"לא רוצה להיות מיליונרית - ואפילו לא לקבל 40 אלף שקל בחודש"
ד"ר מירב אינגביר, רופאה מומחית, מובילה את מאבק המתמחים: "בזמן שבגיל 40 אעשה תורנויות, מקביליי בצבא ייצאו לפנסיה"
ד"ר מירב אינגביר
תפקיד: מומחית לנפרולוגיה במחלקה הפנימית של ביה"ח איכילוב בתל אביב
גיל: 39
מגורים: רמת גן
מצב משפחתי: חיה עם בת זוג
עוד משהו: פותרת תשבצי היגיון אובססיבית
ד"ר מירב אינגביר היא כבר לא מתמחה צעירה. ממרום תפקידה כרופאה מומחית במחלקה הפנימית בבית החולים איכילוב בתל אביב היא כבר לא צריכה לעשות תורנויות מתישות כמו המתמחים ושכרה גם גבוה יותר. למרות זאת היתה מהראשונים שזעקו נגד ההסכם שהתהווה בין האוצר להסתדרות הרפואית לפני חודש, וגם לאחר שנחתם שילבה זרועות עם הרופאים הצעירים והמשיכה במחאה. לדבריה, "המתמחים שמים את עצמם בחזית המאבק, אבל זה מאבק על התנאים של כל ציבור הרופאים".
איפה המאבק עומד עכשיו?
"ההסתדרות הרפואית (הר"י) הפסיקה לייצג את הרופאים ועתה אנחנו נלחמים עצמאית. המלחמה הזו כוללת כמה חזיתות, שהעיקרית היא התפטרות המתמחים. באיכילוב, אני יודעת, המספרים של המתפטרים דומים לאלו שהיו בגל הראשון של ההתפטרות. חזית נוספת היא הגשת תביעה נגד הר"י והעומד בראשה, ד"ר ליאוניד אידלמן, על ייצוג בלתי הולם והקמת ארגון אלטרנטיבי להר"י שייצג את רופאי בתי החולים אם כי זה כנראה ייקח שנתיים־שלוש. נעשה מה שאפשר כדי לפתוח את ההסכם בין הר"י והאוצר מחדש".
אתם באמת חושבים שזה ישים לפתוח הסכם?
"זה גם מה שאמרנו בחתימת ההסכם הקודם בשנת 2000, וחיכינו 10 שנים כדי שנוכל לדון על מצבה של הרפואה הציבורית. אין לנו מה להפסיד יותר. אנחנו לא מתכוונים להפסיד. ברור לנו שלא נוכל לשנות לחלוטין את כלל סעיפי ההסכם, אבל אם רק לפחות נקצר את תוקפו לשלוש שנים במקום תשע שנים, זה כבר משהו שיוכל להרגיע את השטח לא מעט".
מישהו מדבר איתכם?
"כרגע זה רק אנחנו מול התקשורת. עד כמה שאני יודעת אף אחד מהגורמים הרשמיים לא מדבר איתנו, לא ההסתדרות הרפואית - שאמורה לייצג גם אותנו - ולא משרד הבריאות. זה לא ייאמן, כבר מעל חודשיים אנחנו מנהלים מאבק ואף אחד לא מדבר איתנו. ציבור הרופאים הוא ציבור כל כך מסור לעבודה שלו, ציבור שלא עושה בעיות. למרות זאת, כאשר אנחנו כבר מרימים קול זעקה אף אחד לא מדבר איתנו".
מירב אינגביר צילום: ענר גרין כאשר את מדברת עם הרופאים, מה התחושה שעולה מהשיחות?
"התחושה המשותפת היא שהר"י בגדה בנו והעליבה אותנו. הלכתי אחרי ד"ר אידלמן בשמש הקופחת כאשר הוא צעד לירושלים. היום אנחנו יודעים שהצעדה הזו לא שינתה דבר, אלא ניואנסים קטנים כדברי משרד האוצר. לכן יש גם תחושה שהר"י לא מייצגת אותנו.
"העלבון נובע, למשל, מכך שחושבים שאנחנו לא עובדים וצריך להשגיח עלינו עם שעון נוכחות. אנחנו מערכת עובדת בתת־תקינה היסטרית, ואנחנו מחזיקים מערכת באי־ספיקה כל כך הרבה שנים כי אנחנו משקיעים את הלב והנשמה. נכון שיש כאלו שעובדים פחות שעות מאלו שהם צריכים, אך זה פרומיל. אבל ניחא; אם לפחות היו משלמים לנו שעות נוספות עכשיו, אולי עוד היינו סופגים את העלבון. התקציב לכך לא נמצא בהסכם".
במשרד האוצר ובהר"י אומרים שתקציב השעות הנוספות יגיע מעבר לעלות ההסכם.
"כולנו מכירים מה קורה עם דברים שלא כתובים במפורש בהסכם. בהסכם משנת 2000 הבטיחו שמתמחים לא יעשו מעל שש תורנויות, והנה מאז אנחנו עושים שמונה ותשע תורנויות בחודש בממוצע".
איך את מסבירה את זה שהרופאים בפריפריה לא מתמרדים נגד ההסכם?
"אין לי תשובה מוסמכת אלא השערות. כל סגניו של אידלמן יושבים בבתי חולים בפריפריה ויש להם כוח על הרופאים שם. זה נכון שבפריפריה מקבלים יותר, אבל מעט יותר. אם אני מקבלת תוספת שכר של 32% לתשע שנים הם מקבלים כ־38%".
אולי אתם התמימים בכך שלא הבנתם שבמו"מ צריך להתפשר?
"אפשר להגיד עלינו שאנחנו תמימים. אבל מילא שלא היינו מקבלים את כל מה שרצינו, אבל להוסיף עיזים כמו שרופא מומחה עושה תורנויות? גם כך אנחנו עושים תורנויות במשך שבע שנים בממוצע, בלי סופי שבוע ויכולת להתחייבויות חברתיות. ההסכם למעשה מרע משמעותית את תנאי העבודה. בזמן שבגיל הזה בצה"ל יוצאים לפנסיה אני עוד אעשה תורנויות. גם שתי תורנויות בחודש זה קשה מאוד בגיל 40".
האוצר אומר שאתם אלו שלא קראתם את ההסכם כפי שצריך, ואתם תקבלו עוד הרבה כסף על עבודה נוספת.
"יש שלב בחיים שאתה לא רוצה לעשות עבודות נוספות. האם זה נשמע הגיוני שאחרי שתי התמחויות ותפקיד של רופאה בכירה אבוא הביתה עם 6,000 שקל נטו, אלא אם אעשה תורנויות ושעות נוספות? על זה אנחנו רבים. אנחנו רוצים להרוויח כמו מגזרים מקבילים בשירות הציבורי. לא רוצה להיות מיליונרית, ואפילו לא לקבל 40 אלף שקל לחודש. רק שמשכורת הבסיס תהיה מכובדת".
ההסתדרות הרפואית בחרה שלא להגיב.
