• תפריט
מגזין נדל"ן

מחיר למזדקן: קונים דירה מקשיש במחיר מוזל, ונכנסים רק אחרי מותו

הסטארט־אפ של חיים אטקין פשוט מאוד: קשישים בעלי דירה מוכרים אותה למשקיע בהנחה גדולה, ובתמורה מקבלים זכות להתגורר בה עד סוף חייהם וקצבה חודשית. הוא בטוח שמדובר במתכון מנצח להזדקנות בכבוד, ולא מתרגש ממשקיעים הממתינים בקוצר רוח למותו של הדייר שלהם, או מדור ההמשך שרואה בעיניים כלות את הירושה מתמוססת

ישראל אוהבת סטארט־אפים, מיזמים חדשניים שמבקשים לשנות את העולם. התרגלנו לקשר אותם עם צעירים מבריקים שהעולם פרוש לרגליהם, והם מצפים להצלחה מסחררת — ולאקזיט גדול שיבטיח להם חיים מדושני עונג ונטולי דאגות. ואולם במשרדי הסטארט־אפ של חיים אטקין לא תמצאו אווירה אופנתית וצעירים מחויכים שנועדו לגדולות אלא יזם שזיהה את ההזדמנות העסקית הטמונה דווקא בזקנה ובמוות.

 

אטקין, שמאי מקרקעין ורכוש, שם לב לפרדוקס הבא: בישראל חיים קרוב למיליון אזרחים ותיקים, ש־30% מהם נושקים לקו העוני ולפחות לשליש מהם כלל אין פנסיה (ראו מסגרת). מצד אחר, 70% מהם מחזיקים בבעלותם נכס למגורים — השיעור הגבוה ביותר מכל שכבות הגיל בישראל. "יש מאות אלפי קשישים שאין להם מה לאכול, אבל הם בעלי דירות", אומר אטקין.

 

אטקין מציע פתרון פשוט לבעיה הזו: שידוך בין קשישים בעלי נכס ומשוללי הכנסה מספקת לבין משקיעי נדל"ן המחפשים השקעה לטווח ארוך. "הביטחון הסוציאלי היחידי שיישאר להרבה מאוד אנשים הוא נכס המקרקעין שלהם, כלומר הדירה שלהם", מסביר אטקין. לדבריו, הוא מתווך עסקה שבה הקשיש מוכר את דירת מגוריו למשקיע תמורת קצבה חודשית וזכות לגור בה עד יומו האחרון. כך המוכר זוכה להזדקן בכבוד וללא דאגות כלכליות, בעוד המשקיע משלם מחיר נמוך משמעותית ממחיר השוק, אך נדרש להתאזר בסבלנות עד שיוכל לממש את הנכס. "כל הקונץ הוא עסקת מקרקעין של נכס תפוס".

 

אף שעסקה מסוג זה עשויה להיראות מתבקשת, הרי שבינתיים לא קפצו רבים על ההזדמנות. לדברי אטקין, תהליך השידוך מתקדם לאט וקהל הלקוחות הפוטנציאלי חשדן. הוא תיווך עד כה רק ארבע עסקאות כאלה, אבל הוא מקווה שהרעיון יתפוס תאוצה ומספר העסקאות יגדל.

 

"אסור שאדם יחיה כאדם עני וימות עשיר", הוא אומר. "זה כאילו שאתה עומד למות מצמא במדבר, ולי יש בקבוק מים לתת לך, אבל זה מחייב אותך לפתוח אותו ולשתות אותו, ואתה אומר: 'אבל אז לא יישאר לילדים שלי!'. אז השאלה מה אתה מעדיף: למות מחובק עם בקבוק המים הסגור שלך, בשביל הילדים?".

 

מה עונים הרוב?

"שהם ימותו מחובקים עם הבקבוק. זה עניין מנטלי, קשה לשנות את דפוס החשיבה הזה".

 

 

אטקין במשרדו. "אסור שאדם יחיה כעני וימות עשיר" אטקין במשרדו. "אסור שאדם יחיה כעני וימות עשיר" צילום: אוראל כהן

 

"מי שיחיה יותר ידפוק את המערכת, אבל זה יקוזז עם מי שיחיה פחות"

 

המודל של אטקין עובד כך: המשקיע רוכש את דירתו של אדם מבוגר במחיר מופחת משמעותית לעומת שווייה בשוק הדירות הרותח, ובתמורה יוכל הקשיש להמשיך להתגורר בנכס עד יומו האחרון. הכסף שמשלם המשקיע עבור הדירה מופקד בחברת ביטוח שמנהלת קצבאות מסוג זה — כיום אלו מגדל או הראל — וזו מעבירה קצבה חודשית לקשיש. לאחר שהוא הולך לעולמו, המשקיע מקבל את הדירה.

 

כל עסקה מותאמת אישית למוכרי הנכס: מוגדרת תוחלת החיים הצפויה שלהם, ולפיה מחושבת הקצבה, שאותה יקבלו עד סוף ימיהם מתוך כספי המשקיע שהופקדו בחברת הביטוח. אם הקשיש או הקשישה ילכו לעולמם מוקדם מהמשוער, יוכלו יורשיהם ליהנות מהדירה עד תום פרק הזמן שהוגדר מראש (לפי חישוב תוחלת חיים תיאורטית צפויה), וגם לקבל את הקצבה; ובמקרה ההפוך, שבו יחיו הקשישים מעבר לזמן שחושב, הם יוכלו להמשיך להתגורר בדירה ולקבל את הקצבה.

 

"ניקח לדוגמה אלמן בן 78", מדגים אטקין, "ונניח שהנכס שלו שווה 3 מיליון שקל. אני יודע שתוחלת חיים ממוצעת של גבר כיום היא 84, כלומר — אני צריך לחכות שש שנים. אני מכניס למחשבון פיננסי של 'ערך עתידי', משקלל ריבית עם השנים, מחשב ערך נוכחי, ויוצא שהקונה צריך לשלם על הנכס 2.2 מיליון שקל.

 

"בנקודה זו אני עורך תהליך שהוא לא בדיוק מכרז אלא בקשה לקבלת הצעות. משקיע שיציע 2.3 מיליון, איתו אני סוגר את העסקה, והכסף הולך לחברת הביטוח. הקונה יודע שיקבל את הנכס בעוד שש שנים, או במות הקשיש, לפי המועד המאוחר מביניהם. אם הקשיש יחיה עד גיל 90 הקונה יצטרך לחכות, וחברת הביטוח תיאלץ לשלם לקשיש רנטה זמן ממושך יותר. הם יודעים לעשות את חישוב הסיכון שלהם, אבל הרעיון הוא לתת לקשיש כסף שיאפשר לו לחיות".

 

אז למשקיע פוטנציאלי עדיף לחפש נכס של קשיש חולה? אתה מתמחר את הנכס לפי גיל ומצב בריאותי?

"אחרי שהמשקיעים הגישו הצעות, נערך סיור בנכס, והרעיון הוא לקבל את ההצעה הכי גבוהה, כדי למקסם את התמורה לקשיש. יכול להיות שהמשקיע יראה שבעלת הדירה היא אשה בריאה שעוסקת ביוגה ולא ירצה לקנות, אבל בשום אופן אין בדיקה של מצב בריאותי ספציפי בתהליך. טבלאות הלמ"ס לתוחלת חיים הן היחידות שקובעות, וההערכה היחידה של הנכס מבוצעת בידי שמאי מקרקעין".

 

אם הקשישה נראית טוב, אוכלת בריא ומתעמלת, היא עוד עלולה לחיות עד גיל 104 ובעצם לדפוק את המערכת - המשקיע וחברת הביטוח.

"חד־משמעית כן. המשקיע יודע שלא יקבל את הדירה לפני מותה. אז כן, במקרה הזה היא דפקה את המערכת. גם אם היא תיהפך לסיעודית, יהיה אפשר להוציא אותה מהדירה למוסד סיעודי, אבל המשקיע עדיין לא יוכל להשתמש בדירה. בכל מקרה, אחרי שנחתמת העסקה, למשקיע אסור לבוא איתה במגע. הוא מתחייב בחוזה לא לבוא אליה ולא לנסות לשכנע. כל דבר אחר יהווה הפרת חוזה מהותית. הוא יכול להפסיד את הכל אם ינסה לשכנע אותה".

 

"חברת הביטוח לא מעורבת במכירה של הנכס אלא נכנסת לתמונה בצד של רכישת הקצבה - שהיא מוצר מבוקש אצל חברות הביטוח", מבהיר ליעד גרינברג, מנהל מרכז הפרישה של מגדל לשעבר. "בתחשיב האקטוארי של חברת הביטוח לגבי גובה הקצבה מגולמים דמי ניהול של 0.6% לשנה - כלומר, חברת הביטוח מרוויחה יפה בעסקה. האקטואריה (חישוב תוחלת חיים ממוצעת) עובדת על פי תחשיב של תוחלת חיים עולמית. ייתכן שעל אנשים מסוימים, שיחיו יותר מהממוצע, החברה תפסיד — אבל על אלה שיחיו פחות היא תרוויח, והממוצע מתקזז.

 

"הרעיון במודל הזה הוא להמיר כסף מזומן — התמורה על רכישת הדירה — לקצבה מובטחת לכל החיים, בלי אפשרות להתחרט. אם בעל הדירה נפטר לפני הזמן שהוערך — ישלימו את הקצבה למוטבים שלו עד תום התקופה המוגדרת. אם ימות אחרי הזמן שהוערך — ימשיכו לשלם לו".

 

 

אטקין: "ללקוחה שלי יש דירה בכיכר המדינה ששווה 8-7 מיליון שקל וקצבה של 20 אלף, אבל היא אומרת, 'זה לא מספיק. אני רוצה לשוט באוניות פאר עד יומי האחרון וצריכה 50 אלף שקל בחודש'" אטקין: "ללקוחה שלי יש דירה בכיכר המדינה ששווה 8-7 מיליון שקל וקצבה של 20 אלף, אבל היא אומרת, 'זה לא מספיק. אני רוצה לשוט באוניות פאר עד יומי האחרון וצריכה 50 אלף שקל בחודש'" צילום: שאטרסטוק

 

זה מודל שכיח בחברות הביטוח?

"בתקופתי במגדל קיבלתי פניות בודדות בלבד של מקרים מהסוג שאטקין מטפל בהם. להבנתי, ההתנגדות מגיעה בעיקר מצד יורשי הקשישים, שמבינים שהם נפרדים מהדירה שהם בנו עליה. הם מעדיפים לעזור להורה עד שיילך לעולמו, אבל שהדירה תישאר ברשותם".

 

גורם בענף המשכנתאות סבור שקיים צורך אמיתי במוצר שמציע אטקין, וכי שאלת הכדאיות טמונה במספרים הספציפיים של כל עסקה. "זה מוצר שתהיה לו דרישה גוברת בשל שילוב נסיבות: תוחלת החיים עולה, אבל קשישים מעדיפים להישאר בבית, וגם סובלים מכך שהוצאות המחיה בגיל השלישי גבוהות מאוד. הבעיות הללו מעסיקות רבים. יחד עם זאת, הפתרון שאטקין מציע הוא מורכב. כשאדם בן 80 רוצה לעשות עסקה כזו, לא מובן מאליו שהילדים שלו יסכימו".

 

"זה בטוח יותר מקרקע חקלאית, וכסף בבנק ממילא לא עושה כלום"

 

הרעיון של אטקין מזכיר את קונספט "משכנתא הפוכה", שהגיע לישראל באמצע העשור הקודם אך לא ממש צבר תאוצה. זהו מוצר פיננסי המשווק בידי בנקים וחברות ביטוח, ומאפשר לבני 62 ויותר המחזיקים בבעלות על נכס לקבל הלוואה או קצבה תמורת שעבוד הדירה. הריבית על ההלוואה אמנם גבוהה, אך מאפשרת לבני הגיל השלישי ליהנות מ"כסף גדול" נזיל, גם אם אין ברשותם מקורות הכנסה של ממש; ואילו הבנק יודע כי החוב כלפיו מובטח, מאחר שלאחר פטירת הלווה הוא יקבל את הכסף ממכירת הנכס.

 

אטקין, בתגובה, מסביר שיש הבדל מהותי בין שני המודלים: "משכנתא הפוכה נותנת בקושי 30% משווי הדירה כהלוואה. זה סכום שמספיק רק כדי לחתן ילד או לכסות חובות. הריביות על ההלוואה הן גבוהות, יש עמלות רבות — וכל זה יורד מבעלי הנכס. זאת בעצם הלוואה ארוכת טווח כנגד שעבוד הנכס, עניין שונה לחלוטין מעסקת מכירה מלאה שבה אתה מקבל את כל התמורה. הרעיון שלי הוא לאפשר לקשיש חיים בכבוד ורנטה מובטחת כל החיים. הקשיש הוא האתרוג, הוא היעד בעסקה".

 

אז מה אתה מחדש?

"לא המצאתי את הגלגל. בסך הכל שיפצתי ושכללתי שיטה קיימת, כמו שווייז לא המציאה את תוכנת הניווט אלא פשוט שכללה אותה. הקונספט שבו אדם מוכר נכס בעודו בחייו תמורת רנטה קיים גם בקק"ל ובצה"ל: יהודים שחיים בחו"ל אומרים 'אין לנו יורשים, אנחנו רוצים לתת לכם את הבית שלנו במתנה'. בונים מודל כלכלי, משלמים להם רנטה, וכשהם הולכים לעולמם הבית עובר לרשות משלם הרנטה.

 

"גם בצרפת קיים מודל של מימוש נכס, כאשר כספי התמורה מועברים לחברת ביטוח, וזו מתחייבת לשלם את התשלום החודשי עד מותו של המוכר. העובדה שהעסקה מבוצעת דרך חברת הביטוח מונעת תלות של הקונה במצבו של הרוכש. כך שזה לא מודל שהמצאתי אלא רק שכללתי ושמתי אותו על המדף כמוצר זמין לכולם".

 

עד כמה מדובר בהשקעה מסוכנת?

"אני רואה בעסקה כזו השקעה ל־10–15 שנה. זה שני־שלישים מהזמן שצריך לחכות למימוש רכישה בקרקע חקלאית, וזו גם השקעה בטוחה יותר. כשמחפשים איפה להשכיב כסף, בעיניי זאת אלטרנטיבה חכמה, בפרט כשמחירי הדירות בארץ הגיעו לרמה שמבריחה משקיעים לחו"ל".

 

מי המשקיע הפוטנציאלי בעסקה כזאת?

"שואלים אותי הרבה פעמים מי יקנה דירה תפוסה. אל דאגה, יש מספיק. חסרות עסקאות של אנשים שמשקיעים בחלקות חקלאיות בכל מיני חורים בארץ, שכל מה שאפשר לגדל עליהן הוא ספק קישואים ספק חסה? אני פונה למשקיעים שמחפשים נכסים אטרקטיביים. לרכוש נכס כזה ולהמתין לו 15 שנה זאת השקעה פנטסטית. שנית, יש גם סבירות שהנכס הזה יושבח עם השנים בתוכנית של פינוי־בינוי".

 

אחד המשקיעים המתעניינים בעסקה מסוג זה הוא איציק, תל אביבי הפועל כעצמאי בענף הבנייה. "היתרון הוא שכך אפשר לקנות נכס ב־4 מיליון שקל, במקום ב־6 או 7 מיליון. הקטע שביאס אותי הוא שאני צריך לחכות שבן אדם ימות כדי לממש את ההשקעה, אבל בעיקרון זה רעיון חבל על הזמן: הזדמנות להשיג נכס, גם אם לא בטווח הקרוב, במחיר נמוך — כי במחיר השוק אני לא יכול לקנות.

 

"יש פה הזדמנות למי שיש לו קצת סבלנות. הסיכון לא גדול, כי ברגע ששילמת על הדירה — הנכס עובר על שמך בטאבו. כמה זמן הקשיש יחיה ומתי תקבל את הדירה? זה אתה והמזל שלך. אם הוא חי יותר — קנית במחיר השוק. במקסימום לא תיהנה מהנכס, אבל סידרת את הילדים שלך. זה בטוח יותר מהשקעה בקרקע חקלאית, וכסף בבנק ממילא לא עושה כלום".

 

עו"ד אלון ברץ, שבוחן כיום עסקה כזאת עבור לקוחה שלו, מוסיף: "זה מוצר שעדיין לא קיים בשוק. נכון שמשך החיים יכול להתארך מעבר לצפי, כך שזו עסקה עם סיכון — וגם עם פוטנציאל רווח, כמו בכל השקעה".

 

מיהם הקשישים שמוכנים למכור את דירתם בעודם גרים בה?

"טיפלתי, בין היתר, בניצול שואה בן 80 שסועד את אשתו, לאחר שעברה אירוע מוחי", מספר אטקין. "הוא מכר למשקיע את הנחלה שלו במושב בצפון כי הוא נזקק לכסף, וזה הציל אותו, נתן לו פתרון כלכלי למחיה. במודל שלי, הכסף עובר או למגדל או להראל, מה שמבטיח שאי אפשר לעשוק את הקשיש, ושהוא עצמו לא יוכל להתפתות להרפתקה פיננסית, כי הוא מקבל קצבה חודשית שנקבעת לפי הסכום שקיבל על הנחלה".

 

דוגמה נוספת שמספק אטקין היא של לקוחה "שהמודל הזה בכלל לא נבנה בשבילה", לדבריו. "יש לה דירה ששווה 7–8 מיליון שקל בכיכר המדינה בתל אביב, לצד פנסיה של 20 אלף שקל בחודש, אבל היא אומרת: 'זה לא מספיק לי. אני צריכה 50 אלף לחודש, כי אני רוצה לשוט בקרוזים באוניות פאר עד יומי האחרון'. היא רוצה לחיות כמו מלכה ולמות כמו מלכה. במכרז על הדירה שלה קיבלנו הצעות של 4.5 מיליון, וזאת עסקה שעליה אנחנו עובדים כרגע".

 

במקרה אחר, של תושבת רחובות, היו אלה דווקא ילדיה שפנו לאטקין. "הם אמרו: 'הדבר היחיד שמעניין אותנו זה שאמא תחיה בכבוד', ולצערי מכירת הדירה שלה היתה הפתרון האפשרי היחיד. גם אם יעלו היום את קצבאות הזקנה, זה לא יספיק. מה זה 2,600 שקל לאנשים בני 70, שעוד יכולים לחיות ולטייל וליהנות מהחיים ואולי אפילו לרוץ מרתון?".

 

"אני אומר לכל לקוח: אתה חייב לסכם את זה מראש עם הילדים"

 

לדברי אטקין, הליך המכירה כרוך בלא מעט בעיות: "פעמים רבות, כשקשיש מתקשר אליי אין לו אפילו כסף לשמאי או עורך דין". אך זוהי הצרה הקטנה יותר. החסם הגדול, כאמור, הוא סוגיית היורשים. "אני אומר לכל לקוח פוטנציאלי: 'אתה חייב להגיע להסכמה עם הילדים, אחרת הם יתבעו אותי באיזשהו שלב'. גם אם יש לי אישור בכתב מהמוכר, אני לא בנוי לכך שבעוד כמה שנים היורשים יתחילו לגרור אותי לבתי משפט בטענה שהאבא או האמא לא היו כשירים בעת ההחלטה. לכן אני נפגש גם עם המוכרים וגם עם ילדיהם".

 

לוותר על ירושה זה קשה. איך אפשר לשכנע את הילדים לעשות זאת?

"אם הקשיש חתם על עסקה היום ולמחרת נדרס — כלום לא הלך לאיבוד, מאחר שבפרק הזמן המינימלי שהוגדר, נניח 10–15 שנה, הילדים ימשיכו להחזיק בדירה במקומו ויוכלו לגור בה או להשכיר אותה. האם אין ילדים שמפחדים מאובדן הנכס כירושה? ודאי, יש עסקאות רבות שבהן הילדים מתנגדים, וזה עיקר הקושי".

 

אילו תנאים צריכים להתקיים כדי שעסקה כזאת תהיה כדאית לכל הצדדים?

"המוכר צריך להיות מעל גיל 70 ובעל נכס ששווה 2 מיליון שקל לפחות. כשמתקשרים אליי בני 66–67 אני אומר 'מצטער, אתם צעירים מדי' — כי זה אומר שהקצבה שהם יקבלו תהיה נמוכה מדי, מאחר שעל כל 2 מיליון שקל בשווי הדירה הקשיש מקבל רנטה של כ־5,000 שקל בחודש. אז אין טעם ללכת על פחות מכך. ככל שמוכר הדירה מבוגר יותר הוא יקבל רנטה גדולה יותר, כי אז גם ערך הנכס עולה, וגם משך הזמן המשוער לתשלום הרנטה מתקצר".

 

הכל טוב ויפה, רק שהסטארט־אפ שלך מחסל לי ולדור שלי את הירושה, והביטחון הסוציאלי שלי ושל הדור שלי גרוע מזה של הורינו.

"הקושי הגדול ביותר הוא לשנות את התפיסה הזו. אנשים לא מבינים: אתה רוצה לחיות כעני מרוד ובשנייה שאתה מת להפוך למיליונר? זה הרי אבסורד! זכרי דבר אחר: כשמשרד הבריאות מכניס קשיש למסגרות אשפוז ושיקום, הוא יכול להגיע לכל המקורות הכספיים של הקשיש, וגם לאלה של ילדיו, אפילו אם הם לא בקשר איתו — כדי שישתתפו בעלויות האשפוז. הוא יכול לקחת לו או לילדיו כסף מחשבון הבנק, עד 2,000 שקל בחודש. לכן יש קשישים שאומרים 'עזוב אותי, אני רוצה לחיות עכשיו'".

 

אם המוצר כל כך טוב לאוכלוסייה המבוגרת — למה העסק הזה עדיין לא מתרומם?

"יעבור זמן עד שאנשים יפנימו את התהליך והוא יצבור פופולריות. המדינה גוררת רגליים בהתמודדות עם הנושא, ויש עוד בעיות רבות. למשל, אני מנסה לקדם פטור לקשישים מכל מס שיכול להיות על המכירה. במושבים יש נחלות ששוות מיליונים, אבל אחרי מס והיטל השבחה נותר מהסכום מעט מאוד. אלה תהליכים שדורשים זמן, אבל בעוד עשר שנים לאנשים לא תהיה ברירה אלא להגיע לפתרון הזה, אם הם לא ירצו לחיות כמו מסכנים. שוק הפנסיה בישראל מטריד, וצדק כל מי שקנה דירה להשקעה בידיעה שזאת הפנסיה שתהיה לו.

 

"כמו כל מוצר חדש, קשה להחדיר אותו לתודעה. חייבים הסכמה מלאה עם הילדים במשפחה, וזה קשה. זה מוצר חדשני, שלשוק יידרש עוד זמן כדי לעבד ולעכל אותו. אבל גם אם ייקח זמן, בעוד חמש או שש שנים השוק יגיע למבוי סתום ולא יהיה כלום חוץ מזה".

 

מה לדעתך העתיד של המוצר שהמצאת?

"כשיקנו אותי ואהיה עשיר ומפורסם, זה יהיה אחרת", הוא צוחק. "כרגע אני צריך להתנהל באופן זהיר מאוד. בינתיים אני בעל משרד אחד שעושה את כל המיזם הזה. כשהצגתי את הרעיון בכנס שמאים, היו כאלה שאמרו לי שזה מבריק. החלום שלי הוא שזה יתפוס, כך שחברת ביטוח גדולה או אחת הקרנות ייקחו את זה, כי הן בסוף נהנות מקבלת הכסף, והן גם משלמות את הרנטה. הביזנס שלהן הוא ניהול כספים, הלקוח מקבל כסף מובטח ומבוטח. אין מצב שמגדל תקרוס, אלא אם כל המשק קרס".

 

 

משאירים אבק לדור הבא

"דרושה רשת ביטחון ממשלתית"

ד"ר אבי ביצור, מנכ"ל משרד הגמלאים לשעבר, מזהיר מקטסטרופה בין־דורית: קשה להתקיים כקשיש בישראל. על פי המשרד לשוויון חברתי, חיים בישראל יותר ממיליון אזרחים ותיקים. לפי נתוני הביטוח הלאומי מ־2016, 21% מהם מקבלים השלמת הכנסה, כלומר חיים מתחת לקו העוני; 15% נוספים חיים רק מעט מעליו. לפי נתונים שונים, 30%–55% מהאזרחים הוותיקים בישראל לא מקבלים פנסיה; אלו שכן, מקבלים בממוצע 5,200 שקל לחודש. 21% מהקשישים ממשיכים לעבוד גם אחרי גיל הפרישה, על פי הלמ"ס.

 

"כיום, לאדם זקן בישראל יש ארבעה מקורות הכנסה עיקריים", מסביר ד"ר אבי ביצור, מומחה לגרונטולוגיה יישומית במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה ומנכ"ל משרד הגמלאים לשעבר: "קצבת זקנה נמוכה מאוד מביטוח לאומי, שכולם מקבלים; פנסיה, שאותה לפחות 30% מבני הגיל השלישי לא מקבלים; נכס מניב, אם יש; ומקום עבודה שממשיכים להשתכר ממנו. ל־30% בערך מהקשישים, שהם כ־300 אלף איש בקירוב, אין בעצם מזומנים. אין להם פנסיה, אין להם נכס מניב, אז הם חיים על כל מיני דברים שבקושי מחזיקים אותם. מאיפה יביאו את ההשלמה?

 

"הזקנה כיום היא מסוג אחר: לא זקנה קורבנית שנותנת את עצמה למען יורשיה, אלא מבוגרים שרוצים לחיות, והחלומות שלהם עולים כסף. הכסף הזה יכול להימצא אם יש להם נכס מניב או חסכונות. כשאין כאלה, גם דירה משלך היא נכס. בישראל, באופן מסורתי היה ברור שהבית שלנו עובר בירושה לילדים שלנו. אבל הדור שנכנס לגיל השלישי כיום רוצה לחיות וגם לבלות, והוא זקוק למזומנים".

 

נטילת הלוואה מהבנק, אומר ביצור, היא כמעט בלתי אפשרית בגילים מתקדמים: "הבנק יחשוש לתת כסף ללווה בן 70. אבל להלוואה כנגד דבר מוצק כמו הבית הוא יכול להסכים. "לכן הפתרון שמציע אטקין הוא מענה לצורך שקיים, בדור שנכנס לזקנה פחות חולה ועני.

 

"מצד שני, אם אכן מדובר ברעיון שהוא שכלול של המשכנתא ההפוכה, הרי שאם חברת ביטוח תקרוס בישראל זה יהיה באמת אסון גדול. לכן, כל עוד אין מעורבות ישירה של המדינה, עסקה כזו קצת מפחידה אותי. הממשלה חייבת להיות חלק מכך ולספק רשת ביטחון".

 

מה זה אומר מבחינת הצעירים?

"בשבילם זו מכה. בהנחה שהעלייה בתוחלת החיים תימשך, הרי שגם לדור הבא ייגמר הכסף בביטוח הלאומי ובקרנות הפנסיה, כי הוא אוזל והולך. הם גם לא יקבלו ירושה, כי ההורים מכרו את הדירה בעודם בחיים. הילדים שלי, יוצאי חלציי, מתים עליי, אבל מעניין אותם מה אשאיר להם, וזה הכי טבעי. זה דור שמתחתן בגיל 30, מתחיל מספר קריירות עד שמוצא את עצמו וחסר קביעות, אז אפשר להבין למה זה מטריד אותו.

 

"יש פה קונפליקט קשה: רצון לחיות ברווחה לעומת הצורך לחשוב על הדור הבא. המדינה חייבת למצוא פתרונות למצב הזה. צריך לבחון אכיפה של חוק חובת פנסיה, להרחיב את גיל הפרישה כי אנשים יצטרכו לעבוד בלית ברירה, ולחשוב על חלוקת קצבאות דיפרנציאלית. אני ושרי אריסון לא צריכים לקבל אותו דבר".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x