכאלה שהוציאו פטור נפשי ומבקשים לבטל אותו. צה"ל מתכוון להשתמש בחלקם לתפקידים תומכי לחימה כמו חובשים, נהגים או פיקוד העורף. זאת במסגרת תוכנית של שרות מקוצר של מספר חודשים שמכונה שלב ב'.
גיוס המתנדבים נערך בקרב בני 26 ומעלה, כלומר אנשים שיש להם פטור משירות צבאי ורבים מהם עובדים. הרב הראשי של חיל האוויר לשעבר משה ראב"ד שיזם את הפרויקט אמר ש"אני האחרון שיוציא לומדי תורה מהישיבה.. מי שלומד תורה אני רוצה שילמד". לדבריו, יש הרבה אנשים שעובדים ולא עשו שירות צבאי ואליהם הוא פונה.
אז לאיזה שינוי חיובי אפשר אולי כן לצפות? בציבור החרדי עזיבת הישיבה לטובת צבא ועבודה היא מעשה של פרישה שגורם לירידה קשה במעמד החברתי. התקווה בעבר היתה שעם השנים תיווצר לגיטימציה לגיוס אך היא לא התגשמה. חיילים חרדים עידן נאלצים להסתובב בשכונות שלהם על אזרחי כדי שלא יבזו אותם. יש המקווים שזה ישתנה והגיוס יחדל להיות בושה. אם זה יקרה, אולי יהיו יותר מתגייסים צעירים חרדים. צריך לזכור שגם בימי הקורונה כשחיילי צה"ל הסתובבו וסייעו בערים החרדיות דיברו על אוירה חדשה. זה לא קרה.
כמה היבטים יקשו על השינוי גם הפעם. אחד מהם הוא שהכנסת עוד צריכה להעביר את חוק הפטור מגיוס, שהוא בגלגוליו השונים החוק המפלג ביותר בתולדות המדינה. לגופים כמו 'אימהות בחזית' ו'אחים לנשק' יהיה עוד קשה אחרי המלחמה להסכים לפטור גורף לבחורי הישיבות. לכאורה האווירה החדשה יכולה לסייע לרבנים החרדים להסכים לפחות ליעדי גיוס יותר שאפתניים בחוק. הניסיון מלמד שסביר הרבה יותר שהם יתבצרו בעמדותיהם.
הגורם השני הוא שהשמרנים החרדים שמנהלים את המאבק נגד הגיוס כלל לא שינו את עמדתם. חבר מועצת עיריית ירושלים חיים אפשטיין הוא הנציג הפוליטי הבכיר של הפלג הירושלמי, שמוביל את המאבק נגד הגיוס והפיץ את כינוי הגנאי "חרדק" לחיילים חרדים. "אני לא חושב שיהיה שינוי במושג הזה. למה שיהיה שינוי"? הוא שואל. "מי שעזבו את הישיבות הם חבר'ה שבגדו באמצע קרב. אני אומר דברים קשים אבל זו המציאות". הוא מבהיר שמבחינתו התורה שומרת על עם ישראל. "ראינו את החידלון הנוראי של צה"ל. אכלנו אותה. טבחו באנשים ואיש לא הגן עליהם. אני מקווה שהישיבות יתמלאו בתלמידים".
