ניתוח
בתוך חצי שנה העליון צפוי לפעול במחסור של כרבע משופטיו
הקואליציה מתכננת להעלות כבר בשבוע הבא בכנסת בקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, שעברה אתמול בוועדת חוקה. החוק שיהפוך את בחירת השופטים לפוליטית יחול מהכנסת הבאה, ועד אז בית המשפט העליון יפעל במחסור של שופטים, העומס עליו יגבר והציבור ייפגע
הקואליציה מתכננת להביא כבר בשבוע הבא להצבעה במליאה הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים ואופן הבחירה בהם, בכפוף לדיונים וההצבעות על תקציב המדינה.
אתמול עשתה הקואליציה צעד חשוב מבחינתה כאשר הצעת החוק אושרה בוועדת החוקה לקראת קריאה שנייה ושלישית, ברוב של 8 מול 5 מתנגדים, וזאת בצל צעקות רמות של חברי אופוזיציה, שטענו בפני יו"ר הוועדה ח"כ שמחה רוטמן כי הוא נוהג כדיקטטור, סותם את פיותיהם ואת פיות השופטים, שבהצעה הזו הוא מחזיר את המדינה אל לפני 7 באוקטובר, וממשיך את ההפיכה המשטרית בזמן מלחמה. ובעיקר טענו כי השיח על הסכמות הוא שקרי, וכי מדובר ב"עריצות הרוב".
ההצבעה התקיימה לאחר שבשבוע החולף דחתה הוועדה מספר שיא של 71,369 הסתייגויות, שהגישו חברי האופוזיציה בוועדה נגד החקיקה. לקואליציה יש כיום את הרוב הדרוש כדי להעביר את החקיקה בכנסת. אך חשוב לציין שתחולת החוק אינה מיידית, אלא השינוי ייכנס לתוקף רק החל מהכנסת הבאה. כלומר, ככל שהבחירות שכרגע קבועות לאוקטובר 2026 לא יוקדמו — מדובר על עוד יותר משנה וחצי. ולמרות זאת, יהיו לו השפעות כבר עתה, משום שהוא יכניס את המערכת למעין "תקופת המתנה" בכל הנוגע למינוי השופטים החסרים בבית המשפט העליון — כאשר בהיעדר פשרה העליון צפוי להמשיך כפי שהוא פועל כיום במחסור של 3 מתוך 15 שופטים. אסתר חיות וענת ברון פרשו באוקטובר 2023, עוזי פוגלמן פרש באוקטובר 2024 — ולא מונה לאף אחד מהם מחליף. המחסור הזה צפוי להחריף עוד יותר בתוך חצי שנה, עם פרישתו בספטמבר 2025 של השופט יוסף אלרון — אז ייוותרו רק 11 שופטים בעליון, כלומר הוא יפעל עם מחסור של 27% משופטיו.
עד שהחוק ייכנס לתוקף תמשיך לכאורה לפעול הוועדה לבחירת שופטים הנוכחית, ש"יובשה" זמן רב על ידי שר המשפטים יריב לוין ולאחר שכונסה בחרה, אף שבאיחור, שופטים חסרים בכלל הערכאות — מלבד בעליון. החוק הקיים מחייב רוב של 7 מתוך 9 חברי הוועדה לבחירת שופטים, והמחלוקת העזה בין מחנה לוין והקואליציה למחנה השופטים, לשכת עורכי הדין והאופוזיציה, לא הביאה עד עתה לפריצת דרך שאיפשרה הסכמות למינוי, והצדדים גם פסימיים שהסכמה שכזו תושג מתישהו בקרוב. מעבר למשמעות הסימבולית של בית משפט עליון שפועל בהרכב חסר של קרוב לשליש משופטיו, המשמעות היא כמובן עומס רב על השופטים המכהנים, ופגיעה בציבור, משום שבסוף כדי לעמוד בעומס העתירות לבג"ץ והערעורים האזרחיים והפליליים שמוגשים לעליון צריך כוח אדם מספק, ובהיעדר כזה — משכי הטיפול וההמתנה יוארכו.
מדובר למעשה בתיקון לחוק יסוד: השפיטה, לצד הצעה משלימה לתיקון חוק בתי המשפט, שהוגשו מטעם רוטמן על בסיס המתווה של יריב לוין וגדעון סער, שאותו הם הגדירו באופן פרדוקסלי "מתווה ההסכמה". המתווה כולל שינוי של הרכב הוועדה לבחירת שופטים, שבה יהיו 9 חברים, כמספרם כיום: נשיא בית המשפט העליון ושניים משופטיו, שני שרים (אחד מהם שר המשפטים שיעמוד בראש הוועדה), שני חברי כנסת — מהקואליציה והאופוזיציה, ושני נציגי ציבור שהם עורכי דין עם כשירות של שופט עליון (ניסיון של 10 שנים לפחות כעו"ד), שיבחרו הקואליציה והאופוזיציה. שני נציגי הציבור יחליפו את שני נציגי לשכת עוה"ד המכהנים כיום — והלשכה שעומדת כיום נגד מהלכי ההפיכה המשטרית תסולק למעשה מהוועדה.
מלבד השינוי בהרכב, המתווה קובע שינוי משמעותי באופן בחירת השופטים, כך שהבחירה הופכת לפוליטית באופן מובהק: לבחירת שופטים לכלל הערכאות יידרש רוב רגיל של 5 מתוך 9 חברי הוועדה, כולל למינוי שופטים לעליון (כאמור, בניגוד למצב כיום שמחייב רוב של 7 לבחירה בשופטי העליון). בנוסף, בערכאות הנמוכות יידרש רוב הכולל לפחות חבר ועדה שנבחר מטעם הקואליציה, חבר מטעם האופוזיציה ושופט אחד. לעומת זאת, לבחירה בשופט לעליון יידרש רוב הכולל רק חבר אחד לפחות מטעם הקואליציה ואחד מהאופוזיציה, ללא צורך בהסכמת מי מבין נציגי השופטים. בכך ינוטרל הווטו הקיים כיום לנציגי השופטים בוועדה.
זו אחת המטרות המרכזיות שלוין ורוטמן רצו להשיג: החלשת כוחם של שופטי העליון בבחירה. מנגד, הקואליציה והאופוזיציה ייצרו ביניהן מעין "מאזן אימה", באופן שיחייב את נציגיהן להתפשר במה שהוגדר כ"הסכמה חוצת מחנות". במובן זה החוק הנוכחי שונה מזה שקודם וחקיקתו נעצרה בימי השיא של ההפיכה המשטרית, כשניתן אז כוח בלתי מוגבל לקואליציה.
עוד קובע המתווה מנגנון "שובר שוויון", שלפיו אם חסרים שני שופטי עליון, שאחד מהם חסר לפחות שנה ממועד סיום כהונת השופט הראשון, או ממועד תחילת כהונת הכנסת (לפי המאוחר), הקואליציה והאופוזיציה יכולות להציע שלושה מועמדים מטעמן שהצד השני יבחר מתוכם. במהלך הליך החקיקה נוספו כל מיני מנגנונים והוראות שונות, למשל נקבע שניתן יהיה למנות כשופט עליון רק מי שמלאו לו 55 שנים, אלא אם ההחלטה על מינויו התקבלה פה אחד בוועדה. עוד מוצע לקבוע כי שני שלישים לפחות משופטי העליון בכל רגע נתון יהיה שופטי מחוזי שנבחרו להיות שופטי בית המשפט העליון, ונוספו הסדרים מיוחדים למצב של קואליציה רחבה (של יותר מ־80 ח"כים) ועוד.
הדיונים בחקיקה בוועדה החלו משלב מתקדם, באופן מעורר מחלוקת, לאחר שהמתווה הוכנס לתוך "שלד" של הצעת החוק הקודמת לשינוי הוועדה שעברה בוועדת החוקה במרץ 2023 לקראת קריאה שנייה ושלישית בכנסת — הליך חקיקה שנעצר בצל "ליל גלנט". במהלך הדיונים הושמעה ביקורת חריפה לא רק מצד האופוזיציה על כך שההצעה תהפוך את בחירת השופטים לפוליטית במובהק, על חשבון שיקולי מקצועיות. כך, למשל, היועמ"שית גלי בהרב־מיארה כתבה שהמתווה "מטיל צל פוליטי כבד על מערכת השפיטה ופוגע במקצועיותה, בעצמאותה וביכולתה לבקר את השלטון" וכי "המתווה הופך את שיטת בחירת השופטים לשיטה שבה השיקולים המקצועיים נדחקים לקרן זווית". גם יועמ"ש ועדת החוקה עו"ד גור בליי כתב בחוות דעתו שהמתווה "יוביל לשינוי באתוס של השפיטה מאתוס של מקצועיות לאתוס פוליטי, ולפגיעה באמון הציבור כנגזרת מכך". הביקורת הזו, כמובן, לא תפריע לחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק במליאה.
