להחזיר את האיכות למזון

האם חיידק הסלמונלה שהתגלה במוצרים של מפעלי המזון: יוניליוור, סלטי שמיר, טחינת הנסיך, נובע מגזירה משמיים?

בשנים האחרונות נראה כי קיימת התדרדרות בהתייחסות לאיכות בתעשייה הישראלית. בחלק לא קטן של החברות אין הקפדה על הפרטים בתהליכי הייצור ולא בקרה אפקטיבית על תהליכים קריטיים בייצור ובאחסון. הדבר נובע מחיסכון בתהליכי ביקורת ובקרה דבר שהוכח כמוליד אסון בשל עובדה פשוטה. הם אינם מחויבים ע"י הרגולטור ואם אפשר לחסוך שם, אז למה לא בעצם.

אם בוחנים את הסוגיה לעומק, הגורם העיקרי לאירועים אלו הוא התפשטות והתבססות של תרבות ה"חפיף", ה"בערך", ה"כאילו", וכמובן,

התנהגויות של הסתרה והאשמת הש.ג.

כשיצחק רבין המנוח, הקים את ממשלתו השנייה בתחילת שנות ה-90 הוא נאם את נאומו המפורסם על תרבות ה"סמוך" וה"יהיה בסדר" בישראל כגורמים עיקריים לקשיים בקידום המשק הישראלי. לטענתו אז, חוסר התכנון במשרדי הממשלה, ואי ההקפדה על הפרטים בניהול חברות ועסקי מעכבים את ההתפתחות של המשק בישראל. לכן יזם יחד עם אנשי עסקים ואנשי ציבור מובילים תוכנית לאומית לקידום איכות ומצוינות בישראל שמטרתה הייתה להנהיג במשק הישראלי תרבות של איכות ומצויינות - תרבות של תכנון, ביצוע על פי התכנון, הקפדה על הפרטים ושיפור מתמיד.

במסגרת אותה תוכנית נעשתה עבודה שבחנה הערכת עלויות האיכות במשק הישראלי. נתון מדהים שנמצא אז הוא ש-25% מהתל"ג במשק מבוזבז על אי איכות. בסקרים שנערכו לאורך השנים מאז, נמצא שלא חל שיפור במצב בתחום זה. זהו מקור עצום של משאבים שניתן לרתום לשיפור פריון. אך לשם כך לשם כך נדרשת מנהיגות לאיכות בחברות העיסקיות, בארגונים הציבוריים ובממשל.

הקורנפלור של יוניליוור שפתח הקיץ את פרשת הזיהום במזון צילום: צביקה טישלר

פרס לאומי לאיכות ומצוינות

האירועים האחרונים כאמור בתעשיית המזון, מחייבים חזרה לאירועי שנות ה-90 (התוכנית של רבין המנוח) ומחייבים התייחסות מעמיקה לסעיפים הבאים:

• הנהגת תרבות של איכות מחייבת תכנון מראש של משימות הארגון, הקפדה על ביצוע על פי התכנון, בחינה שתוצאות הביצוע תואמות לציפיות, ונקיטת צעדי תיקון ושיפור מתמיד.

• בארגונים המנהיגים תרבות של איכות, משקיעים במניעת כשלים ובקרת תהליכים במקום בתיקון תקלות והשקעה בבדיקות.

• הנהגת תרבות של איכות בארגונים איננה עולה כסף ומשאבים אלא להיפך חוסכת כסף ומשאבים, והרבה.

אלא שבשנים האחרונות גם מאמצים אלו הצטמצמו וכמעט נעלמו. התוצאה: חוסר מנהיגות לאיכות בחברות הישראליות, דבר שללא ספק הוא שורש הבעיות החמורות המתגלות בימים אלו בתעשיית המזון. מצער להבין שבאירועים האחרונים בתעשיית המזון לא נראו מנהיגות ושקיפות של המנהלים, זאת ועוד, ע"פ התקשורת הופנתה אצבע מאשימה כלפי הדרג הזוטר (ש.ג).

לא הייתה התייחסות בדיווחים לממצאי בקרת תהליכים,אלא רק לממצאי בדיקות מוצר סופי שבוצעו, או לא, ע"י המפעל או משרד הבריאות.באמצעות בקרת תהליכים ניתן למנוע בצורה אפקטיבית הסתננות מוצרים חורגים מהתקן לשוק וללקוחות.

מנהלים בעסקים ובארגונים ציבוריים חייבים להנהיג איכות בארגונים שלהם, הם חייבים לשמש דוגמא אישית בהשקעה בתכנון מראש,בהקפדה על הפרטים, בהבטחת שקיפות, בהקפדה על תקני ביצוע,בבקרת תהליכים וביוזמות לשיפור מתמיד. מנהיגות לאיכות דואגת שכל העובדים יהיו מקצוענים בתחומם ויקפידו על הפרטים בעבודתם והיא מסתמכת על תהליכי בקרה פרויקטיביים פנימיים ואינה תלויה בביקורת או בקרה חיצונית.

במרכז למצוינות תעשייתית, במוסד שמואל נאמן, אנו בוחנים בימים אלו כיצד לקדם מנהיגות לאיכות בתעשייה הישראלית, שכן מנהיגות לאיכות היא "נוסחת הפלא" למניעת כשלים ותקלות מיותרות ויקרות בתעשייה ובעסקים.

מנהיגות לאיכות היא גם מקור לצמצום עלויות אי האיכות ולשיפור הרווחיות. חבל שלמרות הפוטנציאל האדיר הטמון במנהיגות לאיכות, המנהל הישראלי "המצוי" מתקשה להנהיג תרבות של איכות ונוטה לתרבות ה"סמוך", ה"יהיה בסדר" ו"שנגיע לגשר נעבור אותו". כנראה שרק התערבות ממשלתית, כמו בשנות ה-90, תצליח ליישם תרבות של איכות במשק הישראלי ולכן נדרשת במהרה תוכנית שכזו.