פרשנות: פסק דין של שופט צעיר

ברטרוספקטיבה, פסק הדין ישמש כנקודת ציון בתהליכי ההפרטה של האגודות. החלטת בג"ץ היא סממן משמעותי לפעילות שרוחשת מתחת ומעל פני השטח באגודות השיתופיות. שופטי בג"ץ לא המציאו שום דבר יש מאין, הם רק שיקפו מצב קיים: ערבות הדדית ושוויון - אאוט, אינדיבידואליזם ורווח אישי - אין.

האגודות השיתופיות, יצורי כלאיים שנוסדו כדי לפעול לטובת "כלל החברים" ולא למען שורת הרווח יצטרכו לערוך התאמות לעולם החדש כדי לחזור להיות רלבנטיות: לקבוע מחדש את זכויות החברים בתקנון, אך במקביל לעגן את זכויות האגודה עצמה על נכסיה. אם האגודות לא יעשו זאת, המציאות ובג"ץ יעשו זאת עבורן.

ההבדלים בין החלטות השופטים, כפי שבוטאו בפסה"ד, נובעים אולי מפערי הדורות הקיימים ביניהם.

לשופט רובינשטיין, למשל, שנולד שנה לפני קום המדינה, יש כנראה יותר סנטימנטים לעקרונות ההתיישבות העובדת מאשר לשופט יצחק עמית שנולד 11 שנים אחריו. רובינשטיין הוא זה שהדגיש בפסק דינו את החשש מפני ייחוס אישי של נכסי האגודות השיתופיות לחבריהן, והוא זה שניסה בדעת מיעוט למזער את הנזק ולקבוע שאחזקת האגודות בנכסים קרובה יותר לנאמנות ולא לשליחות, כלומר בעלת סממנים בולטים יותר של בעלות לאגודות.