שנת 2024 נחשבה ל"שנת הרכב החשמלי" בישראל, עם מכירות שהגיעו ל־25% מהשוק כולו. ואז הגיעה 2025, שהיתה שנת התפכחות מההבטחה החשמליות: מותגים נפלו, הלקוחות גילו שהערך יכול גם לרדת בחדות, ולא מעט יבואנים נאלצו לאכול את הכובע אחרי שהזמינו כמויות היסטריות של מכוניות שהם לא מצליחים למכור. מטבע הדברים, חלק גדול מאוד מהמכוניות האלה הן סיניות.
שתי דמויות בולטות בפועלן בתחום: אורן אלעזרא, מנכ"ל חטיבת הרכב הפרטי של פריסבי, ויו"ר גיאו מוביליטי, רן דנאי. עד שאלעזרא הגיע, פריסבי נחשבה לחברה מנומנמת עם היצע מכוניות שהתבסס בעיקר על רנו וניסאן ושני מותגים סינים חדשים יחסית: אקספנג וצ'רי. מה שייחד את הראייה העסקית שלו היא היכולת "לראות את הטכנולוגיה אחורה", כלומר להבין שדווקא העובדה שהחשמליות הסיניות שולטות בשוק אינה מבטיחה שהטכנולוגיה הבאה לא תהיה עדיפה. עובדתית: צ'רי היא הסינית הנמכרת בישראל, בעיקר הודות לדגמי הפלאג־אין הייבריד שהיא מציעה.
פעילותו של דנאי בכל הקשור ביבוא מותגים סיניים מעניינת במיוחד, מכיוון שתחתיו נבנו בישראל מותגים כמו ג'ילי, זיקר ולאחרונה גם GAC. במקרה של זיקר, מדובר בהחדרת מותג שבוצעה "לפי הספר", במקומות שבהם יבואנים אחרים נכשלו קשות וכעת הם נאלצים לגייר מכוניות. במקרה של ג'ילי, מדובר בבניית מוניטין שעובד גם כיום היטב בשוק המשומשות, ובמקרה של GAC, מדובר במותג "רשום" שדנאי השכיל להחזיק במשך שנים. יש כיום בישראל לא מעט יבואני רכב שמחזיקים פורטפוליו של סיניות. מעטים מהם מפגינים את היציבות והראייה לעתיד שיש לחברות שפועלות תחת דנאי.
