הנובליסטים כותבים: נפילתן ועלייתן מחדש של התיאוריות הגדולות
הרעיונות המובילים של מדע הכלכלה אכזבו אותנו. אך המשבר הכלכלי יצר הזדמנות יוצאת דופן להגדיר מחדש את שוק הרעיונות והתפיסות המאפיינות את התחום, ואולי אף להרחיב את הגבולות המוכרים לנו
בשלושת העשורים האחרונים, זרם אחד בלבד
כלכלה התנהגותית, לדוגמה, מדגישה שהמשתתפים בשוק פועלים לעיתים קרובות בדרכים שאינן מתיישבות עם רציונליות.
בדומה, כלכלת המידע המודרנית מצביעה על כך שגם אם השווקים נמצאים בעמדה תחרותית, הם אינם פועלים ביעילות כשהמידע אינו מושלם או סימטרי (חלק מהאנשים יודעים משהו שהאחרים לא, כפי שקרה בהתרסקות הכלכלית האחרונה) - כלומר תמיד.
סוף הסגידה לרציונליות
שורה ארוכה של מחקרים הוכיחה שגם אם משתמשים במודלים הכלכליים של "הציפיות הרציונליות", השווקים לא בהכרח ישמרו על יציבות, ועשויות להתפתח בועות מחירים. המשבר סיפק לנו שלל הוכחות לכך שהמשקיעים אינם מתנהגים ברציונליות, אך המגבלות של קו המחשבה המבוסס על ציפיות רציונליות - הנחות חבויות כגון שכל המשקיעים מחזיקים באותו מידע - נחשפו זמן רב לפני המשבר.
בדיוק כפי שהמשבר הוליד מחדש את התפיסה לגבי הצורך ברגולציה, כך הוא העניק דחיפה נוספת לצורך בתפיסות אלטרנטיביות, שיספקו נקודת מבט טובה יותר לגבי הדרך שבה המערכת הכלכלית המורכבת שלנו פועלת, ואולי אף לחיפוש אחר מדיניות שעשויה לדחות את הופעתו מחדש של המשבר.
יתרה מכך, בעוד שחלק מהכלכלנים תמכו בתפיסה של רגולציה עצמית - שווקים יעילים לגמרי שמאופיינים על ידי תעסוקה מלאה - כלכלנים וחוקרים אחרים בחנו מגוון של גישות שונות. ביניהן ניתן למנות מודלים המבוססים על סוכנים שמדגישים את הגיוון של הנסיבות, ומודלים של קשרים עסקיים שמתמקדים בקשרים הפנימיים המורכבים בין החברות (כגון אלו שמאפשרים פשיטות רגל).
אבל יש לנו עוד הרבה מה ללמוד מההיסטוריה של הכלכלה העולמית. על אף כל ההתלהבות סביב החדשנות הפיננסית, המשבר הזה דומה במיוחד למשברים פיננסיים קודמים, אלא שהפעם המורכבות של המוצרים הפיננסיים החדשים הפחיתה את השקיפות, והעלתה את החשש לגבי מה שעשוי היה להתרחש לולא היו ממשלות ברחבי העולם נוקטות בתוכנית החילוץ הציבורית הגדולה.
מחפשים תיאוריה חדשה
הרגולטורים שלנו ונבחרי הציבור היו שבויים פוליטית. שחקנים בעלי אינטרסים מיוחדים בשוק הפיננסי הרוויחו במיוחד מהדה רגולציה המשתוללת ומהכישלון להתאים את מבנה הרגולציה למוצרים חדשים. אולם הרגולטורים והפוליטיקאים שלנו גם סבלו מכך שהיו שבויים אינטלקטואלית. הם זקוקים למאגר גדול יותר של רעיונות לשאוב ממנו.
לכן הכרזתו האחרונה של ג'ורג' סורוס על יוזמה ממומנת היטב של מחשבה כלכלית חדשה (INET) היא כל כך מרגשת. מענקי מחקר, סימפוזיונים, כנסים וכתב עת חדש יסייעו כולם לעודד רעיונות מקוריים ולשגשוג מבורך של שיתופי פעולה.
INET קיבלה חירות מוחלטת - ביחס הן לתוכן והו לאסטרטגיה - ויש לקוות שהיא תמשיך לקבל תמיכה ממקורות נוספים. המחויבות היחידה שלה היא "לחשיבה של הכלכלה החדשה" , במובן הרחב יותר של ההגדרה. בחודש שעבר, סורוס קיבץ שורה של משכילים מכל גווני הקשת של המקצוע, מתיאוריה ועד למדיניות, משמאל פוליטי ועד ימין, צעירים ומבוגרים, כדי לדון בצורך ובאפשרויות של יוזמה מסוג זה, ומהי דרך הפעולה הטובה ביותר בנושא.
שוק הרעיונות פועל לעיתים קרובות בצורה שרחוקה מלהיות אידיאלית. בעולם של טעויות אנוש והבנה לא מושלמת של המורכבות של הכלכלה, INET טומנת בחובה את ההבטחה למציאת הזרמים האלטרנטיביים של מחשבה - ומכאן אפשר לפחות לשפר את חוסר המושלמות של השוק היקר הזה.
ג'ורג' אקרלוף הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, וג'וזף שטיגליץ הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. השניים זכו בצוותא בפרס נובל לכלכלה ב־2001. Project Syndicate 2009, מיוחד ל"כלכליסט".
