סגור
נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות 27.6.23

פרשנות
הדיון בנבצרות הוא הפרומו לפסילת חוקי יסוד

הדה לגיטימציה לשופטי בג"ץ החלה עם מסר אלים מהממשלה שלא יעזו לגעת בחוקי הנבצרות והסבירות. עתה כל החלטה תזכה למתקפה מהצד שיתנגד לה. זה לפחות פוטר את השופטים משיקולי איזון, ומאפשר להם להחליט כמיטב מצפונם

1. לטעות אחת שותפים גם תומכי ההפיכה וגם מתנגדיה. טעות היא מצד תנועת המחאה לראות ביועצת המשפטית גלי בהרב־מיארה ובנשיאת העליון אסתר חיות כאחיותיה לנשק של שקמה ברסלר. אבל, וזו הטעות של הצד השני — כך בדיוק רואים אותן ראש הממשלה, צרכניו וצרחניו.
האינתיפאדה על בית המשפט העליון, לפני הדיון בחוק הנבצרות ביום חמישי, ובמיוחד אחריו, מוכיחה שההפיכה המשטרית כבר בעיצומה. האיומים הברוטליים, הגסים והאלימים, בצירוף האיום שהפסיקה לא תכובד כבר מציבים את ישראל במקום חדש ואחר לגמרי.
כבר שנים מנסר הימין ההונגרי־פולני שלנו את יסודות מערכת המשפט ומפורר את כל אמון הציבור בה. עכשיו, כשהגיעה שעת המבחן — הדיונים בעתירות חוקי ומעללי ההפיכה — קואליציית נתניהו מעלה את מפלס ההשחרה והאיומים. הקריקטורה ב"הארץ" הגיעה עד ל"סנדק", עד לדון קורליאונה — עם ראש סוס כרות ומדמם במיטתה של נשיאת העליון. במקור, הונח הראש לאחר שהנמען סירב ל"הצעה שלא ניתן לסרב לה". ועכשיו, העליון מאוים שלא לקבל החלטות ש"לא ניתן לקבל אותן": לפסול חוקי יסוד בעתירות לביטול הנבצרות והסבירות.
מה שבעצם אומרים לו ראשי הארגון כאן זה: אנחנו נחוקק כל חוק שבא לנו, כל חוק מושחת, כל חוק שיבטל את מהותה הדמוקרטית־ליברלית של המדינה, ואם נכתיר אותו כ"חוק יסוד" אסור לכם לגעת בו. ולמה? כי מי שנוגע בחוק יסוד פועל נגד רצון העם ונציגיו הנבחרים. זהו המסר וזהו האיום: ביטול חוק יסוד יגרור את המדינה למשבר חוקתי, לכאוס, והאחריות תהיה של שופטי בג"ץ.
2. זו המציאות שבתוכה אמורים השופטים לדון בהפיכה ונגזרותיה. לא רק חוקים או חוקי יסוד, גם החלטות כמו לא לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, שהיא החלטה פשוטה יותר של סבירות (כל עוד לא הומתה) — האם סביר ששר המשפטים ימנע מינוי שופטים שחסרונם פוגע בשירות הציבורי שהממשלה אמורה לספק לאזרחיה? אגב, במקביל פועלת הממשלה למינוי כ־1,000 רבנים. היא תוכל לומר לאזרחים: למה לכם ללכת לשופטים, לכו לרבנים כדי לפתור את הסכסוכים ביניכם.
ונחזור לחוקי היסוד. רבים לא מודעים לארגז הכלים הבג"צי שמכיל פתרונות ביניים שאינם רק בינאריים וחד משמעיים: לפסול חוק או להכשירו. קיימים פתרונות אמצע כמו "התראת בטלות" (שננקטה בעתירות נגד חוק יסוד התקציב), "פרשנות מקיימת" (בחוק היסוד שידוע כחוק הלאום), "פגמים בחקיקה" (סוג של ריקול שמחזיר את החוק לוועדה למקצה שיפורים כמו שנעשה בחוק מיסוי דירה שלישית), "תחולה מושהית" או "נדחית" (כניסה מאוחרת לתוקף כדי לנטרל את הממד הפרסונלי, כפי שננקט ב"חוק טבריה" והועלה בדיון על חוק הנבצרות). המשותף לכל הפתרונות האלה הוא קביעה של בית המשפט העליון שהחוק גרוע, אבל בגלל הכבוד והריסון שנדרשים אל מול חוק יסוד אנחנו לא מבטלים אותו, אלא מציעים דרך משופרת לחיות איתו ולהחיות אותו.
3. בדיוני השבוע שעבר (טבריה והנבצרות) הונחה על המדף הצעת "התחולה המושהית/ נדחית". תחילה כדי לנטרל את התועלת המיידית שהיתה צומחת לבועז יוסף, מועמדו של אריה דרעי, בהתמודדות לראשות עיריית טבריה. בהמשך השבוע הופיעה "התחולה המושהית" גם בדיון חוק הנבצרות, בהטבה לנתניהו. ההבדל הוא שיוסף לא זכה בהטבה שנארזה בכותרת "חוק יסוד" אלא בחוק רגיל, חוק הרשויות המקומיות. ויש גם הבדל בין ראש ממשלת טבריה לראש ממשלת ישראל.
ואכן, נתניהו זוכה להטבה אישית משודרגת שנארזה כ"חוק יסוד", בליווי הארטילריה של מכונת הרעל ואיומי אי כיבוד הפסיקה. באולם הרימו את נס ההתנגדות לתחולה המושהית פרקליטו של נתניהו עו"ד מרדכי ראבילו ונציג הכנסת עו"ד יצחק ברט. הדיון הזה ייכנס להיסטוריה גם כקרע הגדול בין הייעוץ המשפטי של הכנסת לבין הייעוץ המשפטי לממשלה. בין שגית אפיק לגלי בהרב־מיארה. כמובן שלייעוץ הכנסת יש תמריץ גדול יותר להגן על הנקניק שנוצר במפעל שלה, ועדיין ההתנערות מהיועצת המשפטית לממשלה כפרשנית המוסמכת על האינטרס הציבורי הרחב היא יוצאת דופן. ואולי היא מלמדת על סיום ההשתלטות של הממשלה על הכנסת. ההשתלטות הפוליטית הושלמה וכעת גם ההשתלטות המשפטית. הכנסת הפסיקה מזמן לשמש כוח משמעותי במערכת האיזונים והבלמים של הדמוקרטיה הישראלית. עתה גם הייעוץ המשפטי יגן על כל שיקוץ חקיקתי שייצא מתחת ידה.
1 צפייה בגלריה
מימין עוד שגית אפק ה יועצת ה משפטית של ועדת הכספים גלי בהרב מיארה ה יועמשית
מימין עוד שגית אפק ה יועצת ה משפטית של ועדת הכספים גלי בהרב מיארה ה יועמשית
מימין: היועמ"שיות שגית אפיק וגלי בהרב־מיארה. קרע ופגיעה באינטרס הציבורי
(צילומים: בשמת איבי יואב דודקביץ)
4. כעת ממתינים להחלטת שלושת השופטים בעתירות לביטול חוק הנבצרות: האם ייתנו צו על תנאי, האם ירחיבו את ההרכב? אם ההרכב הבכיר שדן ביום חמשי — הנשיאה חיות, המשנה עוזי פוגלמן והנשיא המיועד יצחק עמית — אינו פוסל התערבות כלשהי של ביטול החוק, תחולה מושהית או כל פתרון ביניים אחר, הוא יורה על הרחבת ההרכב, כראוי לכל דיון בהתערבות בחוק יסוד. עם זאת שמורה לו הסמכות לדחות את העתירה כבר בהרכב הנוכחי. אם היינו דנים במצב הזה לפני כ־20 שנה אפשר היה להעריך שבג"ץ יכשיר את הנבצרות ויפסול את הסבירות. יכשיר כדי לצבור סוג של "אשראי" בפוליטיקה ובציבוריות שתקל עליו לפסול בהמשך. היום, המצב הזה כבר לא קיים, לטוב ולרע.
לרע — כי כל החלטה שתתקבל תזכה למתקפה פראית מהצד שיתנגד לה. לטוב — זה פוטר את השופטים משיקולי איזון ומאפשר להם להחליט כמיטב מצפונם.
לכך כנראה התכוונה הנשיאה חיות שמצאה לנכון להעיר בלהט הדיון ביום חמישי: "ספגנו ביקורת בכל פעם שפסק דין לא מצא חן בעיני צד זה או אחר, אבל אנחנו מתעקשים להישאר א־פוליטיים". חיות התכוונה בעיקר לפסק הדין שהכשיר פה אחד, 11־0, את הטלת המנדט להרכבת הממשלה על נאשם בפלילים. אז ניצב בפני השופטים הקיר של החוק שמנע מהם לפסול אותו אף שכולם הסכימו על המשמעות והמציאות הגרועים במצב שבו נאשם הופך לראש ממשלה. ועתה מתגשמים כל סיוטי הבלהה שצמחו והתפרצו מתוך המציאות הזו.
5. אם בפסק הדין של הטלת המנדט נתקלו השופטים בקיר הברזל של החוק, עכשיו — בהחלטה לביטול חוקי היסוד — ניצב ביניהם קיר "חלש" יותר. קיר הריסון שנגזר מההכרעה שמדובר בחוק יסוד. קיר הריסון שנגזר מהשאלה האם החוק שעותרים לבטלו מהווה פגיעה כה אנושה בדמוקרטיה עד שאין מנוס מלבטלו.
המצב המשפטי הזה נשען על שניים: על היעדרו של חוק יסוד: החקיקה, שמסדיר את הביקורת השיפוטית על חוק יסוד ועל העילות שפיתח בג"ץ, ובמיוחד הנשיאה חיות, על המצבים החריגים שמאפשרים התערבות שיפוטית והם "שימוש לרעה בסמכות המכוננת" ו"תיקון חוקתי בלתי חוקתי".
לאלה מצטרפת השאלה הגדולה עד כמה יפנימו השופטים לתוך תודעתם והכרעתם את התמונה הגדולה: את היות חוקי הנבצרות והסבירות חלק ממארג כולל של הפיכה משטרית. האם מדובר בתיקוני חוק שבנפרד, בטמפרטורת חדר סבירה, היו יכולים להישקל לגופם בלבד.
שופט עליון בדימוס אמר לי שיש הבדל אם חלקים מהפאזל של התמונה הגדולה כבר הורכבו, או כאלה שיורכבו בעתיד. ובעברית פשוטה: כאשר 15 שופטי בג"ץ יבואו לדון בסבירות, ב־12 בספטמבר, יהיו לפניהם כבר חלקים מההפיכה. כאלה שכבר מתגלגלים בקנה, שהונחו כהצעות חקיקה ובעיקר כאלה שכבר שוגרו ונחקקו.
מבחינה זו הדיונים של השבוע שעבר הם לא רק פרומו לבג"ץ הסבירות, אלא גם חלק ממציאות שתיפרס לפני השופטים כתמונה ברורה של הפיכה משטרית שלא יוכלו להתעלם ממנה.