שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
דעות

מה רע בלוד?

הטענה שלא ניתן למצוא דיור במחיר סביר אינה נכונה, ואת הסירוב לצאת מתל אביב אפשר להגדיר במלה אחת - פינוק

מירב בן עובד 10:1112.08.11

משהו קורה במדינה הזו. משהו שלא קרה מעולם ב-40 שנות חיי וכנראה שגם לא לפני. ואני עומדת מול גל ההפגנות האלו ברגשות מעורבים.

 

מצד אחד לבי לבי עם המפגינים. אכן תחושת חוסר התקווה הפכה להיות נחלת הכלל כאן במדינה, ואני כמו כל האחרים עומדת חסרת אונים מול יוקר המחייה

העולה, מול המסים המעיקים. כל הדברים שנגדם מוחים המפגינם שאיתם אני מזדהה מאד. יש תחושה של אי צדק, כאשר בכל הנטל נושא מעמד הביניים הקורס אשר אט אט, גולש והופך להיות למעמד נמוך. יותר ויותר אנשים עם משכורות יפות לא מצליחים לגמור את החודש.

 

אבל כל זה לא חדש. החידוש הוא שכנראה עכשיו הגיעו מים עד נפש, ואנשים יוצאים לרחובות. לבי מתמלא ברוח של אופטימיות חדשה וזיק של תקווה - אולי הפעם זה אמיתי?

 

מצד שני יש גם משהו קטן ומטריד שמפריע לי להזדהות עד הסוף עם המוחים הטוענים שלא ניתן לרכוש דירה במדינה שלנו. העובדה הקטנה שכן ניתן, רק צריך להתפשר. וחוסר המוכנות של האנשים להתפשר - העובדה שעיר כמו לוד שנמצאת במרחק 20 דקות מתל אביב לא נחשבת לאופציה בכלל - הוא הוא שמפריע לי להזדהות עד הסוף עם המפגינים. נקודה זו היא לדעתי עקב אכילס של תנועת המחאה.

 

כן, גם אני כמו כולם כואבת את המצב של מעמד הביניים. גם אני כמו כולם חושבת שיש בסיס חזק מאד למחאה. אבל בניגוד לאנשים אחרים אני עשיתי בחירה אחרת - בחרתי לגור בלוד.

 

משפחתנו הקטנה היא מעמד ביניים קלאסי: זוג אקדמאים, אחד מאיתנו אפילו עובד בהייטק ומרוויח ממש לא רע כשיש עבודה (אבל זה נושא לכתבה אחרת). וגם אנחנו כמו כולם מתקשים לגמור את החודש. לפני 3 שנים עמדנו בפני צעד גדול - רכישת דירה ראשונה. חיפשנו וחיפשנו ולאט לאט הרחבנו את ההגדרה של "על מה אנחנו מוכנים להתפשר". מחיפוש שהתחיל בבית פרטי באזור הביקוש של ישראל הקטנה, חדרה-גדרה, הגענו בסוף לדירה בעיר לוד.

 

התפשרנו. ואני קוראת לכל המפגינים: אם תהיו מוכנים להתפשר כמונו, תוכלו גם אתם לרכוש דירה, ואולי גם נצליח להפוך ערים נוספות למקומות שנעים לחיות בהם. כך, בלי שום התערבות של המדינה, יתווספו דירות שיוכלו לספק את הצורך העולה של האוכלוסיה.

 

מול רעיון זה עומדים אנשים שלא מוכנים בכלל לשקול את האופציה, ומגחכים: "אני ? אחיה בלוד?".

 

אז נכון, לוד היא לא תל אביב. המגורים בלוד רחוקים שנות אור מהחלום שלנו - חלקת אלוהים קטנה שתהיה רק שלנו במרחק של לא יותר מחצי שעה נסיעה מההורים וממקום העבודה. אבל כשהיינו צריכים לבחור בין למשכן את עצמנו עד כדי סכנת קריסה לבין להתפשר ולגור בלוד, בחרנו בלוד. עשינו את הבחירה הנכונה: יש לנו דירה חדשה ומרווחת עם מעלית, חניה ודשא מאחור. אם אנחנו יכולנו להתפשר, אז גם אחרים יכולים.

 

מפגינים יקרים, צאו מהקופסא, תסתכלו קצת מעבר לאזורי הביקוש ותרחיבו את החיפוש. יש לכם טענות מוצדקות. אל תשמטו את הקרקע מתחת לטיעונים שלכם בסירוב לשקול מקומות קצת פחות טריוויאלים ומבוקשים. סירוב שאי אפשר להגדיר אותו בצורה אחרת מאשר פינוק.

 

הכותבת היא בעלת הבלוג לקבל את המירב

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x