כולם רוצים לעלות על הסוס. מעטים עוצרים לבדוק לאן הוא דוהר
בין חזרה לשגרה להתאוששות אמיתית – ההחלטות שקובעות את החוסן הארגוני
יש רגע כזה אחרי כל משבר. הרעש נרגע, הדחיפות יורדת, והארגון מתחיל לאט־לאט לחזור למה שנראה כמו שגרה. אנחנו נוטים לקרוא לזה “חזרה לשגרה”. בפועל, זה אחד השלבים המורכבים והקריטיים ביותר עבור כל ארגון.
החזרה הזו לעולם אינה שלמה ולעיתים מותירה קופסאות סגורות של פשרות. . במיוחד בתקופות האחרונות, שבהן המציאות משתנה במהירות והתחושה היא שהשגרה היא זמנית מעצם הגדרתה. ובכל זאת, דווקא בתוך חוסר הוודאות הזה, נוצר חלון זמן ייחודי, כזה שמאפשר לארגונים לעצור רגע, להסתכל פנימה, ולהבין מה באמת קרה להם.
ברמה המיידית, המשימה ברורה: להחזיר את המערכות לפעילות מלאה. לוודא שהתהליכים עובדים, שהמערכות יציבות, שהתהליכים בין אם פנימיים, או מול ספקים ולקוחות חזרו למסלול. יעדי התאוששות נבדקים, פתרונות זמניים שהוטמעו בזמן אמת צריכים להיבחן מחדש, ולעיתים גם להיעלם.
אבל החזרה לשגרה היא לא רק עניין תפעולי. היא מבחן ארגוני עמוק יותר.
זהו השלב שבו ארגונים צריכים לשאול את עצמם שאלות לא פשוטות: מה באמת עבד בזמן המשבר? איפה קבלת ההחלטות נתקעה? האם ערוצי התקשורת החזיקו מעמד, או קרסו תחת הלחץ ואי הוודאות? והאם רמת הסיכון שהארגון לקח על עצמו הייתה סבירה או שנחשפו פערים שלא היו גלויים קודם לכן? מה אנחנו צריכים להפוך לכלי ארגוני לעתיד ומה חייב להיפסק?
הרבה פעמים, השאלות האלה נדחקות הצידה. יש רצון טבעי “להמשיך הלאה”, לחזור לפעילות מלאה כמה שיותר מהר, להחזיר את העסק לתנועה. אבל ארגונים שמדלגים על שלב התחקור מפספסים הזדמנות פז. בלי תהליך מסודר של הפקת לקחים, אותם פערים נשארים ומחכים לאירוע הבא כדי לצוף שוב.
דווקא בשלב הזה, כשהלחץ יורד אך התובנות הארגוניות הינן טריות, אפשר להפוך חוויה לא פשוטה ליתרון. תכניות המשכיות עסקית, שבשגרה נתפסות לעיתים "כנוהל חסר משמעות" תיאורטי ומכביד שהוא עניינו של הממונה הארגוני בלבד, מקבלות פתאום משמעות מוחשית. תהליכי התאוששות נבחנים מול המציאות. הנחות עבודה נבדקות מחדש לא לפי תרחישים, אלא לפי מה שקרה בפועל, ותמיד המציאות עולה על כל דמיון.
וזה לא קורה רק בתוך הארגון. גם הסביבה כולה נמצאת בתהליך התאוששות. ספקים, שותפים, לקוחות כולם מנסים לחזור למסלול, כל אחד בקצב אחר. ארגונים שמצליחים להתייצב מהר ובצורה אפקטיבית לא רק משפרים את מצבם, אלא גם משפיעים על היציבות של כל המערכת שסביבם.
יש כאן גם דילמה. מצד אחד, יש חשיבות אדירה ליכולת “לעלות חזרה על הסוס” המהירות יכולה להשפיע ישירות על ביצועים, אמון ושוק. מצד שני, חזרה מהירה מדי, ללא בחינה של מה שקרה ומה צריך להשתנות, עלולה ליצור תחושת ביטחון מדומה. המזל הוא שלא צריך לבחור, אפשר לשדר יציבות, ביטחון וחזרה לשגרה כלפי חוץ ובמקביל לנהל תהליכים פנימיים שייצרו ערך ממשי אמיתי לעתיד.
בסופו של דבר, חוסן ארגוני לא נבנה רק ברגעי המשבר עצמם, אלא בעיקר במה שקורה בסופו . התקופה הנוכחית, עם כל חוסר הוודאות שבה, מדגישה את זה יותר מתמיד.
מניסיוננו בליווי ארגונים בתקופות כאלו, דווקא השלב הזה של החזרה לשגרה - הוא המקום שבו ניתן לייצר את הערך המירבי: בתיקוף תכניות המשכיות עסקית, בחיזוק תהליכי התאוששות, ובהפיכת ניסיון מצטבר לנכס ארגוני שיעלה את החוסן והבטחון של הארגון ביכולותיו להתמודד עם אי וודאות בעתיד רווי הסיכונים בו אנו פועלים.
כי בסופו של דבר, השאלה אינה איך ארגון מגיב למשבר אלא כיצד הוא בוחר להתאושש ממנו.
הכותבת הינה יועצת בחברת הרצוג אסטרטגיות המלווה ארגונים בתהליכי המשכיות עסקית והתאוששות מאירועי חירום
מאת אינג' ניצן בן נון - מרום, עופר זקס, מנכ"ל, הרצוג אסטרטגיות בע"מ
d&b – לדעת להחליט
