$
מגזין מנהלים

מגזין מנהלים

המגפה של העשור הבא: שחיקה מעבודה

בעולם כבר מבינים ששעות עבודה רבות מזיקות לבריאות הפיזית והנפשית של העובד וגם פוגעות בתפוקה שלו, ומנסים לשנות את המצב: אבל ישראל עדיין משתרכת מאחור, עם מעסיקים שמאמינים שעובד טוב הוא עובד זמין בכל שעה ביממה. האם בני דור ה־Y וה־Z יביאו את המהפכה?

עירית אבישר 07:5331.12.19

לפני כמה שבועות יצאה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים במסע פרסום נגד שליחת הודעות בזמן נהיגה. בתשדירי הרדיו והטלוויזיה הופיעו מנהלים בכירים במשק, שסיפרו כי הם דורשים מהעובדים זמינות מלאה — אלא אם כן הם נוהגים. "אל תענו לי כשאתם בנהיגה", הם אמרו. הקמפיין אמנם זכה לתהודה - אך יותר משקידם את המסר למען הבטיחות בדרכים, הוא עורר תגובות רבות בשל דרישת המעסיקים כי עובדיהם יהיו זמינים עבורם בכל רגע ורגע ביממה.

 

המנכ"לים והבכירים, שאמרו למצלמה בטבעיות כי זמנם של העובדים שייך להם, הם עוד סממן לשינויים הדרמטיים שעברו על שוק העבודה בשני העשורים האחרונים. אם בעבר ברוב המקצועות הגבולות בין העבודה לחיי המשפחה היו ברורים, ושעות העבודה היו מוגדרות, כיום הגבולות היטשטשו.

 

  

 

חברות רבות פועלות מול מדינות שונות ברחבי העולם, ודורשות מעובדיהן זמינות לשיחות ופניות מלקוחות וקולגות בשעות שונות. גם ההתקדמות הטכנולוגית היא חרב פיפיות - משום שהיא מאפשרת לנו להיות זמינים לעבודה מכל מקום. אין פלא שמעסיקים רבים לא עומדים בפיתוי, ופונים אל העובדים גם אחרי שעות העבודה הרשמיות.

 איור: יונתן פופר

 

כיום, כך נראה, גם מעסיקים וגם לקוחות מצפים כי עובדים יענו להם כמעט בכל שעה; ומעטים הם מקומות העבודה שבהם לאחר שמסתיים היום באופן רשמי, העובדים אינם ממשיכים לעבוד מהבית, מהמכונית או מגן השעשועים. "כל הגבולות בין מקום העבודה לבית היטשטשו. מצד אחד, כשהוא בבית, יש ציפייה לזמינות של העובד. מצד אחר, מקומות עבודה מנסים להיות נעימים יותר וליצור אווירה ביתית, הן בעיצוב והן בשירותים שהם מספקים, כמו ניקוי יבש וקייטנות לילדים", אומרת פול צוקר, מנכ"לית חברת ההשמה נישה מקבוצת דנאל.

 

אלא שלשינויים הללו יש השפעה דרמטית על חייו של העובד, על תחושת השחיקה שלו, וגם על מצבו הבריאותי והנפשי וחיי המשפחה שלו. התעצמות התופעה הזו אף הביאה לכך שבמאי האחרון, ארגון הבריאות העולמי החליט להכיר בתופעת השחיקה מהעבודה כתופעה תעסוקתית ומצב רפואי, וקבע קריטריונים לאבחונה, כגון תחושה של חוסר אנרגיה וירידה במיומנויות בעבודה.

 

במילים אחרות, ארגון הבריאות העולמי הכריז כי שחיקה הנגרמת מעבודה היא פגיעה בבריאות — ואולי אף מחלה של ממש. בעקבות הדו"ח שפרסם בנושא, הודיע הארגון כי בכוונתו לפתח הנחיות ותקנות הנוגעות לרווחתם הנפשית של העובדים, כך שלהחלטה זו עשויות להיות השפעות דרמטיות על הוצאות הבריאות, יחסי העבודה ונושאים כמו ימי מחלה ואובדן כושר עבודה.

 

הכרזתו של ארגון הבריאות העולמי מגיעה לאחר ששחיקה הנובעת מעבודה נהפכה למגפה של העידן המודרני. רק לפני שבועות אחדים, פרסמה חברת המחקר האמריקאית טולפרי מחקר, שהתבסס על 2,000 נשאלים, וחשף את ממדי השחיקה בקרב האמריקאים. כ־50% מהנשאלים ענו כי, מרגישים בכל חודש סימני שחיקה מהעבודה, כאשר הסימפטום המרכזי לכך הוא תחושת הלחץ. רק 6% מהנשאלים הודו כי אינם מרגישים לחץ בעבודה.

 

 

הנשאלים דיווחו גם על תסכול, עייפות וחרדה, המובילים לשחיקה. יותר ממחצית הנשאלים הודו כי השחיקה בעבודה משליכה על היבטים אחרים בחייהם, כמו חיי המשפחה ואיכות השינה. לשחיקה מעבודה יש גם מחיר כלכלי עבור המשק כולו: עובד שחוק נחשב בעל פריון נמוך יותר. כמו כן, המחקר האמריקאי העלה כי כ־25% מהנשאלים הודו כי לקחו יום מחלה בחודשיים האחרונים בשל תחושת השחיקה — ואובדן ימי עבודה גם הוא פגיעה כלכלית קשה.

 

הניסוי היפני

 

בשנים הקרובות, התופעה של עובדים שחוקים צפויה להתרחב – מאחר שחלקם של דור ה־Y ודור ה־Z (גילאי 35 ומטה) בשוק העבודה גדל והולך. דור זה מתאפיין בדרישות אחרות משוק העבודה לעומת הדורות שקדמו לו, נוטה יותר לעבור בין עבודות בשל תחושת מיצוי. ואכן, מהמחקר האמריקאי עלה שככל שגיל העובד צעיר יותר, עולה הסבירות לכך שיתמודד עם מחלת השחיקה.

 

כך למשל, אנשי דור ה־Z (גילאי 18־24) הודו כי סבלו משחיקה הרבה יותר מהנשאלים המבוגרים יותר: כ־50% מהצעירים שבאמצע שנות ה־20 לחייהם חשים חרדה בעבודה, בעוד רק 30% מהנשאלים בני 50 ומעלה חשים תחושה זו. כ־60% מהנשאלים מדור ה־Z חשים תשישות בעבודה, ואילו באופן מפתיע, בקרב גילאי 55 ומעלה, רק 30% מדווחים על תחושה זו.

 

"מקומות עבודה מבינים שהם צריכים לשמור על גמישות מחשבתית, גם בגלל דור ה־Y וה־Z, שנהפך להיות משמעותי בשוק העובדים. לצעירים יש תפיסה אחרת של העבודה — והמעסיקים מבינים שעליהם להשתנות ולהתאים את עצמם", אומרת צוקר.

 

פול צוקר, מנכ"לית חברת ההשמה נישה: "כיום מקובל יותר לעבוד מהבית, והמעסיקים כבר לא נרתעים מהרעיון. נוסף על כך, אם פעם היו אלה בעיקר הורים לילדים קטנים שביקשו לעבוד מהבית, כיום גם רווקים מעוניינים בכך" פול צוקר, מנכ"לית חברת ההשמה נישה: "כיום מקובל יותר לעבוד מהבית, והמעסיקים כבר לא נרתעים מהרעיון. נוסף על כך, אם פעם היו אלה בעיקר הורים לילדים קטנים שביקשו לעבוד מהבית, כיום גם רווקים מעוניינים בכך"

 

למה הכוונה?

"זהו דור שיותר מרוכז בעצמו, בהתפתחות האישית שלו, וחשוב לו לעשות עוד דברים מלבד העבודה. לצעירים קל הרבה יותר לעבור למקום עבודה אחר. זה הפך למשהו מקובל גם אצלנו. אם פעם היינו מתרגשים ממועמד שלפי קורות החיים שלו מחליף עבודה כל שנתיים, כיום זה כבר יותר מקובל", היא אומרת.

 

המעסיקים מודעים לתופעה הזו. אמנם קשה למצוא מקומות עבודה שיוותרו על זמינות מחוץ לשעות הרשמיות או על יעדים תובעניים רק מתוך דאגה לרווחת העובדים; אך רבים מנסים למצוא פתרונות יצירתיים למניעת שחיקה — גם כדי לשמר את העובדים, וגם מתוך הבנה ששחיקה פוגעת בפריון של העובד.

 

במיקרוסופט, למשל, החליטו באוגוסט האחרון לערוך ניסוי – ולקצר את שבוע העבודה במשרדים היפניים של החברה לארבעה ימים. הבחירה ביפן לא היתה מקרית: היא ידועה בשעות העבודה הרבות והמתישות שלה, ובחוסר איזון משווע בין הבית לעבודה — אחד הגרועים ביותר בקרב המדינות המפותחות.

 

במהלך הניסוי, העובדים לא עבדו בימי שישי, וכך זכו לסוף שבוע ארוך של שלושה ימים מלאים. התוצאות היו דרמטיות – לא רק ששביעות הרצון של העובדים השתפרה, אלא שתפוקת העבודה שלהם אף עלתה. כך למשל, היקף המכירות צמח באופן משמעותי, בעוד מספר ימי המחלה ירד. נוסף על כך, הוצאות כגון חשמל או נייר ירדו משמעותית, ויותר מ־90% מהעובדים ציינו כי הם תומכים במעבר לשבוע עבודה של ארבעה ימים.

 

נראה כי תוצאות הפיילוט שנערך במיקרוסופט עוררו עניין בקרב חברות נוספות. לפני כמה שבועות הודיעה חברת הביטוח הראל כי תצא בפיילוט שבו תאפשר לעובדיה לקצר את שבוע העבודה לארבעה ימים, אך גם השכר יהיה בהתאם — עבור 80% משרה (למעט ההפרשות הפנסיוניות, שיישמרו באותו גובה). האם הפיילוט הזה הוא התחלה של מהפכה תעסוקתית גם בישראל? נותר רק לחכות ולראות.

 

 

נשחקים גם בפקקים

 

שוק העבודה הישראלי אמנם אינו נחשב נוקשה כמו זה היפני, אך גם כאן המצב אינו מזהיר. לפני כשלושה חודשים פרסם ארגון ה־OECD דו"ח העוסק באיזון בין העבודה לבית (Work–Life balance) והממצאים לגבי ישראל לא היו מזהירים במיוחד. מתוך 40 מדינות, דורגה ישראל במקום ה־34 עם ציון של 4.6 בלבד (מתוך 10), יחד עם קולומביה, מקסיקו וטורקיה.

 

שבוע העבודה הממוצע בישראל הוא בן 40.6 שעות, לעומת 38.6 שעות בארה"ב ו־29.3 שעות בלבד בהולנד, שדורגה במקום הראשון, בעיקר בזכות העובדה ש־60% מהנשים בה עובדות במשרה חלקית. ואולם, למרות שעות העבודה הרבות מהמקובל בעולם המפותח, הפריון של העובד הישראלי נמוך מהמקובל. אנחנו עובדים יותר — אך מייצרים פחות.

 

"היכולת להצליח לשלב בין עבודה, מחויבויות משפחתיות וחיים אישיים חשובה לבריאות", נכתב בדו"ח ה־OECD. ההנחה היא שעובדים שמקום העבודה מאפשר להם לקיים חיי משפחה טובים – מרוצים יותר, ולכן הפריון שלהם בעבודה גבוה יותר; מה גם שהמחקרים מראים כי משלב מסוים, הארכת יום העבודה אינה מגבירה את היעילות – בגלל שחיקת העובד.

 

בישראל קיימת סוגיה נוספת שמחמירה את עניין השחיקה — עומסי התנועה בכבישים. עובדים רבים מוצאים עצמם מבזבזים זמן רב מדי ביום על עמידה בפקקים, כך שהם מבלים מחוץ לבית 11 שעות ויותר. "סוגיית הקרבה למקום העבודה בהחלט נמצאת על השולחן בראיון עבודה", אומרת צוקר. "אנחנו רואים לא אחת מועמדים שמעדיפים לעבוד קרוב לבית, גם בשכר נמוך יותר, לעומת מקום עבודה מרוחק. זו דרישה שגוברת בשני המגדרים ובכל המקצועות".

 

נראה כי מעבר לשבוע עבודה של ארבעה ימים עדיין רחוק — כך שכיום, עבודה מהבית היא אחד הפתרונות המרכזיים לבעיית האיזון. "כיום מקובל יותר לעבוד מהבית, והמעסיקים כבר לא נרתעים מהרעיון כמו בעבר", אומרת צוקר. "מלבד זאת, אם פעם היו אלה בעיקר הורים לילדים קטנים שביקשו לעבוד מהבית, כיום גם רווקים מעוניינים בכך".

 

לדברי צוקר, "במקצועות שמאפשרים זאת, מעסיקים נוטים להסכים לבקשה לעבוד מהבית. כמו כן, בחברות גלובליות רואים נטייה לאפשר עבודה מהבית בימי ראשון, שכן ממילא בימים אלה יש צורך קטן יותר בזמינות ללקוחות וקולגות מחו"ל". העבודה מהבית היא עדיין עניין ששמור בעיקר לענף ההייטק — שם המחסור בעובדים איכותיים מאלץ את המעסיקים להתגמש. במגזרים אחרים, כגון פיננסים, תעשייה ומסחר תופעת העבודה מהבית קיימת – אך נפוצה פחות.

 

ומה לגבי היעילות של העבודה מהבית? לפי צוקר, "מקומות עבודה כיום פחות קשוחים מבחינת משמעת, כך שיש בהם הרבה הפרעות. התוצאה היא שהפרודוקטיביות של מי שעובד מהבית גבוהה הרבה יותר". ואולם, מדגישה צוקר, חברה המאפשרת עבודה מהבית חייבת לפתח מתודולוגיה של שיטות עבודה ומדידת תפוקה בהתאם. אם אכן יפותחו שיטות בדוקות כאלו, ייתכן שיותר ויותר מעסיקים ירגישו נוח "לשחרר" את העובד לעבוד מהבית, בלי לחשוש מירידה בתפוקה.

 

עבודה מהבית? למדינה אין עמדה

 

סיבה אפשרית לכך שרוב העובדים הישראלים לא זוכים ליהנות מיתרונות העבודה מהבית, היא שהמדינה לא נקטה עמדה בנושא. ב־OECD מציינים כי גם למדינה יש אחריות לספק תנאים שיאפשרו את האיזון בין חיי עבודה לבית, וכי הממשלה יכולה לעודד מקומות עבודה להציע גמישות רבה יותר בשעות ובמיקום הפיזי של העבודה.

 

בישראל, יום העבודה הוא בעל מבנה קשיח, שנשען בחלקו הגדול על חוזי העבודה הקיבוציים. לפני כארבע שנים מחלקת המחקר והמידע של הכנסת ערכה מחקר שבדק הסדרים קיימים במדינות שונות בנושא גמישות בעבודה. המחקר העלה כי ב־20 השנה האחרונות, לא מעט מדינות הסדירו את נושא העבודה הגמישה. תוכניות מדיניות ליישום עקרונות אלו אף עוגנו בחלקן בחקיקה.

 

הסדרים לעבודה גמישה נחלקים לשלוש קבוצות עיקריות — גמישות שעות העבודה, גמישות בדפוסי העבודה וגמישות במקום העבודה. כך למשל, בניו זילנד נקבע ב־2008 הסדר המאפשר לעובד לבקש גמישות בשעות העבודה, ללא נימוק. על המעסיק להשיב בתוך חודש לבקשה, והעובד יכול לערער על ההחלטה לרשות ליחסי תעסוקה. "בניו זילנד אף מוזכרות דוגמאות כגון פינוי זמן לספורט, לתחביבים אישיים ולשילוב קריירה נוספת", כתבה נטע משה במחקר של הכנסת.

 

בבריטניה, לעומת זאת, ניתן להגיש גם כן בקשה, אך צריך לעמוד בתנאים מסוימים כדי להיות זכאים להגמשת יום העבודה: המגיש צריך להיות הורה לקטין מתחת לגיל 16 או לבגיר עם מוגבלות, ועם ותק של חצי שנה בעבודה. בסינגפור, המדינה מספקת תמריצים כלכליים למעסיקים המטמיעים הסדרים לעבודה גמישה.

 

הגמישות אינה תורמת רק לשיפור איכות חייו של העובד ולצמצום תופעת השחיקה; היא יכולה גם לסייע בהרחבת מעגל העבודה, ולצרף אנשים שלא מסוגלים לעמוד כיום בדרישות הנוקשות של ימי עבודה ארוכים, כמו אימהות או מבוגרים. אם ישראל תלך בעקבות מדינות אחרות ותעגן בחוקי העבודה את הזכות לגמישות - סביר להניח שגם המעסיקים יפנו לדרך הזו, שבה ירוויחו כולם: העובדים כבר לא יידרשו להבטיח זמינות 24 שעות ביממה, כולל סופי שבוע, אך המעסיקים, וגם המדינה, יקבלו פריון גבוה יותר - ועובדים שחוקים פחות.

 

 

פול צוקר, מנכ"לית חברת ההשמה נישה

 

 

* * *

 

דרך ארץ קדמה לתפוקה

 

"מני נפתלי עורר גל של תביעות התעמרות"

 

סוגיה נוספת בשוק העבודה שהמודעות אליה גדלה והולכת היא התעמרות של מעסיקים בעובדים. בעולם אין הגדרה מדויקת להתעמרות מסוג זה, אך באופן כללי, הכוונה היא לסביבת עבודה עוינת עבור העובד, הפוגעת בכבודו או מסכנת אותו.

 

עו"ד אייל פייפר. "קל יותר לקבל פיצוי" עו"ד אייל פייפר. "קל יותר לקבל פיצוי" צילום: עופר ריבק

 

העיסוק בנושא התפתח בעיקר בשני העשורים האחרונים, ובכמה מדינות אף קיימת חקיקה ספציפית לטיפול בתופעה, בעוד באחרות היא מטופלת באמצעות החקיקה הקיימת בתחומי איסור האפליה. בישראל נעשה ניסיון לעגן בחקיקה את הסוגיה בהצעת חוק שגיבשה מרב מיכאלי כבר ב־2015, אך ההצעה טרם הבשילה לחוק.

 

ואולם, אף שהחוק לא מתייחס במפורש להתעמרות במקום העבודה, נראה כי המודעות לנושא נמצאת במגמת עלייה. "מאז פסק הדין בתביעה של מני נפתלי בעקבות עבודתו במעון ראש הממשלה, התחיל גל של תביעות בנושא התעמרות", אומר עו"ד אייל פייפר, המתמחה בתביעות ביטוח לאומי, חברות ביטוח, תאונות עבודה ונזיקין.

 

נפתלי, שהיה אב הבית במעון ראש הממשלה בנימין נתניהו, התלונן כי סבל מהתנהגות שפגעה בו בזמן עבודתו. בית הדין לעבודה קיבל חלק גדול מטענותיו ופסק לו פיצוי של כ־170 אלף שקל. לדברי פייפר, "עד אותו פסק דין, המודעות לנושא ההתעמרות לא היתה גבוהה, ולא היה נהוג לתת פיצוי כספי לעובד. סוגיה זו עדיין נתונה לפרשנות, שכן אין הגדרה ברורה בחוק מהי התעמרות, אולם כיום ברור שהתעמרות אינה מוגדרת רק אם נגרם נזק פיזי לעובד. צריך אמנם להראות מקרים של התעללות והשפלות, אבל קל יותר לתבוע ולקבל פיצוי על כך".

 

אמנם יש היום יותר מודעות לסוגיית התעמרות ותביעות בנושא, וגורמים משפטיים מציינים שבתי הדין נוטים לצדד בעובד בתביעות מסוג זה. ואולם, מאחר שהתחום לא מעוגן בחקיקה, הפיצויים לרוב נמוכים יחסית, ולפי הערכות, מגיעים לעשרות אלפי שקלים בממוצע.

 

לעיתים קו הגבול בין שחיקה להתעמרות אינו ברור. "התעמרות אינה רק לצעוק על העובד ולהשפיל אותו", אומר פייפר. "גם עומס ודרישות בלתי סבירות מעובד יכולים להיחשב כהתעמרות, אך במקרים שכאלה, אם נגרם לעובד נזק ממשי כמו התמוטטות או פגיעה בריאותית, ניתן להכיר בכך גם כתאונת עבודה, ולעיתים אף כאובדן כושר עבודה", הוא מוסיף.

 

אין ספק שהחוק בישראל צריך לעבור שינויים וחידוד כדי להבחין בין המקרים הללו. סביר להניח כי אחרי שייכנס לתוקפו חוק למניעת התעמרות, הענישה על מעשים מסוג זה תהיה חמורה יותר - והמעבידים יהיו זהירים יותר, בדומה למה שהתרחש לאחר שהטיפול בתופעת ההטרדות המיניות עוגן בחוק.

 

 

עו"ד אייל פייפר. "קל יותר לקבל פיצוי"

x