תחקיר NSO והמשטרה“הפעלת סיגינט לא תחת אגף החקירות - זו תקלה משמעותית“
תחקיר NSO והמשטרה
“הפעלת סיגינט לא תחת אגף החקירות - זו תקלה משמעותית“
בכירים לשעבר בלהב 433 מבהירים מהם שיקולי החוקרים לשימוש בחומרי מודיעין, ואת דרך בקשת האישורים שמתקבלים לעתים בדיעבד
"העובדה שמערכות הסייבר במשטרה, בגלל שהן סודיות, מופעלות תחת חטיבת המודיעין ולא תחת החקירות, ושיצרו חטיבת סייבר (סיגינט) נפרדת — היא תקלה משמעותית", אומר "לכלכליסט" עו"ד רמי תמם, רפ”ק בדימוס, שעד 2017 שירת כקצין חקירות בכיר בלהב 433 במשטרה, וכיום הוא סנגור פרטי המתמחה בניהול משברי סייבר, מרצה בתחום ועומד בראש מסלול הסייבר של מסלול ה-MBA בקריה האקדמית אונו.
לדברי תמם, "על חטיבת החקירות יש ביקורת ובקרה תמידית כל הזמן, החקירות גם נמדדות בבית המשפט, בזמן שהמודיעין נמדד בעצם הפתיחה בחקירה, כך שיש להן אינטרס להוציא ידיעות שיביאו לפתיחה בחקירות”.
תמם מדגיש כי “הגישה האמ"נית־הצה"לית לטעמי לא עובדת במשטרה, כי המשטרה עובדת על ראיות ולא על מידע. לכן חטיבת סיגינט סייבר אמורה לשרת את החקירות, לשבת בתוך החקירות ולתת להן את האפשרות לבחון את הראיות לפני שהן מסוננות. בעיניי זה הפיל הגדול בחדר שלא מדברים עליו בפרשה הזו — לא רק מה עבר ואושר בצו, אלא דווקא מה שלא עבר ואיפה החומר הזה נמצא".
"האם שומרים או גורסים"
תמם מספר על הממשק בין החקירות למודיעין כפי שהוא מכיר כדי להסביר את הדברים. "מערכות מודיעיניות פועלות כבועה סגורה שבסופה חוקרי המשטרה אמורים לקבל ידיעה מודיעינית, מבלי שהם יודעים מי המקור לה — עם הערות לגבי ערכיות המידע ואמינותו והאם המידע הוא לפעולה או לרקע. כשהחוקר מקבל מהמודיעין מידע ממקור חד־פעמי או אגבי, הוא לא יכול להגיד לרכז המודיעין 'תעבה לי אותו'. הבעיה היא שתוכנות הסייבר השונות שבהן משתמשים בחטיבת הסיגינט הוגדרו כמקור חד־פעמי או אגבי — ועל מקורות אגביים לא עושים הערכה, לא בודקים אם הוא יעיל או לא”.
לדברי תמם, “בהאזנה טכנולוגית או בשאיבת המידע מהטלפון באמצעות תוכנת סייבר מתקבל המון מידע שהוא לא במסגרת הצו, שנאגר ביחידת הסיגינט במודיעין, ולא מועבר לחוקרים כי הוא לא בגדר הצו וכביכול לא רלבנטי לחקירה. הבעיה שלפעמים המידע הזה חשוב מאוד להבנת התיק והראיות שבו. כאשר החוקר יושב מול הפרקליט המלווה ודן איתו בראיות בתיק, הם לא יודעים אם יש בחומר הזה למשל ראיה מזכה כנגד החשוד — וזה דבר מאוד משמעותי. נקודה קריטית נוספת היא מה קורה עם החומר הנוסף הזה שנאסף. האם הוא נשאר במערכת? זה מושמד? זה נגרס? מי מבקר על זה? מי קובע מה נשמר ומה לא".
לדברי תמם, בעת שעזב את המשטרה ב־2017 "השימוש בכלי הסייבר נעשה במשורה, והשתמשו בו מעט מאוד פעמים. כמעט ולא חשבנו לבקש את זה, כי כשאתה מפעיל אמצעים קשים ומבקש אותם זה דורש המון פרוצדורה, וחוקר טוב יכול להגיע לחקר האמת בהמון דרכים".
הוא עצמו לא מאמין ששוטרים לקחו סיכונים בביצוע עבירות פליליות והשתמשו ללא רסן במערכות ללא צווים ואישורים. "כלים כאלה הם עם לוגים מוקשחים שכל פעולה שנעשית בהם מקבלת תאריך, שעה ושם היוזר שנכנס ומה נעשה בדיוק. כי בסופו של דבר הדברים האלה משמשים כראיה ולכן צריך לשמור את שרשרת הראיה כמו שצריך. קשה לי להאמין שאנשים 'ישתוללו' עם המערכות האלה כשהם יודעים מה המשמעות של זה. אני כן מוטרד מהתוצרים האגביים של המערכת — מהחומר שלא עבר לחוקרים כי זה לא היה במסגרת הצו, תוצרים אחרים שקשורים לתיק ואולי מזכים את החשודים, וגם מהשאלה מה נעשה עם התוצרים לאחר מכן".
3 צפייה בגלריה
מ”מ המפכ”ל לשעבר מוטי כהן, המפכ”ל לשעבר רוני אלשיך והמפכ”ל הנוכחי קובי שבתאי
(צילומים: חיים הורנשטיין, אלכס קולומויסקי)
"משטרה אינה ארגון פשע"
עו”ד ירון לונדון, סנ”צ בדימוס בתפקידים בכירים בלהב 433, כולל ממלא מקום ראש זרוע החקירות ביחידה, שממנה פרש ב־2011, אומר כי “קשה לי לראות מצב שבו במשטרה כל כך הרבה אנשים יעשו יד אחת לביצוע עבירות. המשטרה היא לא ארגון פשע, וגם בסיגינט אנשים מבינים את המותר והאסור ומה המשמעויות של זה”.
עם זאת מניסיונו - לא בקשר לשימוש ברוגלת הפגסוס שהוכנסה לשימוש לאחר פרישתו אלא בנוגע לשימוש בחומרי מודיעין בחקירות - אומר לונדון כי “יש דברים ודוגמאות שבבהילות גדולה ובחירום אין ברירה אלא לבצע ולאחר מכן לקבל אישור בדיעבד, מה שמכונה ‘להלבין חומרים’. למשל כשחוקרים תיק בינלאומי ומוציאים בקשת סיוע משפטי לחו”ל לקבל חומרים, לעתים האישור לוקח הרבה זמן, ובינתיים אני כחוקר ביאחב”ל עובד מול המשטרה הזרה בבהילות גבוהה ונותנים לי חומר ומידע, ובהמשך אצטרך להסדיר את הכל לפי הספר”.
לדברי לונדון, כשהוא מדבר על “להלבין חומרים”, הוא מתכוון גם למצבים שבהם, למשל, “כאשר היו האזנות לחשודים לפי צו, ובמהלך ההאזנה התגלו לפתע חשדות נוספים שלא נכללו בצו המקורי, היינו רצים לבית המשפט לבקש את הרחבת הצו, וכאילו מלבינים את זה. אתה אומר לשופט שמעתי כך וכך, אני לא יכול להתכחש, זה נקלט, ואני מבקש להאזין לו גם בתחומים האלה. זה לגיטימי לחלוטין. מה שכמובן לא לגיטימי זה אם היה צו שאושר על ידי שופט להאזנה ועשו בזה שימוש לשאיבת חומר - זה בעייתי מאוד”.
