דעהקל לעזוב אבל הכי מספק להישאר
דעה
קל לעזוב אבל הכי מספק להישאר
ישראלים פועלים להפוך עתיד טוב יותר למציאות - זה המשותף בין רוח הקרב בהקמת המדינה לתשוקת היזמות שבבניית סטארט-אפ. לפני כמה חודשים הזהרתי מעזיבת הארץ בתגובה להפיכה המשטרית, כעת אני מאמין שרק במאמץ וחזון משותף נוביל את ישראל לעתיד עם חוקה ליברלית ומגילת זכויות
אלו ימים של ייאוש במחנה הליברלי. ייאוש הוא התחושה המשתקת שאוחזת בנו כאשר אנו מאבדים כיוון ואחיזה, משום שהעתיד שדמיינו והתחלנו לממש, לפתע מתערער ומוטל בספק. זו תחושה משתקת שיכולה לשבש את יכולת השיפוט, ואם הייאוש מתמשך הוא עלול לכבות את אחת מהתכונות החשובות ביותר של האנושות- התקווה.
עוד משחר האנושות, התקווה לעתיד טוב יותר הניעה להתקדמות, עוררה אומץ לב, הציתה את הדמיון והובילה למאמץ המשותף לרדוף ולהשיג משהו נועז ושאפתני. ציונות והקמת מדינת ישראל הינן דוגמאות מצוינות לכך, כמו גם טכנולוגיה, יזמות ובניית ה-StartUp-Nation.
מה שהופך את הישראלים ליוצאי דופן כעם הוא שהם מדמיינים עתיד טוב יותר ופועלים להפוך אותו למציאות. זה מה שמקשר בין רוח הקרב שהייתה הבסיס להקמת המדינה לתשוקת היזמות שעתה בונה חברות סטארט-אפ. ישראלים אינם נרתעים מאלו שאומרים להם לא ואינם מפגינים מורת רוח מול מכשולים וקושי. הם אף אינם נכנעים לייאוש על ידי כך שהם עוזבים בחופזה את ארץ מולדתם. לפני כמה חודשים, הזהרתי מעל דפי עיתון זה כי בתגובה למהפכה המשטרית היזמים יעזבו את ישראל עוד לפני שהמשקיעים יעשו זאת. מכיוון שצפיתי את הייאוש, אני רוצה עכשיו בכל כוחי להניא מפני עזיבה או נטישה של המאבק ההיסטורי למען הדמוקרטיה. אני מאמין גם בעת הקשה הזו שמאמץ משותף וחזון יכולים להוביל לישראל עתידית עם חוקה ליברלית ומגילת זכויות.
בימים אלו עתיד המדינה נראה עגום, וחדשות לבקרים מופיעות כותרות חדשות שכמעט ונראה שנועדו לרמוס בכוונה כל שמץ של תקווה. אומה שפתאום נגועה בחוסר סובלנות ובחוסר רגישות והנהגה שנדמה שמעודדת אלימות ושחיתות, וכל זאת יחד עם מגמות דמוגרפיות מתמשכות שעשויות להכריע את הכף, אך דמוגרפיה אינה גזרת גורל והעתיד המדינה עדיין לא נכתב ונחתם. אף אחד מאיתנו אינו יכול לחזות מראש כיצד ייראה העתיד, משום שלכל אחד ואחת מאיתנו יש עדיין תפקיד בקביעתו.
רבים טועים לחשוב שיזמים ומשקיעים חוזים את העתיד, בעוד שלמעשה הם משרטטים אותו. הם רואים הזדמנות במקום שבו אחרים רואים קושי, כמו הציונים והחלוצים שהקימו את המדינה והדור הראשון של היזמים הטכנולוגיים. עתה, גם ישראלים ליברלים חייבים לראות את ההזדמנות. ההזדמנות לכונן חוקה, לקרב אוכלוסיות נוספות למעגל הליברלי, להתכונן לבחירות הבאות ולגדל את הדור הבא עם הבנה עמוקה יותר של דמוקרטיה.
התקדמות אינה נעה על ציר ליניארי, לא בחיים ולא בעולם העסקים, לא בכלכלה ולא במדינה. מכשולים, עיכובים ותהפוכות הם חלק בלתי נפרד מהמסע והם מסייעים לנו לנתב מחדש ולהתוות מסלול טוב יותר כתגובה להתפתחויות חדשות. אותו כושר המצאה בלתי נלאה שהפך את עולם ההייטק הישראלי למצליח כל כך, חייב להיות מיושם עתה כדי לשמר ולהרחיב את הדמוקרטיה הליברלית הישראלית.
עליתי לישראל לפני 25 שנה כי רציתי להיות חלק ממדינה שנמצאת בתהליך בנייה. מדינה שהישגיה הגדולים ביותר עוד לפניה. אינני מוכן לוותר עדיין על מדינה שהשיגה כל כך הרבה בשנים האחרונות. כמוכם, אני כועס, בדיוק משום שאני אוהב את המדינה הזו כל כך ואת האנשים כאן.
אני מבין את אלו שנמאס להם. אלה אשר נרתעים כאשר הם שומעים את המנהיגים שלנו מדברים, אלה אשר כורעים תחת נטל השירות הצבאי ותשלומי המסים ואלה אשר חוששים שזכויותיהם והזכויות של ילדיהם ייפגעו. לפתע ארצות אחרות נראות להם מקום רגוע ושליו, מקום שבו המשא הזה של היותם ישראלים יורם סוף סוף מעל כתפיהם. אך אל להם לשגות באשליות. הם אולי יהיו שמחים יותר בניכר, אך זה יקרה משום שלא ממש יהיה להם אכפת מהמדינה אלינו היגרו ומאנשיה כפי שאכפת להם מישראל.
מצב החינוך הציבורי עשוי להטריד אותם במקום מושבם החדש, אך בכל זאת הם ישלחו את ילדיהם לבתי ספר פרטיים. הם עלולים להרגיש שזכויותיהם בסכנה, אך הם לא יצאו למחות נגד פגיעה בזכות ההפלה לנשים או נגד החזקת כלי נשק. ההנהגה אולי תשלח את חייליה למלחמה, אבל זה לא יטריד אותם משום ששירות צבאי ברבות ממדינות העולם נועד ברובו לאלו שאינם יכולים להרשות לעצמם ללמוד באוניברסיטה. הם אולי יעקבו אחר התבטאויות ומעשים שערוריתיים של הפוליטיקאים, ובאותה עת זה ישעשע אותם כי הם לא ירגישו שהם חלק מכך, אך בעיקר, הם ידעו עמוק בליבם שכל זה לא באמת משנה, כי הם תמיד יוכלו לשוב הביתה. רק כאשר הם יתקלו באנטישמיות, הם יזכרו סוף סוף מדוע מלכתחילה כל כך הרבה אנשים בוחרים לקרוא לישראל בית.
אינני יכול להבטיח שלא יהיה פה גרוע יותר לפני שיחול שינוי לטובה, אבל את אותו הדבר ניתן לומר גם לגבי ארצות הברית ומדינות דמוקרטיות מערביות נוספות. האמת המתסכלת היא שאותן מגמות של שוביניזם, פופוליזם וקיצוניות אשר מטביעות את המדינה שלנו הן מגמות המתעוררות לחיים בכל דמוקרטיה כיום. לא יהיה ניתן לברוח מהמאבק הזה ולכן, אם הם מתכוונים להתנגד להן איפשהו, אז לפחות שיעשו זאת במדינה שאכפת להם ממנה.
ישראל זקוקה לתעשיית ההייטק לא רק בגלל תרומתה לכלכלה, אלא בגלל שישראלים בעלי דעות ליברליות מכל רקע חברתי נוטלים בה חלק. זו הסיבה שקהילת ההייטק סוף סוף גילתה שהקול שלה הפך לכוח חזק למען מטרה משמעותית שהיא מעבר ליעדים עסקיים. אנו זקוקים לכל אותם ישראלים אשר רואים בקושי הפוקד אותנו עתה הזדמנות ואשר אינם מפחדים להיות חלק ממשהו שהוא עדיין בתהליך של בנייה ויצירה.
כמובן, תמיד יהיו אלו שיבחרו לעזוב, אך אנחנו נישאר ונשמור שלא יכבו פה את האור, לא להם ולא לילדיהם, כאשר יום אחד הם יחליטו לשוב לפה.
אדם פישר הוא השותף הישראלי הבכיר בקרן האמריקאית Bessemer
