כשלי מדידת השכר בישראל
ממוצע ההכנסה הוא נתון מעוות לחלוטין, שמצד אחד, ברמת המקרו הלאומית, הוא אופטימי במיוחד, ומצד שני, ברמת המיקרו הפרטנית, הוא נתון מתסכל ביותר לקרוב ל-70% מציבור השכירים
07:4527.04.12
בניתוח מעמיק תחת הכותרת: שלושה סיפורים על מצבו של השכר החציוני בישראל
מציג כתב "כלכליסט" אמנון אטד, בין יתר הנתונים אליהם התייחס במאמרו, פערים מעניינים בין נתוני השכר הממוצע והחציוני המדווחים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן: הלמ"ס), שמקורם בדיווחים סובייקטיביים
שמוסרים השכירים בסקר ההכנסות של הלשכה, הנשען על נתוני מדגם בן כ-14,000 משפחות, לקובץ הנתונים של מס הכנסה, המתייחס להכנסות המדווחות בדו"חות האישיים שמגישים נישומים שכירים לרשות המיסים מידי שנה.
מסתבר כי נתוני מס הכנסה מצביעים על שכר ממוצע גבוה יותר מזה של נתוני סקר ההכנסות של הלמ"ס ועל שכר חציוני נמוך יותר מזה של נתוני הלמ"ס. את הפערים בנתונים מנסה סמנכ"ל מחקר ותכנון בביטוח הלאומי ד"ר דניאל גוטליב להסביר באופן הבא, המצוטט מתוך מאמרו דלעיל של אטד: "ברמת השכר הנמוך אנשים (בסקר ההכנסות של הלמ"ס) מעדיפים להציג את שכרם כשכר גבוה יותר .... רוב תת הדיווח הוא דווקא בשכר הגבוה, אולי מתוך בושה לגודל השכר שאנשים ברמות הגבוהות מושכים ממקומות העבודה שלהם".
לקושי של הלמ"ס להשיג נתונים אמיתיים ואמינים בשני קצוות קשת השכר ניתן לספק לדעתי הסברים חליפיים, שאינם קשורים בהכרח לדיווחי שכר עצמיים מוטים, פעם כלפי מעלה ברמות השכר הנמוכות יותר ופעם כלפי מטה ברמות השכר הגבוהות יותר.
תיקון נתוני האבטלה לאחרונה מ-5.4% ל-6.5% נומק על ידי הלמ"ס בכך שסקרי העבודה אופיינו בתת דגימה של ישובי פריפריה חלשים יותר מבחינה כלכלית. יכול בהחלט להיות שבעיית תת הדגימה של ישובי פריפריה חלשים מאפיינת אף את סקרי ההכנסות ולכן נתוני השכר המדווחים על ידי הלמ"ס גבוהים יחסית לנתוני מס הכנסה ברמות ההכנסה הנמוכות יותר.
מצד שני, לכל סוקר ממוצע ידועה עובדת אי נגישותם של בעלי ההכנסות הגבוהות לסקרים טלפוניים ולראיונות פנים אל פנים, בשל העובדה שבעלי ההכנסות הגבוהות מכונסים במשרדי פאר, שהגישה אליהם מתווכחת באמצעות לשכות ומזכירויות, המסננות נגישות הדיוטות ל"בוסים". שעות העבודה של בעלי ההכנסות הגבוהות רבות יותר וקשה גם למצאם בבתיהם הפרטיים בשעות סקירה וראיון נורמליות. יכול בהחלט להיות שבעיית תת הדגימה בסקרי ההכנסה של הלמ"ס, שמאפיינת את חלקה התחתון של קשת השכר, מאפיינת גם את חלקה העליון של קשת השכר, ולכן נתוני הלמ"ס נמוכים יחסית לנתוני מס הכנסה ברמות ההכנסה הגבוהות יותר.
אולם בעיות הדגימה והסקירה דלעיל מתגמדות למול העובדה המעניינת והתמוהה ביותר אותה ציינתי במאמר קודם שלי באתר כלכליסט תחת הכותרת: מדד הצדק החברתי והיא כי "בישראל נהוג, משום מה, לדווח על נתוני ההכנסה הממוצעת וזאת למרות שנתונים אלה מעוותים ומטעים, שכן ההכנסה הממוצעת היא בדרך כלל נתון הכנסה המאפיין את האחוזון ה-70 (העשירון השביעי!) ולא את אמצע ההתפלגות, שמאופיינת על ידי החציון, שהוא הנתון המדווח בדרך כלל במדינות מערביות מפותחות. זאת בשל היות עקומת התפלגות ההכנסה "מזדנבת" ימינה בגלל השפעתם של בעלי השכר הגבוה במיוחד עליה".
ממוצע ההכנסה הוא נתון מעוות לחלוטין, שמצד אחד, ברמת המקרו הלאומית, הוא אופטימי במיוחד, ומצד שני, ברמת המיקרו הפרטנית, הוא נתון מתסכל ביותר לקרוב ל-70% מציבור השכירים, שאינו בהכרח אמון על מדדים מרכזיים סטטיסטיים, הרואה אחת לחודש כי הוא מצוי מתחת לנתון השכר האמור לאפיין את רמת השכר של שכירי ישראל בצורה טובה ומייצגת.
בחינת נתוני ההכנסה המופיעים באתר הרשמי האמריקאי (United States Census Bureau), מלמדת כי הנתון הסטטיסטי המוביל באתר הינו החציון. בחלק מהטבלאות מוצג גם הממוצע, אולם הוא מופיע לאחר הצגת נתוני החציון של ההכנסה. גם בארה"ב, כמו גם בישראל, בולט הפער המשמעותי של ההכנסה החציונית בהשוואה להכנסה הממוצעת. גם במדינות האיחוד האירופי מובילים נתוני החציון על פני נתוני השכר וההכנסה הממוצעים.
התיקון המתבקש חריף במשמעויותיו, שכן הישראלי החציוני "רזה" משמעותית בהשוואה לישראלי הממוצע. אולם הנתון החציוני של הכנסה חודשית ברוטו של 5,340 שקל לחודש מדוייק ומייצג יותר מהנתון הממוצע האופטימי ביותר של 8,883 שקל ברוטו לחודש.
בחודש שעבר התבשרנו על תיקון חד בנתוני האבטלה כתוצאה מ"יישור קו" עם נתוני ה-OECD. עדיף ללמ"ס להקדים ולדווח על נתוני ההכנסה החציונית בצורה עקבית ומסודרת, לפני התאמה שתתבקש על ידי הארגון ותחשוף פעם נוספת את כשלי מדידת השכר בישראל.
