המדינה משנה הסכמים בדיעבד - ומבריחה את החברות
המדינה תופסת חברות כמו כיל ש"תקועות" בארץ ומשנה את ההסכמים שערכה עימן. ומה יש לה ללמוד מהמקרה של ונצואלה?
כיל לא לבד: ממשלת ונצואלה הגיעה להסכם עם חברת כרייה אמריקאית בעלת מומחיות בהפקת ברזל ממכרות מנוצלים כדי שתפיק ברזל ממכרה נטוש. החברה הקימה עיירה קטנה ליד המכרה והביאה לשם צוותי מומחים. הכרייה שגשגה והכסף זרם. ראתה ממשלת ונצואלה כי טוב ודרשה מהחברה להגדיל את התמלוגים שהיא מקבלת, בניגוד לתנאי ההסכם. האמריקאים התקפלו ועזבו. המכרה שומם. חברות אחרות רואות ולומדות. משקיעים זרים אינם באים לוונצואלה, והכלכלה שוקעת.
- המלצות ששינסקי 2 אושרו פה אחד בקבינט החברתי כלכלי
- כיל יורדת מהעץ? "נשקול בחיוב להמשיך את פעילות המגנזיום אחרי 2017"
- החל הליך הפיטורים בכיל: זימון לשימוע ל-144 עובדי מפעל הברום
קנייה חזקה | קנייה | המתן | מכירה | מכירה חזקה |
הנה רעיון לוועדת ששינסקי 3: לשנות את הסכמי המס עם יצרני השבבים והתרופות הגנריות. במקרה, הדבר חל על חברות אינטל וטבע שמשלמות מס זניח. רצוי להמתין ולעשות זאת לאחר שהחברות ישקיעו מליארדים במפעליהם בארץ. חברות אלה מנצלות לטובתן את ההשכלה והידע שעובדיהן קיבלו על חשבון משלם המסים הישראלי. גם כאן יכולה הוועדה להטיל מס גבוה על הרווח מעל למה שהיא תקבע כ"רווח הוגן". ועדה כזאת לא תקום, מפני שהחברות פשוט ייברחו. אז מה עושים? תופסים חברות ש"תקועות" בארץ ומשנים בדיעבד את ההסכמים שערכו עמן.
חשוב להדגיש: אין כאן טענה כנגד גובה המס שקבעה ועדת ששינסקי על משאבי טבע מפני שקשה לדעת – וספק אם הוועדה יודעת – מהו המס הראוי. מס גבוה מגדיל את תקבולי הממשלה, אך הוא עלול להקטין את ההשקעות בחיפושים ובהפקה, דבר שיפגע במשק כולו. יש כאן תחלופה עדינה. אולם הביקורת כאן היא על שינוי הסכמים בדיעבד. הניצחון על הטייקונים עלול להיות ניצחון פירוס. כשהממשלה תערוך בעתיד מכרז לחיפוש וכריית אוצרות טבע, העולם העסקי ייזכור שהסכם עם ממשלת ישראל איננו בר תוקף.