שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
משפט

יצוא הגז מגיע לבג"ץ: 7 שופטים, 11 עותרים ומיליארדי דולרים על הכף

מאות מפגינים צפויים להופיע היום בדיון בבית המשפט העליון בנושא יצוא הגז, אחרי חודשים רבים של עיכוב. ייתכן שההרכב המורחב לאו דווקא יסייע להכרעה מהירה בשאלה המרכזית - למי הסמכות להחליט מה יהיה היקף היצוא, לממשלה או לכנסת

משה גורלי 07:0020.10.13

שבעה משופטי בית המשפט העליון יתכנסו היום (א') לדון בעתירות להסדרת יצוא הגז. הדיון יפגיש את שלוש הרשויות, והרשות השופטת, בג"ץ, נדרשת להכריע למי הסמכות להחליט בעניין, לרשות המחוקקת או המבצעת. הממשלה קיבלה החלטה על 40% יצוא, והעותרים טוענים שאת עקרונות ההסדרה יש לעגן בחוק בכנסת.

 

לטענתם, הממשלה מקריבה את שיקולי הטווח הארוך, את העצמאות והניקיון האנרגטיים של ישראל על מזבח "ההתעשרות המהירה" של קופת המדינה, כי הגז ליצוא הוא יקר יותר ולכן משתלם למדינה למכור כמה שיותר ממנו. וכששלי יחימוביץ' בתמונה, אז מדובר לא רק בהתעשרות המדינה אלא גם הטייקונים מכך ש"הממשלה", לדבריה, "נתנה לתשובה ולנובל אנרג'י, 300 מיליארד שקל במתנה".

 

שבעה שופטים, 11 עותרים וגם מאות מפגינים שנקראו לבוא להפגין יגיעו היום לדיון, שבו יעלו שלושה נושאים כבדי משקל שהעתירות מעלות על סדר היום: הדמוקרטי, החברתי־כלכלי והסביבתי.

 

 צילום: אוראל כהן, מיקי נועם אלון, נועם מושקוביץ', טלי מאייר

 

היועצים המשפטיים נאלצו לבלוע את הגלולה המרה

 

כנגד העותרים ניצבות חוות הדעת של היועצים המשפטיים. גם המשנה הכלכלי ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, וגם היועץ המשפטי של הכנסת עו"ד איל ינון, תומכים בסמכות הממשלה להסדיר את מדיניות הגז. ועם זאת, נדמה שהם בלעו כדורים נגד בחילה עד שחתמו על מסקנה זו. מי שקורא את חוות הדעת שלהם, מתרשם שדעתם האמיתית הפוכה בתכלית, והתוצאה שאליה הגיעו מבוססת על עקרון ה"כשר, אבל מסריח", כלומר שהחוק מאפשר בדוחק לממשלה לקבל את ההחלטות, אך ראוי יותר לקבלן בדרך המלך, בכנסת.

 

מובן שהעותרים ממנפים ומנפנפים ב"ייסוריהם" של ליכט וינון. הם מוצאים עידוד רב גם בשתי החלטות שקיבל בג"ץ עוד לפני שהחל הדיון: להרחיב את ההרכב ולדחות את הדיון בחודש מהמועד המקורי שנקבע לו, 17 בספטמבר. בכך בית המשפט מאותת פעמיים: ראשית, הוא לא מתרשם מהדחיפות הרבה ששידרה הממשלה כנימוק להותרת הסמכות בידיה. להרחבת ההרכב שני הסברים אפשריים, שגם הם לטובת העותרים - אולי מחלוקת שכבר התגלעה בין שלושת שופטי ההרכב המקורי (גרוניס, רובינשטיין, סולברג), ואולי גם הסכמה ביניהם שהנושא מצדיק הרכב מורחב.

 

אין ספק, עתירת הגז שייכת לליגת־העל של הבג"צים שטלטלו את החברה הישראלית לדורותיה. "אני מקווה כי שופטי בג"ץ יבינו שהחלטה על טריליון שקל, המשמעותית ביותר בתולדות ישראל, חייבת לעבור בכנסת תוך שקיפות ציבורית", אומר אחד העותרים ח"כ אבישי ברוורמן. בכך היא מצטרפת לסוגיות כ'מיהו יהודי', לגיוס בחורי הישיבות, למאבקים על הקצבאות ולמאבקים על קרקעות המדינה. אבל יש הבדל משמעותי אחד: עיקר הדיון בנושא הגז הוא על השלכות עתידיות, ושופטים אוהבים להסתמך על נתונים ידועים. לעתירה צורפה, למשל, חוות דעת מומחה של ד"ר אריה ונגר, ראש תחום אוויר ואנרגיה באדם טבע ודין, שלפיה בעוד 25 שנה תשלם מדינת ישראל יותר מ־13 מיליארד שקל בשנה כדי לייבא דלקים שגם מזהמים וגם יקרים יותר מהגז שנמכר. קשה לראות את השופטים מתייחסים ברצינות להערכות על מצה שיהיהבעוד 25 שנה.

 

השאלות הכלכליות, החברתיות והסביבתיות נספחו לעתירות בעקבות שאלת הבסיס הדמוקרטית שמוביל עו"ד אפי מיכאלי, ב"כ המרכז האקדמי למשפט ולעסקים. "אנו סבורים כי החלטת הממשלה מהווה הפרה בוטה של הסטטוס־קוו בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת. הממשלה חרגה מסמכותה כאשר נטלה לעצמה, ללא הסמכה מפורשת בחוק, את הסמכות לקבוע הסדר ענפי רחב היקף וארוך טווח, וזאת על בסיס הוראת חוק צרה ומצומצמת". מיכאלי מדבר על סעיף 33 לחוק הנפט. בימים אלה מופצת טיוטת מאמר של ד"ר יאיר שגיא ועו"ד נדיה צימרמן, המנתח את חוק הנפט ואת הסעיף השנוי במחלוקת. "סעיף 33", נכתב, "קובע את זכות הבכורה של המדינה ואת האופן שבו היא "תופעל" - על דרך של עריכת מעין עסקת מכר (כפויה) בין המדינה לבין מפיקי נפט. הסעיף קובע מה תהיה מהות העסקה - הספקת "תצרוכת ישראל" בעת הרכישה, כמו גם את התמורה בעסקה זו - "מחיר השוק" בעת הרכישה.

 

קידוח תמר קידוח תמר צילום: אלבטרוס

 

מכאן, שהסעיף אינו מקנה סמכות הסדרה ארוכת טווח של יחסי היצוא והיבוא של הגז הטבעי; בדומה, אין הוא "מסמיך מפורשות את השר לקבוע כי בעלי חזקות שונות יידרשו לשמור על יתרות גז טבעי בהיקפים שונים לטובת המשק הישראלי", לכאורה לשימוש נדרש עתידי, כפי שטוענת המדינה בפני בג"ץ".

 

עתירתה של עמותת "ישראל יקרה לנו", בראשות הכלכלן אייל עופר, מתמקדת במחיר הכלכלי־חברתי של החלטת הממשלה. עו"ד דרור שטורם תוקף מטעמה את ועדת צמח שממנה צמחה ההחלטה על כך ש"לא ניתחה כלל את השפעתה על הצרכנים: הציבור. בהחלטה זו צריך לבחון את השפעת היצוא על הכנסות המדינה ממסים ואת ההשפעה על יוקר המחיה. ההחלטה התמקדה אך ורק בהכנסות המדינה. אם יותר גז היה נשאר כאן, יוקר המחיה של כל משפחה היה יורד באלפי שקלים".

 

ההיבט הסביבתי מתמצה בעתירתה של אדם טבע ודין באמצעות עוה"ד עמית ברכה ודנה טבצ'ניק. עם עו"ד צוריה מידד־לוזון מהתנועה למען איכות השלטון, הם כותבים: "למעבר של המשק הישראלי ממשק המבוסס על אנרגיות מזהמות למבוסס גז עתידות להיות השלכות משמעותיות על בריאות הציבור והסביבה. שינוי תמהיל הדלקים בייצור החשמל והגדלה ניכרת של השימוש בגז יאפשרו צמצום משמעותי של פליטת זיהום, מה שיוצר חלון הזדמנויות להעמקת המהפכה הסביבתית באמצעות פיתוח משק אנרגיה בר־קיימא שיתבסס על התייעלות אנרגטית".

 

זו רק תחילתה של ההתרשמות לגבי ההכרעה במשפט

 

אל מול סוללה זו תציב המדינה את עו"ד ענר הלמן ממחלקת הבג"צים, שמגן בנחישות על סמכות הממשלה להסדיר את מדיניות הגז. "לא זו בלבד שהשר והממשלה לא היו מנועים מלקבל החלטה, אלא מדובר ב'סמכות חובה' שהיה הכרח משפטי להפעילה", כותב הלמן ומוסיף: "בחוק הנפט קיימת ההסמכה המפורשת הנדרשת". הלמן קובע שהחלטת הממשלה נשענה על דו"ח מפורט ומקצועי, ועדת צמח, ושהממשלה קבעה בהחלטתה שולי ביטחון רחבים לכמות הגז מאלו שנקבעו בוועדה: "בהתאם להחלטת הממשלה תישמר כמות גז גדולה ב־20% מעבר לכמות הנדרשת לצורכי המשק, כפי שחושבה על ידי ועדת צמח. מדובר בכמות שאמורה להספיק לצורכי המשק המקומי ל־29 שנה, וזאת לעומת 25 השנים שעליהן המליצה ועדת צמח".

 

לבג"ץ אין כלים מקצועיים להכריע מי צודק, המדינה או העותרים. הוא יכול לקבל את עמדת הממשלה והוא יכול לשלוח אותה להסדיר את העניין בכנסת - בפסק דין או בהמלצה בעל פה באולם. כששבעה שופטים יושבים על המדוכה, קשה להעריך כיצד יפסקו, במיוחד בשל השונות בעמדותיהם בנוגע לאקטיביזם השיפוטי ולהתערבות בהחלטות ממשלה. היום, ניתן יהיה להתחיל להתרשם לגבי הכיוון שאליו תלך ההכרעה. 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x