סגור
ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו ב השבעת הממשלה
ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו בהשבעת הממשלה (צילום: אלכס קולומויסקי)

דעה
הומוגנית, קיצונית ורעילה - קווים לדמותה של ממשלת נתניהו השישית

היום תושבע הממשלה ה-37 של מדינת ישראל, שלראשונה מתלווה לה גם חרדה קיומית של מחצית הציבור. החרדה נובעת מכוונת הממשלה לקדם סדר משטרי חדש: מדינה שתהפוך סמכותנית, הלכתית, ויש שיגידו גם גזענית יותר ופחות דמוקרטית וליברלית. האם חרדה זו מוצדקת?

היום תושבע הממשלה ה-37 בתולדותיה של מדינת ישראל, היא ממשלתו השישית של בנימין נתניהו. לראשונה בתולדות המדינה מתלווה להשבעה הזו חרדה קיומית של מחצית הציבור. חרדה מכוונת הממשלה למנף את הניצחון בבחירות והרוב הפרלמנטרי לקידום סדר משטרי חדש, שיציב את ישראל כמדינת העליונות היהודית – סמכותנית יותר, הלכתית יותר, ויש שיגידו גם גזענית יותר ופחות דמוקרטית וליברלית.
ב-1977 התחלף לראשונה שלטון בישראל. מנחם בגין והליכוד ניצחו והדיחו את מפלגת השלטון הנצחית בהרכביה השונים העבודה/המערך/מפא״י. גם אז ריחפה בהלה מפני ה"פשיסט המסוכן" שכבר אז ידע לגייס את הפריפריה כדי להכות את השמאל והאליטות. מהר מאד התברר שבגין יותר ליברל מפשיסט, ואפילו מכבד את החוק והמשפט יותר מקודמיו. בין מעשיו הראשונים כראש ממשלה היו חיזוק מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה אהרן ברק, קבלת דינם של השופטים בירושלים וגם - מינוי משה דיין לשר חוץ כדי להתניע ולממש את תהליך השלום עם מצרים.
האם אנחנו שוב טועים כפי שטעינו אז? האם נתניהו, כמו בגין, יפריך את הבהלה? אולי, אבל קשה לראות את זה קורה, בעיקר בגלל כמה מאפיינים של הממשלה והקואליציה הנכנסות:
1. הממשלה ההומוגנית ביותר
הקואליציה של בגין, כמו אלה שקמו אחריו, כולל אלו של נתניהו עד היום, היו מאוזנות. חלקן ימניות יותר, חלקן מרכזיות וחלקן שמאליות, אבל המשותף לכולן הייתה הסכמה על כללי המשחק ועל החישוקים שמחזיקים את החברה בישראל המשוסעת לפלגיה ושבטיה. היום, קמה קואליציה וממשלה שמאוחדת סביב הכוונה לשבור את הכללים והחישוקים האלה. ממשלה שבין מרכיביה שוררת האחדות הרעיונית הגדולה ביותר שנרשמה אי-פעם בממשלות ישראל - לשבור את הסדר הקיים: את תכניו ואת השירות הציבורי שמופקד עליו.
ממשלת השינוי שקדמה לממשלה שמושבעת היום, כינסה תחת קורת גג אחת את קואליציית הקצוות הרחוקים ביותר שידענו אי-פעם - מסער ואלקין ועד עבאס וזועבי. הממשלה הנוכחית היא הקרובה ביותר באחדות הרעיונית של חבריה. בין היתר, בגלל שהליכוד, שפעם הייתה מפלגה לאומית-ליברלית, התקרבה רעיונית למפלגות הזהות היהודית – הכהניסטים והחרד"לים. מדובר בקואליציה ובממשלה ההומוגנית ביותר שהוקמה בעשורים האחרונים.
2. הממשלה הנחושה ביותר
הומוגנית, וגם נחושה ומלוכדת ביותר סביב היעד המרכזי - לשנות את מערכת המשפט. בממשלות נתניהו הקודמות, לפני היותו נאשם וגם אחרי, כיהנו משה כחלון, אבי ניסנקורן ובני גנץ שהתחייבו למערכת המשפט ובלמו את הרעב לנתץ אותה. זו הייתה גם הסיבה שהרפורמטור המשפטי המוביל של נתניהו, יריב לוין, סירב לקחת בעבר את תיק המשפטים. הסיבה שהפעם הסכים היא שאין יותר כחלונים וגנצים שיעצרו בעדו. היחיד שמסוגל הוא נתניהו שפעם חי בשלום עם מערכת המשפט, ועתה השלום הזה הופר בגלל שהוגש נגדו כתב אישום. מהרגע הזה, הוא החל להוביל מסע נקמה נגד מי שכביכול תפרו תיקים כדי להפיל מנהיג מהימין. כלומר, המנהיגות המשפטית של ישראל סומנה פעמיים: גם כמושחתת וגם כשמאלנית.
3. ממשלת האיגוף התלת-ראשי
הממשלה והקואליציה קמו בצל המשפט הפלילי שמתנהל נגד ראש הממשלה, והשותפים כולם כבר הכריזו על כוונתם לחסל את המשפט. עכשיו צריך לראות מה האמצעים שיינקטו, ועד כמה ידרוש המאמץ הזה את שינוי מערכת המשפט כולה? לבלימת המשפט ייבחנו האמצעים כמו החלפת היועצת המשפטית לממשלה, עיכוב הליכים, החוק הצרפתי, הסדר טיעון מינימליסטי. ואילו יתמזגו ב״רפורמות״ רחבות יותר כפסקת ההתגברות, הכפפת היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה לשרים, שינוי שיטת בחירת השופטים, שינוי שיטת הסניוריטי, ביטול עילות הסבירות והמידתיות ועוד. הממשלה הזו היא נקודת המפגש בין שלוש מוטיבציות לוהטות – חיסול משפט נתניהו, שינוי מערכת המשפט במתכונתה הקיימת, והשלטת היהדות על הדמוקרטיה. האינטרס האישי של נתניהו פוגש את האינטרס האידיאולוגי של לוין (הגברת משילות וסיכול הביקורת השיפוטית), ואת האינטרס של השותפים הדתיים (העליונות היהודית שחרור חופש הפעולה בשטחים ממגבלות בג"ץ) כדי ליצור איגוף תלת-ראשי על המשפט, החברה והדמוקרטיה.
4. הממשלה הכפופה ביותר
קואליציית ה-64 מתחלקת בין 32 חברי הליכוד ל-32 חברי המפלגות הדתיות והחרדיות שכפופות לרבנים. נכון שגדולי מורי ההלכה של המחצית הדתית-חרדית של הקואליציה הזו כבר לא בחיים - מאיר כהנא (בן גביר), חיים דרוקמן (סמוטריץ'), עובדיה יוסף (ש״ס) וגם גדולי הרבנים האשכנזים של יהדות התורה, אלישיב וקנייבסקי. ועדיין, הציות לרבנים טבוע בדנ"א של כל פוליטיקאי דתי. מצד אחד, רבנים שמקדשים את הר הבית וארץ ישראל השלמה ולצידם רבנים שמטיפים להתבדלות מהמדינה הציונית ומתייחסים אליה ככספומט וחממה לאורח חיים שמנוע מלתרום לכלכלתה ולהגנתה של המדינה.
בעוד שלחברי הכנסת הדתיים והחרדים יש את מורי ההלכה שלהם, דבק הליכוד באדיקות במנהיגו ובסגולתו החשובה כמגנט המנדטים המצליח ביותר בפוליטיקה הישראלית. והנה, הולך ומתברר בשנים האחרונות שגם המנהיג הזה קשוב, שלא לומר כפוף, למרות חיצונית, שכמו הרבנים לא נבחרה בבחירות - הרעייה והבן. העדויות שנערמות מכל עבר, חלקן בתיקי האלפים ובמשפטי הדיבה שהמשפחה נכרכה בהן, לא מותירות עוד מקום לספק. נתניהו הוא המנהיג החזק והסחיט ביותר שידענו. וגם הוא נתון תחת איגוף תלת-ראשי: מצד שותפיו הפוליטיים, מצד בני משפחתו, וגם מצד המציאות של משפטו הפלילי.
5. ממשלה קיצונית
מעולם לא הוקמה ממשלה בישראל בחסות קווי יסוד והסכמים קואליציוניים מהסוג הנוכחי. קווים והסכמים שמייהדים ו"מחרידים" את המרחב הציבורי, כולל חוק יסוד: לימוד תורה וגם חוק האפליה שמאפשר אפליה בחסות התחשבות בערכי ורגשות הדת. נתניהו אמנם התחייב לא להעבירו אבל חתם עליו. נדמה שאין סתירה שכה מאפיינת את המילכוד שאליו נקלע: גם לחתום ובמקביל להתנער. מילכוד שדומה בעוצמתו להתנערותו מהדברים המזעזעים שהשמיע בנו יאיר על פשעי הפרקליטות והרימוז בהאשמתה בבגידה. האם יאיר היה אומר את הדברים האלה אלמלא הודהדו בבית? האם התנערותו הרפה של נתניהו, תוך הדגשת חופש הביטוי, איננה מסגירה את הסכמתו לדברים? אלה שתי דוגמאות אלה מייצגות מהות וחשש שכדאי להכיר. הן חושפות קיצוניות מסוכנת בהרבה מזו שכבר נחשפה. שתי דוגמאות שנתניהו מיהר לכסות, לנסות להעלים, אבל הן התגלו, הן נרשמו, והן כאילו מודיעות לנו: מאחורי הגרוע שכבר ראינו – מסתתר גרוע יותר. כמו שאמר אתמול ראש השב״כ לשעבר אבי דיסקין בכנס כלכליסט: "מתחת לכל שפל מדרגה יש חדר מדרגות נוסף".